... שקר - מי הם? ואיך הם יוצרים סבל אמיתי, במסווה של אושר שהוא שקרי? כי יש מנהיגי שקר, והם הרעיונות השקריים, שמלובשים ומתבטאים, גם דרך צורות שונות של המציאות. דהיינו, דרך בני אדם, שמפיצים את רעיונות השקר האלו. ואם היה האדם משתמש בשכלו, הוא היה רואה איך כל ... ואז הרע, לא היה יכול לפגוע בו כלל. והרע, רוצה להמשיך לפגוע באדם. ולשם כך הוא מרמה ומטעה את האדם, עם שקרים. שמצד אחד נראה, כאילו הם עושים לאדם טוב. אבל ... את האדם, תחת שליטת הרע, למשך זמן רב יותר. כדי שהאדם יוכל לסבול עוד יותר. והדברים אמורים, כלפי כל השקרים באשר הם, ובפרט כלפי אחד מהשקרים הנפוצים ביותר, שהוא השקר, שמלמד את האדם לשקר את עצמו, ולהסתכל על חצי הכוס המלאה, ועל הטוב השקרי שיש בכל דבר, ולחשוב בחשיבה חיובית, ולאהוב את מה שיש, וכיוב שאר השקרים למיניהם. וכל השקרים האלו, הם אכזריים ביותר. כי מצד אחד הם גורמים לאדם לחשוב, שהוא יכול להיעזר בהם. אבל באמת, כל השקרים האלו, רק גורמים לאדם לסבול יותר ויותר, בלי לדעת ... וכאשר האדם היה רואה את זה באמת, הוא היה חווה את זה באמת, ואז הכל היה כרצונו של האדם וכולי. אבל, השקרים מטעים את האדם, והם מסתירים ממנו את האמת, שהכל אחד ... לו לחשוב, כאילו באמת הרע הוא רע, וכאילו ברע, יש רק נקודות טובות מסוימות. כי חצי הכוס המלאה, הוא שקר. כי האדם צריך להסתכל, על חצי הכוס הריקה, וליהנות גם ממנה, בהנאה אמיתית, שנובעת מהתאחדות של האדם, עם ישות האלוהים. וכיוב החשיבה החיובית, שהיא כולה שקר. כי האדם יכול וצריך ליהנות, גם מחשיבה שלילית. והאדם ... חווה, שהוא עצמו, זה האני הראשון של המציאות, שבו הכל אחד, ושבו אחכ, יש פיצול של נפרדות וכולי. ומנהיגי השקר האלו, הם מלמדים את האדם לשקר, ולהדחיק את זה שרע לו בתוך נשמתו. כי הם מלמדים את האדם לשקר, ולהכריח את עצמו להיות שמח. ולשקר את עצמו שהוא רואה את החיובי שיש בכל דבר, וכיוב שקרים נוספים. וכל השקרים האלו, יש להם מטרה אחת ויחידה, והיא, שהאדם ימשיך לסבול! כי האדם ממשיך לסבול, רק בגלל שהוא חושב בחשיבה חיובית שקרית. והאדם סובל, רק בגלל שהוא אוהב את מה שיש, בשקר שאותו הוא לא באמת חווה בשלמות. ושום שיטה בעולם, ... מחזקים אצל האדם, את המחשבה, שכאילו לא הכל מושלם, ושכאילו לא הכל כרצונו תמיד. ושכאילו הוא צריך להתחיל לשקר את עצמו, כדי להרגיש טוב. כי החשיבה החיובית וכיוב, אלו כולם שקרים. כי הם כולם שנאה, לחשיבה שלילית שמנוגדת אליהם. ... אנשים, אם באמת היה להם טוב בתוכם פנימה, הם לא היו חושבים שהם צריכים להציל אחרים מלסבול. כי מנהיגי השקר, שחושבים שהם באמת עוזרים לאנשים אחרים לא לסבול, הם ... להיעזר באמת. כדי לראות את האמת, שבאמת הכל מושלם תמיד באמת. והעצות של מנהיגי הטעות, מעודדות את האדם, לשקר את עצמו, ולהדחיק את הרצון הפנימי ביותר שלו, שהוא ... בחלקו, ולחשוב חשיבה חיובית וכיוב, בכך בעצם גורמים לאדם, לשכוח עוד יותר את מי שהוא באמת. כי מוכרים לו שקרים והטעיות. והדרך להינצל ממנהיגי הטעות האלו, היא על ...

