🖨יש מאין או אין מיש - מהות ההגדרות - הקיום האמיתימי שיתבונן על כל הדברים ש"ישנם", יראה ששום דבר לא באמת קיים כישות ממשית, אלא הכל אלו הגדרות, של צירוף של ישויות שונות אחרות. כמו למשל המילה "דכגעגכ" שאין לה שם משמעות כלל, לעומת המילה "שולחן" שיש לה משמעות.
והמשמעות של המילה שולחן, נמצאת מחוץ לשולחן. כי המילה שולחן בפני עצמה, היא חסרת כל משמעות. והמשמעות של המושג ושל הישות של השולחן, היא נובעת ותלויה במשמעות של סך כל הדברים שיוצרים את מהות השולחן. כגון למשל השימוש בשולחן, הצורה שלו, הידע שהאדם יודע על השולחן וכולי, שהם בעצם המהות של ישות השולחן.
ואם בכל העולם כולו, היה רק שולחן בלבד, והשולחן היה ממלא את כל המקום והזמן, הרי שלא הייתה שום משמעות לשולחן ולא היה שום שולחן ושום ישות שולחן כלל. וקיומו של השולחן, תלוי בקיומן של עוד ישויות אחרות. כי השולחן לא יכול להתקיים, בלי כל שאר הישויות, שנותנות לו את המשמעות שלו.
כי שולחן לא יכול להיות קיים סתם כך משום דבר, אלא מוכרח שיהיו ישויות "ממשיות" אחרות שהן אינן השולחן, ושהצירוף שלהן בצורה כלשהי, היא בעצם יוצרת את הישות של השולחן. אבל בלי שיהיו ישויות ממשיות אחרות, אין שום קיום לישות של שולחן כלל.
והצירוף של הישות "עגכעג" עם הישות "ראטראט", לא יוצר משהו בעל משמעות כלשהי. כי הישויות הבסיסיות עצמן, הן עצמן חסרות כל משמעות. ומוכרח שתהיה משמעות כלשהי למשהו, שעל בסיסו יהיה ניתן ליצור משמעויות נוספות.
ומי שיתבונן היטב יראה, כי הישות של "שולחן", נראית לאדם הרבה יותר ממשית מאשר הישות של "דכגעגכ". וזה משום שהישות של השולחן, מורכבת מישויות שהן בעלות משמעות עבור האדם, בשונה מהישות "דכגעגכ", שהיא לא מורכבת והיא לא מבטאת שום ישות בעלת משמעות אמיתית.
כי אם נאמר לדוגמה שהישות "דכגעגכ", מורכבת מהשילוב של הישות "עגכעג" עם הישות "ראטראט", הרי שלא אמרנו בכך שום דבר משמעותי. כי עדיין אין שום משמעות, גם לא לישויות הבסיסיות, שמרכיבות את הישות הסופית.
ולכאורה, הכל נראה הגיוני עד כאן. אלא שמי שיעמיק ויתבונן, הוא יגלה כי מצד האמת גם השולחן, אין לו משמעות יותר או פחות מאשר לישות של "דכגעגכ". ולמה? משום שלאדם נדמה שהשולחן מבטא צורה והרכבה של ישויות בעלות משמעות, שהן יוצרות את המשמעות של השולחן.
אך אם האדם יתבונן היטב, הוא יגלה שגם הישויות שההרכבה שלהן נותנת לשולחן את המשמעות שלו, גם הן אין להן משמעות וקיום בפני עצמן, אלא גם הן רק ביטוי של צירוף והרכבה של ישויות אחרות, ושבלי אותן ישויות אחרות, אין קיום לישויות, שההרכבה שלהן מהווה את השולחן.
והרעיון הוא, שהקיום של ישות השולחן, תלוי בקיומן של ישויות אחרות. וכל ישות בעולם, גם היא, קיומה תלוי בקיומן של ישויות אחרות. ואין שום ישות בעולם, שהיא עצמה באמת קיימת בקיום עצמי, אלא כל הישויות בעולם, הן רק צירופים של ישויות אחרות, שהן עצמן לא קיימות בזכות עצמן.
וזהו כמובן דבר פלא. כי ההיגיון אומר שלא יכול להיות שמשום דבר יתהווה משהו ממשי. ובהכרח שיש איזה משהו ממשי, שהצורות השונות שלו, הן הישויות והמשמעויות השונות. וע"פ ההיגיון בהכרח שיש איזו ישות אחת שהיא תמיד קיימת, ושממנה עשויים כל הדברים כולם.
