אבל מה שאת תארת, יוצא מנקודת - הנחה שמזהה אותנו עם הגוף. שזה שם הרבה משמעויות נעימות ולא נעימות על הזמן שבין הלידה להתפגרות.

למה בכלל חושבים שיש מטרה לחיים? האם בכלל תתכן מטרה משמעותית באופן מוחלט? בנפרדות? בקיצור - נולדים, חיים, מתפגרים, נאכלים ע"י תולעים - זה המטרה - אוכל לתולעים.

גלית, למה אדם עושה פעולות, עושה משהו?

ותני לי דוגמא לדבר שהוא לא אנוכי..

עימנואל, לא מסכימה איתך לגבי הקביעה שלך שאין דבר שהוא לא אנוכי. בטח אם אתה מכוון לדבר על "המצב שלפני ההגדרות". מסכימה איתך, שהתנאים שאנו שמים לאושר, הם בעצמם צמצום חווית האושר. ואילו, כשאנו משוחררים מזה, עדיין אנו עושים פעולות. והפעולות שלנו, מאחר ואנו משוחררים מההזדהות האנוכית, הן בהכרח פעולות זולתניות. שים - לב, עימנואל, אני לא מדברת על פעולה זולתנית ממניע אנוכי, אלא על פעולה שנעשית מעצמה, משום שאתה כבר לא מזוהה עם האנוכי.

הטבע של מי שאנחנו זה אושר. אנחנו לא "חווים" את זה. אנו חווים השתקפויות של הטבע הזה, דרך האובייקטים של העולם. במצב עליו דיברת, במקום בה אתה מבוסס במקור, במצב של מוחלטות, אחדות, איזה חוויה אתה חווה?

גלית, אין דבר שהוא לא אנוכי, גם לעזור לאחר, אדם עושה כי הוא חושב שזה טוב. ואני מדבר על ח ו ו י ת הואשר היחיד האמיתי, מוחלט או לא, זה כבר סיפורים.. כי מה זה מוחלט? מה זה יחסי? מה זה אושר? את מדברת על ההרגשה של מילוי הרצון!

בדיוק כמו שפולי כתבה, אושר הוא המצב שלפני ההגדרות, אפשר לומר שהוא ברירת מחדל והרצון שלנו מצמצם את האושר להגדרות שלנו שרק אם אני אשיג או אהיה ככה, אז... וזה מה שמונע אושר.

פולי השאלה היא האם הרצון שלנו הוא באמת שלנו? או שהוא מגיע מהמציאות שגורמת לנו לרצות את מה שרוצים?? האם יש בנו משהו שהוא באמת שלנו או שזה הכל קליפות??

עמנואל, אם הבנתי אותך נכון, אתה אומר שהאושר הוא ברירת המחדל ובעצם הרצון שלנו אנחנו מונעים אותו?

עימנואל, מצחיק קצת ההצעה לי לברר מה גורם לאושר / מונע אושר. הרי זו מהות השרשור. ובלי כל קשר, אני מסכימה איתך, שהאושר לא תלוי בדבר, כשאתה מדבר על המוחלט. אבל אז אתה לא תדבר על ח ו ו י ת אושר. דבר נוסף - התבוננתי, וראיתי שמה שמונע, זה התעסקות בענייני האנוכיים. ולכן - השתחררות מענייני האנוכיים, כשתקרה, תביא לזולתנות. לא זולתנות במובן של לתרום לעניים כסף, אלא מצב שבו הפעולות נעשות מעצמן לטובת האחר, כביכול, ולא לטובתי האישית. כלפי חוץ, הבנאדם לא נראה כמישהו שעסוק בעצמו, אלא בעשייה.

