וכאן ניתן עוד נקודת מבט, לגבי השאלה המפורסמת של, למה באמת יש אנטישמיות בעולם? האם אנטישמיות באמת נובעת מקנאה? למה העולם בעד החמאס ולא בעדינו? איך זה יכול להיות שיש לנו את הצבא הכי מוסרי בעולם ועדיין מאשימים אותנו בפשעי מלחמה? וכולי עם כל ההטיות השונות של אותה השאלה בצורות שונות כאלו ואחרות.
ועל הדרך נשיב גם לשאלה, האם ועד כמה עלינו להתחשב במה יגידו אומות העולם? אם במסגרת הלחימה בטרור, יהרגו גם חפים מפשע בזמן מלחמה וכולי.
אז ראשית נסביר ונחדד את המבנה של השאלות הנ"ל ובכך נחדד עוד יותר את אחת התשובות לשאלה הנ"ל. והנחות היסוד של השאלה הן כדלקמן:
1 - אנשים אמורים לאהוב את מי שמתנהג טוב.
2 - אנחנו מתנהגים טוב יותר מכולם בהקשר של מוסריות ואי פגיעה בחפים מפשע וכולי.
3 - שונאים אותנו.
ומכאן נובעת עוצמת השאלה בצורה הכי חזקה שיש, איך זה יכול להיות שמצד אחד אנחנו כ"כ מוסריים ומתנהגים במוסריות? שיש לנו את הצבא הכי מוסרי בעולם ושאנחנו חסידי אומות העולם ואנחנו הצדיקים בסדום העולמי ושאנחנו לא פוגעים בחפים מפשע וכולי, ולמרות זאת העולם כ"כ שונא אותנו והעולם דווקא אוהד את החמאס והעולם בעד החמאס ובעד הטרור? איך זה יכול להיות? זה ממש לא הגיוני שלמרות שאנחנו כ"כ טובים לעומת החמאס, העולם שונא אותנו ולא את החמאס וכולי. אז איך זה יכול להיות?
אז התשובה הפשוטה והלא נכונה לכך, היא שהעולם שונא יהודים, אנטישמיות, מקנאים בנו, אנחנו הקורבן, כולם נגדנו לא משנה ומה ואיך, אנחנו העם הנבחר, אלוהים מעניש אותנו וכיו"ב. ולכן לא משנה כמה ננסה להיות טובים ולהתחשב במה שיגידו, אז למרות זאת העולם יהיו נגדנו.
ומכך נובע שעלינו בכל זאת ולמרות הנ"ל, עלינו להתמיד בהסברה עולמית ולנסות להיות עוד יותר מוסריים וכולי, כדי שאולי בכל זאת העולם יראה כמה אנחנו טובים ולא רעים והעולם לא ישנא אותנו. כי אולי אין לנו הסברה טובה ואולי העולם לא רואה כמה אנחנו טובים ולא רעים וכולי.
וההסבר היותר מדוייק לכל הנ"ל, הוא שלא נכון לומר שלמרות שאנחנו כ"כ טובים שונאים אותנו, אלא כן נכון לומר שבגלל שאנחנו כ"כ טובים שונאים אותנו. ותכניסו את זה טוב טוב לראש ושלא יעבדו עליכם, לא שונאים אותנו למרות שאנחנו הצבא הכי מוסרי, אלא שונאים אותנו בגלל שאנחנו הצבא הכי מוסרי. ואני אסביר.
ואחדד, שמה שאומר כאן, זאת נקודת מבט, שאין בה כדי למצות את כל הסיבות ואת כל מה שיש לומר לגבי הנושא, אבל בהחלט זאת נקודת מבט שרוב העולם לא מבינים אותה ולכן נחדד אותה. שההפך הוא הנכון. ולא נכון לומר ששונאים אותנו, למרות שאנחנו כ"כ טובים, אלא נכון לומר ששונאים אותנו בגלל שאנחנו כ"כ טובים. ואני אסביר את ההיגיון בטענה הנ"ל.
והרעיון הוא, שהעולם אכן אוהב את מי שהעולם חושב שהוא הטוב בסיפור. וזה אמת לומר שאנחנו אכן מתנהגים בצורה יותר טובה מאשר החמאס וכולי. אבל מה שצריך להבין זה, שברגע שאנחנו מתנהגים כ"כ טוב לחמאס, זה גורם לעולם לחשוב שאנחנו הרעים במלחמה בחמאס. ולכן העולם שונא אותנו. דהיינו, העולם שונא אותנו בגלל שהוא חושב שאנחנו הרעים בצד של הסיפור. והעולם חושב שאנחנו רעים דווקא בגלל שאנחנו כ"כ טובים. אבל איך זה יכול להיות?