אבל מי שיחפש את הישות הזאת, הוא לא ממש ימצא את הישות הזאת. כי הישות של השולחן, היא בעצם עשויה מהמון ישויות אחרות. וגם הן, כל אחת מהן, עשויה מישויות אחרות וכך הלאה. וכל הישויות כולן, אינן קיימות בזכות עצמן, אלא הן כולן סוג של תעתוע ואחיזת עיניים.
שהאדם מייחס משמעות לישות שהיא חסרת כל משמעות. ואח"כ האדם מייחס עוד משמעות אחרת לישות אחרת שגם היא חסרת כל משמעות. ואח"כ השילוב של הישויות האלו, הוא נראה לאדם כמשמעותי. ואח"כ המשמעויות שנוצרו ברבדים החיצוניים, הם כאילו יוצרים משמעות חדשה, לאותן ישויות בסיסיות שהן עצמן חסרות משמעות, והכל עשוי משום דבר ממש.
כי כל הישויות כולן, קיומן תלוי בקיומן של ישויות אחרות. ושום דבר אמיתי, לא עומד מאחורי כל הישויות האלו בפני עצמו, כבסיס אמיתי של כל הישויות שישנן.
ומי שיעמיק בעניין יראה, כי לכאורה שתי הישויות הבסיסיות ביותר בעולם, הן המקום והזמן. כי שום ישות לא יכולה להתקיים בלי מקום וזמן שבו היא נמצאת. אך קיומם של המקום והזמן, הוא לכאורה לא תלוי בשום דבר. ומי שיחקור את משמעות הזמן והמקום, יראה שגם הזמן והמקום, גם אלו שתי צורות שונות.
ולצורך ההעמקה נחדד: כי בלי מקום, אין זמן, ובלי זמן, אין מקום. כי בלי מקום כלל, אין אפשרות שיהיה שינוי תנועה, שבו יהיה זמן. ובלי זמן, לא ניתן לנוע ממקום למקום, וא"כ אין מקום. ויש מקום לרגעי הזמן, וכל מקום נמצא בזמן אחר (והבן היטב). ובכל מקרה, הזמן והמקום, הם בסך הכל צורות שונות, של מצוי ראשון שהוא מחויב המציאות, והוא עצמו חסר כל זמן ומקום.
כי מהות הדבר, היא ללא הצורה החיצונית של הדבר. והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות / הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא עצמה אין בה עדיין את שינוי הצורה של הזמן והמקום....
הצבת גבולות, להגדיר הגדרות, להציב גבולות, חופש אישי, מסגרות בחיים, שחרור רגשי, חופש פנימיהצבת גבולות, להגדיר הגדרות, להציב גבולות, חופש אישי, מסגרות בחיים, שחרור רגשי, חופש פנימי ובו יתבאר היבט נוסף של עניין הצבת גבולות והגדרת הגדרות. וכפי שכבר ביארתי, ההגדרות שהאדם מגדיר, הן בעצם חומות, גדרות וגבולות שמפרידות, בין האדם לבין החופש שלו. כי כאשר האדם לא מגדיר שום ... כאשר האדם כן מגדיר איזה דבר, אז ממילא, כבר דבר אחד יותר טוב מאשר דבר אחר, ואז האדם משועבד להגדרה שלו. כגון לדוגמה, אדם שמגדיר שהוא רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת, שבכך בעצם הוא שולל לעצמו את החופש ... כאשר האדם לא מגדיר איך הוא רוצה שהמציאות תהיה, אז כל מציאות מתאימה לו באותה המידה ממש. וברגע שיש הגדרה, הרי שהאדם לוקח בכך את החופש שלו, להרגיש הרמוניה עם המציאות בכל מצב. וכבר ביארתי גם, שאם לא תהיה לאדם שום הגדרה, אז אומנם הוא לא ירגיש שום רע, אבל הוא גם לא ירגיש שום טוב. כי בלי שום רע, גם אין שום טוב. וההגדרה, היא זו שמאפשרת