אפשר לומר שיש גורם לאושר אבל יותר נכון לומר שיש גורם לסבל שמונע מהאדם אושר, האושר עצמו אינו תלוי בדבר. בהחלט אפשר לחוות אושר מבלי לחוות סבל. איזון הוא גם טוב וגם רע, כמו כל דבר וברוב המקרים, רק דופק את האדם כי את מאזנת כשרע לך עם משהו, אז במקום להיכנס פנימה ולהבין את שורש הבעיה, למה באמת רע לך, את מוצאת לה פתרון זמני, מחליפה בעיה בבעיה, עד הפעם הבאה.

להרגיש, זה תוצאה של מילוי רצון. כשהרצון של האדם מתמלא, הוא מרגיש טוב ולהיפך. הרצונות עצמם תלויים בהגדרות שיש לכל אדם.

אני מציעה לך את אותה הצעה שהצעתי לגלית.

עמנואל, זה קשור לאיזשהו גורם?

הצעת לגלית לברר מה גורם לשמחה ואושר, אבל אותו הדבר שגורם לה לשמחה ואושר זה אותו הדבר שגורם לסבל ועצב, קוראים לזה להרגיש... ברגע שאתה פותח את ליבך אינך יכול להחליט את זה אני רוצה להרגיש ואת זה לא. ההיפך ישנה הרגשה שברגע שפתחת את הלב אז כל הרגשות נחוות בעוצמה יותר גבוהה: פחד ושמחה, אהבה ושנאה, עצב ונחת רוח ועוד... אי אפשר לבקש לחוות דבר אחד מבלי לחוות את ההפוך שלו. אתה לא יכול לרצות לחיות ולא לקבל את המוות כחלק מהעיסקה. השאלה כמה אתה יכול בתוך כל זה לאזן את עצמך ולמצוא את האמצע.

גלית, אם את רוצה שמחה ואושר, תבררי מה גורם לזה או מונע. זה לא באמת קשור לשום גורם חיצוני.

גלית, באשר לסקרנותך - אני ממליץ לך המלצות - כי אני נוהג בעצמי כפי שהצעתי לך - קרי - צצים לי רעיונות מתוך הרפיה והתבוננות פסיבית, ואני בוחר מה שמוצא חן בעיני - בלי סיבה, בלי מחשבה. את הרעיון הראשוני הזה - אני מסתכל עליו ולרוב יצוצו "עיבודים" לרעיון הראשוני - שוב - אני מסתכל בעניין פסיבי, מתוך הרפיה מוחלטת. כאשר הרעיון לובש עור וגידים (לבד) - לפעמים אני מבצע אותו.

אני אומר לעצמי ככה לפעמים: אתגר, תחשוב שהאנשים הם מחשבות מהלכות. למה אתה צריך מחשבות משלך (-: אני חושב שרק מי שהגיע לדעת אהבה יכול להבין מה זו עולה ללא חשיבה. כמו שאתה מאוהב ואתה עושה משהו מטומטם מבלי לחשוב - זו התחלה של אי חשיבה אמיתית. (-:

כל בנאדם יש לו זרם שיוצא ממנו. אגרסיבי. עדין. שקט. מפרפר. צריך להרגיש את הזרם שלו מעלה את הזרם שלך ולהיתמזג בזה. בלי רגשות אשם או חשיבה. מה שבא בא.

יפה, רק בהרפיה מלאה, אפשר להסתכל על מה שצץ הראשון - ואז "לנעול" למה שהצעתי לגלית. יש לסוג זה של רעיונות צצים (יותר נכון לומר רעיון מאשר ממחשבה), אפשר לאפשר לכמה לצוץ אחד אחרי השני בלי קשר ביניהם - מי ששפר עליו גורלו יכול להיות במצב של סרט לא רציף שחולף מולו, ולפתע יזנק על רעיון וילכוד אותו. למה? כי הוא מוצא חן בעיניו - כאן ועכשיו.

מבינה לגמרי. זה עוזר להיזכר בזה.

