... לעצמו, שמעצמו הוא לא יחפש להרגיש יותר טוב. לא צריך לשנות את צורת ההתנהגות, את צורת ההרגשה, ואפילו לא את צורת החשיבה שלך הדבר היחיד שאדם צריך לשנות, זה בתוכו, מה זאת אומרת בתוכו? עוד לפני שהיה הרצון שלו, מה זה אומר? בן אדם ...

... שתאפשר לחוות את זה. לאחר מכן חוזרת ההפרדה, אך נותרת הידיעה שהכל אחד, וזו משנה לחלוטין את צורת החוויה הרגילה. כיצד מתבטא השילוב בין אחדות לנפרדות בחיי היומיום? לאחר שחווים את האחדות, חוזרים אל המציאות המוכרת. אבל כעת, עמוק בתודעה, יודעים ...

... אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום. כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה ...

... שהיא קיימת. שאלה: מה היא מרגישה? אליעד: היא לא מרגישה משהו מוגדר. אי אפשר להגיד שהיא תמיד מרגישה קיימת. כי למעשה היא מרגישה כלום בצורת הרגשה שהיא קיימת. עכשיו, מהצד שאת מרגישה שאת קיימת, אז את תמיד מרגישה קיימת, אך מצד האמת, להרגיש קיימת זה בעצם כלום, כי זה אחד בסוף. כך שאם נתבונן כרגע לתוך החוויה שלך, ...

... אין הבדל אני כן חווה הטוב כמחשבות. אליעד: לא אתה חושב ששניהן לא הווה אבל עדיין הן שונות אחת מהשנייה. ש: אבל עדיין יש איזה הבדל בצורת הרגש בין חרטה לחרדה נגיד. אליעד: לא משנה מה השאלה שלך? ש: סתם זה מעניין אותי. אליעד: שמה? ש: אם זה שניהן צורות ...

... המהות והצורה - היש איננו והאין ישנו - למה מוכרח שאין שום דבר, ושהיש איננו? ומהו סוד האחדות? והעניין ... מקום ובשום זמן, אלא הוא כלום ממש. והנה, הצורה ישנה ומהותה איננה. כי הצורה היא הזמן והמקום, שהם צורות , של האין, שהוא מהות המציאות והוא איננו, משום שהוא ללא צורת הזמן והמקום. ומהות המציאות, שהיא ... האמיתי המחויב הראשון, היא ממלאת את כל הצורות כולן, ובלעדיה אין שום חיות לשום דבר בעולם. והצורה היא היש, והמהות היא האין. ומי שיתבונן היטב יראה, שמבחינה הגיונית, מוכרח שאין שום צורה כלל. כי מאחר שאין שום דבר שיכול להיות קיים בלי מהותו, הרי שזה אומר, שלא יכולה להיות שום צורה כלל, אלא רק מהות בלבד. כי אם כל הצורה כולה, היא עשויה ממהותה, אז כיצד זה שיש הפרדה בין הצורה לבין מהותה. ואם המהות היא מחויבת, אז זה אומר שמחויב גם שאין שום צורה כלל. כי עפ השכל, אין שום אפשרות שמשהו יהיה קיים בלי ההוויה שלו, וכיצד יש מציאות של צורה, שהיא נפרדת מההוויה שלה?! כי הצורה, היא נפרדת מההוויה שלה. כי אם הן היו ישות אחת, אז אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה. והצורה נפרדת מהוויה שלה. והשאלה היא, כיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר כלשהו, שהוא נפרד ממהותו? וכיצד הצורה נפרדת ממהותה? דהיינו, מה מחייה את הנפרדות של הצורה? כי מצד אחד, המהות מהווה את הצורה. אבל מה מהווה את החלק, שנפרד מההוויה עצמה? וכיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר שמהותו שונה מהמהות ... ומאחר שהמהות של המציאות, היא חסרת כל צורה, ומאחר ששום דבר לא יכול להיות קיים בלי מהותו, ממילא זה אומר, שלא יכולה להיות קיימת שום צורה. כי במהות אין שום צורה. ואם אין שום קיום בלי המהות, הרי שאין קיום לצורה. ואכ היש איננו, והדבר היחיד שישנו, זה האין. ואם נאמר שהצורה חסרת מהות, הרי שלא אמרנו בכך דבר. משום שלהיות חסר מהות, פירושו, שהכלום וההעדר, הוא המהות. וזה בדיוק כמו ההבנה, שהאין, הוא המהות של הצורה. כי כאשר האין הוא מהות צורת היש, הרי שמהות היש איננה, תרתי משמע. שהיא איננה כלל, משום ... אינו אפשרי לומר. כי אם מהות המציאות, היא הצורה עצמה, אכ כיצד זה שיש ריבוי צורות. ואם הצורה היא המהות של הדבר עצמו, דהיינו, שמהות המציאות, היא הצורה עצמה, גם אז מוכרח שיש רק צורה אחת של מהות, ואכ לא יכולות להיות ריבוי צורות. וכאשר אין ריבוי