לאדם להרגיש טוב ורע, לפי העניין. ומי שמתבונן בעניין הזה לעומקו, לפעמים הדבר הזה גורם לו, ... שום דבר בחיים שלו. או לרצות להגדיר כמה שפחות דברים בחיים שלו. כי האדם מבין, שככל שהוא יותר מגדיר הגדרות בחיים שלו, כך בעצם החיים שלו פחות זורמים, וכך הוא נמצא במאבק יותר גדול עם המציאות, שהיא תהיה דווקא ... דברים, וכך הוא יוכל להיות בזרימה עם המציאות. אבל מצד שני, החיסרון בכך הוא, שהאדם בעצם שוב פעם מגדיר הגדרה חדשה, שהיא שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות. וגם לרצות לא להגדיר הגדרות, גם זו בעצם הגדרה. כי לפעמים המציאות היא, שהאדם מגדיר הגדרות, ולפעמים המציאות היא שהאדם לא מגדיר הגדרות. ובדיוק כמו שהאדם יכול להגדיר הגדרות, בדיוק באותה המידה הוא יכול לא להגדיר הגדרות. וזה לא מחויב המציאות שהאדם לא יגדיר או כן יגדיר הגדרות. אלא זה רק אפשרי המציאות בלבד, שהאדם יגדיר או לא יגדיר הגדרות. וברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא רוצה לא להגדיר הגדרות, ושהוא לא רוצה להגדיר הגדרות, הרי שבעצם בכך, האדם הגדיר לעצמו שוב פעם, עוד הגדרה חדשה. ואז ממילא, האדם מכניס את עצמו לקונפליקט חדש. כי מי שמגדיר שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות, אז הוא ירגיש רע, כאשר הוא יגדיר הגדרות. אבל מצד שני, מי שלא יגדיר שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות, אז ממילא גם הוא יגדיר הגדרות, ואז ההגדרות יגרמו לו להרגיש רע. והשאלה היא, איך יוצאים מהפרדוקס הזה? והתשובה לכך היא, שהדבר הטוב ביותר הוא, שהאדם לא יגדיר לעצמו, האם הוא רוצה או לא רוצה להגדיר. אלא שהאדם יזרום עם המציאות בלי שום הגדרות, של: האם הוא מגדיר, או לא מגדיר הגדרות. ואז ממילא האדם ירגיש טוב, גם אם הוא יגדיר הגדרות, וגם אם הוא לא יגדיר הגדרות. אלא, שגם להיצמד לרעיון הזה, גם זו הגדרה. כי בעצם האדם מגדיר לעצמו, שלא אכפת לו האם הוא מגדיר או לא מגדיר הגדרות, וזה בעצמו הגדרה. וכל רעיון שהאדם נאחז בו, הוא הגדרה. וגם לא להיאחז בשום רעיון, גם זו הגדרה. אז מה הפתרון? ולכן, הפתרון האמיתי לפרדוקס הזה, הוא שהאדם מביא את עצמו למצב מוגדר, שבו, הוא מעצמו לא מגדיר שום הגדרות, בלי שהוא יצטרך להגדיר את זה. זא שהאדם מעביר את עצמו תהליך מוגדר ביותר, שיתבאר להלן, שהוא מביא את ... כבר אין הבדל, בין להבדיל לבין לא להבדיל. ואז כאשר האדם נמצא בנקודת המבט הזו, אז לפעמים האדם מגדיר הגדרות ולפעמים הוא לא מגדיר הגדרות. אבל שני המצבים שווים בעיניו באותה המידה ממש. והוא לא מנסה לשנות את המצב שלו למצב אחר, כי שני ... אישי ושחרור רגשי, היא על ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, מגלה את המקום שבו אין הבדל בין להגדיר הגדרות לבין לא להגדיר הגדרות. ואז כאשר האדם מגלה את הדבר הזה, אז הוא מגיע לחופש פנימי, וחי חיים טובים באמת.
