משיפז, תודה. אשמח אם תפרטי יותר לגבי העשייה הטוטאלית. אם אפשר, עם דוגמא. מה זה אומר שאת בטוטאליות, למשל, כשאת כותבת את התגובה למה שכתבתי. וגם: מה מאפשר לך להיות במצב הטוטאלי הזה.

מה שכתבת בסוף ההודעה האחרונה, שבחווייתך הקיום שלך הוא הפעולה והמשמעות, מאד תואם לחוויתי. ובכל - זאת, ככל שאני נותנת לעצמי בזמן האחרון להיות יותר טוטאלית עם מה שמתרחש בגזרתי (באופן כללי מדובר במצב קונכייה), אני מגלה שרוחנית, כביכול, אני חשה טוב יותר, אבל בפסיכולוגיה שלי, אני חשה פחות 'משהו'. אולי זה בדיוק התהליך הרוחני, כי תחושת ה'משהו' הפסיכולוגית אכן תלויה ב'משהו', וברוחניות יש את מה שיש.

רק שמתי - לב, שהנה - אם אני מחליטה בכל - זאת לעשות איזה סידור, ומחליטה שזה 'חשוב' מספיק כדי שאעשה את זה, או אם אני הולכת ונותנת איזו הרצאה, ואני קצת מתכוננת ויש פידבקים, אז משהו בי מתעורר ואני חשה שלמות כזו. מן שלמות מלאה, להבדיל מהתחושה שמלווה אותי רוב הזמן לאחרונה, שהכל ממש בסדר, שאין לי צורך במיוחד בזה או בזה, ששום דבר לא יותר מדי חשוב או לא חשוב - > ואת התחושה הזו אני לא יכולה לכנות 'שלמות', זה יותר תהליך של התרוקנות, שאין בו משמעות מלאה, אין בו שמחה. אז תהיתי אם אולי השמחה, היא רק במקום שאתה פעיל בעולם.