וההסבר הוא, שאנשים מפרשים סיטואציות בדרך של השתקפות עצמית ובצורה פשוטה ולא מתוחכמת. דהיינו, כאשר אנחנו רואים סיטואציה, ש X עושה משהו, אנחנו נניח ש X עושה את מה שהוא עושה, מהסיבות שאנחנו היינו עושים את אותו ה X, אם אנחנו היינו עושים את אותו ה X.
לדוגמא, אנחנו מניחים שבן אדם צועק צעקות של כאב, כי כואב לו. אנחנו מניחים שבן אדם אוכל, כי הוא רעב. אנחנו מניחים שבן אדם בוכה, כי הוא עצוב וכולי. כי איך אנשים מפרשים אנשים אחרים? כאשר אנחנו רואים תופעה כלשהי, ואנחנו מנסים להבין את הסיבות של התופעה, אנחנו עושים השלכה עצמית ואנחנו מדמיינים שאנחנו עצמנו עושים את ההתנהגות שאנחנו רואים. ומכאן אנחנו משליכים את הפירוש על ההתנהגות של האדם האחר.
והנושא הזה של השתקפות עצמית, השלכה עצמית, איך אנשים מפרשים אנשים אחרים וכולי? זה כמובן נושא אחר שאין כאן מקומו. אבל במהות היא, אנשים בד"כ יטו לפרש את ההתנהגות שלך מנקודת המבט שלהם, כאילו הם עצמם מתנהגים את ההתנהגות שלך.
דהיינו, אם בן אדם מתנהג בצורה מסויימת, ויש מספר אפשרויות איך לפרש את ההתנהגות שלו, אנשים יעדיפו ויטו לפרש את ההתנהגות שלו, שהיא תהיה לפי הפירוש שהם עצמם היו מתנהגים כך, אם הם עצמם היו מתנהגים בהתנהגות הזאת. וזה כמובן נושא אחר וכולי.
אבל מכך נובע, שדווקא בגלל שהעולם לא מוסרי כמונו ודווקא בגלל שאנחנו הרבה יותר טובים מהם והרבה יותר מוסריים מהם וכולי, דווקא בגלל זה העולם חושב שאנחנו הרעים ולא הטובים. כי בעיני העולם, רק מי שהוא הרע בסיפור, רק הוא יתנהג בצורה שאנחנו מתנהגים כפי שתכף אסביר. ולכן לא שונאים אותנו למרות שאנחנו כ"כ טובים, אלא שונאים אותנו דווקא בגלל שאנחנו כ"כ טובים. שבגלל זה חושבים שאנחנו כ"כ רעים. והעולם שונא את הרעים ולכן שונאים אותנו, כי אנחנו מתנהגים כמו האנשים הכי רעים בעולם.
וההסבר לכך הוא, שההתנהגות והמוסריות שלנו, היא יוצאת דופן ואין בה שום היגיון אבולוציוני הישרדותי. כי בטבע החזק שורד ולא המוסרי שורד. ובטבע אין מוסריות, אלא יש רק הישרדות. והפעולות והצורה שבה אנחנו נלחמים, היא לא פעולה נטו הישרדותית, אלא היא גם מה שנקרא מוסרית, למרות שהיא גורמת לנו להרוגים וכולי. כדי לא לפגוע בבלתי מעורבים וכדי לא לפגוע בחפים מפשע. ומאחר שההתנהגות שלנו, כ"כ לא הגיונית וכ"כ לא טבעית, לכן נראה שאנחנו דווקא הרעים בסיפור. כי ההסבר שאנחנו הרעים בסיפור, יותר הגיוני מההסבר שאנחנו הקורבן המוסרי בסיפור.
כי ניקח לדוגמא בחורה שנאנסת, האם ועד כמה היא תיזהר לא לפגוע בזה שאונס אותה תוך כדי שהוא אונס אותה? מה טבע האדם במקרה כזה? כמה היא תחמול ותיזהר לפגוע בזה שאונס אותה רק באופן מידתי ולא טיפה יותר מכך? כמה הנאנסת תסכים להיאנס כדי לא לפגוע באונס יותר מכמה שהוא מכאיב לה שהוא אונס אותה?
כמובן, שאם נראה תופעה שכזו, נסיק מכך שהוא כנראה לא אונס אותה, אלא מדובר על משחק כלשהו של "בי די אס אם" / סאדו מאזו וכיו"ב. כי בטבע האנושי, הנאנסת נגד רצונה לא מתנהגת כלפי זה שאונס אותה בצורה מוסרית וידידותית.
או ניקח לדוגמא בן אדם שנקלע לסיטואציה שבה הוא רואה 2 אנשים שרבים על חפץ כלשהו ושניהם טוענים לבעלות עליו. ואחד מהם מתנהג יותר בתוקפנות ועושה הכל כדי להשיג את החפץ וכדי לשמור עליו. והשני מתנהג בצורה יותר עדינה כדי להוציא את החפץ מידיו של השני. והשני עושה הכל כדי לא לפגוע בצד הראשון שטוען שהחפץ שלו. אם אנחנו נצטרך להחליט אינטואיטיבית של מי החפץ, מה נניח? נניח שהוא של האדם הראשון, שאומר "כולה שלי" ו"המוציא מחברו עליו הראיה".
יש בעולם שלנו מושג שנקרא לנהוג "מנהג בעל הבית". שזה אומר שיש התנהגות מקובלת של אדם בבית שהוא הבעל הבית שלו, ביחס לאיך שמתנהג אורח בבית. אם נראה שני אנשים בבית, האם נוכל לנסות לשער על בסיס ההתנהגות שלהם? מי בעל הבית ומי האורח? התשובה היא שכן, כי מי שנוהג מנהג בעל הבית, דהיינו, מתנהג יותר בחופשיות וכולי, הוא כנראה בעל הבית.
וכמובן שאפשרי להביא כאן עוד אין סוף דוגמאות, שמהותן היא, שבדרך כלל כשפוגעים במישהו בצורה שהנפגע חושב שהיא לא הוגנת, אז הנפגע מגיב בצורה לא מידתית ולא מוסרית בזה שפוגע בו. וניתן להביא עוד אין סוף דוגמאות לכך, שדווקא כאשר פושע בא לפגוע בקורבן חף מפשע, אז הפושע הרבה פעמים מהסס ולא רוצה לפגוע יותר מידי בקורבן. כי גם הפושע, הוא עדיין בן אנוש והוא גם מוסרי וכולי.
ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל זהו הכלל. שטבע הקורבן הצודק, להגן על עצמו, בלי להתחשב בפושע שפוגע בו. וטבע הפושע, להציב לעצמו גבולות מוסריים כלשהם, כי גם לפושעים יש קווים אדומים וכולי.
אז ברגע שהעולם רואה אותנו מול החמאס, שמצד אחד הם כ"כ רעים ועושים דברים כ"כ רעים ומצד שני אנחנו כ"כ מרחמים עליהם, ומשתדלים שלא לפגוע בחפים מפשע תוך כדי לחימה, וכשהעולם רואה שאנחנו מעדיפים להיות מוסריים ושימותו חייל צהל, יותר מאשר שיפגעו האזרחים של האוייב, איך העולם אמור לפרש את הסיטואציה הזאת?
איזו מדינה לדעתכם, אם יורים עליה, לא מגיבה בירי חוזר למקום שממנו יורים עליה, כדי לא לפגוע בחפים מפשע? האם יש צדיק בסדום יותר מאיתנו? האם יש מדינה אחת בעולם שיירו עליה מתוך בית חולים ושהיא לא תגיב בירי חזרה לבית החולים כדי להגן על האזרחים שלה? האם יש מדינה שתדאג לאזרחי האוייב בזמן מלחמה? האם יש מדינה שתתנהג כ"כ במוסריות כלפי אלו שבאים להרוג אותה, גם במחיר וודאי של הרג של אזרחים וחיילים שלה? האם יש מדינה מותקפת שעסוקה כ"כ הרבה בהגנה ולא בהתקפה.
הרי ההגנה הכי טובה היא התקפה. אבל אצלנו אנחנו המקום הראשון בעולם בלפתח מערכות הגנה. כל העולם רוכש מאיתנו מערכות הגנה. אנחנו מומחים בלפתח מערכות הגנה. כיפת ברזל וכיו"ב. יש עוד מדינה שמפתחת כ"כ הרבה מערכות הגנה? האם אנחנו משתמשים יותר במערכות הגנה או במערכות התקפה? האם מערכות ההגנה שלנו, הן תוכנית הגיבוי שלנו, או שהן חלק ממדיניות ההכלה שלנו וכולי.