חופש אישי, להגדיר הגדרות, להציב גבולות, חופש נפשי, חופש רוחני, הצבת גבולות, לצאת לחופש, חופש פנימיחופש אישי, להגדיר הגדרות, להציב גבולות, חופש נפשי, חופש רוחני, הצבת גבולות, לצאת לחופש, חופש פנימי ובו יתבאר עניין החופש האישי והחופש הנפשי ... בחיים? ויתבאר, כיצד האדם לוקח לעצמו את החופש, ומכניס את עצמו לבית כלא, מרצונו החופשי? ויתבאר גם העניין של הגדרת הגדרות ושל להציב גבולות. ויתבאר, כיצד הצבת גבולות, משפיעה על החופש האישי של האדם? ועוד. ומי שיתבונן יראה, כי מצד ... ניתן להגדיר את הדברים. וכאשר רוצים להגדיר משהו, צריך שהוא יהיה שונה ושיהיו בו הבדלים ושינויים, משאר הדברים שסביבו. וההגדרה, היא לוקחת את החופש של הדבר. כי כאשר הדבר אינו מוגדר, כגון לדוגמה, כאשר האדם לא מגדיר מה הוא ... ממוקד ויותר יודע בדיוק מה הוא רוצה, כך בעצם הוא מגדיל את הסיכוי, לכך שהוא לא יהיה מרוצה. כי ההגדרה של האדם, שהוא מגדיר שהוא רוצה שיהיה כך ולא אחרת, זה בעצם מגביל את האדם, ומכניס אותו לתוך בית כלא. כי ההגדרה של דבר, היא הגדר והגבול שיש, בין הדבר המוגדר, לבין כל שאר הדברים. וההגדרה של דבר, לוקחת את החופש שלו, ולא מאפשרת לו להתאחד עם כל שאר הדברים. וברגע שדבר מוגדר בצורה כלשהי, הרי שממילא יש לו גם יתרונות כלשהם וגם חסרונות כלשהם, ביחס לכל שאר הדברים. וההגדרה, היא הגדר והגבול ובית הכלא, של הדבר המוגדר. כי ההגדרה, היא ההיפוך של החופש וההרמוניה של האדם. וברגע שהאדם מגדיר איזה דבר, וברגע שהאדם חושב שדבר כלשהו הוא טוב ... דבר יותר מוגדר בצורה יותר ספציפית, כך ממילא הוא מכניס את עצמו לבית כלא עם חומות גבוהות יותר. כי ההגדרות שהאדם מגדיר בחיים שלו, הן לא מאפשרות לאדם לחיות בהרמוניה ובזרימה מוחלטת עם המציאות. כי מי שהוא לא מגדיר שום הגדרה בכלל, אז הוא חי בהרמוניה מוחלטת עם המציאות, ממש כמו עלה ברוח, ממש כמו כלום, שאינו תופס מקום וזמן. ... שום דבר, הוא לא מפריע למציאות, והיא לא מפריעה לו. אלא הם בהרמוניה ביחד. אבל ברגע שהאדם מתחיל להגדיר הגדרות, אז הוא מתחיל לסבך את עצמו, בכך שיפרצו לו את ההגדרות ואת החומות שהוא מציב סביבו. וככל שהאדם מגדיר יותר הגדרות, וככל שהאדם מתכנן יותר תכנונים, כך בעצם הוא גורם, לכך שהסיכוי גדל, שהוא יתאכזב וירגיש רע. כי ההגדרה, היא מגדירה ומגבילה את האדם שנאחז בה. ומי שרוצה לצאת לחופשי, עליו להפסיק להגדיר הגדרות / להגדיר פחות הגדרות. וככל שהאדם מגדיר לעצמו פחות הגדרות ופחות העדפות אישיות מוגדרות, כך בעצם הוא מאפשר לעצמו להרגיש טוב תמיד בכל מצב, בלי תנאים כלשהם. וככל שיש פחות הגדרות, כך יש יותר חופש רגשי וחופש נפשי, לאדם שאינו מוגבל בהגדרה כלשהי. ונחדד: כאשר האדם לא מגדיר בכלל שום הגדרה שהיא, אז גם, הוא כבר לא מרגיש טוב. ולא שהוא מרגיש רע, אלא שהוא לא מרגיש לא טוב ולא ... חוויה, של טוב או של רע. ונסביר: כי כדי שהאדם ירגיש טוב ממשהו, לשם כך הוא כן צריך להגדיר הגדרה כלשהי, והוא כן צריך שיהיה לו רצון מוגדר כלשהו. כי כאשר האדם עיוור, הוא לא יכול ליהנות משום צבע. ... יאכל את האוכל המוגדר שהוא רוצה לאכול, יותר מאשר מי שלא הגדיר