... והרע יכול להיות קיים, רק כאשר יש לאדם רצון מוגדר, שהמציאות תהיה כך או אחרת. כי מצד המציאות, יש אין סוף אפשרויות, כיצד היא יכולה להיות בכל רגע ורגע. כי הפוטנציאל של המציאות, דהיינו, כמות האפשרויות של המציאות, היא אין סופית. ובכל רגע ורגע, האדם חווה אפשרות אחרת של המציאות, מתוך אין סוף אפשרויות אפשריות של המציאות. והסיכוי שהאדם ירגיש רע, הוא כפי רמת ההגדרה של האדם, את מה שהוא בדיוק רוצה. כי יש אין סוף אפשרויות כיצד תהיה המציאות. ויש אין סוף אפשרויות, מה האדם יכול לרצות שיקרה. וככל שהאדם מגדיר טוב יותר, מה בדיוק הוא רוצה שיקרה, כך גם גדל ...

... יש מאין ואחדות ההפכים - חלק 2 והאדם שוכח, שבכל רגע של מציאות ובכל נקודה של מקום, יש פוטנציאל אין סופי של אין סוף צורות. ורק הטועה חושב שהצורה של הרגע הקודם, מחייבת את הצורה של הרגע שאחריו להיות כפי מה שהיא. כי ... בכלל על צורה שנמצאת במקום ובזמן אחר?! ואף אחד לא מחליט איזו צורה תהיה איפה. אלא שיש מקום וזמן אין סופיים, שבהם יש את כל הצורות כולן. והתודעה של האדם חווה בכל פעם רצף כלשהו של צורות, לפי הזמן והמקום ... כל ההוכחות האלו, הן כמובן שקר מהמון סיבות (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). אך ההבנה שהמקום והזמן קיומם הוא אין סופי, ובתוכם יש אין סוף אפשרויות באין סוף מקום וזמן, היא ממילא שוללת את כל החשיבה על קיומו של אלוהים וכולי. וגם אלוהים הוא לא יכול להיות ראשון ואין סופי, כי גם הוא נבדל במקום ובזמן משאר הדברים ששונים ממנו וכולי כנל. ונמצא אם כן, כי אין מצוי ראשון, ... הנפרדות היא הייתה הווה ותהיה תמיד לנצח נצחים. והשאלה מי יצר את העולם וכולי, היא שאלה טיפשית. כי יש אין סוף מקום וזמן, ללא כל נקודת התחלה, וללא כל הגבלה של צורות וכולי כנל. (ומתחילת הזמן עד עכשיו, עבר אין סוף זמן, פחות הזמן שעוד לא עבר עד סופו. וכיוב לגבי מרחב המקום האין סופי). אז מהו סוד הצמצום? והעניין הוא, כי מי שיפקח את עיניו, יראה ויבין מיד, כי גם המקום והזמן, גם ... כולה. וגם המקום וגם הזמן, הם חלקים של המציאות השלמה. ויש מקיף אחר גדול עוד יותר, מאשר המקום והזמן האין סופיים. כי הזמן הוא אכן אין סופי, מנקודת מבט של הזמן. אך הוא לא אין סופי בשלמות, כי הוא לא מכיל בתוכו את מרחב המקום עצמו. כי המקום, הוא לא חלק מהזמן, אלא קיומו מקביל ... יותר מאשר המקום, אלא הוא סוג של מרחב ומימד שונה, מאשר מרחב המקום. וזה בעצם אומר, שהזמן הוא לא אין סופי באמת, כי יש גם את הישות של המקום, שהיא מגדירה ומגבילה אותו. וכיוב גם המקום, שהוא לא מכיל את הזמן, אלא מקביל לו. וגם הוא לא אין סופי בשלמות. כי יש הבדל בין זמן לבין מקום. ואם יש הבדל בין הזמן לבין המקום, הרי שזה אומר שאלו ...

