🖨יש מאין או אין מיש - מהות ההגדרות - הקיום האמיתימי שיתבונן על כל הדברים ש"ישנם", יראה ששום דבר לא באמת קיים כישות ממשית, אלא הכל אלו הגדרות, של צירוף של ישויות שונות אחרות. כמו למשל המילה "דכגעגכ" שאין לה שם משמעות כלל, לעומת המילה "שולחן" שיש לה משמעות.
והמשמעות של המילה שולחן, נמצאת מחוץ לשולחן. כי המילה שולחן בפני עצמה, היא חסרת כל משמעות. והמשמעות של המושג ושל הישות של השולחן, היא נובעת ותלויה במשמעות של סך כל הדברים שיוצרים את מהות השולחן. כגון למשל השימוש בשולחן, הצורה שלו, הידע שהאדם יודע על השולחן וכולי, שהם בעצם המהות של ישות השולחן.
ואם בכל העולם כולו, היה רק שולחן בלבד, והשולחן היה ממלא את כל המקום והזמן, הרי שלא הייתה שום משמעות לשולחן ולא היה שום שולחן ושום ישות שולחן כלל. וקיומו של השולחן, תלוי בקיומן של עוד ישויות אחרות. כי השולחן לא יכול להתקיים, בלי כל שאר הישויות, שנותנות לו את המשמעות שלו.
כי שולחן לא יכול להיות קיים סתם כך משום דבר, אלא מוכרח שיהיו ישויות "ממשיות" אחרות שהן אינן השולחן, ושהצירוף שלהן בצורה כלשהי, היא בעצם יוצרת את הישות של השולחן. אבל בלי שיהיו ישויות ממשיות אחרות, אין שום קיום לישות של שולחן כלל.
והצירוף של הישות "עגכעג" עם הישות "ראטראט", לא יוצר משהו בעל משמעות כלשהי. כי הישויות הבסיסיות עצמן, הן עצמן חסרות כל משמעות. ומוכרח שתהיה משמעות כלשהי למשהו, שעל בסיסו יהיה ניתן ליצור משמעויות נוספות.
ומי שיתבונן היטב יראה, כי הישות של "שולחן", נראית לאדם הרבה יותר ממשית מאשר הישות של "דכגעגכ". וזה משום שהישות של השולחן, מורכבת מישויות שהן בעלות משמעות עבור האדם, בשונה מהישות "דכגעגכ", שהיא לא מורכבת והיא לא מבטאת שום ישות בעלת משמעות אמיתית.
כי אם נאמר לדוגמה שהישות "דכגעגכ", מורכבת מהשילוב של הישות "עגכעג" עם הישות "ראטראט", הרי שלא אמרנו בכך שום דבר משמעותי. כי עדיין אין שום משמעות, גם לא לישויות הבסיסיות, שמרכיבות את הישות הסופית.
ולכאורה, הכל נראה הגיוני עד כאן. אלא שמי שיעמיק ויתבונן, הוא יגלה כי מצד האמת גם השולחן, אין לו משמעות יותר או פחות מאשר לישות של "דכגעגכ". ולמה? משום שלאדם נדמה שהשולחן מבטא צורה והרכבה של ישויות בעלות משמעות, שהן יוצרות את המשמעות של השולחן.
אך אם האדם יתבונן היטב, הוא יגלה שגם הישויות שההרכבה שלהן נותנת לשולחן את המשמעות שלו, גם הן אין להן משמעות וקיום בפני עצמן, אלא גם הן רק ביטוי של צירוף והרכבה של ישויות אחרות, ושבלי אותן ישויות אחרות, אין קיום לישויות, שההרכבה שלהן מהווה את השולחן.
והרעיון הוא, שהקיום של ישות השולחן, תלוי בקיומן של ישויות אחרות. וכל ישות בעולם, גם היא, קיומה תלוי בקיומן של ישויות אחרות. ואין שום ישות בעולם, שהיא עצמה באמת קיימת בקיום עצמי, אלא כל הישויות בעולם, הן רק צירופים של ישויות אחרות, שהן עצמן לא קיימות בזכות עצמן.
וזהו כמובן דבר פלא. כי ההיגיון אומר שלא יכול להיות שמשום דבר יתהווה משהו ממשי. ובהכרח שיש איזה משהו ממשי, שהצורות השונות שלו, הן הישויות והמשמעויות השונות. וע"פ ההיגיון בהכרח שיש איזו ישות אחת שהיא תמיד קיימת, ושממנה עשויים כל הדברים כולם.
