זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי. כי ... שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך גם לגבי המקום, שצריך שני מקומות שונים, לכל אחת מהישויות. כי שתי ישויות שונות, לא יכולות להיות באותו הזמן ובאותו המקום ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, ... אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר לנקודת מבט של המציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום. כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה של הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום. וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של האני שלו, הרי שממילא האדם בתוך חוויית זמן ומקום. כי משמעות האני ... שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש אני, הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום לגמרי, יכול לעשות זאת על ידי התבוננות, אל מהות הנפרדות של הזמן והמקום. ומה שהאדם צריך לעשות בפועל, זה לחקור ולדרוש ולהתבונן על מהות הזמן והמקום, ולנסות להבין, מהו הזמן? ומהי מהות רגעי הזמן? והאם באמת השינוי קיים באמת? או שמא השינוי קיים רק במוחו של האדם, אך לא במציאות האמיתית? וכך גם ... המקום? וממה המקום עשוי? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל היש, הוא מקום אחד ממש. והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים ... שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על ... חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם מסתכל לצדדים, לפני שהוא עובר את הכביש, ... הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום בצורה חדשה לגמרי, כפי מה שהם באמת מצד מהותם האמיתית. ונסכם: על ידי השמדת הגבול שבין היש ... שנעשית על ידי עקירת האמונה ועל ידי התחברות אל האמת המחויבת, על ידי זה מתים כל השינויים, ומתים גם הזמן והמקום איתם, ואז קמה לתחייה האחדות של המציאות, והאדם הופך להיות ישות חדשה לגמרי וכולי.

... אליעד מפרט כי לא רק האדם יכול להיות קיים או לא קיים, אלא גם העולם שבו הוא חי. למעשה, הזמן והמקום שבו האדם נמצא אינם מחויבים להיות קיימים, והם יכולים להימשך או להיעלם בכל רגע נתון. בחוויה האנושית, יש לאדם תחושת שליטה במציאות, אך למעשה זו רק אשליה. אם ייכחד הזמן והמקום, לא תישאר שום ישות - לא אני ולא לא אני. מהפכה תפיסתית נוספת מתבצעת כאשר אליעד טוען שההבנה שהזמן והמקום לא מחויבים מאפשרת לאדם להבין את משמעות הזמן והמקום בצורה שונה. כשהאדם מבין שהמקום והזמן אינם מחויבים, הוא לא יראה את עצמו כישות נפרדת. הבעיה היא, שההבנה הזו לא תמיד ניתנת להשגה מבלי לחוות ... מהות נטולת צורה. ההבנה הזו מובילה לתובנה הפוכה - כל צורת קיום היא לא באמת נפרדת מהמהות, ולכן גם הזמן והמקום אינם באמת נפרדים מהקיום. האם כל צורת קיום חייבת להתקיים? למרות שצורת קיום עשויה להיראות כמשהו מבודל ונפרד, אליעד ... הם אחד. מה אמרנו? זה שאתה קיים, זה לא מחויב. העולם שבו אתה קיים, גם הוא לא מחויב. וגם הזמן והמקום, גם הם לא חייבים להיות קיימים. תזכור את זה, שכשאתה אומר, אני רוצה להגיע לשם, אולי לא יהיה שם ... שהשם הזה זה לא מקום שחייב להיות קיים. אני רוצה להכניס לחלק מהמחשבה שלך, שתזכור, שכשאתה נוסע לשם, כל המקום כולו יכול פתאום להיעלם. כשתגיד מקום מסוים, שבהבנה שלך תדע שהמקום לא מחויב. ואם תחווה את זה, אז לאט לאט אתה חווה את הדברים כפי שהם. שאלה: באין יש את ... והוא חווה את זה, אז ממילא הוא חווה שלא מחויב שום דבר שיהיה קיים. כי כל מה שקיים נמצא בתוך הזמן והמקום. אמרנו שיש אני שנמצא בתוך זמן ומקום, ואם נעלים את הזמן והמקום, אז גם האני יעלם. זאת הבנה אחת, ויש עוד הבנה שאומרת, שעצם זה שהעלמנו את הזמן והמקום העלמנו אותך, אבל אתה לא נמצא בתוך הזמן והמקום, אלא אתה בעצם סוג של זמן ומקום. ואם אנו מעלימים את הזמן והמקום אז אנחנו מעלימים אותך, כי גם אתה זה זמן ומקום. זה אומר שאתה הוא החדר, ואם העלמנו את החדר ... מקום שאין בו אני. יש זמן שבו אני נמצא ויש זמן שבו אני לא נמצא. האדם לא יכול באותו הזמן לחשוב על עצמו ועל מישהו אחר, ברגע אחד הוא יכול לחשוב על עצמו, וברגע שני לחשוב על מישהו אחר. הכוונה שלאני, יש את הזמן והמקום שלו, וללא אני, יש את הזמן והמקום שלו. זה אומר, שאם העלמנו את הזמן והמקום, אתה נעלם לא בגלל שהיית בתוכם, אלא בגלל שאם אין זמן ומקום, לא יכולה להיות הפרדה של אני ולא אני. תסביר. שאלה: עצם קיומם של האני והלא אני, תלוי בזמן ובמקום. ללא זמן ומקום אין הפרדה בין אני ללא אני. כדי שתהיה דואליות חייב שיהיה זמן ומקום. ואם נבטל את הזמן והמקום, אז אין כבר את המשחק בין שתי ישויות. ואם מתבטל הזמן והמקום, אז ממילא אין אפשרות שתהיה נפרדות. לא בגלל שהנפרדות בתוך הזמן והמקום, אלא שהנפרדות עצמה היא הזמן והמקום. שאלה: האם עצם זה שאתה אומר שלא מחויב שיהיה זמן ומקום, מכאן אפשר להניח שזה כן מחויב שיהיה ... להבין מה היא מהות המציאות, ואחר נסביר לך, שהצורה היא עצמה מהות המציאות. מהות המציאות היא יותר גדולה מכל הזמן והמקום, אבל הספר הזה הוא יותר קטן אפילו מהחדר. ואני טוען, שבסוף, הספר הזה שהוא צורה מצומצמת, הוא יותר גדול מכל הזמן ומכל המקום, אמנם זה לא הגיוני, אבל זה לא אומר שזה לא ככה. שאלה: אז כל דבר הוא ככה. ... אליעד: אבל גם המחשבות, הרגשות והרצונות שלנו זזים כמו שהרוח והשמש זזים, יש משהו אחד שמזיז את הכל כל הזמן.

... אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים - חלק 7 מהו סוד הצמצום? במהות של המציאות, המקום והזמן לא מחויבים לקיום. הם לא מחויבים לחיות תמיד, כמו שהמקום יכול להיעלם, בדיוק כמו שהזמן יכול להיעלם. במובן זה, הזמן והמקום לא חייבים להיות קיימים כל הזמן, כי הם לא מהות מוחלטת. כשאדם חולם חלום, כל הזמן והמקום של החלום תלויים במי שחולם את החלום, ואם הוא מתעורר, כל המקום והזמן של החלום נעלמים. הזמן והמרחב נראים לנו כמשהו ממשי, אך יש פרספקטיבה שבה המקום והזמן לא קיימים, כמו בחלום. מקום יכול להיעלם לחלוטין אם יפסיקו לחלום אותנו, ואם החולם יפסיק לחלום אותנו, אז לא יהיה מקום כלל. למעשה, המיקום הוא לא מוחלט, ובמציאות הגלובלית, אין לנו קנה מידה מוחלט למקום. המקום והזמן תלויים אחד בשני: הזמן לא יכול להתקיים בלי מקום, ואם לא היה מקום, לא היה זמן. הזמן, בעצם, מוגדר על ידי המקום, והמקום מוגדר על ידי הזמן. האם יש הבדל בין זמן למקום? הזמן והמרחב הם צורות, הם תופעות שנמדדות, אבל בעמקם הם ישות אחת. כשאין זמן ואין מקום, אין שום צורה. המהות של הזמן והמהות של המקום הן לא צורות נפרדות, אלא ישות אחת. אם נפרק את הזמן והמרחב, כל מה שנותר הוא מהות אחת, שהיא מעבר לצורת הזמן ולצורת המקום. זאת הישות שאליה שואפים, אם תצליח להרגיש אותה, תוכל להבין שמהות הזמן והמרחב לא נפרדת, כי הם תמיד היו תמיד יהיו אחד. האם יש הבדל בין נפרדות לאחדות? ההבנה האמיתית היא ... הנפרדות הזאת היא בעצם אחדות אחת. כל פרט בנפרדות הוא גם הישות הכוללת. לא מדובר על מה היה לפני הזמן, אלא על מהות הזמן. הזמן תמיד היה קיים ולא נוצר משום מקום. מהות המקום והזמן היא לא שאלה של מה היה לפני או איך נוצרו, אלא של מהותם. מי שיתבונן יראה שזמן ומקום לא מחויבים קיום. האם אפשר להבין את המקום והזמן? המקום והזמן הם מעבר להבנה שלנו, אנחנו לא יכולים לדמיין אותם או להבין אותם עד הסוף. כל תשובה עליהם היא בסופו ... השאלות הקיומיות ביותר - מה זה מקום ומה זה זמן, מהו הלא יודע הזה. האדם מגיע להבנה שהמהות של הזמן והמקום היא לא נפרדת מההוויה שלהם. איך ניתן להבין את המהות של המציאות? המציאות, המקום והזמן, כולם נרקמים יחד. אם תנסה לקחת את כל האפשרויות של המקום והזמן ותערבב אותן, תבין שהמהות של הזמן והמקום היא בעצם חיבור של כל הדברים שכוללים את הזמן והמרחב. הכיוון כאן הוא להבין את העולם מבלי לחפש תשובות, כי התשובות עשויות להגיע מהמהות של השאלות עצמן. האם יש הבדל בין זמן למקום? מהות הזמן והמרחב הבנת המקום והזמן האם הזמן והמקום הם ישות אחת? צמצום הזמן והמקום הספר להיות אלוהים, חלק 1 עמוד 72 עד כה הסברנו, לכאורה, שאיך שלא נסובב את הגלגל, הנפרדות היא ... היא הדבר הראשון. כי אם יש אחדות אז תמיד יש ההפך. ודבר נוסף שהסברנו, ששני המקיפים הכי גדולים הם, הזמן והמקום. שלא משנה איך תסובב את הגלגל תמיד יהיה מקום וזמן. הגענו לזה שיש שני מקיפים כך שהשורש הוא לא אחד. אז מהו סוד הצמצום. אם נתבונן קצת נראה שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים. כי אם אתה מבין שמקום זה צורה סופית, והזמן זה גם צורה סופית, אז למעשה יש להם מהות. איך מבינים שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים? כי המקום הוא לא סך כל הדברים, כי יש זמן. והזמן אף הוא לא סך כל הדברים, כי יש מקום. ולכן המקום והזמן הם צורות. ואם שניהם צורות, אז יש משהו יותר גדול. אמנם הזמן הוא אין סופי, אבל הוא אין סופי ביחס לעצמו. הזמן לא אין סופי כי הוא לא מכיל את כל הדברים. כך שהוא לא אין סופי מוחלט. הוא לא ממלא ... יש את הכלום שממנו עשוי הזמן והמקום. מסקנה, ממה עשוי הכל? מדבר שאין בו הבדל בין זמן ומקום לבין אין זמן ומקום. וזה לא יודע עוד יותר גדול. יש לזכור גם שהאין הוא לבוש וצמצום של היש. ולכן הראשון הוא ישות ...

