... דבר הוא לא קשור לשום דבר אחר. דהיינו, שכל דבר הוא סיבת עצמו. ובשורשו, הסיבתיות והאקראיות, אלו צורות שונות של אותו הדבר ממש, והכל אחד וכולי. וכאן נבאר, מדוע לא ... של המציאות, היא לא יכולה להשתנות. ואעפכ, כל דבר הוא תכלית עצמו כנל. וכיצד הדבר אפשרי? ומי שיעמיק בזה, יראה את האמת, שבאמת הכל אחד. כי התכלית הסופית, היא מהות ... כלל. והעניין הוא, כי השינויים ושינוי התכלית, נובעים מצד שינויי הצורות שבמקום ובזמן. אבל המהות, היא לא משתנה לעולם. והאמת היא, שהכל אחד ממש. שמצד אחד יש ריבוי צורות ...

... שטוב לו, אלא שהאדם לא יודע את עצמו כלל, דהיינו, לא מודע לקיומו העצמי. כי אם יש מודעות עצמית, הרי שיש את הפרדת האני משאר הדברים, ואז יש תחושת חסר ואין שלמות כלל. ולכן בשעת ביטול כאשר הכל אחד, אז אין שום תודעה כלל, וזוהי השלמות האמיתית. אבל יש עוד סוג של שלמות, והיא כאשר האדם חוזר אל התודעה שלו, שאז האדם ברצוא ושוב. גם יודע, וגם לא יודע את עצמו. ואז האדם יודע ... הטוב. וכל ידיעה היא סופית. והידיעה של הטוב, מעידה שהטוב הוא מוגבל. ורק באין סוף טוב, אין ידיעת טוב, כי יש רק טוב (וגם באין סוף רע, אין ידיעת טוב. אבל גם אין סוף רע, הוא טוב אמיתי של אחדות).

... כי מי שרוצה את המציאות באשר היא, לא רע לו לעולם. (ובחיצוניות של הנפרדות, גם החכם האמיתי הולך אל הרופא ואוכל ושותה, כדי לדאוג לבריאות גופו. אך בפנימיות מחשבתו, אצלו הכל אחד ממש, ואין שום שינוי כלשהו כלל. ולמה יש אצל החכם האמיתי, שינוי בין הפנימי לחיצוני? תשובה: כי הכל אחד וכולי). ומי שמבין את הדבר הזה, עליו להתייחס ...

... שהן הפך חוויית האלוהות, שהיא אין סופית במהותה, ללא שום צורה והגדרה, אפילו ללא הגדרת תודעה עצמית. והמקום היחיד שבו נמצאת האחדות של המציאות, היא רק בתוך עומק פנימיות האני של האדם, או רק בתוך עומק פנימיות האני של כל ... הוא, שהנפרדות ממלאת את האדם כל כולו. והאדם צריך לעשות ניקוי רעלים, והמרה (החלפה) של כל חוויית הנפרדות שלו, אל תוך חוויית האחדות של המציאות. וכיצד יעבור האדם מהגיהנום של העולם הזה, אל הגן עדן של העולם הזה? תשובה: על ... זה שהאדם יעשה לעצמו שטיפת מוח אמיתית וניקוי ראש אמיתי, מכל הנפרדות של העולם הזה. וכיצד יעשה האדם לעצמו שטיפת מוח טובה של אחדות, שתנקה אותו משטיפת המוח השקרית של הנפרדות? תשובה: על ידי זה שהאדם מתחבר לשכל של החכם האמיתי. כי האדם שטועה מחשבתית, הוא, אין לו אחיזה ישירה בשכל של האחדות. כי השכל של האחדות, הוא חסר כל הגדרה, ואין לאדם אפשרות לאחוז בו בצורה ישירה. והאדם צריך לבושים ואמצעים, שבאמצעותם יוכל האדם לאחוז בשכל של האחדות. (ומצד האחדות, האדם תמיד כבר אוחז בה וכולי). והחכם האמיתי, שהוא חי בתוך האחדות, ושגם הנפרדות שלו, היא בתוך האחדות, הוא מלביש עבור האדם, את חוויית האחדות, בכל מיני לבושים שונים של נפרדות, כדי שלאדם תהיה אחיזה בשכל של האחדות, שאין בו שום אחיזה כלל. ומי שרוצה לשטוף את עצמו מהשקר של הנפרדות, עליו להזרים בעורקי ... יותר בלבושים החיצוניים שלו, אל האוצר של המציאות, יותר מאשר כל דבר אחר שיש בעולם. כי יש דרגות ועוצמות שונות של הסתרה. והאחדות האמיתית של המציאות, היא נסתרת בכל דבר שיש בעולם, כולל בתוך השכל החיצוני של החכם האמיתי, ... שהחכם אמר כך ולא אחרת? ומי שעושה זאת באמת, שהוא חוקר את סיבת השכל של החכם האמיתי, הוא מהר מאוד מגיע בדרך הקצרה ביותר, אל האחדות של המציאות. ואז האדם מנקה את נפשו לגמרי, ומקבל שכל חדש ורצון חדש וגוף חדש ועולם חדש ...