... אומר, בדיוק את מה שהוא חושב שזאת האמת, כפי מה שהיא ללא שום כחל ושרק, אלא כולם כל הזמן, מעקמים את האמת, ומחניפים אחד לשני, בדיבורים יפים, כדי למצוא חן של שקר, אחד בעיני השני. והכל, הוא מחמת שבני האדם, הם עניים. שהנשמה שלהם, רעבה ללחם, דהיינו, לאהבה. והאדם ככ רעב לאהבה, עד שהוא מוכן לאכול אוכל מקולקל, דהיינו, לקבל אהבה של שקר . כי כל אהבה שהיא חיצונית לאדם, דהיינו, שהיא לא מגיעה מתוך האדם עצמו, היא אהבה של שקר. והאדם שהוא רעב לאהבה, הוא נאחז באהבה של מה שחושבים עליו. והיא אהבה רעילה, שגורמת לאדם לקלקולי קיבה, והורסת לאדם את החיים שלו. כי כאשר האדם נאחז באהבה חיצונית, במקום לאהוב את עצמו מבפנים, זה גורם לכך שהאדם נאחז בשקר, כאילו הוא לא יכול לאהוב את עצמו באמת מבפנים. וברגע שהאדם משקר ומחניף למישהו אחר, הוא בעצם מחזק אצל עצמו, את המחשבה שלו, שצריך שאחרים יאהבו אותו, כי הוא לא אוהב את עצמו מספיק. ומי ... תלוי בשום דבר, ולא צריך להחניף לאף אחד. ואז המלך עצמו יכול לבחור, האם הוא רוצה למצוא חן בעיני יצירי כפיו ממש, או לא וכולי. ובשורשו, אין שום חיסרון באהבה שקרית אהבה חיצונית תלות רגשית תלות בכסף וכיוב, כי הכל מושלם בשלמות אמיתית תמיד. וזה משחק החיים, שאלוהים בוחר לצמצם את ...

שקר - שהוא הקדמה אל האמת ושכולו אמת כי השקר, הוא הפך האמת. ואעפכ, השקר, הוא כולו הקדמות אל האמת. כי השקר מסתיר את האמת. אבל, בכל פעם שהאדם מעמיק יותר ומגלה נקודת אמת נוספת, גם אם נקודת האמת הזאת, היא שקר ביחס לאמת המוחלטת, אעפכ היא קרובה יותר אל האמת, והאמת מתגלה דרכה יותר ויותר. ולכן, כל השקרים, הם הקדמות אל האמת, שדרכן האמת מתגלה. ובסופו של דבר, האדם רואה שהכל אחד, ואז הוא מבין, שכל השקרים כולם, הם בכלל אמת מושלמת, ושאין שום אמת ושקר כלל וכולי. ...