כל בר דעת שעיניו בראשו ושהוא לא מתוחכם מידי ושהוא לא שייך לעם החכם בעולם כמונו שאנחנו העם הנבחר הכי חכם בעולם, כל אדם רגיל ובן אנוש רגיל שאינו מפותח מוסרית כמונו, יבין תכף ומיד שכנראה אנחנו הרעים בסיפור. ושכל המוסריות שלנו, היא לא בגלל שאנחנו כ"כ טובים, אלא דווקא בגלל שאנחנו לא כ"כ רעים.
דהיינו, האדם הממוצע יחשוב, שאנחנו מוסריים, לא בגלל שאנחנו קורבנות מוסריים אלא דווקא בגלל שאנחנו פושעים עם ייסורי מצפון. כי בטבע האנושי, יש יותר פושעים מוסריים עם גבולות אדומים, מאשר קורבנות מוסריים שמרחמים ומשתדלים שלא לפגוע במי שפוגע בהם ושמוכנים להיפגע כדי לא לפגוע באופן לא מידתי במי שפוגע בהם.
מפה לשם ניתן להבין את המהות, שדווקא בגלל שאנחנו כ"כ מוסריים וכולי, לכן העולם שונא אותנו. ואם נתנהג בצורה טבעית כמו שקורבנות רגילים מתנהגים, ואם לא ננסה להתחכם ולהיות יותר צדיקים מהאפיפיור, אז הגאונות שלנו לא תיראה כשיגעון. כי הגאון נראה כמשוגע בעיני רוב העם. ולכן ברומא תהיה רומאי וכולי.
ועוד אוסיף ואומר, שגם החמאס עצמם שונאים אותנו בגלל שאנחנו מרחמים עליהם. ואני לא מדבר רק על נקודת המבט שהחמאס לא מפחדים מאיתנו כי אנחנו מרחמים עליהם, אלא אני אומר שהם שונאים אותנו בגלל שאנחנו מרחמים עליהם.
כי לחמאס עצמם יש ספק אם הם צודקים או לא. ואם הם הקורבן או התוקף באירוע הזה. וגם החמאס לא רוצים להיות התוקף אלא הם מעדיפים להרגיש שהם הקורבן בסיפור. וברגע שאנחנו מוסריים כלפיהם, אנחנו בעצם מחזקים אצלם את המחשבה שהם הקורבן. ובכך אנחנו מעודדים אותם עוד יותר להילחם בנו. כעונש על זה שהם הקורבן ושאנחנו התוקף.
ואיך הגענו עד הלום? איך העם היהודי שרד עד הלום? איך הוקמה המדינה? האם באמצעות רחמנות על האוייב? כמובן שלא. ופשוט אפשר ללמוד מעט היסטוריה ולראות את הגישה שבה במחיית זכר עמלק נאמר "אפילו תינוק בעריסתו". דהיינו, 0 רחמנות. והמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים והבא להורגך השקם להורגו. ובסיפורי התנך, במלחמת שאול בעמלק שאול קיבל עונש מאלוהים על כך שהוא נהג ברחמנות כלפי האוייב במקום באכזריות. וכמו שנאמר "ונתן לך רחמים וריחמך", דהיינו, שאלוהים מצווה אותנו לא לחמול על האוייב (עיר הנידחת) ואז הוא ירחם עלינו.
וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, שצריכים לדעת איך להתנהג עם מידת הרחמנות. ורחמי רשעים אכזרי ולפעמים אכזריות היא רחמנות ולפעמים רחמנות היא אכזריות. ואם הרופא ירחם על החולה שלא להכאיב לו, הוא יהרוג את החולה. ולכן יש רחמנות שהיא אכזריות וכולי.
אז לסיכומו של דבר, מה קדם למה? הביצה או התרנגולת? התשובה היא, ששונאים אותנו, בגלל שאנחנו כ"כ מוסריים ולא למרות שאנחנו מוסריים. ואם נתנהג בדרך טבעית רגילה, שבה הקורבן מגן על עצמו בהתקפה ולא באין סוף הגנות כדי לא לפגוע באוייב, אז העולם ישנה את דעתו לגבינו ויבין שאנחנו כאן הקורבן וכולי.
והנמשל הפנימי של כל הנ"ל הוא, שלפעמים, X לא קורה למרות Y, אלא X קורה דווקא בגלל Y. ולפעמים מה שנראה לאדם שזו תוצאה של משהו, זאת בכלל הסיבה של משהו. לדוגמא, אולי יש לך חרדה? בגלל שכל כך טוב לך ולא למרות שכל כך טוב לך. או אולי אתה כועס על מישהו, בגלל שאתה כ"כ אוהב אותו ולא למרות שאתה כ"כ אוהב אותו. ויש כאן עוד המון דוגמאות שאפשרי להביא.