להיות באמצע משמעו להיות ברגע נתון אחד בלי מחשבה ובלי רגש. למעשה אתה רק צופה - ובגלל שאתה באמצע - בכלום - אז כל האשרויות הריגשיות והשיכליות פתוחות לך. אם אתה נוטה לרגש מסויים למשל בזמן שיחה - אז הרגש הזה ייצור את דרך העולה שלך - אבל הוא לא יהיה הפעולה האולטימטיבית כי מלפני לא היית ריקה להכיל את כל הסיטואצייה. בלי רגש ומחשבה - את יכולה לראות בדיוק מה קורה - והפלא כשאת רואה בדיוק מה שקורה - הוא שגם הפעולה שלך קוראת לבד. אין עושה. האגו נשמט.

מסכימה עם אתגר, וגם מבינה למה אותה מתכוון, אורי. התנסתי בזה ובזה. מסקרן אותי למה אתה ממליץ לי המלצות.

כן. אבל תשים לב - אם צצה מחשבה בראש ואתה לא מספיק חזק - מבפנים - אז תצוץ לך מיד המחשבה אחריה - אולי לא. אולי ההיפך. לכן אין סוף ללופ. ואם זה אפילו מבלי מחשבה - לא יכולה לבוא מחשבה נגדית שלילית במקומה.

אתגר, לא הבנתי מה שוררת (-:

היי אתגר, התכוונתי שלמחשבה שצצה בראש ללא חשיבה. אצלי זה עובד. אני מצליח לא לחשוב ולפתע צץ משהו.

חח אורי אם יש לך מחשבה אתה לא חופשי (-: פעולה מבלי מחשבה לפני = פעולה חופשית. המחשבה לפני היא תמיד פחד ממשהו ולכן המחשבה מנווטת כדי להימנע מתוצאה כלשהי לא רצוייה או שתעמוד בסטנדרטים של מישהו או משהו.

גלית, אני יכול להמליץ - מדי פעם לעשות משהו ללא סיבה הגיונית או ללא צורך. לדוגמה: תחליטי מתוך מחשבה מקרית שתצוץ לך בראש, משהו שהכי לא צפוי שתעשי. אולי לראשונה בחיים אפשר להרגיש חופש אמיתי. תבדקי איך את מרגישה אח"כ.

תנסי להבין לא תחבירית - שירתית (-:

מנקודת האמצע - יוצא הכל (-:

לא הבנתי את משמעות המשפט. תחבירית.

בדיוק - באמצע.

כשלא מרגישים טוב וגם לא טוב - זה זה?

לפעמים טוב להיות בקונכייה. לפעמים לצאת. הכל חלק משלמות אחת. כשלא מרגישים טוב וגם לא טוב - זה זה.

סבבה, הבנתי. הייתה לי שאלה, האם יש לי מה לטרוח ולצאת מהקונכייה שאני נמצאת בה עכשיו, ולעסוק בפעילויות יותר אינטראקטיביות, כי אז אני ארגיש יותר שמחה ומשמעות, או שאפשר לתת לעצמי להישאר במצב הקונכייה עוד קצת, ואז אני "אגיע" למחוזות עמוקים יותר, ואז ארגיש יותר שמחה ומשמעות?

התשובה לשאלה מצחיקה ואמיתית זו, היא שבשני המקומות שאני מתארת, כל מה שמעניין אותי זה טובתי האנוכית, ולכן - זה לא ממש משנה מה אעשה, ומימלא אם תרומה לאחר היא מה שממלא את האדם במשמעות (ואני חושבת שזה נכון - בתנאי שאתה באמת פועל באופן זולתני, ואז גם הגוף שלך יכול להיחשב לאחר, וזה שאתה מאכיל אותו זה פעולה זולתנית), אז היא יכולה לקרות רק כשאני משתחררת מענייני האנוכיים.

ובמגרש היחסי, ממילא, ככל שאני שואלת על מה יתרום לי אם אהיה באינטראקציה יותר עם אחרים, אם אעבוד יותר, וכו', אז קורים אחד משני דברים: עוד יותר "התחפרות" או "היפתחות" החוצה. ממילא קורה מה שקורה, ולכן אין חשיבות לשאלות כשאלות, אלא יותר כתשובות.