... והרע? ובו יתבאר, כיצד האדם צריך לחקור את סיבת הסבל שלו? כי מי שרוצה להרגיש טוב, הוא מוכרח להבין, למה הוא מרגיש רע? כי הרע קיים, רק בגלל שהאדם חי בשקר לא מודע. ומי שרוצה להפסיק לסבול, הוא מוכרח להבין למה הוא סובל. ואחכ כאשר יהיה ברור לאדם למה הוא סובל, אז האדם צריך לברר את האמת, ... מגלה שסיבת הסבל שלו היא טעות, אז ממילא הסבל שלו נעלם. ובלי שלאדם יהיה ברור באופן מוחלט וחד משמעי ללא כל ספקות, ממה באמת הוא סובל, בלי זה, האדם חי בשקר עצמי. כי הרי הוא לא באמת מבין למה באמת הוא סובל, דהיינו, משקר את עצמו, גם אם לטענתו, זה לא באשמתו. כי כל חוסר הבנה, היא חוסר אמת. ובלי להבין באמת את סיבת הסבל, האדם ימשיך לסבול, מחמת הטעויות שלו שגורמות לו לעוות את המציאות, ולהפוך אותה, מגן עדן לגיהנום. ... כלל. ובפועל, על האדם לשאול את עצמו באופן ישיר ונוקב, למה באמת רע לי? למה באמת אני לא רוצה את המציאות שלי? מה האמת? ועל האדם לא להסתפק בשום סיבה של שקר, אלא לחקור ולגלות את הסיבה האמיתית. כי יש המון סיבות של שקר, שהן כולן מסתירות מהאדם למה באמת הוא סובל, כדי שהוא ימשיך לסבול. וכיצד לזהות סיבה של שקר? תשובה: על ידי הבנה, של מהי סיבה של אמת. וסיבה של אמת, היא רק כאשר הסיבה, מחייבת את התוצאה. כי אם הסיבה לא מחייבת את התוצאה ... האמיתית. כגון לדוגמא שרע לאדם, ונדמה לו שזה בגלל כאב פיזי שיש לו בגוף. והאדם הטועה אומר לעצמו, שרע לו, כי כואב לו הגוף שלו. וזאת כמובן סיבה של שקר. כי על האדם לשאול את עצמו, האם זה שיש לי כאב בגוף, האם זה מחייב באופן מוחלט, את זה שאני ארגיש רע? האם ולמה אני חייב לא לרצות ... גם רוצה לסבול. כי האדם רוצה בבחירה חופשית מלאה לסבול, ולכן הוא מטעה את עצמו, כדי לא לראות את האמת, וכדי לא להבין למה באמת הוא סובל, ולראות שהכל שקר, כי הכל אחד והכל טוב אמיתי. ולכן האדם משקר את עצמו, ומסביר לעצמו שהוא סובל בגלל כל מיני סיבות של שקר, שהן לא הסיבה האמיתית, שבגללה האדם סובל. ועל האדם לשאול את עצמו תמיד, האם הסיבה הזאת, האם היא מחייבת את התוצאה להיות כפי מה ... למה שהיה ברגע הקודם. כך, ששום צורת מציאות, לא מחייבת, את זה שהאדם ירגיש רע. ולכן כל הסיבות שהאדם מתרץ לעצמו, למה הוא מרגיש רע, הן כולן סיבות של שקר. והסיבה שהאדם מרגיש רע, היא לא בגלל צורה מסוימת, שהיא זו שגורמת לאדם להרגיש רע, אלא בגלל הקיום של הצורות עצמן. כי בלי שום צורה, ... יכולה להיות חסרה שום דבר, כי אין את מה להיות חסר. ואם התודעה הייתה חווה באמת, שהכל אחד באמת, ושהכל זאת ישות אחת ממש, לא היה שייך להרגיש רע או טוב שקרי, כלל. והסיבה שרע לאדם, היא רק בגלל שהוא חי בעולם הנפרדות של היש והאין, שיוצר את הצורות של המציאות, שגורמות לכך, שתמיד האדם ...

... שהאדם ממלא את האובססיה האמיתית שלו, שהיא להתאחד עם המציאות, הוא סובל תמיד מהמון אובססיות של שקר, דהיינו, הרצונות שלו. אבל כאשר האדם ממלא את האובססיה שלו, דהיינו, מבין את המציאות ומתאחד איתה, על ידי זה הוא נהנה ...