מי ברא את העולם? בריאת העולם, מי ברא את היקום? המפץ הגדול, איך נברא העולם? מרחב הזמן והמקום למה השאלה מי ברא את העולם אינה נכונה? השאלה מי ברא את העולם? נפוצה מאד, אך אליעד כהן מסביר ... אלא רק מזיזה את הבעיה שלב אחד אחורה - מי ברא את אלוהים עצמו? מה המשמעות האמיתית של מרחב המקום והזמן? אליעד כהן מסביר כי יש להבדיל בין דברים מוגבלים בתוך המציאות, כמו כוס מים או כדור הארץ, לבין המציאות עצמה שהיא המרחב והזמן האינסופיים. כוס מים, למשל, יכולה להיות קיימת או לא קיימת בזמנים שונים. אבל המקום עצמו - המרחב שבתוכו הכוס קיימת - הוא אינסופי, ולא יכול להיווצר או להיעלם. כלומר, המקום לא נברא מעולם, הוא פשוט קיים תמיד. אם מישהו טוען שהמקום מוגבל או בעל גבול, תמיד יהיה משהו גדול יותר שמכיל אותו. לכן, המרחב הוא אינסופי מטבעו. אותו עיקרון בדיוק תקף לזמן. אם מישהו מנסה לטעון שלזמן יש התחלה או סוף, הוא למעשה אומר שיש רגע לפני הזמן ואחרי הזמן, וזו סתירה לוגית כי כל אמירה כזו יוצרת למעשה ציר זמן רחב יותר, שבתוכו נמצא הזמן שאותו האדם ניסה להגביל. לפיכך, גם הזמן הוא אינסופי ואינו יכול להיווצר או להיעלם. האם אלוהים יכול להיות מחוץ למקום ולזמן? אליעד מסביר שאם נטען שאלוהים יצר את המקום והזמן, נגיע לסתירה. אם אלוהים יצר את העולם, הרי שהיה לפני ואחרי הבריאה, מה שאומר שאלוהים עצמו כפוף לזמן. אם הוא כפוף לזמן, הוא אינו כל - יכול או בלתי מוגבל, אלא נמצא בתוך מסגרת המקום והזמן, ולכן אלוהים כזה אינו יכול להיות ההסבר לבריאת העולם. יתרה מכך, אם אלוהים נמצא בתוך מרחב גדול יותר שמכיל ... אליעד כהן מסכם כי השאלה מי ברא את העולם? היא חסרת משמעות, משום שההנחה שבבסיסה אינה נכונה. הנחת היסוד שהמקום והזמן התחילו להיווצר היא שקרית, ולכן כל ניסיון לחפש את הבורא של העולם הוא ניסיון מיותר שמבוסס על אמונה ולא על הוכחה. האמת הפשוטה היא שהמקום והזמן תמיד היו קיימים, ולכן אין משמעות לחיפוש אחר בורא שיצר אותם. המרחב והזמן הם האינסוף עצמו, וכל השינויים שמתרחשים (כמו המפץ הגדול, הופעת כדור הארץ וכו) הם אירועים המתרחשים בתוך האינסוף, ולא ... המשמעות האמיתית של התפיסה הזו היא שאין צורך עוד לחפש יוצר או סיבה לקיומו של העולם, כי העולם, המרחב והזמן עצמם קיימים תמיד, ומעולם לא נבראו ולא יכולים להיעלם. מי ברא את העולם? האם העולם תמיד היה קיים? מה היה לפני המפץ הגדול? האם אפשר להוכיח שהיקום נברא? האם אלוהים כפוף לזמן? האם המרחב אינסופי? האם הזמן הוא אינסופי?

... רק תוצר שלהם. למה אלוהים לא יכול להיות קיים בתוך מקום וזמן? אליעד טוען שלפי הדת, אלוהים הוא מי שברא את המקום והזמן, ולכן לא יכול להיות שהוא עצמו יהיה תלוי בהם או מוגבל על ידם. אם אלוהים היה קיים בתוך מקום ... שמכיל אותו, ולכן אותה ישות לא יכולה להיות מוגדרת כאלוהים. כאן אליעד נותן את דוגמת המפץ הגדול. לפי המדע, המקום והזמן נוצרו במפץ הגדול. אבל אליעד מסביר שזה בלתי אפשרי, כי המפץ הגדול בעצמו התרחש בתוך מקום וזמן אחר, רחב ... לא יכול להיות קיים. מה הסתירה המרכזית בטענת הדתיים לגבי קיום אלוהים? אליעד מסביר שהדתיים טוענים שאלוהים ברא את הזמן והמקום שלנו. אבל הוא שואל אותם, ומי ברא את המקום והזמן שבתוכם אלוהים עצמו נמצא? אם הם אומרים שהזמן והמקום הללו תמיד היו קיימים, אפשר לומר בדיוק באותה מידה שגם הזמן והמקום שלנו תמיד היו קיימים, ואז אין צורך במושג אלוהים שברא אותם. זוהי הסתירה המרכזית: אם אלוהים נמצא בתוך מקום ... יכול להיות מחוץ לזמן? למה אין אלוהים? הפעם אני רוצה להוכיח באופן חד משמעי, שאין אלוהים, כולם מתווכחים כל הזמן אם יש או אין, ויש שאומרים שאפשר להוכיח שיש, ולהפך, ויש שאומרים שאי אפשר להוכיח שאין... ואני עכשיו רוצה ... זה אומר שיש ישויות שמכילות אותו, שיותר גדולות ממנו ובעצם מקיימות אותו. ומה בעצם אומרת הדת? הדת אומרת אלוהים ברא את המקום והזמן. וצריך להבין שאלוהים לא יכול להיות בתוך מקום וזמן, ולמה. כי אז הוא מוגבל ותופס מקום וזמן וכולי, ולא ... המפץ הגדול, לא היה מקום וזמן, ועכשיו נחשוב, האם הדבר הזה הוא הגיוני, אמיתי? אז השאלה שתלוי מה הכוונה שהמקום והזמן נוצרו במפץ הגדול, במפץ הגדול הדבר היחיד שאפשר להגיד שנוצר, זה המקום והזמן החומרי, היקום שלנו. אבל המקום כמקום, והזמן כמרחב זמן, הם לא יכולים להיווצר במפץ הגדול, למה? כי גם המפץ הגדול התרחש בתוך ציר זמן, וגם הוא התרחש בתוך מקום כלשהו, אם מלכתחילה לא היה שום מקום בכלל, לא הייתה אפשרות שיהיה את המקום שלנו, זא אני לא אומר שהמקום שלנו תמיד היה קיים, אני רק אומר שכדי שהמקום שלנו יהיה קיים, הוא צריך מקום אחר שבו הוא יהיה. כנל לגבי הזמן, ציר זמן לפני ציר הזמן שלנו, וציר זמן אחרי ציר הזמן שלנו, מה שאני בא לומר, שאנו בעצם מסתכלים על ציר הזמן והמקום, אנו מבישים שהם בעצם אינסופיים, ותמיד קיימים. כי שום דבר לא יכול להיות קיים בלי זמן ומקום. וכשאנו אומרים שאלוהים נמצא מחוץ לזמן והמקום, הכוונה היא שהוא נמצא מחוץ לזמן ולמקום באופן מוחלט, מה זא באופן מוחלט? הדתיים הטיפשים חושבים שהמדע אומר שאלוהים היה לפני המפץ הגדול, והוא יצר את הזמן והמקום, איך שהוא יצר אותו, שזו חשיבה של קרוקודילים, ולמה? כי גם לפני המפץ, נניח שאלוהים היה לפני הזמן, וחשב, בואו נעשה עולם!! האם ישות כזו היא אלוהים? ויש הוכחות רבות שלא, אבל אני רוצה לדבר על יש, ועל אין, מהפרספקטיבה של זמן ומקום, וזה אומר שאם אלוהים קיים לפני הזמן והמקום של המפץ הגדול, זה אומר שהוא היה קיים במקום ובציר זמן אחר, וזה אומר שהוא לא אלוהים, כי כאשר ... כל הדברים, אני לא טוען שהוא קיים מחוץ לזמן ולמקום שלנו, אני טוען שהוא חייב להיות מחוץ לכל מרחבי הזמן והמקום האפשריים, כי הוא חייב להיות מחוץ לכל הדברים האפשריים, הוא לא יכול להיות בתוך מקום וזמן כלשהם. כי ... על ידי זמן ומקום, ואז לא צריך זמן ומקום, כי אם כן, אפשר להגיד שהמפץ הגדול, הוא אחראי על הזמן והמקום שלנו. ואני רוצה לדבר על ההיבט שאלוהים נמצא מחוץ לכל הדברים והזמן והמקום, אלוהים בהגדרה שלו, נמצא מחוץ לכל מקום וזמן אפשריים!! וכאשר מבינים את הדבר הזה, מבינים בעצם, שאין אלוהים, ... נמצא מחוץ למקום, אבל אין דבר כזה, כי מחוץ למקום החומרי, יש עוד מקום נוסף. מה הליצנים אומרים? אלוהים ברא את המקום והזמן שלנו, ומי ברא את המקום והזמן שבתוכם אלוהים עצמו נמצא? כי אם הם תמיד קיימים, אז אפשר להגיד שגם שלנו תמיד קיים. ובאמת הזמן והמקום שלנו תמיד היו קיימים. השינויים בתוכם מתרחשים, אבל הזמן והמקום תמיד קיימים! וזה בעצם אומר שכל המשחקי מילים האלה להגיד שאלוהים מחוץ לזמן, מחוץ למקום, זה הכל משחקי ... זה נקרא מקום. בסופו של דבר, איך שלא נסתכל על זה, נגיע למסקנה, שההגדרה של אלוהים כמי שמנהל את הזמן והמקום, בצורה האקראית יותר, כי זה אומר שאם זה מקום וזמן כלשהו, זה אומר שהוא לא אלוהים, ויש מעליו, ...

... פילוסופיה של המדע ועוד. כפי שכבר ביארתי בהרחבה (כאן) אלוהים הוא המציאות עצמה שהייתה בטרם הופיע העולם / המקום והזמן. אלוהים הוא ההעדר המוחלט של היש שהיה בטרם היו ציר הזמן ומרחב המקום. וכפי שכבר ביארתי, מה שנדמה לאדם ככלום זהו בכלל השלם והדבר הגדול ביותר שקיים. וכל היקום כולו ... נוצר העולם. גם לפי סיפור בריאת העולם וגם לפי תאוריית המפץ הגדול, לדעת כולם היקום דהיינו, מרחב המקום וציר הזמן לא היו קיימים מאז ומעולם. זא לדעת כולם, הייתה מציאות שלא היה בה זמן, והמציאות הזאת היא אלוהים שהוא מעל הזמן ומעבר למקום. הוויכוח בין הבריאתנים לבין תאוריית האבולוציה הוא רק על התאריכים, אך על המהות כולם מסכימים. כמובן שהאמת היא אחת, והאמת היא שהזמן עצמו נוצר בכל רגע מחדש. דהיינו, בריאת העולם / המפץ הגדול מתרחש בכל רגע מחדש, כפי שכבר ביארתי כאן. אך קיימת גם דעה פילוסופית נוספת שלישית שאינה מדעית ו/או דתית, שאומרת כי הזמן והמקום היו קיימים כל הזמן וכי היקום עצמו בכלל לא נברא מעולם, אלא הוא היה קיים כל הזמן. בנוסף, תחושת הזמן עצמה גורמת לאדם להרגיש כי הזמן היה קיים כל הזמן, מאחר שהאדם אינו מסוגל להבין בשכלו מהי מציאות ללא זמן. כך שנדמה כאילו העולם בכלל לא נברא מעולם, דהיינו, הזמן והמקום כל הזמן היו קיימים. נמצא כי יש 2 דעות מנוגדות. דעה 1 - בריאת העולם / המפץ הגדול, שטוענות כי המקום והזמן נבראו יש מאין. דעה 2 - העולם קדמון, דהיינו, המקום והזמן קיימים מאז ומעולם. אז מהי האמת? וכיצד היא משתקפת ב 2 הדעות ההפוכות? האמת היא ששתי הדעות נכונות בו זמנית. מצד האמת חוויית הזמן והמקום נוצרות בכל רגע מחדש. מצד האמת לאמיתה, כל רגע זאת בריאה חדשה ועולם חדש לגמרי. מצד האמת לא צריך יותר מאשר מחשבה אחת שנמשכת פחות מרגע אחד, כדי להכניס לתוכה את כל הזמן כולו וגם את המקום כולו (ראה כאן). הגיל האמיתי של היקום כולו, הוא פחות מרגע אחד. היקום כולו נוצר כרגע כפי מה שהוא כרגע. הזמן עצמו מתהווה בכל רגע מחדש יש מאין, בדיוק כמו ברגע הבריאה / המפץ הגדול. ונחדד את העניין הזה עוד יותר. קיימות 2 נקודות מבט שונות על ציר הזמן. נקודת מבט של האדם מתוך ציר הזמן ונקודת מבט של המציאות אל תוך ציר הזמן שבתוכה. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך ציר הזמן, מנקודת המבט שלו הזמן קיים מאז ומעולם וגודלו הוא אין סופי. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן עצמו אורכו נדמה כאין סופי לשני הצדדים, דהיינו, עבר ועתיד. מצד האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן נברא כרגע בהווה וברגע הזה, עם תחושה של אין סוף זמן אחורה וקדימה. חשוב לזכור, כי אם לא היה ... לא על קיומו של העתיד, אלא הוא תמיד היה חי את הרגע הזה של ההווה. בכל מקרה, בכל רגע הזמן עצמו נוצר מחדש עם התחושה / רגש שאורכו הוא אין סופי לשני הכיוונים. גם מרחב המקום עצמו הוא תחושה ... יותר מאשר המקום שתופסת המחשבה... בכל מקרה, המציאות מהווה ממהותה גם את התחושה של המקום וגם את התחושה של הזמן בכל רגע מחדש. גם הזמן וגם המקום אלו רק תחושות שונות שנגזרות מהמהות האחת של המציאות עצמה שמהווה אותם בכל רגע מחדש. אך קיימת גם נקודת מבט נוספת על הזמן ועל המקום. זאת כמובן נקודת המבט של המציאות. מנקודת המבט של המציאות, הזמן והמקום אינם קיימים כלל בשום רגע! זא מאחר שהמציאות היא זו שמהווה את הזמן ואת המקום ממהות עצמה ממש, הרי שמנקודת המבט שלה הזמן והמקום וכל מה שיש בהם, זאת המהות העצמית שלה ממש. ומצד המהות הכל נמצא באחדות גמורה, כך שמצד המהות ... בין שום מקום לשום מקום ובין שום זמן לשום זמן. מצד המהות של המציאות, גם אחרי בריאת העולם / הזמן והמקום, עדיין גם עכשיו המצב זהה לחלוטין לזה שהיה לפני בריאת הזמן והמקום. מצד המהות של המציאות שממנה עשויים תחושת הזמן והמקום, מצד המהות האחת אין כרגע זמן ומקום. ועכשיו נעבור לנקודת האמת בדעות המנוגדות לעיל: דעה 1 - המקום והזמן נבראו. זה כמובן משקף את הרעיון הפשוט שמסביר שגם המקום וגם הזמן הם מתהווים על ידי משהו חיצוני להם. המקום הוא סוג של תחושה / ישות / הוויה וגם הזמן הוא סוג של תחושה / ישות / הוויה. המקום הוא אינו ההוויה עצמה וגם הזמן הוא אינו ההוויה עצמו. אלו ביטויים שונים של ההוויה אך הם אינם היא עצמה. גם המקום וגם הזמן שניהם ...

... ממש. וגם שתי ישויות זהות זו לזו ברגע אחד, הן נפרדות זו מזו במקום שלהן. כך שכל נקודה במרחב הזמן והמקום, היא נפרדת מכל נקודה אחרת ומכל ישות אחרת שנמצאת במרחב הזמן והמקום. ומאחר שמרחב הזמן והמקום הם אין סופיים, ממילא ברמה החיצונית ביותר יש אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו. כי ברמה החיצונית ביותר, כל ישות נפרדת מכל שאר הישויות האחרות בזמן ובמקום שלה. אבל בין הרמה הראשונה של האחדות, שבה גם הזמן והמקום הם ישות אחת, לבין הרמה האחרונה שבה כל נקודה במרחב הזמן והמקום היא ישות אחרת, בטווח הזה יש הרבה רמות שונות של נפרדות. כי יש את הרמה הראשונה שבה הכל אחד ממש. ובה גם הזמן והמקום הם ישות אחת. וכל המקום כולו הוא נמצא כולו בתוך נקודה אחת ממש. וכל מרחב הזמן כולו, גם הוא נמצא בתוך נקודה אחת ממש. ובשורש המציאות, שם הזמן והמקום הם ישות אחת ממש. כי בעומק המציאות, שם אין זמן ואין מקום כלל. כי יש משהו פנימי יותר מהזמן והמקום. ואחכ נפרדו הזמן והמקום. ונפרדה התודעה של האני של האדם מהתודעה / הישות והאני של המציאות עצמה. וגם נוצרה נפרדות בין הרצון העצמי ... יש עוד רמות שונות של נפרדות. כי כל בני האדם רוצים בתוך תוכם את אותו הדבר. וכל אדם כל הזמן רוצה את אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו אחר ורצון אחר. ... האחדות על תכונות הנפרדות. ועפ התפישה הזאת נצטרך לומר שכל ישות היא אין סופית והיא ממלאת את כל מרחב הזמן והמקום. ושכל ישות היא בעצם סך כל הישויות. ואכ הגענו שוב פעם לשורש האחדות. וכפי שכבר ביארתי, כל הקצוות נפגשים ... טוב ורע כישויות נפרדות. וממילא אין שום שאלה כלל. כי יש כאלו שבטעות חושבים שהאחדות פירושו שאין טוב ורע, ושאין זמן ומקום וכיוב. אך המחשבה הזאת עצמה היא נפרדות. כי היא מפרידה בין הדבר לבין שורשו. כי הם בטעות חושבים שהאחדות ...