... מציע שייתכן שמה שאנו תופסים כאלוהים הוא למעשה מהות שכל אחד יכול להרגיש ולהבין בצורה שונה. מהו העקרון של האין סוף? הנושא של אין סוף הוא נושא חשוב נוסף שנוגע למהות השאלה אם יש משהו מוחלט או שהכל יחסי. האם יש אין סוף שהוא מחויב, או שמא הוא רק האפשרות של מידה לא נמדדת? השיחה כאן מתמקדת בהבנה אם יש מושג של אין סוף בעולם - וכיצד הוא משתלב עם הרעיון של מחויבות המציאות. סיכום במהלך ההרצאה, אליעד כהן נוגע בנושאים פילוסופיים מעמיקים שמאתגרים את תפיסת המציאות שלנו. הוא בוחן את מהות האקסיומות, שאלות על קיום, מחויבות המציאות, אופי האין והאין סוף, כמו גם השאלות האתיות והאמוניות שמלוות את כל המהלך הפילוסופי הזה. אקסיומות מחויב המציאות מהות הקיום אין סוף האם אלוהים מחויב? האם אין הוא מחויב או אפשרי? תפיסת המציאות של אליעד כהן

... אירועים אחרים, והאדם חושב עליהם במשך הלילה, כאשר הוא פחות מודע למה שקורה לו כאן בעולם שלנו. כי יש אין סוף יקומים מקבילים וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ובכל יקום מקביל קורים דברים אחרים. וכל מה שיכול לקרות במציאות, הכל קורה ביקום כלשהו. וביקום שלנו ובמציאות שלנו, קורית רק מציאות אחת מתוך אין סוף מציאויות שונות. והמחשבה של האדם מסוגלת לחשוב ולהיות מודעת למציאות אחת בלבד, שזאת המציאות שהאדם מודע אליה במשך היום. ואעפכ בתת המודע של האדם, הוא מודע תמיד לקיומן של כל אין סוף המציאויות הנוספות. וכאשר האדם חושב על משהו שקרה לו או שיקרה לו או שיכול לקרות לו, הרי שהאדם לא ... רמת המודעות הזאת יורדת ונחלשת אצל האדם. ואז מתוך תת המודע של האדם, שהוא תמיד מודע למה שקורה בעוד אין סוף יקומים מקבילים אחרים, אז המודעות של האדם, מתחברת עם תת המודע של האדם. ואז האדם באופן מודע, מודע יותר ...

... הקבלה, ואיך הוא משפיע על חוויית החיים? הצמצום, מושג מהקבלה, מתאר את המהלך שבו אלוהים, שהיה קיים לפני הבריאה כאין סוף, יצר חלל פנוי כדי לברוא את העולם. לצורך כך, אלוהים צמצם את עצמו, כלומר, הזיז את עצמו ממקום מסוים, ... לשלמות האלוהית, כיוון שמי שמבין את האלוהים, הופך להיות חלק ממנו. כאשר אדם משיג את ההתבוננות הזו, הוא מתחבר לאין סוף ולמציאות האלוהית, ומפסיק להרגיש את הצמצום כי הוא לא מבחין יותר בין יש לבין אין. בסופו של דבר, הוא ... הקבלה, ואיך הוא משפיע על חוויית החיים? הצמצום, שמוזכר בתורת הקבלה, מתאר את הרעיון שבו אלוהים, שהיה לפני הבריאה אין סוף, יצר חלל פנוי כדי לברוא את העולם. לצורך זה, אלוהים צמצם את עצמו ויצר גבול, בכך שהזיז את עצמו ... שאלה: אבקש לדבר על חוויית הצמצום. אליעד: יש מושג שנקרא צמצום, זה מושג מהקבלה, שנאמר, שאלוהים לפני הבריאה היה אין סוף, היה רק אלוהים, היה כל כך הרבה אלוהים שלא היה מקום לברוא את העולם. וכדי לברוא את העולם אלוהים ... שכול דבר שקיים יש לו יתרון יחסי, כל דבר שקיים יש בו משהו שאין בדבר אחר. המציאות מכילה בתוכה אין סוף צמצומים המציאות מחולקת לאין סוף ישויות שונות שביחד מרכיבות מציאות אחת, ובכל ישות יש יתרונות יחסיים, למה? כי אם אנחנו נשמיט דבר אחד מתוך ... יזוז שמאלה. שאלה: זה שאמרת שאלוהים ברא את העולם בשבילו, לא מסתדר לי. אליעד: הכוונה הייתה להבהיר שבעולם יש אין סוף צורות, ויש צורה אחת שקופצת ואומרת, אני רוצה שהדבר יהיה אחרת. שאלה: זה שאתה רוצה שהצורה תהיה אחרת זה ... אם אתה לא מפחד והולך עד הסוף, אז אתה סוגר את הנושא. רבי נחמן אמר, שאם אדם רוצה להכלל באין סוף, הוא צריך להגיע למצב שבו הוא מבטל את רגשותיו וגם לא מרגיש את החומר ואת הגוף. ואפילו אתה לא ...