אבל מי שיחפש את הישות הזאת, הוא לא ממש ימצא את הישות הזאת. כי הישות של השולחן, היא בעצם עשויה מהמון ישויות אחרות. וגם הן, כל אחת מהן, עשויה מישויות אחרות וכך הלאה. וכל הישויות כולן, אינן קיימות בזכות עצמן, אלא הן כולן סוג של תעתוע ואחיזת עיניים.
שהאדם מייחס משמעות לישות שהיא חסרת כל משמעות. ואח"כ האדם מייחס עוד משמעות אחרת לישות אחרת שגם היא חסרת כל משמעות. ואח"כ השילוב של הישויות האלו, הוא נראה לאדם כמשמעותי. ואח"כ המשמעויות שנוצרו ברבדים החיצוניים, הם כאילו יוצרים משמעות חדשה, לאותן ישויות בסיסיות שהן עצמן חסרות משמעות, והכל עשוי משום דבר ממש.
כי כל הישויות כולן, קיומן תלוי בקיומן של ישויות אחרות. ושום דבר אמיתי, לא עומד מאחורי כל הישויות האלו בפני עצמו, כבסיס אמיתי של כל הישויות שישנן.
ומי שיעמיק בעניין יראה, כי לכאורה שתי הישויות הבסיסיות ביותר בעולם, הן המקום והזמן. כי שום ישות לא יכולה להתקיים בלי מקום וזמן שבו היא נמצאת. אך קיומם של המקום והזמן, הוא לכאורה לא תלוי בשום דבר. ומי שיחקור את משמעות הזמן והמקום, יראה שגם הזמן והמקום, גם אלו שתי צורות שונות.
ולצורך ההעמקה נחדד: כי בלי מקום, אין זמן, ובלי זמן, אין מקום. כי בלי מקום כלל, אין אפשרות שיהיה שינוי תנועה, שבו יהיה זמן. ובלי זמן, לא ניתן לנוע ממקום למקום, וא"כ אין מקום. ויש מקום לרגעי הזמן, וכל מקום נמצא בזמן אחר (והבן היטב). ובכל מקרה, הזמן והמקום, הם בסך הכל צורות שונות, של מצוי ראשון שהוא מחויב המציאות, והוא עצמו חסר כל זמן ומקום.
כי מהות הדבר, היא ללא הצורה החיצונית של הדבר. והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות / הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא עצמה אין בה עדיין את שינוי הצורה של הזמן והמקום....
רוחניות, מודעות עצמית, חיסרון הקיום העצמי, איך להיות מאושר? מורים רוחניים, חיפוש רוחני, לא לדעת שאתה קיים, התעוררות רוחנית, הארה רוחנית, סבל ואושר, מהו קיום? מהו האני? אמת אחרתרוחניות, מודעות עצמית, חיסרון הקיום העצמי, איך להיות מאושר? מורים רוחניים, חיפוש רוחני, לא לדעת שאתה קיים, התעוררות רוחנית, הארה רוחנית, סבל ואושר, מהו קיום? מהו האני? אמת אחרתרוחניות, מודעות עצמית, חיסרון הקיום העצמי, איך להיות מאושר? מורים רוחניים, חיפוש רוחני, לא לדעת שאתה קיים, התעוררות רוחנית, הארה רוחנית, סבל ואושר, מהו קיום? מהו האני? אמת אחרת מהו החיסרון בקיום העצמי ואיך הוא משפיע על האושר? ההרצאה עוסקת בהבנת הקיום העצמי ובחיסרון הקיום כפי שהוא נתפס על ידי אליעד כהן. אליעד מסביר כי הרבה אנשים לא מצליחים להבין את מהות הקיום, ומחפשים אושר רוחני באמצעות טכניקות או שיטות של מורים רוחניים, מבלי להבין את הבעיה האמיתית: הקיום עצמו. אליעד מבדל בין שיטות שמורים רוחניים מציעים, שבמסגרתן הם מתמקדים במחשבות ובתחושות, לבין התפיסה העמוקה יותר שהבעיה טמונה ... מציין שלעיתים השיטות שמורים רוחניים מציעים מובילות אנשים למלכודות, מאחר שהם מסבירים להם להתבונן במחשבותיהם מבלי להבין את חיסרון הקיום עצמו. מהי התרמית שמורים רוחניים מציעים? אליעד מתאר את השיטה הנפוצה של המורים הרוחניים