עימנואל, התשובה הזו שלך מחלחלת לרבדים שאינם מילוליים כרגע. משהו חזק, שמחלחל להפנמה. כשתהיה לי בהירות גדולה יותר, אשמח לנסח מחדש. תודה לך!

גלית, ההתרוקנות היא אולי לא שלמות אך גם תחושת המילוי של הגשמה עצמית, גם היא אינה שלמות, כי זה אומר שאת "שלמה" עם עצמך רק בתנאי שאת מגשימה את עצמך (ומה קובע מה זו הגשמה בעיניך)... מה שאומר שאם לא תהיי בפול פאוור והגשמה, לא תהיי שלמה.

העיניין הוא שכל הרצונות הם ביטוי של הרצון הבסיסי ביותר של לחזור או להגיע לשלמות, ויש פה תרגיל, כי אם האדם לא מבין את זה אז הוא תמיד מחפש מה יתן לו את זה.. ושום דבר אף פעם לא יתן לו את זה.. זה הכל רק טעימות וטיזרים וזה אף פעם לא שלך.

אני אשמח אם תנסחי את השאלה שוב

משיפז, תודה. אשמח אם תפרטי יותר לגבי העשייה הטוטאלית. אם אפשר, עם דוגמא. מה זה אומר שאת בטוטאליות, למשל, כשאת כותבת את התגובה למה שכתבתי. וגם: מה מאפשר לך להיות במצב הטוטאלי הזה.

מה שכתבת בסוף ההודעה האחרונה, שבחווייתך הקיום שלך הוא הפעולה והמשמעות, מאד תואם לחוויתי. ובכל - זאת, ככל שאני נותנת לעצמי בזמן האחרון להיות יותר טוטאלית עם מה שמתרחש בגזרתי (באופן כללי מדובר במצב קונכייה), אני מגלה שרוחנית, כביכול, אני חשה טוב יותר, אבל בפסיכולוגיה שלי, אני חשה פחות 'משהו'. אולי זה בדיוק התהליך הרוחני, כי תחושת ה'משהו' הפסיכולוגית אכן תלויה ב'משהו', וברוחניות יש את מה שיש.

רק שמתי - לב, שהנה - אם אני מחליטה בכל - זאת לעשות איזה סידור, ומחליטה שזה 'חשוב' מספיק כדי שאעשה את זה, או אם אני הולכת ונותנת איזו הרצאה, ואני קצת מתכוננת ויש פידבקים, אז משהו בי מתעורר ואני חשה שלמות כזו. מן שלמות מלאה, להבדיל מהתחושה שמלווה אותי רוב הזמן לאחרונה, שהכל ממש בסדר, שאין לי צורך במיוחד בזה או בזה, ששום דבר לא יותר מדי חשוב או לא חשוב - > ואת התחושה הזו אני לא יכולה לכנות 'שלמות', זה יותר תהליך של התרוקנות, שאין בו משמעות מלאה, אין בו שמחה. אז תהיתי אם אולי השמחה, היא רק במקום שאתה פעיל בעולם.

גלית, אהבתי את ההסתכלות שלך על נקודת היחסיות, אני מבינה וחווה את החיסרון בכל פעולה, מחשבה, הרגשה, בעצם בכל מה שמתגלה בתוכי, הבנתי לאחרונה שעצם היחסיות מתאפשרת בזכות המוחלטות. במילים פשוטות אני אומרת שעצם האפשרות להרגיש אומלל או מאושר בזכות אחיזה באיזה דימיון שיש לי בראש... מגלה את הממשות שקיימת בבסיס, בשורש, אני מתכוונת, מגלה שבשורש הכל אחד.