... היא חיסרון של המציאות. במקום שהכל יהיה אחדות, שלמות והרמוניה אז יש בעצם חסרונות. איזה חיסרון יכול להיות למשהו אין סופי? ברגע שישות מודעת לעצמה זה חיסרון. המודעות לעצמך היא בעצם תלויה בקיומו של חיסרון. שזה אומר שאם לא היה ... שאתה קיים או שאתה לא יודע שאתה קיים. מבחינתי אפילו טיפה יודע, זה כבר קיים. נגדיר אחרת, או שאתה אין סוף אחוז לא יודע שאתה קיים, ואז אתה קיום טהור של ידיעה, אין טוב ורע, אין אהבה ושנאה, ואפילו אין ... משהו, קיומו עצמו כבר תלוי בקיומו של חיסרון. אתה עצמך זה החיסרון. אל תיקח בלעדיות על החיסרון, כי יש אין סוף כמוך. אתה עצמך, בכבודך ובעצמך מייצג חיסרון. זה כמו שיש מציאות אין סופית, ופתאום יוצאת ישות שאומרת, אני לא חלק מזה, אני משהו אחר, ואם אני משהו אחר, אז אני שונה ממה ... קיים. זאת אומרת שקיומך תלוי בקיומו של חיסרון. כשאתה אומר אני, מי אמר אני? החיסרון של המציאות. למציאות יש אין סוף חסרונות ואחד מהם זה אתה. שאלה: במקביל אתה יכול לדעת מי אתה. אליעד: אתה לא מבין שלדעת זה כבר ... וחיסרון. שאלה: זה לא נראה לי שיש חיסרון ללא מחשבה. אליעד: אני טוען שאי אפשר להיות ללא מחשבה. יש אין סוף, שאתה לא יודע שאתה קיים, וזה הכל בדימויים שלנו כי מעבר לזה יש ביזנס שלם. ובאין סוף יש שקט מוחלט, שאתה לא יודע כלום, וגם זה לא נכון, אבל נניח. ומהאין סוף, בבת אחת, נוצרו זמן, מקום, חיסרון, תחושה, רצון, רגש, ידיעה - וכבר אנחנו בבעיה. עכשיו, שימו לב, זה לא ...