שמלמדים את תלמידיהם לא להאמין ... ישות אחת בלבד, שלא מודעת לעצמה, שהיא לא יכולה לדעת שהיא קיימת כי היא לא חווה שום חיסרון. מהו הקיום הראשון ואיך הוא קשור לחיסרון? הקיום הראשון, לפי אליעד, הוא מצב שבו ישות קיימת אך לא מודעת לקיומה, ולכן היא לא חווה את תחושת הקיום. ברגע שהישות מבינה שהיא קיימת, היא נכנסת למצב של חיסרון, שכן המודעות לקיום תמיד תלויה בהכרה בחיסרון. הוא משתמש ... אני. מהו האני ומהו החיסרון בתפיסה רוחנית? במהלך ההרצאה, אליעד מדבר על המהות של תחושת האני, שהיא עצם תחושת הקיום, שמבוססת על תחושת חיסרון פנימי. הוא מציין שכל מחשבה, חוויה או רגשות - חיוביים או שליליים - הם תוצאה ... הזה. אליעד מסביר שללא תחושת החיסרון, לא נוכל לחוות את עצמנו או את כל החוויות והרגשות שמבוססים על תחושת הקיום. מהו המפתח לאושר על פי אליעד? אליעד מציע שהמפתח לאושר טמון בהבנה עמוקה של הקיום והחיסרון שבו. הוא מציין כי אם אדם יכול להבין שהקיום עצמו הוא חיסרון, הוא יוכל להפסיק להיאבק במחשבות ובסבל שמקורם בתודעה שלו, ולפני כל דבר, להבין שהקיום הוא חיסרון במהותו. בכך, הוא לא ירגיש יותר צורך להימנע מהמחשבות או מהתחושות שגורמות לו לסבל, אלא יוכל לקבל ... האשליה של המורים הרוחניים? אליעד מסביר כי כל מורה רוחני שמלמד להפסיק להאמין במחשבות ובתחושות מבלי להבין את מהות הקיום עצמו, לא מצליח להוביל את תלמידיו להבנה האמיתית. מורים שמפרידים את האדם מהמחשבות שלו, אך לא מסבירים לו שהקיום עצמו הוא החיסרון, לא מצליחים לפתור את הבעיה העמוקה. רוחניות ומודעות עצמית הבנת החיסרון הפנימי אושר והתעוררות רוחנית מהות הקיום והאני מהו החיסרון בקיום העצמי ואיך הוא משפיע על האושר? ההרצאה עוסקת בתפיסה של קיום עצמי ואי - ההבנה ... כי הרבה אנשים נפלים למלכודות של מורים רוחניים שמסבירים להם כיצד להתבונן במחשבותיהם, מבלי להבין את המהות האמיתית של הקיום. הוא מציע, לאור דוגמת העיוור שצופה בשולחן, שהחיסרון לא נמצא במחשבות, אלא בקיום עצמו. מהי התרמית שמורים רוחניים מציעים? ... לקחת אחריות על תחושת החיסרון, הם טוענים שהחיסרון נמצא במחשבות או חיצונית לאדם. אליעד מציין שאין להסיר אחריות, משום שהקיום עצמו הוא החיסרון - לא החיסרון הפיזי או המנטלי אלא חיסרון הקיום. האם יש משמעות לקיום בלי חיסרון? ההרצאה מעמיקה בהבנת הקיום, וטוענת כי החיסרון הוא חיוני לקיום ולמודעות עצמית. אליעד טוען כי אם לא היה חיסרון, לא היינו יכולים לדעת ... שהמודעות לקיום קשורה ישירות לחוויית החיסרון. הוא מסביר שהחיסרון הוא למעשה מה שמאפשר לנו להבין ולהרגיש את קיומנו. מהו הקיום הראשון ואיך הוא קשור לחיסרון? לפי אליעד, אם יש מהות אחת שקיימת, היא אינה מודעת לעצמה כי היא לא ... החיסרון טמון בהבנה הזאת, משום שמהות כזאת לא יכולה להרגיש שהיא קיימת אם היא לא מודעת לחסרונה. כלומר, תחושת הקיום עצמה היא תוצאה של חיסרון - לא רק המהות, אלא כל ישות מודעת לקיומה מייצגת חיסרון במציאות. מהו האני ומהו החיסרון בתפיסה רוחנית? במהלך ההרצאה, אליעד מדבר על תחושת האני והקיום האישי ככזה שמבוסס על תחושת חיסרון פנימי. הוא מציין כי כל מחשבה, חוויה, או רגשות - בין