אחדות המציאות סוד הצמצום יש מאין ואחדות ההפכים - חלק 1 הפעם נבאר את מהות העניין, של סוד הצמצום של המציאות. ... המציאות בפנימיות שלה, ויחפש את המהות הפנימית של כל דבר, הוא יגלה שבסופו של דבר, כל הדברים מתאחדים. כי בעולם שלנו, כל הדברים נפרדים אחד מהשני. ואין שתי ישויות שהן זהות ... בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפכ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. וכל הדברים שבעולם נפרדים ... המהות. ואכ המקיף הגדול ביותר, הוא לא המהות. כי המהות, נפרדת בצורתה החיצונית, מהלבושים. וגם האחדות, היא לא אין סופית, כי היא נפרדת, מהנפרדות. וכל דבר שהוא מוגדר, גם אם ... נפרדות תמיד. כי כל ישות, תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות, וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן ...

אחדות המציאות סוד הצמצום יש מאין ואחדות ההפכים - חלק 2 והאדם שוכח, שבכל רגע של מציאות ובכל נקודה של מקום, יש פוטנציאל אין סופי של אין סוף צורות. ורק הטועה חושב שהצורה של הרגע הקודם, מחייבת את הצורה של הרגע ... שזה כמובן נכון מבחינה מסוימת, אך זו לא כל האמת, משום שיש גם את האחדות של המציאות. (ובשורש, האחדות והנפרדות הם אחד ממש, ולכן גם הנפרדות היא המצוי הראשון). כי השאלה האמיתית, היא לא מה היה לפני הזמן ומי יצר את הזמן, ומה יש בסוף המקום ומי יצר את המקום, כי אלו שאלות שגויות, ... בין הצורה של הזמן לבין הצורה של המקום. ויש לשים לב לכך, שלא כתבנו שהאחדות היא מהווה את הנפרדות (הזמן והמקום), אלא כתבנו שהיא ההוויה שלה. כי מהווה את, זה בעצם לייחס לה תודעה וכיוב. והמינימום ההכרחי שאפשר לומר, הוא שהאחדות, היא ההוויה של הנפרדות. והאחדות הזאת, היא אין והעדר מוחלט ממש. כי בלי שום זמן ושום מקום, זה העדר מוחלט. ונזכיר ונאמר, כי לא מדובר כאן על מה שהיה לפני הזמן והמקום, כי רק הטועה חושב שיש לפני הזמן. כי לפני ... הפרדה בין היש לבין האין. וגם היא נפרדת ממה ששונה ממנה, ולכן קודמת לה אחדות גדולה יותר, שמכילה אותה ואת הנפרד ממנה כישות אחת וכולי כנל. ומי שיתבונן על כל הצורות של כל ההפכים כולם, יראה שכולם מתאחדים בשורשם. כגון לדוגמה הרצון, שהוא ההפך של העדר הרצון. ובלי העדר רצון, אין רצון ולהיפך. והרצון וגם העדר הרצון, הם צורה של ישות אחרת, שבה אין הבדל בין יש רצון לאין רצון. ... בזמן ובמקום. כי יש מקום וזמן לרצון, ויש מקום וזמן לאין רצון. והאחדות של הרצון עם ההפך שלו, הוא החיבור של הזמן והמקום של ההפכים. וכיוב לגבי כל שאר הישויות שיש בעולם. וגם האני וההעדר של האני, גם הם תופסים זמן ומקום, ובשורשם הם מתאחדים עם הכל. וכל הישויות כולן, מתאחדות לישות אחת ממש. והשכל הזה בא לידי ביטוי בצמצומים שונים בעולם של הנפרדות. כי כאשר יש לאדם איזה ספק לגבי איזה דבר, ואיזה רצון לגבי איזה דבר, והאדם מבין שזה לא משנה ושאין הבדל בין הדבר האחד לבין הדבר האחר ששונה ממנו, הרי שזאת התגלות של האחדות בתוך הנפרדות, בלבוש של נפרדות. כי בשורש, הכל אחד ממש, ללא הבדל זמן ומקום כלשהם. ולפני הזמן