אני יותר ויותר חווה איך השכל מטלטל אותי מצד לצד, מאחיזה אחת לאחיזה אחרת, כמו מטולטלת... מה שאני אומרת שלהגיע להבנה מוחלטת זה בחוויה שלי להיות טוטלי בכל תזוזה - אם במחשבה אם בעשיה, לדוגמא: כשאני עושה משהו בטוטליות אני ממצה אותו ואין יותר שאלה!! הכל נשלם ומושלם. אני יותר ויותר מבינה שהתרגול הכי מהיר להבנת האחדות הוא התירגול של עשיה טוטלית כל רגע, הכוונה גם במחשבה בהרגשה. כשאני עושה משהו בטוטליות, אני לגמרי בעשיה, אין לי שם מחשבה, כאילו אני במקום ללא זמן ומרחב.. המוח המחשבה חוזרת רק כשסיימתי... גלית, את שאלת מה דעתנו האם אפשר למצוא משמעות בלי להיות פעילים? בחוויה שלי את מה שקורה לי, אני חושבת שהשאלה שלך לא נכונה, כי הקיום שלך הוא הפעולה והמשמעות (-: לפי הבנתי החוכמה היא להבין את זה בטוטליות ואז סיימנו (-:

ובכל - זאת, מנקודת המבט היחסית, ששואלת מהו אושר, ניתן לראות ולהגדיר מצבים שמייצרים אושר ומצבים שמייצרים אומללות. למשל: בהרבה זרמים רוחניים מדברים על מקום החמלה בחיינו. מדברים על כך שאם לא תהיה כה עסוק בעצמך ותירתם לטובת האחר, אז הסבל שלך יפחת. - ברור שזה לא נכון כאקסיאומה, להגיד לאדם - "אל תתעסק בעצמך עכשיו, תרום לאחרים...", כי האדם המסוים הזה, בדרכו הסובייקטיבית, אולי הדבר הכי טוב לו כרגע, זה להיות באומללות, שמתעסקת בענייניו האישיים. ובכל - זאת, אפשר לאמר שלמשל תשוקות מביאות לסבל, שהיעדר רצון (כולל היעדר רצון להיות מאושר) מגלה את האושר שכבר קיים. ומנקודת המבט הזו, אני שואלת.

אולי כחלק ממי שאנחנו כאדם, יש לנו גם אינטראקציה החוצה, עם מראות שלנו, יש לנו חמלה, יש לנו שמחה בשמחת האחר. וכן - גם זה הוא חלק מהמשמעות. ומי שמנסה להתכחש לזה, ולדמיין שהוא נמצא על אי - בודד, יסבול. אלא אם כן, אין חוק שווה לכולם, ואותו אדם, שלגמרי כבר לא מזדהה עם העולם, אבל באמת - לא כיומרה - נמצא בספירה הכי גבוהה של אושר. ויצא ממעגל הסמסרה.

האושר לא תלוי בכלום. נהפוכו, כל עוד האדם חושב שהאושר שלו תלוי במשהו, אף לא יהיה באמת מאושר.. הכי הרבה, יוכל לחוות אושר זמני ומן הסתם גם תמיד יסבול.

כנ"ל גם השלמות, כל עוד אתה שלם בזכות משהו, אתה לא באמת שלם ולו לרגע.

מה שכן, כשאת מרגישה טוב, לא מעניין אותך לא שלמות, לא משמעות ולא אושר.. עד הפעם הבאה (-:

לכן חשוב להבין מה זה אושר. עד שלא נבין, אף פעם לא באמת נחווה אותו כי הוא תמיד תלוי במשהו, שאם ילקח מאיתנו, לא נהיה מאושרים.

כשהאדם חושב שמתישהו או בעזרת משהו יהיה יותר טוב, אף פעם לא מספיק טוב לו.

ייחסית לאושר אמיתי שלא תלוי בדבר.

עימנואל, השתמשתי במילה משמעות, כמתארת חוויה שלי, שהיא שלמה, ושבה אני לא נזקקת לשאול שאלות על משמעות. כשחסר לך משהו, אתה שואל: מה המשמעות? כשאתה שלם עם עצמך, אתה לא שואל את זה.