מה הוא רוצה לאכול. כי כאשר יש הגדרת רצון, אז יש גם מילוי רצון, שממנו האדם מפיק הנאה מוגדרת, שהיא שונה מהנאה לא מוגדרת, של הרמוניה עם המציאות. ומי שלא יגדיר בכלל שום הגדרה כלשהי, הוא יאבד את הזהות העצמית שלו, והוא יהיה ממש כמו כלום וכמו אוויר, שהוא אומנם לא במאבק עם ... שהוא רוצה. ועוד נחדד: שיש עוד חופש רוחני וחופש נפשי עמוק עוד יותר. והוא החופש של האדם, להגדיר לעצמו הגדרות ולהמשיך להרגיש חופש אישי. דהיינו, שלא כל אחד, מרגיש חופשי להגדיר לעצמו הגדרות. כי ההגדרות והמטרות והרצונות של האדם בחיים, הם מגבילים את הטוב של האדם בחיים כנל. אבל מי שהוא מלך אמיתי, שהוא ... להמשיך להרגיש שהוא מלך. והרעיון הוא, שככל שיש לאדם יותר חופש פנימי, כך הוא יותר חופשי להציב גבולות ולהגדיר הגדרות של טוב ורע בחיים שלו. והצבת גבולות, היא לוקחת לאדם את החופש האישי שלו. אבל מי שמרגיש חופשי באמת, ... כן להציב גבולות לעצמו, והוא עדיין ממשיך להרגיש חופשי, גם בתוך הצבת גבולות כאלו ואחרים. ומי שרוצה לפרק את הגדרות ואת ההגדרות שהוא הציב סביבו, עליו לנסות להסתכל על ההגדרות ועל ההעדפות שלו, בצורה אובייקטיבית שאינה אישית. דהיינו, בצורה נייטרלית באופן מוחלט. כי מבחינה אובייקטיבית לגמרי, שום דבר, הוא ... הוא חופשי תמיד והוא בהרמוניה עם המציאות תמיד. ואחכ, אחרי שהאדם מרגיש מספיק חופשי, עכשיו הוא יכול להגדיר לעצמו הגדרות, והוא יכול להשתתף במשחק החיים הטובים, ועדיין להמשיך להרגיש חופשי באמת. ולסיכום: אל תגדיר ואל תוגדר. דהיינו, אל תגדיר הגדרות, ואל תגדיר ואל תגביל את עצמך, בתוך ההגדרות של עצמך. אל תגדיר הגדרות, ואל תוגדר, דהיינו, ולא תוגבל ולא תיכלא בתוכן. כי ההגדרות, הן הגדרות והחומות של בית הכלא, שבו האדם נמצא. ואעפכ, תגדיר הגדרות כרצונך החופשי, רק תזכור שאתה זה שמגדיר אותן, ובכל רגע שתרצה, תוכל לצאת לחופשי כרצונך החופשי.
חרדות ופחדים מוגדרים - הגדרות מפחידות ומחרידות - הגדרה = פחד + חרדהחרדות ופחדים מוגדרים - הגדרות מפחידות ומחרידות - הגדרה = פחד + חרדה ובו יתבאר, הקשר שיש, בין הגדרות באשר הן, לבין פחדים וחרדות. והעניין הוא, כי בכל מקום שיש הגדרה, יש פחד וחרדה. וככל שיש יותר הגדרות, כך יש יותר פחדים ויותר חרדות. והכוונה היא, שככל שהרצון של האדם יותר מוגדר, דהיינו, ככל שהאדם מגדיר טוב ... חווה אפשרות אחרת של המציאות, מתוך אין סוף אפשרויות אפשריות של המציאות. והסיכוי שהאדם ירגיש רע, הוא כפי רמת ההגדרה של האדם, את מה שהוא בדיוק רוצה. כי יש אין סוף אפשרויות כיצד תהיה המציאות. ויש אין סוף אפשרויות, ... זה מקטין את הסיכוי לכך שהאדם יעשה בדיוק את מה שהוא רוצה במשך היום. ומי שיתבונן יראה, כי בלי הגדרות, אי אפשר להתנהל בעולם. וכדי להתנהל בעולם, לשם כך האדם צריך להגדיר לעצמו מה הוא רוצה, ומה מותר ומה אסור לעשות, ומה טוב ומה רע עבורו. וכיוב הגדרות שונות. ואם האדם לא יגדיר לעצמו מה טוב ומה רע עבורו, הרי שיכולים לקרות לאדם המון דברים רעים, בלי ... להתרחק כמה שיותר מהרע, ולהתקרב כמה שיותר אל הטוב. וזה כמובן נכון באופן חלקי בלבד. כי זה נכון, שבלי הגדרת טוב