... אז כיצד הוא ידע את מה שהוא אינו יודע?! כי השאלה, היא הכלי שאוחז בתשובה. ואי הידיעה, היא הכלי שאוחז את הידיעה. ומי שמשקר לעצמו שהוא יודע, כאשר הוא אינו יודע, הוא פוגע בכלי הקיבול שלו, לדעת את מה שהוא אינו יודע. וגם מי שמודה שהוא אינו יודע, כל זמן שהוא לא חווה באמת לאמיתה, ... לא מגלה, את מה שהוא באמת צריך לדעת. כי השאלה, חייבת להיות אמיתית, כדי שהתשובה, תהיה אמיתית. והאדם מקבל תשובה אמיתית או שקרית, לפי רמת האמת שבשאלה שלו. ומי שהוא איש אמת באמת, שהוא מודה על האמת, שהוא אינו יודע כלל, האם היש ישנו והאין איננו, אז הוא מקבל תשובה של אמת, שהכל אחד, והאדם חווה את התשובה הזאת באמת. אבל כל זמן שהאדם משקר, כאילו הוא יודע משהו וכאילו הוא בטוח במשהו, הרי שהאדם מונע מעצמו להגיע לבירור האמת. וברגע שיש לאדם טיפת אמונה שקרית בדבר כלשהו, האמונה הזאת מעכירה את כל המציאות של האדם. כי על ידי האמונה, חוסר הוודאות שלו, הופכת לוודאות שקרית. ואז האדם משקר את עצמו, כאילו הוא יודע איזה דבר בוודאות, למרות שבאמת הוא לא יודע ולא יכול לדעת אותו כלל, ולו רק משום שהוא שקר, שנוגד את אחדות המציאות. וכל זמן שיש לאדם טיפת אמונה שקרית, האמונה משבשת לאדם את המחשבה, והיא גורמת לו לא להודות שהוא אינו יודע. וגם אם הוא מודה שהוא אינו יודע, הרי שבתוכו הוא עדיין משקר לעצמו, כאילו הוא כן יודע משהו כלשהו. כי מי שהוא איש של אמת מוחלטת, הוא לא יודע דבר. משום ששום דבר אינו מוחלט. וכאשר יש רק אמת מוחלטת, אין שום ידיעת אפשרי כלל. כך שכל הוודאות שיש לאדם היא שקרית, ולו רק משום ששום דבר אינו מוחלט באמת יותר מאשר דבר אחר. וכדי להבין את האמת המוחלטת, לשם כך צריך לחשוב בצורה מוחלטת. דהיינו, על האדם להבין, שהאמת ... בתוך כל המחשבות כולן. והסיבה שהאדם מפחד להודות שהוא אינו יודע, היא משום שאי הידיעה של האדם, גורמת לו לאבד את האחיזה שלו בשקרים שלו, שהם כאילו גורמים לו להרגיש טוב. כי כל חווית המציאות של האדם, היא תוצאה של הידיעות שלו. ובלי ידיעות, אין לאדם חווית מציאות כלל. וכאשר האדם מרגיש שהוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא כאילו נעלם. ולכן האדם מפחד לא לדעת, כי הוא מפחד להיעלם. והאדם משקר את עצמו, גם כאשר הוא אומר שהוא אינו יודע, משום שתמיד האדם כן נאחז בידיעה כלשהי, כדי לא לאבד את דעתו לגמרי. והאדם מפחד לא לדעת, כדי לא להרגיש רע. והאדם ... שהוא לא יודע, האם באמת המוחלטת, היש ישנו והאין איננו. ואז, כאשר האדם מתחבר לנקודת האמת האמיתית שבתוכו, שבה אין שום אמונה שקרית, אלא רק רצון אמיתי באמת לדעת את האמת, אז האדם רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ...

... או שקר - למה לא לשקר? + התחייבות ל 100% הצלחה בשלמות מוחלטת! והעניין הוא, כי לפעמים שואל האדם את עצמו, למה לא לשקר ולמה לא לעגל קצת פינות וכיוב. ואין האדם משקר את עצמו בלי לדעת שהוא משקר את עצמו, אאכ רע לו (מלבד השקר הראשון שהוא של טיפשות). כי למה שהאדם ירצה לשקר?! אין זה אלא רק משום שהמציאות לא מתאימה לאדם, והאדם רוצה לשקר, כדי שהמציאות תהיה טובה יותר עבורו. כך שכל שקר, פירושו שהאדם רע לו, והוא משקר, כדי להרגיש טוב. והאדם הוא ככ טועה, עד שהוא משקר את עצמו בשקר עוד יותר גדול, בכך שהוא אומר לעצמו, שהוא לא משקר, אלא שהוא דובר אמת. כי האדם בתוכו, רוצה להרגיש טוב באמת. וכאשר האדם משקר כדי שהמציאות תהיה טובה יותר בעיניו, הלב של האדם מרגיש את השקר. ואז האדם משקר עוד יותר, כדי לשכנע את עצמו שזו האמת, כדי שהלב של האדם ירגיש טוב באמת. אבל השקר... אין תרופה למכתו. כי לעולם