... הארץ, בעולמות מקבילים. וכאשר מדברים על יקומים מקבילים, מתכוונים לומר שיש עוד מרחבי מקום וזמן, שהם מקבילים למרחב המקום והזמן שלנו. ולצורך ההמחשה נאמר, כי הכוונה היא, שממש כרגע ברגע הזה ממש, ובמקום הזה ממש, יש עוד כדור ארץ, ... הוא אחד. וגם אם רק סביבתו שונה, גם זה מגדיר אותו כשונה). והרעיון של היקומים המקבילים, הוא שמרחב המקום והזמן שלנו הם אין סופיים, אבל יש עוד מרחבי מקום וזמן אין סופיים, שהם קיימים במקביל אחד על השני ואחד ... אחר גדול עוד יותר, שמכיל את כל מרחבי המקום שלנו. והכל בתוך מרחב זמן אחר, שמכיל את כל מרחבי הזמן שלנו. וגם מרחב המקום הזה הגדול ביותר, גם הוא יש לו עוד מרחבי מקום אחרים מקבילים לו וכולי, עד ... אנשים יפלו מכדור הארץ, וכיוב שאר טעויות מחשבתיות. והעניין הוא, כי מרחב המקום שלנו הוא אין סופי. וגם מרחב הזמן שלנו הוא אין סופי. כי אין סוף למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו יהיה בתוך מרחב מקום גדול יותר. וכיוב לגבי הזמן, שלא ניתן להגביל אותו. כי גם אם נגביל אותו, הרי שנמצא אותו בתוך מרחב זמן אחר גדול עוד יותר. ובנוסף על כך שמרחב המקום והזמן הם אין סופיים, גם הפוטנציאל של המציאות, גם הוא אין סופי. כי הטועים חושבים, שהפוטנציאל של המציאות שלנו הוא ... אין סוף אפשרויות אפשריות, כיצד אותה נקודת מקום וזמן תיראה. ומאחר שמרחב המקום שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של המציאות גם הוא אין סופי, הרי שזה אומר שאנחנו כאן, לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות נוספות, שפרושות על פני כל מרחב המקום והזמן. ומסתבר לומר, שבתוך מקום אין סופי וזמן אין סופי ואין סוף אפשרויות, כנראה שיש בהם את כל האפשרויות כולן. ... את העניין הזה? והדרך לגלות את ההבנה הזאת, היא על ידי זה שהאדם חוקר ומתבונן, על המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי הטועים שואלים, איך נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ומקום בכלל, אי אפשר כלל. וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. והשאלה שכן צריכה להישאל, היא מהם הזמן והמקום שלנו? ומה הם ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וממה הזמן והמקום עשויים? ומהי מהותם? ומה מהווה אותם? ומה מכיל אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה של הזמן והמקום שלנו, וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. וכאשר האדם מבין את מהות הזמן והמקום שלנו, ואת עניין האחדות של המציאות, אז הוא מבין שיש אין סוף יקומים שמקבילים ליקום שלנו, שיש בהם ... שונה לגמרי, שיוצרת גם חוויה אחרת לגמרי וחיים אחרים לגמרי. והעניין הוא, כי מנקודת המבט של האחדות שלפני המקום והזמן שלנו, צורת המציאות שלנו, לא קיימת יותר מאשר כל צורת מציאות אחרת. כי מצד האחדות של המציאות, כל האפשרויות ... הכל אחד ממש, ללא שום הפרדה, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. ובתוך האחדות של המציאות, שם כל האפשרויות קיימות כל הזמן ובכל מקום. כי שם, שום אפשרות לא קיימת, יותר מאשר אפשרות אחרת, כי שם הכל אחד ממש. ושם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, מאוחדים ומחוברים לישות אחת ממש. ולצורך ההמחשה נאמר, כי האחדות של המציאות, היא החיבור של כל רגעי הזמן לרגע אחד, והחיבור של כל המקומות שבעולם למקום אחד, והחיבור של המקום האחד הזה שמכיל בתוכו את כל המקומות, עם הרגע הזה שמכיל בתוכו את כל הרגעים, והכל לישות אחת ויחידה, שאפילו הגדרת זמן ומקום אין בה. והישות הזאת, היא לא איזו ישות בדיונית שנפרדת מהמציאות שלנו, אלא היא המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי אנחנו נמצאים בתוך הישות הזאת והאחדות הזאת של המציאות. כי האחדות הזאת, היא גדולה יותר מאשר המקום והזמן שלנו. משום שהאחדות הזאת, שהיא מהות המציאות שלנו, היא חסרה את הצורה וההגבלה של המקום והזמן שלנו. והמכנה המשותף, הוא רחב יותר, מאשר הצורות שיש בו. ואנחנו כרגע נמצאים, בתוך האחדות הזאת. וכאשר האדם מבין ... עוד אין סוף יקומים מקבילים, כי הכל קיים בו זמנית תמיד. והעניין הוא, כי כל האפשרויות כולן קיימות כל הזמן ובכל מקום וכולי. והתודעה של האדם, אם היא הייתה חווה יותר מאשר אפשרות אחת בו זמנית, היא לא הייתה ... מקבילים בו