מסע אל האין סוף, איך לחקור לעומק? איך להעמיק יותר? עומק המחשבות, עומק הרגשות, שורש המציאות, להבין את האין סוף, להיות אין סופי, אין הבדל בין יש לאין, להטיל ספק בספק, אחדות ההפכים איך אפשר לדעת אם משהו אפשרי או לא? כשאדם ... בלתי אפשרי, על האדם להגדיר באופן מדויק את המונחים שהוא משתמש בהם. לדוגמה, כשמישהו שואל האם אפשרי להבין את האין סוף?, עליו לפרק את המשפט ולשאול מה זה בכלל להבין? מה המשמעות של אין סוף? ומהו אני או המוח שלי? אחרי שמגדירים במדויק כל אחד מהמרכיבים הללו, ניתן לבדוק אם ישנה סתירה ביניהם או שהם יכולים להתקיים יחד. לדוגמה, להבין פירושו לצמצם או להגדיר משהו. לעומת זאת, אין סוף הוא בדיוק ההיפך מזה - משהו בלתי מוגדר, ללא גבול. לכן, כשמישהו שואל האם הוא יכול להבין את האין סוף, הוא בעצם שואל האם אפשר לחבר בין דבר לבין ההיפך המוחלט שלו. בהיגיון הרגיל, זה נשמע כמו סתירה בלתי אפשרית. האם השכל מוגבל ביכולתו להבין את האין סוף? אליעד ממשיך ומדגיש נקודה חשובה: השאלה האם השכל יכול להבין את האין סוף? היא לא סתם שאלה פילוסופית תיאורטית, אלא שאלה עמוקה על מהות ההיגיון והמציאות עצמה. הוא מסביר שבדרך כלל אנשים חושבים שהשכל מוגבל, ולכן לא מסוגל לתפוס את האין סוף. אבל הוא גם מצביע על נקודה חשובה: השכל אולי מוגבל מבחינה הגיונית, אך מי אמר שההיגיון עצמו הוא בהכרח נכון או מחויב? אולי חוקי ההיגיון אינם מוחלטים. לדבריו, עצם זה שאדם שואל האם הוא יכול להבין את האין סוף, מעיד שעמוק בתוכו הוא מאמין שזה אפשרי, לפחות ברמה מסוימת. אחרת הוא בכלל לא היה שואל. השאלה עצמה מעידה על ספק פנימי, שאולי למרות הסתירות וההיגיון המוגבל, בכל זאת אפשר להבין או לחוות את האין סוף. איך להגיע לחוויה של אין סוף? אליעד מסביר שכדי להגיע לחוויה של האין סוף, האדם צריך להתחיל להטיל ספק במנגנונים הבסיסיים ביותר של המחשבה וההבנה שלו. למשל, במקום רק להטיל ספק בשאלה האם ... הבדל מהותי. ברגע שמבינים שאין שום הבדל, השאלה איזו אופציה לבחור הופכת ללא רלוונטית. באופן דומה, כדי להבין את האין סוף, צריך להגיע למצב שבו אין בכלל הבדל בין שתי אפשרויות מנוגדות. האם ספק מביא להבנה של האין סוף? אליעד מדגיש כי ספק בפני עצמו לא מספיק כדי להבין את האין סוף. ספק הוא עדיין מצב שבו האדם מתלבט בין שתי אפשרויות שונות - יש או אין, רוצה או לא רוצה. הספק עדיין מניח שיש שני דברים מנוגדים. אבל האין סוף הוא מעבר לספק. הוא מצב שבו אין שני דברים מנוגדים, אלא יש רק דבר אחד בלבד. כדי לחוות את האין סוף, יש להטיל ספק בעצם קיומן של שתי תחושות נפרדות. למשל, כשאדם אומר יש לי ואין לי, עליו לבדוק לעומק ... - אולי יש ואין הן אותה תחושה בדיוק. כאשר נעלם ההבדל בין שתי התחושות הללו, האדם מתחיל להתקרב לחוויית האין סוף, שהיא חוויית השלמות המוחלטת, שבה אין כבר שני דברים שונים. למה זה כל כך קשה להגיע לחוויית האין סוף? הסיבה שקשה להגיע לחוויית האין סוף היא שהמנגנון של השכל ושל החוויה האנושית מבוסס על הפרדה. האדם רגיל לחוש הבדל בין יש