אבל מהות המסר היא, לחקור אמונות שאומרות ש X קורה למרות Y, אולי ההפך הוא הנכון? אולי X קורה בגלל Y. אז? שלא תעבדו על עצמיכם...
ועל הדרך נשיב גם לשאלה, האם ועד כמה עלינו להתחשב במה יגידו אומות העולם? אם במסגרת הלחימה בטרור, יהרגו גם חפים מפשע בזמן מלחמה וכולי.
אז ראשית נסביר ונחדד את המבנה של השאלות הנ"ל ובכך נחדד עוד יותר את אחת התשובות לשאלה הנ"ל. והנחות היסוד של השאלה הן כדלקמן:
1 - אנשים אמורים לאהוב את מי שמתנהג טוב.
2 - אנחנו מתנהגים טוב יותר מכולם בהקשר של מוסריות ואי פגיעה בחפים מפשע וכולי.
3 - שונאים אותנו.
ומכאן נובעת עוצמת השאלה בצורה הכי חזקה שיש, איך זה יכול להיות שמצד אחד אנחנו כ"כ מוסריים ומתנהגים במוסריות? שיש לנו את הצבא הכי מוסרי בעולם ושאנחנו חסידי אומות העולם ואנחנו הצדיקים בסדום העולמי ושאנחנו לא פוגעים בחפים מפשע וכולי, ולמרות זאת העולם כ"כ שונא אותנו והעולם דווקא אוהד את החמאס והעולם בעד החמאס ובעד הטרור? איך זה יכול להיות? זה ממש לא הגיוני שלמרות שאנחנו כ"כ טובים לעומת החמאס, העולם שונא אותנו ולא את החמאס וכולי. אז איך זה יכול להיות?
אז התשובה הפשוטה והלא נכונה לכך, היא שהעולם שונא יהודים, אנטישמיות, מקנאים בנו, אנחנו הקורבן, כולם נגדנו לא משנה ומה ואיך, אנחנו העם הנבחר, אלוהים מעניש אותנו וכיו"ב. ולכן לא משנה כמה ננסה להיות טובים ולהתחשב במה שיגידו, אז למרות זאת העולם יהיו נגדנו.
ומכך נובע שעלינו בכל זאת ולמרות הנ"ל, עלינו להתמיד בהסברה עולמית ולנסות להיות עוד יותר מוסריים וכולי, כדי שאולי בכל זאת העולם יראה כמה אנחנו טובים ולא רעים והעולם לא ישנא אותנו. כי אולי אין לנו הסברה טובה ואולי העולם לא רואה כמה אנחנו טובים ולא רעים וכולי.
וההסבר היותר מדוייק לכל הנ"ל, הוא שלא נכון לומר שלמרות שאנחנו כ"כ טובים שונאים אותנו, אלא כן נכון לומר שבגלל שאנחנו כ"כ טובים שונאים אותנו. ותכניסו את זה טוב טוב לראש ושלא יעבדו עליכם, לא שונאים אותנו למרות שאנחנו הצבא הכי מוסרי, אלא שונאים אותנו בגלל שאנחנו הצבא הכי מוסרי. ואני אסביר.
ואחדד, שמה שאומר כאן, זאת נקודת מבט, שאין בה כדי למצות את כל הסיבות ואת כל מה שיש לומר לגבי הנושא, אבל בהחלט זאת נקודת מבט שרוב העולם לא מבינים אותה ולכן נחדד אותה. שההפך הוא הנכון. ולא נכון לומר ששונאים אותנו, למרות שאנחנו כ"כ טובים, אלא נכון לומר ששונאים אותנו בגלל שאנחנו כ"כ טובים. ואני אסביר את ההיגיון בטענה הנ"ל.
והרעיון הוא, שהעולם אכן אוהב את מי שהעולם חושב שהוא הטוב בסיפור. וזה אמת לומר שאנחנו אכן מתנהגים בצורה יותר טובה מאשר החמאס וכולי. אבל מה שצריך להבין זה, שברגע שאנחנו מתנהגים כ"כ טוב לחמאס, זה גורם לעולם לחשוב שאנחנו הרעים במלחמה בחמאס. ולכן העולם שונא אותנו. דהיינו, העולם שונא אותנו בגלל שהוא חושב שאנחנו הרעים בצד של הסיפור. והעולם חושב שאנחנו רעים דווקא בגלל שאנחנו כ"כ טובים. אבל איך זה יכול להיות?
