... הילדים, כתהליך של מכירה. שבו,
ההורה של הילד, הוא המוכר. הילד, הוא הקונה. והמוצר שאותו
ההורה מנסה למכור לילד, הוא צורת התנהגות צורת חשיבה וכיוב, שאותה
ההורה מנסה לחנך את הילד. כי מי שיתבונן על חינוך ילדים בעין פקוחה יראה, כי בעצם, יש כאן שתי ישויות שונות. שלכל אחת מהן, יש תודעה עצמית ... עצמאית. והישות הראשונה, היא
ההורה המחנך. והישות השנייה, היא הילד שאותו רוצים ומנסים לחנך. וחינוך ילדים, הוא תהליך, שמנסה לקחת תובנה כלשהי של
ההורה, ולחנך את הילד. דהיינו,
ההורה מנסה לקחת את צורת המחשבה שלו, והוא רוצה שהילד יאמץ את צורת החשיבה שלו. ומהצד של
ההורה, אם צורת החשיבה שלו
כהורה, תהפוך להיות צורת החשיבה של הילד עצמו, הרי שזה הדבר הטוב ביותר. וזהו כמובן תהליך של מכירה, לכל דבר ועניין. כי הילד, לא מחויב ... עם המוצר ועם הרעיון של
ההורה שלו. כי הילד, הוא ישות עצמאית, ויש לו בחירה חופשית משל עצמו, ויש לו דעה עצמאית משל עצמו. בין אם היא נראית כדעה חכמה ובין אם היא ... קיים בזכות עצמו, ולא בזכות
ההורים שלו. ובפרט אז, הילד מתמקד בכך, שההתנהגות שלו, תבוא מתוך עצמו, ולא מתוך מה שאומרים לו. ולכן, בפרט בגיל ההתבגרות, קשה יותר ... של מכירה לכל דבר ועניין. כי
ההורה, אמור למכור את הרעיון שלו, לילד מתבגר. שהוא, כעקרון, רוצה לא לעשות את מה שאומרים לו, רק בגלל שאומרים לו. אלא, לעשות את מעשיו, ... של מכירה לכל דבר ועניין. שבו,
ההורה הוא המוכר, שהוא מנסה למכור לילד שלו את הרעיון ואת המסר שהוא מנסה להעביר לו. והילד, הוא בעצם קונה פוטנציאלי. כי הוא יכול לקנות או ... מסוימת, גם הילד, הוא המוכר,
וההורה, הוא הקונה. כי גם הילד מנסה למכור
להורה שלו, את זה שההתנהגות שלו כילד, היא התנהגות תקינה. וכאשר
ההורה והילד מתווכחים על איזה עניין, זה תהליך של משא ומתן לכל דבר ועניין. שבו, גם הילד מנסה לשכנע את
ההורים שלו, שהם יקנו ממנו את צורת החשיבה שלו כילד וכולי. והמסר הוא פשוט: מי שרוצה לדעת איך לחנך ילדים בצורה נכונה, צריך להתייחס ... גישור הסכם שלום וכיוב. כי יש
הורים, שלפעמים, אחת מהסיבות שהם מביאים ילדים, זה כדי לגלות את מלכותם. דהיינו,
להורה יש בתת המודע שלו, רגשי נחיתות כאלו ואחרים.
וההורה, מרגיש מושפל ולא שווה יותר מידי.
וההורה מפיק הנאה, מכך שהוא מחלק פקודות והוראות לאחרים.
וההורה מרגיש חזק ושהוא שווה משהו, כאשר הוא מתנשא על אנשים אחרים. ואז, תת המודע של אותו אדם, שולח אותו להביא ילדים ולהפוך להיות
הורה. כי בתת המודע של
ההורה, הוא חושב, שכאשר יהיו לו ילדים, אז יהיה לו על מי למלוך. ואז, הילד שלו, הוא סוג של עבד עבורו.
וההורה חושב שהוא המנהל של העולם, והוא קובע את החוקים בעולם של הילד, והוא יגיד לילד מה לעשות, והילד יהיה משועבד אליו. ואז
ההורה מרגיש, שהוא כאילו מלך, בביתו. ומי שמביא ילדים גם מתוך שיקול כזה, אז ממילא הוא לא מתנהג כלפי הילדים שלו, בצורה ראויה, של דו שיח ... הילד שלו, כמו רודן. וכאשר
ההורה משדר לילד שלו, שהוא (ההורה) המלך בבית, אז בעצם הוא משדר לילד שלו, שהוא הילד שלו, הוא רק עבד בבית. או אדם, מסוג נחות יותר. שהוא רק ... ובצרכים שלו, כילד. ואז, כאשר
ההורה מתייחס כלפי הילד שלו, כאילו הוא מלך וכאילו הילד שלו הוא אחד מהנתינים שלו, וכאשר
ההורה משדר לילד, שהילד מחויב להקשיב לו, ושהילד לא יכול לבחור לעשות כרצונו. אלא, הוא כאילו סוג של רובוט אנושי, שהוא צריך לעשות, רק את מה ... והילד, רוצה לפגוע ברגשות של
ההורה. שבחוויה שלו כילד, הוא (ההורה), מתנשא עליו כל הזמן. ולכן כנל, תהליך של חינוך ילדים, הוא בדיוק כמו תהליך של מכירה ושל משא ומתן, ... יתפלא, שהעבד שלו מתמרד כנגדו.
והורה שמתפלא שהילד שלו לא מקשיב לו, ו