אם הם חיוביים או שליליים - הם בעצם תוצאה של חיסרון שנוצר בתוך הקיום. לא ניתן להימנע מהחיסרון הזה, ובמהות האמיתית אין חיסרון אם אין חוויית קיום. מהו המפתח לאושר על פי אליעד? על מנת להגיע לאושר, אליעד מציע לקחת אחריות מלאה על הקיום האישי שלך. זה לא תלוי במחשבות חיצוניות או בתפיסות מורים רוחניים, אלא בהבנה העמוקה שתחושת האני היא למעשה החיסרון שבסיסה. אם תוכל להבין זאת, תוכל להפסיק להיאבק בתודעה ולסבל ולהבין שהקיום שלך הוא חיסרון שמייצג את היכולת שלך לדעת שאתה קיים. איך ניתן להתגבר על האשליה של המורים הרוחניים? לפי אליעד, כל מורה רוחני שמסביר לאדם להפסיק להאמין במחשבותיו מבלי להבין את מהות הקיום עצמו לא מצליח להעביר את האמת הפנימית. אם אתה לא מודע לכך שהקיום עצמו הוא החיסרון, כל שיטה תישאר רק בעיניי עיוור שמנסה להימנע ממהות המציאות. תודעה ורוחניות מהות הקיום והאני הבנת החיסרון הפנימי אושר והתעוררות רוחנית אליעד: אחד המיתוסים שמסתובבים בשכונה, שיש זייפנים שעובדים על אנשים עיוורים. והמסר ... המחשבות שלך, וזה לא החיסרון שאתה רואה במציאות וזה לא הרצון שלך לשנות את המציאות. הבעיה המרכזית שלך היא הקיום שלך. ואני עכשיו חושף לך את התרמית. אומרים לך על תזדהה, החיסרון הוא לא אצלך הוא שם. אבל אני ... שיש שולחן, כי אין מי שיודע. כדי להרגיש / לחוות שאתה קיים, אתה צריך להיות בחוויית חיסרון. זאת אומרת שהקיום עצמו הוא חוויית החיסרון. אתה רוצה לדעת מי אתה? יש מציאות, מהות אחת, אם יש רק מהות, האם אפשר ... משהו שונה ממשהו? זה חיסרון, כי אם הוא שונה ממנו, אז הוא חסר אותו ולכן לא שלם. זאת אומרת שהקיום שלך תלוי בקיומו של חיסרון. זה לא שבתוכך יש חיסרון, או מולך יש חיסרון, כשאתה אומר אני, אתה יודע ... אם לא היית חסר, לא היית רואה חיסרון במקום אחר. כול החסרונות האפשריים, זה בגלל שההוויה שלך היא חיסרון. הקיום שלך הוא חיסרון. אני לא מדבר על הקיום הראשון, אמנם אין בו חיסרון, אך אין בו ידיעת קיום. שאלה: אתה יכול להבין שאתה הקיום הראשון. אליעד: נכון, אבל כאשר אתה מבין את זה אתה בתוך חיסרון. אתה אומר, אני פעם הייתי מלך ועכשיו ...
חרדה קיומית, חרדת מוות, חרדה רוחנית, פחד קיומי, פחד מוות, פחד להשתגע, החרדה הגדולה ביותר, פחד להיעלם... פנימית עמוקה ביותר. שבה, האדם לא מפחד מכך שיקרה לו דבר רע שיפגע בגופו וכיוב. אלא, שהאדם מפחד מכך שהקיום העצמי שלו ייעלם. והחרדה הקיומית הזאת, יש לה ביטויים שונים, ברמות עומק שונות. כי פחד קיומי, יכול להתבטא גם בחרדה מפני פיטורים. שהאדם מפחד שיפטרו אותו, משום שזה סוג של איום על הקיום שלו. ומצד האמת, כל חרדה או פחד, הם כולם קיומיים בצורה כזו או אחרת. כי גם פחד מפני גנבים לדוגמה, גם הוא סוג של חרדה קיומית. כי הגנבים פוגעים במשאבי הקיום של האדם. וכיוב כל חרדה ופחד אחרים, שהם כולם קיומיים בצורה כלשהי. אלא, שיש גם חרדה קיומית פנימית יותר, שהיא לדוגמה חרדת מוות, שהאדם מפחד מהמוות. כי יש כאלו, שהמוות מסמל עבורם את סוף הקיום העצמי שלהם. וכאשר האדם מזדהה רק עם החיים שלו כאן בגוף הגשמי שלו, על ידי זה, האדם מפחד מהמוות. משום, שהמוות מסמל עבורו את סוף הקיום