וההסבר הוא, שאנשים מפרשים סיטואציות בדרך של השתקפות עצמית ובצורה פשוטה ולא מתוחכמת. דהיינו, כאשר אנחנו רואים סיטואציה, ש X עושה משהו, אנחנו נניח ש X עושה את מה שהוא עושה, מהסיבות שאנחנו היינו עושים את אותו ה X, אם אנחנו היינו עושים את אותו ה X.
לדוגמא, אנחנו מניחים שבן אדם צועק צעקות של כאב, כי כואב לו. אנחנו מניחים שבן אדם אוכל, כי הוא רעב. אנחנו מניחים שבן אדם בוכה, כי הוא עצוב וכולי. כי איך אנשים מפרשים אנשים אחרים? כאשר אנחנו רואים תופעה כלשהי, ואנחנו מנסים להבין את הסיבות של התופעה, אנחנו עושים השלכה עצמית ואנחנו מדמיינים שאנחנו עצמנו עושים את ההתנהגות שאנחנו רואים. ומכאן אנחנו משליכים את הפירוש על ההתנהגות של האדם האחר.
והנושא הזה של השתקפות עצמית, השלכה עצמית, איך אנשים מפרשים אנשים אחרים וכולי? זה כמובן נושא אחר שאין כאן מקומו. אבל במהות היא, אנשים בד"כ יטו לפרש את ההתנהגות שלך מנקודת המבט שלהם, כאילו הם עצמם מתנהגים את ההתנהגות שלך.
דהיינו, אם בן אדם מתנהג בצורה מסויימת, ויש מספר אפשרויות איך לפרש את ההתנהגות שלו, אנשים יעדיפו ויטו לפרש את ההתנהגות שלו, שהיא תהיה לפי הפירוש שהם עצמם היו מתנהגים כך, אם הם עצמם היו מתנהגים בהתנהגות הזאת. וזה כמובן נושא אחר וכולי.
אבל מכך נובע, שדווקא בגלל שהעולם לא מוסרי כמונו ודווקא בגלל שאנחנו הרבה יותר טובים מהם והרבה יותר מוסריים מהם וכולי, דווקא בגלל זה העולם חושב שאנחנו הרעים ולא הטובים. כי בעיני העולם, רק מי שהוא הרע בסיפור, רק הוא יתנהג בצורה שאנחנו מתנהגים כפי שתכף אסביר. ולכן לא שונאים אותנו למרות שאנחנו כ"כ טובים, אלא שונאים אותנו דווקא בגלל שאנחנו כ"כ טובים. שבגלל זה חושבים שאנחנו כ"כ רעים. והעולם שונא את הרעים ולכן שונאים אותנו, כי אנחנו מתנהגים כמו האנשים הכי רעים בעולם.
וההסבר לכך הוא, שההתנהגות והמוסריות שלנו, היא יוצאת דופן ואין בה שום היגיון אבולוציוני הישרדותי. כי בטבע החזק שורד ולא המוסרי שורד. ובטבע אין מוסריות, אלא יש רק הישרדות. והפעולות והצורה שבה אנחנו נלחמים, היא לא פעולה נטו הישרדותית, אלא היא גם מה שנקרא מוסרית, למרות שהיא גורמת לנו להרוגים וכולי. כדי לא לפגוע בבלתי מעורבים וכדי לא לפגוע בחפים מפשע. ומאחר שההתנהגות שלנו, כ"כ לא הגיונית וכ"כ לא טבעית, לכן נראה שאנחנו דווקא הרעים בסיפור. כי ההסבר שאנחנו הרעים בסיפור, יותר הגיוני מההסבר שאנחנו הקורבן המוסרי בסיפור.
כי ניקח לדוגמא בחורה שנאנסת, האם ועד כמה היא תיזהר לא לפגוע בזה שאונס אותה תוך כדי שהוא אונס אותה? מה טבע האדם במקרה כזה? כמה היא תחמול ותיזהר לפגוע בזה שאונס אותה רק באופן מידתי ולא טיפה יותר מכך? כמה הנאנסת תסכים להיאנס כדי לא לפגוע באונס יותר מכמה שהוא מכאיב לה שהוא אונס אותה?
כמובן, שאם נראה תופעה שכזו, נסיק מכך שהוא כנראה לא אונס אותה, אלא מדובר על משחק כלשהו של "בי די אס אם" / סאדו מאזו וכיו"ב. כי בטבע האנושי, הנאנסת נגד רצונה לא מתנהגת כלפי זה שאונס אותה בצורה מוסרית וידידותית.