זמנית. כי כדי להיות בשני יקומים מקבילים בו זמנית, לשם כך האדם צריך לצאת תודעתית ממרחב המקום והזמן שלנו, ולהיות בתוך מרחב זמן ומקום אחרים, וזה תוך כדי שהוא נמצא גם כאן במקום ובזמן שלנו, בלי לצאת ... איזה דבר, עליו להבין שהוא בעצם רוצה שהתודעה שלו תחווה אפשרות אחרת של המציאות. וכל האפשרויות כבר קיימות כל הזמן. ולכן שום דבר לא באמת משתנה אף פעם. כי כל המצבים כולם, קיימים כל הזמן ובכל מקום. והאדם רק נדמה לו שיש שינוי, מחמת שהוא חווה מקום וזמן מוגבלים. וכאשר האדם רוצה לשנות את ... שום צורה כלל, בשום מקום וזמן, והוא לא היה חווה שום שינוי כלל. כי כל האפשרויות כולן, קיימות כל הזמן. והאדם נמצא דווקא ביקום הזה ולא ביקום אחר, משום שבאמת הוא נמצא גם ביקום אחר וגם בכל שאר היקומים בכל מצבי התודעה האפשריים כל הזמן. ולכן, לא שייך לשאול למה אני נמצא דווקא כאן ולא ביקום אחר, כי האדם נמצא תמיד בכל היקומים כולם, ... כן יכול לעבור בתודעה שלו בין היקומים האלו, על ידי התחברות לשכל של האחדות. דהיינו, התבוננות על מהות המקום והזמן, שהיא מוציאה את האדם מחוויית המקום והזמן שלנו, ומאפשרת לתודעה של האדם לחוות עוד המון דברים נוספים, גם בו זמנית, בבחינת רצוא ושוב ובבחינת מטי ולא ... את החוויה האישית שלו. כי באחדות של המציאות, כל אפשרי המציאות נכלל במחויב המציאות. כי כאשר הכל קיים כל הזמן בו זמנית, אז אין שום הפרדה בין האפשרי לבין המחויב כלל. כי אפשרי המציאות, קיים רק כאשר יש שינויים, ... של המציאות, הן כולם מתאחדות לישות אחת, שמצד האמת כל אחת ואחת מהן ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן. כי הכל קיים תמיד. וכאשר לדוגמה האדם רואה מולו אבן, שנמצאת בזמן ובמקום מוגדר, על האדם להבין שברגע הזה ובמקום הזה ממש, יש רק אבן, בכל המקום כולו ובכל הזמן כולו. (והאבן ממלאת, אפילו את מהות הזמן והמקום עצמם). וכיוב לגבי כל שאר הישויות כולן. ורק האדם בתודעה שלו, חווה את צמצום הצורה של המציאות. ומי ... כולן. וכאשר יש רק ישות אחת, אז יש רק את המחויב, שהוא חסר כל צורה. ולא, הוא לא נמצא בתוך המקום והזמן, אלא הוא מכיל בתוכו את המקום והזמן. כי כל ישות ממלאת את המקום והזמן בשלמות, עד שהיא מעלימה גם את הנפרדות של המקום והזמן. וכאשר האדם ...

... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים - חלק 5 מהי משמעות הזמן והמקום לפי ההרצאה? הזמן והמקום הם שני מקיפים אין סופיים שמקיפים את כל הדברים בעולם. אליעד מסביר כי כל דבר בעולם נפרד במיקום ובזמן, ובין שני המקיפים הגדולים ביותר, המקום והזמן, יישארו כל הדברים נפרדים, גם אם נמחוק את כל הצורות. הוא מציין כי המקום והזמן הם חיוניים לכל יצור שצריך מקום וזמן כדי להתקיים. כל שינוי בזמן ובמקום יוצרת חוויית זמן שהיא לא בהכרח נכונה או שקרית, אך היא חלק מהמציאות של כל פרט. האם הזמן והמקום יכולים להיות סופיים? לא. הזמן והמקום הם אינסופיים. אם ננסה להקדים זמן ולהגיד שיש לו התחלה, אנו נגלות שלפני הזמן היה זמן אחר, ומכך אנו מבינים כי הזמן תמיד קיים. באותו אופן, הזמן אינסופי כי תמיד ניתן לחוות אותו ולהרגיש אותו ברגעים שונים. כמו כן, המקום אינסופי כי אם נחליט שזמן או מקום מוגבלים, מיד תיווצר האפשרות לעוד מקום או זמן. השאלה האם הזמן והיקום התחילו, לא ניתנת להוכחה. מהו פוטנציאל הנפרדות? הנפרדות, כפי שמוסבר בהרצאה, אינה נפרדת מהפוטנציאל שלה. תמיד קיימת האפשרות לנפרדות, ולכן גם זמן ומקום תמיד קיימים. אם נאמר שאין זמן ומקום, הרי שזה מצריך את קיומם, כי תמיד יש את הפוטנציאל לשם יצירה של עולם חדש. כך, תמיד קיימת האפשרות ... אנחנו מדברים על התחלה או סוף, זו תפיסה יחסית בלבד, שמתארת את השינוי שקרה. זאת אומרת, אם אנו אומרים שהזמן התחיל, אנחנו למעשה מדברים על שינוי בזמן עצמו, ולמעשה על רצף שבחווייתנו נתפס כהתחלה. הזמן המקום הפוטנציאל של נפרדות התחלה וסוף מהות האחדות המצוי הראשון הספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 67 כול הדברים בעולם נפרדים זה מזה במקום ובזמן, כי שני המקיפים הגדולים ביותר הם המקום והזמן. כל דבר צריך מקום וזמן, וגם אם נמחק את כל הצורות, בסוף יישאר לנו חלל פנוי. אבל עדיין כל ... דברים נמצאים באותו מקום ובאותו זמן הרי שהם ישות אחת ממש. למעשה יש שתי ישויות אין סופיות שהן המקום והזמן. ולמה