מוות. חיים. כיצד המוות הופך את החיים לטובים יותר? כיצד זה שאדם זוכר שבסוף גופו ימות, כיצד זה עצמו אמור לגרום לו לחיות טוב יותר?
המוות גורם לאדם להתמקד במהות ולא בחיצוניות.
זיכרון של המוות מאפשר לאדם להסיר מעצמו את התלות הרגשית שלו בצורה החיצונית של החיים ולהתמקד יותר במהות של החיים.
שאלה: מה עדיף לקנות, חולצה שמחזיקה זמן רק יום אחד, או חולצה שמחזיקה זמן שנה? המחיר אותו המחיר, אותו הצבע, ואותה התחושה. ההבדל הוא יחיד, חולצה אחת מחזיקה רק יום והאחרת מחזיקה שנה. את מה האדם יקנה?
תשובה: את מה שנשאר ליותר זמן.
מה שאינו נצחי יכול למות. מה שהינו נצחי לא יכול למות.
האדם יכול להחליף בגדים אך הוא ישאר אותו האדם.
הגוף יכול להחליף חלקים אך הוא ישאר אותו הגוף.
התודעה יכולה להחליף את הגוף אך היא תישאר אותה התודעה וכן הלאה.
האדם מטבעו מחפש טוב אמיתי.
טוב אמיתי = טוב שאינו תלוי בגורמים חיצוניים.
ככל שהטוב תלוי פחות בגורמים כלשהם, כך הוא טוב יותר.
המוות של הגוף גורם לאדם לרצות ליהנות יותר כאן ועכשיו.
המוות של הגוף דוחף את האדם ליהנות כבר עכשיו ולא לחכות לעוד 100 שנה.
מה עושה אדם שחושב שזהו יומו האחרון עלי אדמות = מנסה ליהנות ככל האפשר ברגעים האחרים.
מסקנה: ככל שהאדם זוכר טוב יותר את המוות של הגוף, כך הוא מחפש הנאה גדולה יותר בהווה.
כאשר האדם מחפש הנאה גדולה יותר בהווה ולא מוכן להתפשר על ליהנות מחר, הדבר הזה דוחף את האדם בסופו של דבר לחפש הנאה בכל רגע.
וכדי ליהנות בכל רגע על האדם להגיע אל הטוב הפנימי שקיים בכל רגע.
כך שהמחשבה על המוות של הגוף דחפה את האדם לחיפוש עצמי של הנאה מיידית, דהיינו, ההנאה הגדולה ביותר שקיימת בכל רגע ברמה הפנימית ביותר של המציאות.
האדם מעדיף לקנות את מה שאי אפשר שיאבד לו.
כאשר האדם מבין שהגוף אינו נצחי, זה מעביר את המחשבה שלו אל התודעה הפנימית, שהיא המהות הפנימית יותר של האדם.
לדוגמא: אדם שמקור ההנאה היחיד שלו הוא הגוף + האדם יודע כי בעוד כמה שנים הגוף כבר לא יוכל לספק את אותה ההנאה = האדם מחפש הנאה שאינה תלוי בגוף.
בסופו של דבר, המוות של הגוף, מזכיר לאדם כי הגוף הוא רק תופעה חולפת.
המוות של הגוף מזכיר לאדם...
המוות גורם לאדם להתמקד במהות ולא בחיצוניות.
זיכרון של המוות מאפשר לאדם להסיר מעצמו את התלות הרגשית שלו בצורה החיצונית של החיים ולהתמקד יותר במהות של החיים.
שאלה: מה עדיף לקנות, חולצה שמחזיקה זמן רק יום אחד, או חולצה שמחזיקה זמן שנה? המחיר אותו המחיר, אותו הצבע, ואותה התחושה. ההבדל הוא יחיד, חולצה אחת מחזיקה רק יום והאחרת מחזיקה שנה. את מה האדם יקנה?
תשובה: את מה שנשאר ליותר זמן.
מה שאינו נצחי יכול למות. מה שהינו נצחי לא יכול למות.
האדם יכול להחליף בגדים אך הוא ישאר אותו האדם.
הגוף יכול להחליף חלקים אך הוא ישאר אותו הגוף.
התודעה יכולה להחליף את הגוף אך היא תישאר אותה התודעה וכן הלאה.
האדם מטבעו מחפש טוב אמיתי.
טוב אמיתי = טוב שאינו תלוי בגורמים חיצוניים.
ככל שהטוב תלוי פחות בגורמים כלשהם, כך הוא טוב יותר.
המוות של הגוף גורם לאדם לרצות ליהנות יותר כאן ועכשיו.
המוות של הגוף דוחף את האדם ליהנות כבר עכשיו ולא לחכות לעוד 100 שנה.
מה עושה אדם שחושב שזהו יומו האחרון עלי אדמות = מנסה ליהנות ככל האפשר ברגעים האחרים.
מסקנה: ככל שהאדם זוכר טוב יותר את המוות של הגוף, כך הוא מחפש הנאה גדולה יותר בהווה.
כאשר האדם מחפש הנאה גדולה יותר בהווה ולא מוכן להתפשר על ליהנות מחר, הדבר הזה דוחף את האדם בסופו של דבר לחפש הנאה בכל רגע.
וכדי ליהנות בכל רגע על האדם להגיע אל הטוב הפנימי שקיים בכל רגע.
כך שהמחשבה על המוות של הגוף דחפה את האדם לחיפוש עצמי של הנאה מיידית, דהיינו, ההנאה הגדולה ביותר שקיימת בכל רגע ברמה הפנימית ביותר של המציאות.
האדם מעדיף לקנות את מה שאי אפשר שיאבד לו.
כאשר האדם מבין שהגוף אינו נצחי, זה מעביר את המחשבה שלו אל התודעה הפנימית, שהיא המהות הפנימית יותר של האדם.
לדוגמא: אדם שמקור ההנאה היחיד שלו הוא הגוף + האדם יודע כי בעוד כמה שנים הגוף כבר לא יוכל לספק את אותה ההנאה = האדם מחפש הנאה שאינה תלוי בגוף.
בסופו של דבר, המוות של הגוף, מזכיר לאדם כי הגוף הוא רק תופעה חולפת.
המוות של הגוף מזכיר לאדם...
050-3331-331