ורע, יכולים לקרות לאדם דברים רעים ולא טובים. אבל, זה נכון רק באופן חלקי. כי אם האדם לא יגדיר בכלל ולגמרי, שום הגדרת טוב ורע, הרי שאז, לא יוכלו לקרות לאדם, לא דברים רעים, ולא דברים טובים. כי אם באמת התודעה של ... לעשות במשך היום, אז זה מרחיק את האדם מלעשות משהו מוגדר במשך היום. ובכל מקרה, כאשר אין לאדם שום הגדרה בכלל, ממילא הוא מחוץ למשחק של הטוב והרע. וכאשר יש אצל האדם הגדרות כלשהן, אז הוא בתוך המשחק של הטוב והרע. ובכל מקרה, איך שלא נסתכל על זה, ככל שהרצון של האדם ... שככל שהרצונות שלו יותר מוגדרים, כך גדל הסיכוי שהמציאות לא תהיה כרצונו. ואלו הם חוקי המשחק, שככל שיש יותר הגדרות של טוב ורע, וככל שהטוב של האדם יותר מוגדר, דהיינו, ככל שהאדם מגדיר טוב יותר מה טוב עבורו, כך ... וכאשר אין ציפייה, אין אכזבה וגם אין סיפוק. וכאשר אין טוב ורע, אין עצב ואין שמחה. וככל שיש יותר הגדרה של טוב ורע, כך יש יותר שמחה כאשר הרצון מתמלא, וגם יותר עצב כאשר הרצון לא מתמלא. ואין הכוונה לומר לאדם, שלא יגדיר מה הוא רוצה. אבל הכוונה היא כן לגרום לאדם, להבין את המשמעות של הגדרת הרצון שלו. שהאדם בהחלט כן יכול להיכנס למגרש המשחקים של הטוב והרע, ולשמוח ולהיות עצוב מכך שהרצון שלו מתמלא ...
להבין את המציאות כפי מה שהיא לפני כל ההגדרותלהבין את המציאות כפי מה שהיא לפני כל ההגדרותלהבין את המציאות כפי מה שהיא לפני כל ההגדרות מה זה אומר להבין את המציאות לפני כל ההגדרות? להבין את המציאות כפי מה שהיא לפני כל ההגדרות, משמעותו להתבונן על העולם ועל עצמך בצורה נקייה מכל הנחות מוקדמות, דעות או הגדרות. אליעד כהן מסביר שבדרך כלל, אנשים חיים בתוך הגדרות, שהם אלו שנותנות משמעות לכל חוויית החיים שלהם. ההגדרות הן כמו מסננים דרכם האדם חווה את המציאות. לכן, להבין את המציאות לפני כל ההגדרות פירושו לחזור אל המקור, אל הדבר הבסיסי והראשוני ביותר, לפני שנתנו לו שם, לפני שיצרנו לו מסגרת או משמעות מסוימת. כיצד הגדרות יוצרות את תפיסת המציאות שלנו? אליעד מסביר שכל דבר שאנו חושבים או מרגישים, תמיד מבוסס על הגדרות שקיבלנו או יצרנו במהלך חיינו. לדוגמה, כאשר אדם אומר אני כועס, הוא בעצם מתייחס לתחושה מסוימת על בסיס הגדרה פנימית של מהו כעס. הוא לקח תחושה גולמית של מציאות מסוימת, ושם עליה תגית של כעס. אבל להבין את המציאות לפני ההגדרה זה לחוות את התחושה הזו ללא תווית, ללא כותרת. כשהאדם מנסה להבין את עצמו ללא הגדרות, הוא למעשה מתבונן על התחושות והרגשות שלו באופן ישיר, בלי לפרש אותן מראש. במקום לומר אני מרגיש חרדה, האדם ... אותה. זה מצב של מפגש ישיר ואמיתי יותר עם המציאות הפנימית של האדם. למה חשוב לראות את המציאות ללא הגדרות? לפי אליעד, כל הקשיים והסבל של בני האדם נובעים מההגדרות שהם נותנים למציאות. לדוגמה, אדם שמרגיש שהוא נכשל במשהו, מרגיש רע בגלל שיש לו הגדרה מסוימת של הצלחה או כישלון. אם הוא היה מסוגל לחוות את אותה מציאות ללא ההגדרה הזו, הוא לא היה מרגיש סבל כלל. ההגדרות הן אלה שמייצרות קונפליקטים פנימיים, מכיוון שהן יוצרות הפרדות בין רצונות שונים או בין תפיסות סותרות. לכן, הפתרון