העצמי שלו. והאדם מבין, שהמוות עלול להפתיע אותו בכל רגע. ולכן האדם כל חייו מנסה להגן על עצמו מהמוות. ... שהאדם מזוהה איתו יותר מכל, זה עם התודעה העצמית שלו. שהיא החוויה הבסיסית ביותר של האדם. שהאדם חווה את הקיום העצמי שלו. שזאת ידיעת האני של האדם, שהוא מודע לעצם קיומו. וכאשר האדם אומר אני, הוא מתכוון יותר מכל לתודעה העצמית שלו עצמה. וכאשר האדם חווה סוג של איום כלשהו, על עצם הקיום של התודעה העצמית שלו, על ידי זה נוצרת אצל האדם, חרדת מוות תודעתית, ופחד מוות תודעתי. שהאדם מפחד פחד ... הקיומית. שהיא הפחד של האדם מכך שהתודעה העצמית שלו עצמו תיעלם. כי הדבר שהכי נראה לאדם כברור מאליו, זה הקיום העצמי שלו. וכל דבר בעולם, יכול להפתיע את האדם ברמה כלשהי. אבל הקיום העצמי של האדם, לא ממש מפתיע אותו. והקיום העצמי של האדם, הוא הדבר שהאדם הכי מקבל אותו, כמובן מאליו, בלי להיות מסוגל לחשוב על העדר הקיום העצמי של התודעה העצמית עצמה. ומי שיתבונן יראה, כי גם הקיום העצמי של האדם עצמו, שהוא הדבר שנראה כבטוח ביותר בעולם (אני חושב משמע אני קיים), הוא הדבר הכי לא בטוח שיש בעולם. ולמה? כי הקיום העצמי של האדם, הוא אפשרי המציאות בלבד, אך הוא אינו מחויב המציאות. כי זה שהאדם מודע לכך שהוא עצמו ... או שלא. אך בכל מקרה, קיומו העצמי של האדם, הוא לא מחויב כלל, אלא הוא רק אפשרות בלבד. ולמה הקיום העצמי של האדם, הוא הדבר הכי פחות בטוח בעולם? תשובה: משום שכל הדברים שיש בעולם, האדם אולי יכול לשלוט עליהם בצורה כלשהי. אבל יש רק דבר אחד ויחיד בעולם, שהאדם לא מסוגל לשלוט עליו כלל. והוא, הקיום העצמי שלו עצמו. כי האדם לא עשה ולא עושה שום מאמץ כלשהו כדי להיות קיים. והקיום העצמי של האדם, לא תלוי בו עצמו בשום צורה שהיא. ולכן ממילא, האדם גם לא יכול להשפיע על הקיום העצמי שלו עצמו בשום צורה שהיא, ולא יכול להגן על הקיום העצמי שלו בשום צורה שהיא. (והאדם לא שולט, גם לא בקיומה של המציאות כולה, שבתוכה הוא עצמו קיים וכולי). ... לבדוק ולגלות, מה הוא היה לפני שהוא היה. דהיינו, על האדם להתבונן עמוק אל תוך האני שלו, ואל תוך הקיום העצמי שלו, עד שהוא יראה מיהו ומהו באמת. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם במקומות אחרים. ועל ידי זה שהאדם זוכה לראות ולהבין, ממה התודעה העצמית שלו עשויה? ולמה היא קיימת? ומה מהווה את הקיום העצמי שלו? ולמה הוא עצמו קיים? ומה באמת שולט בקיום העצמי שלו עצמו, ובקיום של כל הדברים כולם? ומה ... כי האדם יודע היטב מה יקרה, אם הוא לא יהיה קיים כלל. ובפרט, מי שזכה לטעום את חוויית העדר הקיום המוחלט, שבו האדם לא מודע לשום דבר כלל. ומי שזכה להיעלם לגמרי, ולחזור מהכלום ומההעדר המוחלט, אל הקיום עצמו, הוא, לא מפחד יותר כלל משום דבר בעולם. וכל הדברים האלו, ביארתי אותם לעומקם במקומות אחרים. והמסר הוא, ... העצמית של האדם, שזהו האיום שאולי היא תיעלם לגמרי. ומי שיחקור ויבין את מהות התודעה העצמית שלו, ואת מהות הקיום העצמי שלו, עד לקצה האחרון והראשון, על ידי זה יתבטלו אצלו, כל החרדות הקיומיות וכל הפחדים הקיומיים כולם, באשר ...
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?