מה הקשר בין קורונה לחג פסח?

הרצאה זו מציגה חיבור בין חג פסח לבין מציאות הקורונה, תוך שימוש בדימויים ובמושגים דתיים ופסיכולוגיים. אליעד כהן מתחיל את ההרצאה בשאלה האם הקשר בין חג הפסח לקורונה הוא צירוף מקרים או שיש כאן משהו עמוק יותר. הוא מציין שמדובר בקשר משמעותי, גם אם הוא לא בהכרח נוגע לסיבה או לתוצאה של האירועים.

בפסח, כפי שמסביר אליעד, כל הסיפור הוא יציאת בני ישראל ממצרים, ובמהלך החג אנו חוגגים את יציאתם מעבדות לחירות. אלוהים, כגיבור הסיפור, הוא זה שהוציא את עם ישראל ממצרים. כל אחד מהחוגגים את החג עוסק במודע בהכרת תודה לאלוהים על שגאל אותם מעבדות, והחג כולו הוא חג של הכרת תודה על השחרור הזה.

בהגדה של פסח, במהלך הסדר, אנו אומרים "דיינו", כלומר, - גם אם היו לנו רק חלק מההטובות, היינו מודים גם בכך. אליעד מסביר את המורכבות שבמהות המילים הללו, שמביעות קבלה על המצב, גם אם לא כל הרצוי התרחש. הוא משווה זאת לתפיסה ששוללת את האחריות מאלוהים על תהליך הכניסה למצרים: "האם אלוהים באמת הוציא אותנו ממצרים, או שמא הכניס אותנו לשם מראש?" אליעד טוען שההגדה מבוססת על עיוות של המציאות, שבו כל הדברים הטובים מיוחסים לאלוהים, בעוד שהמציאות הרעה - כמו 400 שנה של עבדות - לא נחשבת כקשורה אליו.

הוא מציין גם שההסבר שמגייסים לעיתים על פי התפיסה הדתית טוען שהכניסה למצרים הייתה תוצאה של חטאים של עם ישראל, ולכן רק אלוהים יכול היה להוציא אותם משם. זהו כתב הגנה, שנעשה בו שימוש כדי להמעיט באחריות של אלוהים על מה שקרה, ולהשאיר אותו בעמדה של חסד.

מה הקשר בין פרשת הקורונה וההגנה של המנהיגים?

אליעד משווה את כתב ההגנה של אלוהים, בו הוא לוקח את הקרדיט על הדברים הטובים, לבין אופן ההתנהלות של המנהיגים שלנו במהלך משבר הקורונה. הוא מציין כי גם ביבי נתניהו והמנהיגים השונים במדינת ישראל עשו בדיוק את אותו הדבר, בכך שלקחו את הקרדיט על התוצאות הטובות של ההתמודדות עם הקורונה, אך לא לקחו אחריות על הכישלונות.

הוא מציין את הגישה שבה במקרים של בעיות או כישלונות, יטענו המנהיגים שזו לא אשמתם, אלא שזו היתה תוצאה של מצב בלתי נמנע. לדוגמה, המנהיגים יאמרו שהקורונה הגיעה לארץ שלא בשליטתם, והם עשו את המיטב להתמודד עם המצב. כל הזמן, כאשר מציגים את הבעיות, יש תמיד את ההסבר שלא היו אפשרויות טובות יותר, ושהמצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

האם יש אלוהים שמנהל את הכל?

בהמשך, אליעד מסביר את הקשר בין דמות אלוהים בסיפור יציאת מצרים לבין הדימוי של מנהיגים פוליטיים. הוא טוען שלפעמים ישנה נטייה לאנשים להאמין שניתן להאשים את המנהיגים על כל מה שלא עובד, אך גם להטיל עליהם את הקרדיט על כל הצלחה. הוא טוען שמנהיגים כמו אלוהים לפעמים משתמשים בטקטיקות של להסתיר את האחריות הכשלים ולתת קרדיט רק לדברים הטובים.

לאחר מכן, אליעד משווה את הכישלונות במנהיגות למנהיגות דתית, שם יש דימוי של שליט שמצפה לאמונם של אחרים, ובסופו של דבר המנהיג הזה גם לוקח קרדיט רק על הצלחות. אליעד מציין את הבעיה בקבלת אחריות רק על הדברים הטובים, והשווית זאת לשלטון מדינתי שבה אנשים מעדיפים לקחת את הקרדיט כשיש הצלחה אך לא לוקחים אחריות כאשר יש כישלון.

האם כל אחד יכול לצאת ממצרים באופן אישי?

בהמשך, אליעד מציין כי כל אדם חייב לקחת אחריות אישית על חייו. הוא מציין את הבעיה שהיו יהודים במהלך ההיסטוריה שהמתינו למשיח ולא עשו דבר בנוגע למצבם, ולא נקטו ביוזמות אישיות. הוא מציין שההצלחה לא מגיעה ממי שממתין למשהו חיצוני (כמו המשיח), אלא ממי שלוקח את גורלו בידיים.

בסופו של דבר, אליעד ממליץ לאנשים לקחת אחריות אישית על כל ההיבטים בחיים שלהם. "אם אתה רוצה להצליח בחיים, אל תדחה דברים למחר", הוא אומר. "תתכנן לטווח רחוק, אל תסתפק במועט". כל כישלון, לדבריו, נגרם כתוצאה מההחלטות האישיות שלנו, וכל הצלחה נובעת מהיכולת שלנו לפעול ולהתנהל באופן עצמאי.