הוא ללמוד לראות את המציאות לפני שההגדרות משתלטות על החוויה. כיצד אפשר לחוות את המציאות ללא הגדרות? אליעד מציע תהליך של התבוננות פנימית, שבו האדם מתחיל לבחון כל הגדרה וכל אמונה שיש לו לגבי עצמו ולגבי החיים. כאשר מתעוררת תחושה מסוימת, האדם מתבונן בתחושה ולא בפרשנות שלה. התהליך ... זה כיסא, עליו לנסות לראות את החוויה הבסיסית שיש לו מהעצם שהוא קורא לו כיסא. הוא יגלה כי לפני ההגדרה, הדבר הזה פשוט קיים בפני עצמו, ללא שם וללא הגדרה. זוהי חוויה של חופש מוחלט, מכיוון שהאדם פוגש את המציאות בלי מגבלות של מחשבה או הגדרה. מהי המשמעות של המחויב הראשון? המחויב הראשון שאליעד כהן מדבר עליו הוא המציאות הבסיסית והראשונית ביותר, זו שממנה נובעות כל ההגדרות. המחויב הראשון הוא הדבר היחיד שחייב להיות נכון בכל מצב ובכל זמן, דבר שאי אפשר לערער עליו או להפריך אותו. זה מה שנשאר אחרי שמורידים את כל ההגדרות ואת כל הפרשנויות שהאדם יצר. כדי להגיע להבנת המציאות כפי שהיא, האדם צריך להתבונן במה שנמצא לפני ההגדרות, במציאות עצמה כפי שהיא קיימת ללא שינוי, בצורה בלתי תלויה בשום הגדרה או תנאי. לדברי אליעד, אנשים בדרך כלל מתקשים להבין את המחויב הראשון בגלל שהם חיים בתוך עולם של הגדרות. לכן, האתגר הוא ללמוד להתבונן על הדברים בצורה נקייה, להניח לרגע בצד כל תפיסת עולם קיימת, ולראות את הדברים כפי שהם באמת. מדוע חשוב להשתחרר מהגדרות כדי להפסיק לסבול? הסיבה לכך היא שכל סבל נובע מחוסר התאמה בין הרצון של האדם למציאות. אם המציאות נתפסת באופן ישיר וללא הגדרה, אין סבל מכיוון שאין התנגדות למציאות עצמה. הסבל מופיע רק כאשר המציאות סותרת את ההגדרות שהאדם מחזיק בהן. לדוגמה, אדם סובל כי הוא חושב שדבר מסוים אמור להיות בדרך אחת, ובפועל הוא בדרך אחרת. אם לא היתה לו את ההגדרה של איך הדבר אמור להיות, הוא לא היה מרגיש את הסבל כלל. לכן, ההמלצה של אליעד היא לא לבטל את ההגדרות, אלא ללמוד לראות אותן כפרשנות ולא כאמת מוחלטת. האדם יכול להשתמש בהגדרות כחלק ממשחק החיים, אך ללא הזדהות מוחלטת איתן. כך הוא יכול להפסיק לסבול ולחיות בתחושה של חופש פנימי אמיתי. ... ההבנה הזו בחיי היומיום? אליעד מציע לתרגל את היכולת להתבונן במציאות ובתחושות פנימיות מבלי למהר לתת להן שם או הגדרה. כאשר מופיעה תחושה או בעיה, האדם שואל את עצמו: מהי התחושה הבסיסית הזו, בלי הגדרות?. עצם התרגול וההתנסות הזו מביאה להבנה ישירה ובלתי אמצעית של הדברים, ובכך מפחיתה משמעותית את רמת הסבל או אי הנוחות בחיים. האם אפשר לחיות באופן מלא ללא הגדרות? אליעד מסביר שלא מדובר על להימנע לחלוטין משימוש בהגדרות, אלא על המודעות לכך שהן רק כלי זמני ולא אמת מוחלטת. האדם יכול לחיות חיים מלאים, ועדיין לדעת שכל הגדרה היא בסך הכל כלי שימושי, אך לא מהות המציאות. זוהי דרך חיים שבה האדם חופשי לחוות את המציאות בשלמותה. מהי המציאות ללא הגדרות? כיצד להשתחרר מהגדרות? איך להפסיק לסבול בגלל מחשבות? מהו המחויב הראשון? איך להתבונן במציאות באופן ישיר? איך לפרש את המציאות נכון?
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?
050-3331-331