... מקבילים - אחדות המהות והצורה - ואחדות הכל כי המהות ההוויה ממלאת את ... הדברים, שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפכ יש צורות, שהן נפרדות מהמהות של המציאות, למרות שבאמת ... כלל, ואעפכ, יש מקום שהוא כולו מתהווה מהוויה עצמה, ואעפכ הוא לא הוויה עצמה, דהיינו, כל הצורות כולן. והנה, ההוויה של הכל, היא ממלאת את הכל ... דהיינו, הדבר שממנו עשויים המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי בלעדיה, אין שום חיות לשום דבר. והוא נגד השכל, שהצורה היא גם צורה סופית, וגם הוויה אין סופית. וכאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, דהיינו, שהצורה והמהות הם אחד ממש, אז ממילא זה אומר, שכל מה שנכון לגבי המהות, נכון לגבי כל צורה שהיא. וכל מה שנכון לגבי כל צורה שהיא, הוא נכון לגבי המהות של הכל. וזה כמובן נגד השכל. כי המשמעות של זה היא, שכל צורה שנראה לאדם שהיא צורה סופית ושהיא נמצאת בתוך זמן ומקום, הרי שמצד ... כאשר הכל אחד ממש, זה אומר שהמהות שממלאת את הכל, התכונות שלה, הן בעצם התכונות של כל צורה וצורה שקיימת בפני עצמה. כי המהות היא גם רק צורה אחת, והיא גם רק צורה אחרת, וכך הלאה, על כל הצורות כולן. וגם זה נגד השכל, שהמהות של הכל, תהיה צורה סופית, שממנה יצאו ויתהוו צורות נוספות, שהן נפרדות ומנוגדות לצורה הראשונה. וכאשר הכל אחד, הרי שמצד אחד, המהות היא אחת והיא חסרת כל צורה, אבל מהצד השני, כל צורה וצורה שנפרדת ושונה זו מזו, היא ... אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן עוד יראה, כי כאשר הצורה ממלאת את הכל, הרי שכבר אין שום צורה כלל. כי אם בכל הזמן והמקום יש רק צורה אחת, הרי שכבר אין לה שום משמעות של צורה כלל. וכל צורה שהיא, אם היא תמלא את כל המקום והזמן כולם, הרי שתמיד נקבל את ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה. והוא דבר פלא. (המהות ממלאת את כל המקום ... דהיינו, המהות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אבל היא גם מקיפה אותם, מחוץ להפרדה שלהם. וכל צורה ממלאת את המקום והזמן, עד אין סוף, ועד ביטול הצורה של המקום והזמן עצמם). והכל אחד תמיד. דהיינו, כל האפשרויות כולן וכל הצורות כולן, נמצאות בכל מקום ובכל זמן תמיד. ואצל ... סוף אפשרויות. וכולם קיימים במקביל. ולכן, בכל מקום ובכל זמן, מצד האמת, יש תמיד את כל הצורות ואת כל האפשרויות כולן. והאדם, וכל המציאות ...