לאין, בין רוצה ללא רוצה, בין יודע ללא יודע. כדי לחוות את האין סוף, עליו להתעלות על ההפרדה הבסיסית ביותר - זו שהוא רגיל אליה כל חייו. אליעד מסביר שכדי להעמיק יותר, האדם ... שאין הבדל, אין צורך בשאלה, והשכל מפסיק לנסות להגדיר ולצמצם. במצב כזה האדם חווה את השלמות המוחלטת, שהיא בעצם האין סוף. כיצד השכל יכול לחוות את האין סוף? למרות שהשכל מוגבל מעצם טבעו (משום שהוא פועל דרך הגדרות וצמצום), אליעד מסביר שהדרך לחוות את האין סוף היא דווקא באמצעות הטלת ספק במגבלות השכל עצמו. כלומר, האדם יכול לחוות את האין סוף כאשר הוא מפקפק בקיומן של המגבלות שהשכל יוצר. באופן זה, גם המושג אין סוף אינו נתפס דרך השכל הרגיל, אלא דרך שכל שמודע למגבלותיו ולכן מתעלה עליהן. החוויה של האין סוף היא מצב שבו אין מחשבה, אין הגדרה ואין הפרדה. האדם אינו יכול אפילו לתאר את החוויה הזו במילים, משום ... שבו אין הבדל, אין ספק, ואין צורך להסביר או להגדיר דבר. לסיכום, אליעד מציע דרך מעשית וברורה לחקור את האין סוף: להטיל ספק בכל התחושות הבסיסיות ובכל המנגנונים שהשכל רגיל להישען עליהם, עד לנקודה שבה האדם מתעלה מעבר להבדלים וחווה שלמות מוחלטת. האם אפשר להבין את האין סוף? איך להטיל ספק נכון? מה זה אחדות ההפכים? האם יש הבדל בין יש לאין? איך להגיע לחוויית שלמות מוחלטת? ...

... זה כמו לשאול אם אין שניים אז למה יש אחד? זה כמו לשאול אם הכל אחד אם אלוהים הוא אין סופי איך הוא צמצם את עצמו וברא את העולם? זה אותו שאלה. אתה מבין, אלא מה.. שאין לזה תשובה מוחלטת ... שגם אין לו שאלה כי הוא מבין שזו לא שאלה. ואם אתה רוצה פרספקטיבה נוספת אתה צריך לדעת שיש אין סוף יקומים ובאחד היקומים הנוספים היה רבי נחמן באמת שהבין את מה שהבין ונהיה חילוני, היה רבי נחמן ביקום אחר ... את מה שהבין וצם יותר. - מה השכל של התשובה הזו? - השכל של התשובה הזו שמהיבט מסוים יש אין סוף יקומים ובאמת כל האפשרויות התממשו. - מה זה אומר? - זה אומר שזה תשובה שהסברתי אותה פעם פעם פעם, ... היא, אני באמת עושה גם אחרת ביקום אחר אלא מה שביקום הזה אני עושה את זה ולא אחרת. יש אין סוף יקומים שבכל אחד מהם.. - זה שיש אין סוף יקומים אה.. - מי אמר את זה? זה אתה צריך לחקור את זה לעומק.. מי אמר את זה? לא ...

... לחשוב על אפשרות של מה ששכל אנושי אינו מסוגל לחשוב עליו. יחד עם זאת, המציאות כמציאות היא גדולה פי אין סוף מהאדם והאדם הוא כלום ביחס אליה. המציאות אינה כפופה ללוגיקה של האדם. קיומו של האדם אפשרי רק באמצעות המציאות = קיומו של האדם / שכלו / חוקי הלוגיקה שלו, תלויים במציאות. אך קיומה של המציאות האין סופית אינו תלוי בחוקי הלוגיקה של האדם. על האדם לזכור תמיד, כי אם הוא מחפש את האמת המלאה על המציאות, עליו לדעת כי האמת מכילה בתוכה את המהות האין סופית של המציאות. והאין סוף הוא מעבר לגבולות השכל האנושי / חוקי הלוגיקה. הלוגיקה אינה יכולה להתמודד עם אין סוף אמיתי כפי מה שהוא באמת. כדי לדבר על אין סוף, צריך השכל של האדם להכניס לתוך עצמו את האין סוף. מאחר שזה אינו