הזמן אין סופי? כי אם תאמר שהזמן התחיל בנקודה כל שהיא, זה אומר, שאמרת שהיה זמן לפני נקודה כל שהיא ואחרי נקודה כל שהיא. בעצם במילה התחלה, אתה אומר לפני. זה אומר שעשית עוד היקף זמן. כול הזמן כולו עבורי הוא כהרף עין. אך מצד התפיסה שלך, תמיד יש חוויית זמן. זמן פירושו שינוי. הזמן הוא אין סופי, למה? כי אם תגיד שהייתה לו התחלה, תתבונן פנימה ותראה שאתה חווה זמן יותר גדול. ואולי זאת חוויית שקר, ואולי זה שאתה חווה עכשיו זמן זה גם שקר, אבל תתבונן פנימה ותראה שכאשר אתה אומר, הזמן נוצר, אז אתה חווה לפני ואחרי. למעשה יש מקיף אין סופי של זמן. כול מה שאני רוצה להראות הוא שהזמן תמיד קיים, מה ההוכחה שהזמן תמיד קיים? אתה לא יכול להוכיח שהזמן לא תמיד היה קיים. אתה גם לא יכול להוכיח שהזמן התחיל. ואם תהיה כנה עם עצמך ותסתכל פנימה, תראה שאתה אפילו לא יכול לחוות שהוא התחיל. ואותו הדבר לגבי ... כך שיש אין סוף מקום. את הצורה אפשר להגביל, אך לא את המהות. מה זה אומר? שאת הצורה של הזמן אפשר להגביל, כמו למשל הזמן של כדור הארץ הוא מוגבל, אבל אי אפשר להגיד שהזמן מוגבל, הכוונה שמהות הזמן אינה מוגבלת. אם קיים משהו, אז הזמן חייב להיות קיים. ומכאן שיש שני מצויים ראשונים, שזה הזמן והמקום, בתודעה שלך אתה לא יכול בלעדיהם. וזאת ההוכחה שיש שני אלוהים, והשמות שלהם זה הזמן והמקום. זאת ההוכחה שאין אלוהים, כי מצד אחד אתה אומר, שאם תגיד שיש אלוהים, אז זה שניים - זמן ... סופי ובתוכו יתכנו כל האפשרויות ואתה אפשרות אחת. לפי השכל, אם אנו מבינים שיש שני מקיפים אין סופיים, שהם הזמן והמקום, אז זאת ההוכחה למעשה שאין מצוי ראשון ויחיד. ואם יבוא מישהו ויגיד שאין בכלל זמן ומקום, ומעולם גם לא היו. גם שאלה זאת מצריכה את קיומם של הזמן והמקום, למה? כי הנפרדות תמיד קיימת כפוטנציאל. ותמיד קיימת אפשרות לקיומו של דבר כל שהוא. את האפשרות אי אפשר ... אז תמיד יהיו קיימים זמן ומקום. נגיד שרק אלוהים קיים. אבל בגלל שיש אפשרות שאלוהים יברא את העולם, אז הזמן והמקום תמיד קיימים. האם אלוהים יכול לברוא את העולם? כן, היה לו פוטנציאל אין סופי, ופוטנציאל אין סופי פירושו ...

... עוסקת בנושאים של קיום, רצון, ובחירה חופשית. אליעד מסביר שמהות האדם היא לא בהכרח מחויבת, גם לא קיומו של הזמן והמקום. הוא טוען כי הקיום שלנו, כמו גם קיומו של העולם והזמן, הוא לא בהכרח מחויב. כלומר, כל דבר יכול להפסיק להיות קיים ברגע, וכל פרט קיומנו תלוי במצבים משתנים. העולם ... תגובות פנימיות שנובעות מתוך הגוף או התודעה. כל פעולה שנעשית, נובעת ממקום פנימי שלא שייך ישירות לאדם עצמו. האם הזמן והמקום קיימים בתודעה? הזמן והמקום נידונים גם הם כקטגוריות שאותן האדם תופס, אך הם לא מחויבים. אם לא היה זמן, לא היה אדם. אם לא היה מקום, גם לא היה אדם. האדם תופס את הזמן והמקום, אבל הוא לא מחויב עליהם. אליעד מדבר על זה שמה שנכון לגבי הזמן והקיום שלנו, תלוי בהבנה של היקום עצמו, של תודעת האדם שנכנסת לתוך הזמן והמקום. בחירה חופשית קיומו של האדם אלוהים הזמן והמקום האם אנו שולטים ברצונותינו? ממשיכים בחלק ראשון בספר להיות אלוהים, עמוד 169. בקצרה אמרנו שהאדם מתבונן על הרצון שלו, ... וגם לא רק שקיומו של האדם הוא לא מחויב אלא גם קיומו של העולם לא מחויב, וגם קיומם של הזמן והמקום הוא לא מחויב. חוויית הקיום של האדם היא אופציונאלית, והא יכול להיות קיים ויכול גם לא להיות קיים. שאלה: ... חושב שאתה. אם אתה הגוף, אז לא משנה לך מה קורה במקום מרוחק. אבל אם אתה בתוכך חווה שאתה הזמן והמקום, אז מה שקורה רחוק, גם הוא קשור אליך. אז כשאתה אומר אני, למי אתה מתכוון? אפילו אם תגיד שאתה התודעה, האם אתה יודע מה קורה עכשיו בסין? לא, ולכן אתה חווה שסין בחוץ. אנו אומרים שהזמן והמקום לא מחויבים, ולכן גם אתה לא מחויב להיות קיים. אם לא היית יודע להבדיל בין שום שינוי, לא היה זמן. אם הייתה קיימת רק ישות אחת, לא היה אתמול, היום ומחר, ולכן לא היה זמן ומקום. הזמן והמקום קשורים זה לזה, אבל הם לא אותו הדבר. בגלל שיש זמן ומקום, יש אני ולא אני, אם לא היה זמן ומקום, לא היה אני ולא אני. ומכאן שהאדם תופס זמן ומקום, כי בלי זמן ומקום אין אני. האדם למעשה הוא צורה של זמן ומקום. לסיכום, יש לאדם בחירה חופשית לעשות כרצונו, אבל מה שהאדם רוצה לא תלוי בו. אבל לא רק שהרצון שלך ...