באמת, פירושו ההוויה שקודמת לצורה של הזמן. ומעל המקום באמת, פירושו ההוויה של המקום, שמקיפה את הצורה של המקום כולו. כי גם המקום ... בעניין, נראה כי גם הפוטנציאל של כל הדברים, גם הוא לא קיים כלל בתוך האחדות של המציאות בשורשה. כי שם יש אחדות של הפוטנציאל עם ההעדר שלו. וכאשר הכל אחד ממש ואין שום זמן ושום מקום כלל, אין שום מקום לנפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. וזה כמובן דבר שהוא נגד השכל. כי בשכל האנושי היש נפרד מהאין וההפכים נפרדים אחד מהשני. וכל ... מהדבר שאין בו שום צורה כלל. וזהו נגד השכל, הנפרדות שנובעת מתוך האחדות הפשוטה שאין בה שום פירוד כלל. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא מיד שואל את עצמו, איך זה יכול להיות שמאין יתהווה היש? אך זו שאלה לא נכונה. ולא רק שהיא לא נכונה, אלא שאין ... והנפרדות קיימים, ואין שום דרך להעלים אותם. כי גם ההעדר של הנפרדות (אחדות אין), גם הוא עצמו מוגדר כנפרד ממנה, ולכן תמיד יש נפרדות (אחדות אין, זה בעצמו נפרדות, מהנפרדות יש). וגם מצד שני, כל הנפרדות כולה, היא גם אחדות אחת גדולה, שאין בה שום הפרדה בין היש לבין האין. ואחרי שמתאמת ומתברר אצל האדם העניין הזה, שבאמת היש והאין הם בכלל ישות אחת ממש, עכשיו, התשובה לשאלה של איך זה יכול להיות, ... היש לבין האין, שזה כמובן לא מגביל בשום צורה את המציאות עצמה, שתהיה באחדות של כל ההפכים. ונמצא אם כן, כי השאלה היא התשובה. כי שורש כל השאלות, הוא החיבור של היש והאין לישות אחת. כי לכל השאלות יש שורש. ובשורש כל השאלות, היש והאין מתאחדים, שזהו דבר שנמנע מצד תפישת השכל האנושי. ועל ידי זה שהאדם מתבונן על האמת, ורואה שבאמת היש והאין הם אחד. על ידי זה האדם מקבל שכל חדש, ומבין שזו בעצם, גם התשובה של כל השאלות. כי כאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל. ועל ידי השאלה, על ידי זה האדם מקבל שכל חדש, שהכל אחד, ואין שום שאלה כלל. ועכשיו ישאל השואל, ומי יאמר שהכל אחד? ואולי השכל שלנו לא צודק כלל בכל מה שכתבנו לעיל? והתשובה לזה היא מאוד פשוטה. כי יש שני כוחות, והם השכל והעדר השכל. ובשכל האנושי ניתן להבין שהכל אחד כנל. אבל יש גם את הכוח של העדר השכל, שבו לא ניתן להבין שום דבר כלל. כי בלי שכל, כיצד ניתן להגדיר ולהבין משהו?! וכאשר האדם מתחבר לקצה של השכל שלו, אז הוא רואה את האחדות של המציאות, ושהכל אחד ממש, ואז גם התודעה של האדם נעלמת לגמרי, כי אין שום הפרדה כלל וכולי. אבל גם אם האדם יתחבר לצד של האין שכל של עצמו, גם אז הוא לא יוכל להיאחז בשום הגדרה כלל, וגם אז הוא יחווה את האחדות של המציאות. והשכל של האדם בקצה שלו, הוא נמצא ב

... הוא רע. כך שהרע קיים, רק בגלל שהאדם מחפש את הטוב. והטוב קיים, רק כדי שהאדם יחפש אותו וירגיש רע. והרע עצמו קיים, כי הוא טוב מאוד עבור מי שמקבל את השכל של האחדות. וכן, כל הנפרדות כולה היא רעה, כולל הטוב השקרי שבה. וכל העולם הרע הזה כולו, הוא קיים, עבור מי שזוכה לשכל של האחדות , שאצלו הרע הזה, הוא טוב מאוד. ובסיכומו של דבר, על האדם להתעשת, ולא ...