הוא לא יהיה כמו האמת באמת. וכמה שהאדם משקר את עצמו, שהוא לא משקר, הרי שהלב מרגיש את האמת, והלב מבדיל בין הדבר האמיתי, לבין הזיוף שמנסה להיראות כאמיתי. ולכן האדם סובל תמיד. משום, שהלב של האדם, יודע שהוא משקר. כך שכל שקר נובע מכך שרע לאדם, ושרק בגלל זה הוא מנסה לשנות את המציאות. ולמה כדאי לאדם לא לשקר? משום שאין שום רע בעולם כלל, אלא הכל טוב אמיתי באמת, בשלמות שאין שלמות אחריה. וכל הרע שיש בעולם, כולו נובע, רק משום שהאדם משקר את עצמו. וגם זה עצמו טוב, שהאדם משקר את עצמו ושהוא יוצר לעצמו רע, אלא, שהאדם לא מרגיש את זה. ואין האדם סובל, אאכ הוא משקר את עצמו. וכן, יש כאן התחייבות מוחלטת של 100% ללא שום הגבלות והגדרות ואותיות קטנות, וההתחייבות היא, שמי שלא ישקר את עצמו בכלל, התודעה שלו תחווה את המציאות הקיימת שלו וגם כל מציאות אחרת אפשרית, כמציאות מושלמת, בשלמות ... את האמת, פירושו, שהאדם צריך להפסיק לשקר את עצמו, אפילו לא כחוט השערה. ועל האדם לוודא שכל מה שהוא מבין ויודע על מה שקורה לו, שאכן זו האמת באופן ...

... תשובה. כי קודם כל האדם משקר שיש נפרדות, שזהו השקר הראשון, ואחכ האדם מנסה למצוא הסברים לכך שיש נפרדות, למרות שבאמת אין נפרדות. וההבנה שהכל אחד באמת, היא רק כאשר האדם הוא מספיק איש אמת, כדי ... איש אמת, ולכן כל הבנות השקר שלו נופלות. וכל פעם שעוד הבנה של שקר נופלת ונעלמת, האדם מתקרב להבנת הדבר, שאינו מובן כלל, הדבר, שהוא חסר כל הגדרה, דהיינו, אחדות המציאות. ועל ידי זה שהאדם רץ קדימה אל תוך שדה ...

... ונכון, שאין גם שום הנאה סופית, ממילוי רצון מוגדר, אבל יש הנאה אין סופית, מהעדר רצון מוגדר וסופי. ובנוסף, הנאה של מילוי רצון סופי, היא גם שקר. כי היא יותר רע, מאשר טוב, והחיסרון, גדול מהיתרון, ביחס לשלמות. כי תמיד יש בתת מודע רצון לאין ... כי בלי הנאה של רצון סופי, אין שום סבל כלל. והאדם סובל, רק בגלל ההנאות הסופיות שלו. דהיינו, הנאות שנובעות ממילוי של רצון מוגדר. ובלי ההנאות השקריות האלו, לא היה האדם סובל כלל. והשאלה הנשאלת היא, איך יכול האדם להגיע למצב של רצון שאינו מוגדר, ... יסוד שיש לו, כמובנת מאליה, ולא להאמין לשום רצון ולשום שכל עצמי. עד שהשכל והידיעה, מתבררים כאמת מוחלטת. כי האדם סובל, רק בגלל שהוא מאמין לשקרים, שבהם הוא בטעות משקר את עצמו. ובפועל זה אומר, שעל האדם להבין, שהסבל שלו הוא רק בגלל הרצון העצמי המוגדר שלו. ועל האדם ... האדם סובל, מעצם זה שהוא קיים כישות נפרדת משאר המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, ממילא הרצון העצמי המוגדר של האדם היה מתבטל. כי האדם משקר את עצמו, בשקר של גן עדן. שאומר, שמחר בעתיד כלשהו וברגע אחר, יהיה יותר טוב, אם המציאות תהיה כך או אחרת. והאדם ... של הרצון העצמי. ולכן על האדם לחקור את האמת ולשאול את עצמו, מה האמת? האם באמת ראוי לרצות את הדבר הזה, יותר מאשר דבר אחר? ואם האדם ימשיך לשקר את עצמו, הוא גם ימשיך לסבול. והמציאות היא רחמנית, אבל הטיפשות של האדם היא אכזרית. והאדם יכול ... ועד שהאדם לא מבין בוודאות מוחלטת, מהי תכלית העולם והחיים, ממילא האדם לא באמת מבין, מהם הטוב והרע. וממילא הרצונות של האדם, הם רצונות של שקר ושל סבל. והחכם האמיתי, יודע שברמה הפנימית של המציאות, אין שום מושג תכלית כלל (ולא שאין תכלית, ... ומה גורם לה להיות יותר טובה? והאם באמת הצורה הזאת, יותר טובה מאשר צורה אחרת? ומה הסיבה שזה טוב וזה רע? והאדם לא מתפשר ולא מאמין לטיפשות ולשקרים של עצמו, אלא מחפש את ההבנה המוחלטת שאין בה שום ניגודיות כלל, אז על ידי זה האדם מקבל שכל, רואה ...