או ניקח לדוגמא בן אדם שנקלע לסיטואציה שבה הוא רואה 2 אנשים שרבים על חפץ כלשהו ושניהם טוענים לבעלות עליו. ואחד מהם מתנהג יותר בתוקפנות ועושה הכל כדי להשיג את החפץ וכדי לשמור עליו. והשני מתנהג בצורה יותר עדינה כדי להוציא את החפץ מידיו של השני. והשני עושה הכל כדי לא לפגוע בצד הראשון שטוען שהחפץ שלו. אם אנחנו נצטרך להחליט אינטואיטיבית של מי החפץ, מה נניח? נניח שהוא של האדם הראשון, שאומר "כולה שלי" ו"המוציא מחברו עליו הראיה".
יש בעולם שלנו מושג שנקרא לנהוג "מנהג בעל הבית". שזה אומר שיש התנהגות מקובלת של אדם בבית שהוא הבעל הבית שלו, ביחס לאיך שמתנהג אורח בבית. אם נראה שני אנשים בבית, האם נוכל לנסות לשער על בסיס ההתנהגות שלהם? מי בעל הבית ומי האורח? התשובה היא שכן, כי מי שנוהג מנהג בעל הבית, דהיינו, מתנהג יותר בחופשיות וכולי, הוא כנראה בעל הבית.
וכמובן שאפשרי להביא כאן עוד אין סוף דוגמאות, שמהותן היא, שבדרך כלל כשפוגעים במישהו בצורה שהנפגע חושב שהיא לא הוגנת, אז הנפגע מגיב בצורה לא מידתית ולא מוסרית בזה שפוגע בו. וניתן להביא עוד אין סוף דוגמאות לכך, שדווקא כאשר פושע בא לפגוע בקורבן חף מפשע, אז הפושע הרבה פעמים מהסס ולא רוצה לפגוע יותר מידי בקורבן. כי גם הפושע, הוא עדיין בן אנוש והוא גם מוסרי וכולי.
ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל זהו הכלל. שטבע הקורבן הצודק, להגן על עצמו, בלי להתחשב בפושע שפוגע בו. וטבע הפושע, להציב לעצמו גבולות מוסריים כלשהם, כי גם לפושעים יש קווים אדומים וכולי.
אז ברגע שהעולם רואה אותנו מול החמאס, שמצד אחד הם כ"כ רעים ועושים דברים כ"כ רעים ומצד שני אנחנו כ"כ מרחמים עליהם, ומשתדלים שלא לפגוע בחפים מפשע תוך כדי לחימה, וכשהעולם רואה שאנחנו מעדיפים להיות מוסריים ושימותו חייל צהל, יותר מאשר שיפגעו האזרחים של האוייב, איך העולם אמור לפרש את הסיטואציה הזאת?
איזו מדינה לדעתכם, אם יורים עליה, לא מגיבה בירי חוזר למקום שממנו יורים עליה, כדי לא לפגוע בחפים מפשע? האם יש צדיק בסדום יותר מאיתנו? האם יש מדינה אחת בעולם שיירו עליה מתוך בית חולים ושהיא לא תגיב בירי חזרה לבית החולים כדי להגן על האזרחים שלה? האם יש מדינה שתדאג לאזרחי האוייב בזמן מלחמה? האם יש מדינה שתתנהג כ"כ במוסריות כלפי אלו שבאים להרוג אותה, גם במחיר וודאי של הרג של אזרחים וחיילים שלה? האם יש מדינה מותקפת שעסוקה כ"כ הרבה בהגנה ולא בהתקפה.
הרי ההגנה הכי טובה היא התקפה. אבל אצלנו אנחנו המקום הראשון בעולם בלפתח מערכות הגנה. כל העולם רוכש מאיתנו מערכות הגנה. אנחנו מומחים בלפתח מערכות הגנה. כיפת ברזל וכיו"ב. יש עוד מדינה שמפתחת כ"כ הרבה מערכות הגנה? האם אנחנו משתמשים יותר במערכות הגנה או במערכות התקפה? האם מערכות ההגנה שלנו, הן תוכנית הגיבוי שלנו, או שהן חלק ממדיניות ההכלה שלנו וכולי.
כל בר דעת שעיניו בראשו ושהוא לא מתוחכם מידי ושהוא לא שייך לעם החכם בעולם כמונו שאנחנו העם הנבחר הכי חכם בעולם, כל אדם רגיל ובן אנוש רגיל שאינו מפותח מוסרית כמונו, יבין תכף ומיד שכנראה אנחנו הרעים בסיפור. ושכל המוסריות שלנו, היא לא בגלל שאנחנו כ"כ טובים, אלא דווקא בגלל שאנחנו לא כ"כ רעים.