... עצמה? כי ידיעה שלמה באמת, היא רק כאשר היודע והידוע והידיעה מתאחדים. כי כל דבר בעולם מתחלק לשלושה חלקים. כי יש את האדם החושב והיודע. ויש גם את הדבר שעליו חושבים ושאותו יודעים. ויש גם את המחשבה ואת הידיעה, שהיא מחברת את האדם החושב ... וההרגשה. וכך גם לגבי כל דבר אחר (והם השכל המשכיל והמושכל שמתאחדים בשורשם - רבי נחמן מברסלב). והנה, החושב, נפרד מהדבר שעליו הוא חושב. וכל זה הוא רק בנפרדות של המציאות, ששם יש את החלוקה הזאת של הישויות האלו. ובנפרדות של המציאות, ... ומדעו ועשייתו והעולם וכולי, כולם נפרדים ממנו ומישותו. אך באחדות של המציאות, אלוהים לא מודע לעצמו כלל ואין לו רצון כלל, כי הוא ומדעו אחד וכולי. כי בשורש הכל אחד ממש, ואין הבדל בין היודע לבין הידיעה לבין הדבר הידוע. וכל זמן שאין אחדות בין היודע לבין הדבר שאותו הוא יודע, דהיינו, כל זמן שהאדם היודע, הוא לא בעצמו הופך להיות הדבר שאותו הוא יודע, הרי שזו אינה ידיעה של אמת אמיתית, אלא ידיעה של שקר ... כמובן שהכל אפשרי, כפי שיתבאר להלן. והעניין הוא, כי בשורשו הכל אחד. ובעיני הצופה, האמת, היא אינה ישות ממשית, אלא היא רק מושג מופשט בלבד, ומה שייך שהאדם הממשי, יהפוך להיות מושג מופשט. וכיוב לגבי האלוהים, שהוא נתפש כישות ממשית, למרות שהוא באמת רק מושג מופשט והוא אינו ישות כלל. וכיוב לגבי האחדות של המציאות, שהיא נתפשת כמשהו ממשי, למרות שבאמת היא רק מושג מופשט. והעניין הוא, כי האמת היא שורש כל המציאות. והיא המהות של המציאות. כי מהות המציאות, היא מחויב ... וסיבה כלשהם, אלא שהיא נכונה באופן מוחלט, על ידי זה האדם מגלה שהכל אחד. וכאשר האדם מגלה שהכל אחד, על ידי זה הישות של האדם מתבטלת, והיא נכללת באחדות של המציאות, ששם היודע והידיעה והידוע והכל הם אחד. ושם גם נמצאת התודעה של אלוהים לפני בריאת העולם, ושם גם נמצאת הסיבה הראשונה וגם מה שהיה לפניה וכולי. ואז האדם הופך ... הוא כבר כל דבר, אך הוא לא יודע זאת. ועל ידי הביטול של האדם לאחדות המציאות, על ידי זה הכל הופך לישות אחת, ואז האדם זוכה לידיעה שלמה באמת, שאינה חסרה כלל. ...

... כפי מה שהוא, ברגע הזה ובמקום הזה? ועל ידי זה שהאדם מתבונן פנימה אל תוכו, ברגע הזה ובמקום הזה ממש, על ידי זה האדם רואה את האמת, שבאמת הכל אחד והכל מושלם ממש וכולי. ...

... מושלם תמיד. (ואעפכ, מצד אחדות ההפכים, בכל אמונה של שקר, יש אמת, והיא עצמה האמת, ואין שום שקר וכולי). והאמונה היא טובה, רק עבור מי שנמצא בתוך האחדות. שאצלו, האמונה מאפשרת לו להתרחק מהאחדות, אל תוך השקר של הנפרדות, ועל ידי זה לעשות ריבוי של האחדות. שזה כבר עניין אחר לגמרי. וכמה שהאמונה טובה עבור החכם האמיתי, כך היא רעה וגרועה עבור מי ...