... יש הרבה, אבל שקר יש אחד - או להפך? ובו יתבאר העניין של אחדות וריבוי האמת והשקר. ועפ פשוטו נראה, כי האמת היא אחת והשקר הוא הרבה. כי כאשר האדם רוצה לומר את האמת, יש לו רק אפשרות אחת מה לומר, אפשרות שתואמת את המציאות. אבל מי שרוצה לשקר, יש לו הרבה אפשרויות מה לשקר. כגון לדוגמא על כלי כסף, שהאמת היא אחת, שהוא כלי כסף, אבל יש הרבה שקרים, כגון שהוא כלי זהב או נחושת וכיוב. נמצא אם כן, כי האמת היא אחת, ואין הרבה אמת, אבל שקרים יש הרבה. ומי שיעמיק יראה, כי כל הנל, הוא עצמו מבוסס על הנחת יסוד שהיא עצמה שקרית . ולמה? כי כל הנל שאמת היא אחת והשקר הוא הרבה, כל זה נכון, רק אם נאמר שהיש והאין הם נפרדים זה מזה והם לא ישות אחת. וכאשר היש והאין נפרדים אחד מהשני, אז כאשר האדם מסתכל ... ונחושת וכיוב. וכאשר האדם אומר שיש כאן את מה שאין כאן, ויש כאן דבר אחד, ואין כאן הרבה דברים, אז זהו שקר, של ריבוי אפשרויות. אבל אם נאמר שהיש והאין הם אחד (כפי מה שהוא באמת, מצד אחדות המציאות), הרי שממילא יש לנו 3 נקודות מבט שונות לגבי עניין הריבוי של האמת והשקר. כי כאשר הכל אחד, אז זה אומר שגם המחשבה שאומרת שהאמת היא אחת והשקר הוא הרבה, גם היא נכונה. אבל יש גם עוד נקודות מבט נוספות. כגון לדוגמא נקודת המבט שאומרת ש הכל אמת או שקר באותה המידה ממש. כי כאשר היש והאין הם אחד, ממילא לומר על כלי כסף שהוא כלי כסף, זה גם אמת מצד אחד, כי הוא גם רק כלי כסף, אבל זהו גם שקר מצד שני, כי הוא גם רק כלי זהב וכולי. וכאשר היש והאין הם אחד, אז כל מושג האמת והשקר משתנה לגמרי. אבל יש עוד נקודת מבט נוספת, והיא שאם נאמר שהתפישה של היש והאין כאחד, לא כוללת בתוכה גם את התפישה המנוגדת לה, שהיש והאין ... לה. אך אם נאמר שהיא לא כוללת את התפישה של השכל האנושי, שהיש והאין נפרדים זה מזה), הרי שזה אומר שהשקר הוא אחד והאמת היא הרבה. כי על כלי כלשהו, אם האדם אומר שהוא רק כלי כסף, הרי שזהו שקר. אבל האמת היא הרבה, כי אפשר לומר שכלי הכסף הוא סך כל האפשרויות כולן. והכוונה היא, שאם נאמר שתפישת היש והאין כנפרדים היא שקרית, הרי שזה אומר שהשקר הוא אחד. כי השקר הוא כאשר האדם חושב שהצורה החיצונית האחת היא האמת, שזהו שקר, כי האמת היא הרבה, שהיש והאין הם אחד, והצורה האחת היא שקר, והריבוי הנסתר של הצורות, הוא דווקא האמת. ...