דהיינו, האדם הממוצע יחשוב, שאנחנו מוסריים, לא בגלל שאנחנו קורבנות מוסריים אלא דווקא בגלל שאנחנו פושעים עם ייסורי מצפון. כי בטבע האנושי, יש יותר פושעים מוסריים עם גבולות אדומים, מאשר קורבנות מוסריים שמרחמים ומשתדלים שלא לפגוע במי שפוגע בהם ושמוכנים להיפגע כדי לא לפגוע באופן לא מידתי במי שפוגע בהם.
מפה לשם ניתן להבין את המהות, שדווקא בגלל שאנחנו כ"כ מוסריים וכולי, לכן העולם שונא אותנו. ואם נתנהג בצורה טבעית כמו שקורבנות רגילים מתנהגים, ואם לא ננסה להתחכם ולהיות יותר צדיקים מהאפיפיור, אז הגאונות שלנו לא תיראה כשיגעון. כי הגאון נראה כמשוגע בעיני רוב העם. ולכן ברומא תהיה רומאי וכולי.
ועוד אוסיף ואומר, שגם החמאס עצמם שונאים אותנו בגלל שאנחנו מרחמים עליהם. ואני לא מדבר רק על נקודת המבט שהחמאס לא מפחדים מאיתנו כי אנחנו מרחמים עליהם, אלא אני אומר שהם שונאים אותנו בגלל שאנחנו מרחמים עליהם.
כי לחמאס עצמם יש ספק אם הם צודקים או לא. ואם הם הקורבן או התוקף באירוע הזה. וגם החמאס לא רוצים להיות התוקף אלא הם מעדיפים להרגיש שהם הקורבן בסיפור. וברגע שאנחנו מוסריים כלפיהם, אנחנו בעצם מחזקים אצלם את המחשבה שהם הקורבן. ובכך אנחנו מעודדים אותם עוד יותר להילחם בנו. כעונש על זה שהם הקורבן ושאנחנו התוקף.
ואיך הגענו עד הלום? איך העם היהודי שרד עד הלום? איך הוקמה המדינה? האם באמצעות רחמנות על האוייב? כמובן שלא. ופשוט אפשר ללמוד מעט היסטוריה ולראות את הגישה שבה במחיית זכר עמלק נאמר "אפילו תינוק בעריסתו". דהיינו, 0 רחמנות. והמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים והבא להורגך השקם להורגו. ובסיפורי התנך, במלחמת שאול בעמלק שאול קיבל עונש מאלוהים על כך שהוא נהג ברחמנות כלפי האוייב במקום באכזריות. וכמו שנאמר "ונתן לך רחמים וריחמך", דהיינו, שאלוהים מצווה אותנו לא לחמול על האוייב (עיר הנידחת) ואז הוא ירחם עלינו.
וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, שצריכים לדעת איך להתנהג עם מידת הרחמנות. ורחמי רשעים אכזרי ולפעמים אכזריות היא רחמנות ולפעמים רחמנות היא אכזריות. ואם הרופא ירחם על החולה שלא להכאיב לו, הוא יהרוג את החולה. ולכן יש רחמנות שהיא אכזריות וכולי.
אז לסיכומו של דבר, מה קדם למה? הביצה או התרנגולת? התשובה היא, ששונאים אותנו, בגלל שאנחנו כ"כ מוסריים ולא למרות שאנחנו מוסריים. ואם נתנהג בדרך טבעית רגילה, שבה הקורבן מגן על עצמו בהתקפה ולא באין סוף הגנות כדי לא לפגוע באוייב, אז העולם ישנה את דעתו לגבינו ויבין שאנחנו כאן הקורבן וכולי.
והנמשל הפנימי של כל הנ"ל הוא, שלפעמים, X לא קורה למרות Y, אלא X קורה דווקא בגלל Y. ולפעמים מה שנראה לאדם שזו תוצאה של משהו, זאת בכלל הסיבה של משהו. לדוגמא, אולי יש לך חרדה? בגלל שכל כך טוב לך ולא למרות שכל כך טוב לך. או אולי אתה כועס על מישהו, בגלל שאתה כ"כ אוהב אותו ולא למרות שאתה כ"כ אוהב אותו. ויש כאן עוד המון דוגמאות שאפשרי להביא.
אבל מהות המסר היא, לחקור אמונות שאומרות ש X קורה למרות Y, אולי ההפך הוא הנכון? אולי X קורה בגלל Y. אז? שלא תעבדו על עצמיכם...