השאלה שהצגתי היא, האם תחושת השלמות הזו, יכולה להיות מושגת כשאני פה בעולם, בעלת - גוף, בנאדם, ללא שאעסוק או אהיה מעורבת במשהו חיצוני מוגדר, בלא שארוקן עצמי החוצה ואקבל לתוך עצמי מבחוץ?

בסרט: into the wild הוא מסיק שאושר, זה משהו שקיים בתנאי שחולקים אותו.

לעומת זאת, יש גרסאות אחרות, לפיהן, כל שאתה צריך לעשות כדי להיות מאושר, זה להתבסס בטבע של עצמך, וגם אז - אנו לוקחים בחשבון שאנו והמציאות זה לא דבר באמת נפרד, כלומר: גם אז יש לנו אינטראקציה עם המציאות, רק שהגרסה הזו כבר משאירה את הדברים להיות פשוט כפי שהם.

ואני - מנתחת, מנקודת המבט היחסית, ושואלת: אנו חייבים "לצאת החוצה" כדי להיות מאושרים? ברמה הכי פרקטית, של החיים שלי, אני שואלת. יש הרבה טענות שכן, שהאושר הוא תוצר של חמלה לאחרים, התנדבות, מעורבות, או אפילו סתם עשייה כלשהי, שאתה משקיע את עצמך בה, ומחליט להשליך עליה את המשמעות. אבל העיקרון המשותף - מדובר במשהו ממשי חיצוני, שאתה מעורב בו: עבודה, בן - זוג, רשת חברתית כלשהי, כתיבת ספר...

את חייבת את החיצון כדי להוציא את הפנים. אבל את המשמעות מוצאים ברגע נתון כאשר אתה מוצא את מקומך באותו הרגע. את השלמות שלך בפעולה ולא בפעולה.

גלית מה המשמעות של משמעות בעיניך?

נראה שגם התרגול הפנימי הזה, או "תפקיד", כפי שקראת לו, הוא סוג של פעילות "החוצה", כי עיקרו הוא חשיבה מיטיבה על האחר, על העולמות. לא?!

כן.

אימי נפטרה לפני פחות משבועיים. תקופת מה לפני מותה הייתה כבר מאד חלשה ודמצית ושאלה אותי בשביל מה היא צריכה לחיות, מה עוד יש לה לעשות בחיים, למה היא שווה.

תשובתי הייתה שיש ביקום מקום במישור רוחני שבו יש כל רגע נתון 21 צדיקים שחושבים דברים טובים על העולמות ובזכות זה הטוב מתקיים. מדי פעם מצטרף צדיק נוסף ואחד מה 21 יכול לנוח. ולכן אני נותן לך תפקיד ותוכן הכי חשובים בעולם - להיות אחד מהצדיקים ולאפשר לאחד מהאחרים לנוח. כל שעלייך לעשות זה להיכנס למקום הרוחני (מעין גן עדן, שמבלה), להתיישב במקום אחד הצדיקים ליד השולחן בלב גן קסום - ולהתחיל במחשבות טובות על העולם. זה תפקיד חשוב מעין כמותו, יותר מכל מה שישות כל שהי יכולה לעשות.

תרגלתי אותה בכך. אך אחרי כמה דקות הייתה שוכחת הכל. מי שרוצה, אני יכול להעביר לו את הידע כיצד להגיע לתפקיד. אפשר 10 דקות ביום.

היו לי היום שתי שיחות מעניינות על משמעות החיים. המשותף לשתיהן, הייתה ההבנה שמשמעות אינה דבר שנתון מחוצה לך, אבל שאתה זקוק למחוצה לך, אתה זקוק לעשייה, על - מנת לחוש את משמעותך.

למשל: עבודה, גם אם זו לא העבודה שאתה הכי "מגשים את עצמך" בה. למשל: פעילות חברתית. או הרגלים מסוימים "יעילים", כמו לבשל לעצמך וכו'.

מה דעתכם? האם אי - אפשר למצוא משמעות בלי להיות פעילים? בלי פידבק חיצוני?