אפשרי, כי אי אפשר לעשות סוף שכלי לאין סוף, ממילא לא ניתן להבין את המהות האמיתית של האין סוף, אלא רק לדמיין אותה בדמיון. ומאחר שלא ניתן להכניס את האין סוף לתוך מחשבה, ממילא מהותו האמיתית אינה באה לידי ביטוי בחוקי הלוגיקה, משום שאין דרך שכלית אנושית להבין את המהות האמיתית שלו. המציאות היא אין סופית. וכדי להבין אותה צריך להבין את מהות האין סוף. מה שאומר שכדי להבין אותה חובה לצאת מחוקי הלוגיקה / מגבלות השכל האנושי. אז איך להבין אותה? תשובה: באמצעות הדמיון. הדמיון מאפשר לאדם להבין קצת מהו האין סוף, ומאפשר לאדם להשתמש בהבנה הזאת לצורך הבנת המציאות. על האדם לדעת שהבנה מלאה של המציאות, היא מעל השכל האנושי ... השכל אל הדמיון. עד השלב שבו האדם מגיע לנושאים שהוא מבין שהשאלות שלו נובעות מחוסר היכולת להבין את מהות האין סוף. זה השלב שבו האדם מתנתק מהקרקע (הופך לרוחני באמת) ומתחיל להשתמש בדמיון. הדמיון נועד אך ורק לשלב שבו לא ניתן להבין את המציאות, בלי לחשוב על מהות האין סוף. כאשר האדם מעמיק את מחשבתו על כל המציאות, בסוף הוא מגיע לנקודה של הניסיון השכלי שלו להבין מהו האין סוף. כאן על האדם לדעת לעצור ולהבין כי לא ניתן לעשות סוף שכלי לאין סוף. ניתן רק לדמיין, אך לא להבין זאת בשכל האנושי. ורק כאן האדם עובר להשתמש בדמיון מעבר לחוקי הלוגיקה שמייצגים ... מהם היכן שאין חובה לחרוג מהם. מתי כן לחרוג מהם? כאשר חוסר ההבנה נובע מחוסר יכולת התפיסה את מהות האין סוף. זה בדיוק הזמן לעזוב את הקרקע ולצאת אל מחוץ לגבולות השכל האנושי. המציאות היא אין סופית וכדי להבין אותה קיים הדמיון. הבנה שלמה של המציאות = ידיעת האמת האמיתית והמלאה על המציאות = שלמות = ...

... עצמה, ממילא ניתן להבין כי מגבלת השכל האנושי אינה משקפת בהכרח את מהותה האמיתית של המציאות. המציאות עצמה היא אין סופית. השכל של האדם אינו מסוגל לתפוס בתוכו אין סוף. כל מה שנכנס לתוך המחשבה הרי שיש לו סוף. מסקנה: השכל כחלק בתוך המציאות אינו מסוגל לתפוס את מהותה האמיתי של המציאות מבחוץ. לעומת זאת, הדמיון של האדם מסוגל לדמיין אין סוף. אומנם לא בשלמות, אך ברמה של דמיון. בכל מקרה על האדם לזכור כאשר הוא לומד פילוסופיה ומנסה לדעת את האמת האמיתית על המציאות, כי חוקי הלוגיקה עצמם הם צמצום מחשבתי של המציאות. מציאות = אין סוף. שכל = מחשבה = סוף = היגיון = לוגיקה. כאשר האדם לומד פילוסופיה, עליו לחפש לא רק את האמת הלוגית, אלא את האמת האמיתית הכללית על המציאות כולה. זכור, המציאות היא אין סופית והשכל הוא סופי ואינו מסוגל לתפוס את המציאות האין סופית. השכל אינו מסוגל אך הדמיון כן. גם חוקי הלוגיקה עצמם הם רק חלק מתוך המציאות ומתוך השכל הכולל שמנהל גם אותם. זא חוקי הלוגיקה האנושית עצמם הם חלק מלוגיקה גדולה יותר של המציאות. הלוגיקה של המציאות היא לוגיקה אין סופית אמיתית שאין בה שום מגבלות כלשהן. הלוגיקה האנושית משקפת רק חלק וצמצום של הלוגיקה האמיתית של המציאות האין סופית. שילוב של חוקי הלוגיקה + הדמיון = תמונה קרובה לאמת המלאה של המציאות.