... בגלל סיבה כלשהי. אבל בהחלט כן אפשר, לא לשנוא את עצמך עם סיבה, על ידי זה שהאדם עובר לשימוש באין שכל שלו. זא, כי האדם אוהב את עצמו או שונא את עצמו, לפי
השיפוטיות העצמית שלו את עצמו, לפי תפישת הטוב והרע שלו, את עצמו. וצריך להכיר בעובדות, שהן, שכל זמן שהאדם ... לאהוב משהו גם אם הוא יהיה הכי רע בעולם, רק כאשר האדם מתנתק מהשכל שלו, ולא שופט את הדבר עם השכל שלו. כי כאשר האדם שופט כל דבר שהוא עם השכל שלו, ממילא יש לו
שיפוטיות טובה וגם
שיפוטיות רעה. וכדי לאהוב משהו בלי שום תנאים בכלל, דהיינו, לא לשנוא את הדבר, גם אם הוא יהיה הכי רע בעולם, לשם כך צריך לקבל את הדבר, בלי שום
שיפוטיות. וכאשר האדם מתחבר בתוכו למקום שבו אין לו שום
שיפוטיות כלשהי כלפי עצמו, ממילא הוא מפעיל בתוכו את המקום, שבו, אין לו שום
שיפוטיות כלפי שום דבר בעולם. כי האדם לא יכול גם לא להיות
שיפוטי כלפי עצמו בכלל, וגם בו זמנית כן להיות
שיפוטי כלפי דברים אחרים. כי או שהאדם
שיפוטי, או שהאדם לא
שיפוטי. ואם השכל לא עובד, כדי לא להיות
שיפוטי. אז באותו הרגע שהאדם לא משתמש בשכל שלו כלפי עצמו, באותו הרגע האדם לא שופט גם שום דבר אחר. ואם האדם מגיע למצב שהוא לא
שיפוטי כלפי עצמו בכלל, דהיינו, לא
שיפוטי כלפי אף אחד בכלל, ממילא האדם לא אוהב ולא שונא אף אחד בעולם, בשום רמה שהיא. כי כאשר אין שום
שיפוטיות של טוב ורע, ממילא גם אין שום אהבה או שנאה. ולאהוב את עצמך, יש לזה משמעות, רק כאשר האהבה העצמית של ... שהסיבה היא מוצדקת. ולכן, כל זמן שהאהבה העצמית היא עם סיבה, הרי שהיא אהבה עצמית על תנאי. ובכל מקרה, אהבה עצמית שנובעת מסיבות כלשהן, דהיינו, משכל כלשהו,
ומשיפוטיות כלשהי, היא לעולם לא יכולה להיות בשלמות. כי תמיד יש גם חסרונות כלשהן. ויש גם את נקודת המבט הנגדית, שבה האדם לא שופט את עצמו, ולא מעריך את עצמו לפי
שיפוטיות של טוב ורע. שזה בעצם להתייחס לעצמך, בלי להשתמש בשכל של
השיפוטיות שמבדילה בין טוב לבין רע. וכאשר האדם שופט את עצמו, בלי שום
שיפוטיות, אז ממילא, האדם מגיע למצב, שהוא לא מוצא בעצמו שום חסרונות. אבל גם הוא לא מוצא בעצמו שום יתרונות. ולא רק בעצמו, אלא גם בשום דבר אחר. כי כשאין
שיפוטיות, אז הכל אחד, והכל שווה בדיוק באותה המידה. ובסיכומו של דבר, האדם יכול לאהוב את עצמו עם סיבות, אבל זה ... בעצמו חסרונות, ביחס למה שהוא יכול להיות עוד יותר טוב ממה שהוא כרגע. והאדם יכול גם לא לאהוב ולא לשנוא את עצמו, על ידי זה שהוא לא מגדיר שום דבר, ולא מאמין
לשיפוטיות של השכל שלו. אלא, שאז זו כבר לא נקראת אהבה עצמית. כי כאשר אין שכל, אז כבר אין אהבה או שנאה. כי אז, ...