... מקבילים, ריבוי עולמות מקבילים, אחדות המהות והצורה, אחדות המציאות, מחויב המציאות, אפשרי המציאות, מרחב המקום, מרחב הזמן איך צורת הספר יכולה להימצא בכל מקום ובכל זמן? אליעד כהן ... הנמצא על השולחן מולנו נתפס בעינינו כמצוי רק בנקודה אחת במרחב ובזמן מסוים. אולם אליעד טוען שמנקודת מבט עמוקה יותר, הצורה של הספר הזה ממלאת למעשה את כל מרחב המקום ואת כל מרחב הזמן. כיצד? הוא מסביר שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שאין באמת הפרדה בין המהות לצורה, ולכן, מכיוון שהמהות (ההוויה) נמצאת בכל מקום ובכל זמן, גם הצורה של הספר חייבת להשתתף בתכונה זו ולהימצא בכל מקום ובכל זמן. הדוגמה שהוא מביא היא שאפילו מאחורי השמש - מקום רחוק ובלתי נתפס מבחינתנו - קיימת הצורה של אותו ספר, לא רק כרעיון מופשט, אלא כממשות מוחלטת. מדוע אין הבדל בין מהות לצורה? הסיבה שאין הבדל בין מהות לצורה נובעת מההבנה שכל מה שנכון לגבי המהות נכון גם לגבי הצורה. כלומר, אנו רגילים לחשוב שהמהות, ההוויה של המציאות, היא משהו אינסופי, קבוע ונצחי, בעוד שהצורות הן ארעיות, זמניות ומוגבלות במקום ובזמן. אליעד מדגיש שההפרדה הזו אינה נכונה. כאשר מבינים את האחדות המוחלטת של המציאות, רואים שאין ... המציאות יכולה להכיל את כל האפשרויות באותו זמן ובאותו מקום. לדבריו, המושג הזה הוא צמצום של הרעיון העמוק יותר, שכל הצורות נמצאות בו זמנית בכל מקום ובכל זמן. המושג של יקומים מקבילים הוא פשוט יותר להבנה עבור התודעה האנושית המוגבלת, מכיוון שקשה לה לתפוס ריבוי אינסופי של צורות במרחב וזמן אחד. אך האמת היא שהיקומים המקבילים אינם אלא ביטוי לאחדות מוחלטת, שבה הכל מתקיים בו זמנית. איך ייתכן שכל הצורות קיימות בכל מקום ובכל זמן? לכאורה, נראה בלתי אפשרי שהן צורת הספר והן צורת המעיל (או כל צורה אחרת) יתקיימו במלואן בכל מקום ובכל זמן. אך אליעד מסביר שזו בדיוק מהות האחדות - המציאות היא אינסופית, ולכן יכולה להכיל בתוכה את כל הצורות האפשריות. הדימוי שאליעד משתמש בו הוא כמו אדם שעומד בין שתי מראות, ומבחין בהשתקפויות אינסופיות של עצמו - כך גם המציאות מלאה בהשתקפויות אינסופיות של כל הצורות, בו זמנית. מדוע התובנה הזו מובילה לרעיון של ריבוי אלוהים? כאשר מבינים שכל צורה היא אינסופית וכוללת את כל מרחב המציאות, עולה השאלה האם זה מוביל למסקנה שיש ריבוי אלוהים. אליעד מסביר שאמנם נראה שזה מוביל לריבוי ... הרעיון של ריבוי אלוהים הוא שוב דרך של שכל קטן לתפוס משהו שהשכל הגדול יותר מבין כאחד. מה המשמעות של לשים את כל הצורות האפשריות באותו מקום ובאותו זמן? הרעיון של לשים את כל הצורות האפשריות יחד באותו המקום ובאותו הרגע נראה כמופרך ובלתי נתפס. השכל שלנו רגיל לתפוס מציאות נפרדת ומוגבלת, ולכן כדי להקל עליו אנו משתמשים ברעיון של יקומים מקבילים. אליעד מסביר שאם באמת היינו מצליחים לתפוס את הריבוי האינסופי של הצורות באחדות אחת מוחלטת, לא היינו זקוקים למודל של יקומים נפרדים. איך הדימוי של מראות אינסופיות ממחיש את אחדות המציאות? אליעד מביא את ... המרחב נראה כאילו הוא מתרחב לאינסוף, למרות שמדובר באותו מקום. באופן דומה, המציאות מלאה אינסוף השתקפויות של צורות שמתקיימות כולן במקביל, אך השכל המוגבל שלנו מסוגל לחוות רק השתקפות אחת בכל פעם. מה המשמעות המעשית של התובנה שכל דבר הוא מחויב? ... משתחרר מכל מגבלה של בחירה מוגבלת וחווה חופש מוחלט לבחור ולחוות כל אפשרות כמציאות מוחלטת. איך ליישם את רעיון אחדות הצורה והמהות בחיי היומיום? פירוש מושגי מחויב המציאות ואפשרי המציאות בהגות היהודית רבי נחמן ומהות ההתבוננות בשקט הלילה הקשר בין ... בעינינו, אינה מוגבלת למקום או לזמן מסוימים. לדבריו, בדיוק כשם שההוויה (המהות) נמצאת בכל מקום ובכל זמן, כך גם הצורה אחת עמה ומשתתפת בכל תכונותיה. דוגמה לכך היא ספר פיזי: אנחנו רגילים לחשוב שהוא רק כאן ועכשיו, אבל ברמה גבוהה יותר של הבנה, הספר קיים בכל מקום עד אין סוף, ואפילו מאחורי השמש. אם היתה קיימת רק צורת הספר ללא שום צורה אחרת, הרי לא היתה לה שום משמעות נפרדת. אך הטענה היא שכיוון שהצורה והמהות הן אחד, הצורה חולקת את תכונות המהות, ולכן היא בעצם אינסופית במובן של המקום והזמן. מדוע אין הבדל בין מהות לצורה? בבסיס הרעיון, אין באמת הבחנה בין מה שנקרא ההוויה או המהות לבין הצורה שאנו תופסים בחושים. מהות המציאות ממלאת את כל המקומות והזמנים, אך גם הצורה משתתפת בתכונה זו. המשמעות היא שכל דבר במציאות אינו סתם אפשרי מציאות אלא גם מחויב מציאות, כלומר, הוא בהכרח קיים בכל מצב שהוא. ... מה הקשר בין יקומים מקבילים לאחדות המציאות? לפי אליעד, הרעיון של יקומים מקבילים הוא דרך לצמצם את ההבנה האמיתית שכל צורה נמצאת בכל מקום ובכל זמן. עבור השכל הרגיל, קשה לקבל שכל הדברים מתקיימים בבת אחת באותו המקום ובאותו הזמן. לכן נוח יותר להסביר זאת באמצעות מודל של ריבוי יקומים מקבילים. אך כשמגיעים להבנה שהמהות והצורה הן אחד, מבינים שמדובר באותה מציאות ממש, ולא ביישויות נפרדות. למעשה, יקומים מקבילים הם שכל קטן יותר לעומת ההבנה שהכל אחד ממש. ...

... כספית, לתרום כסף, הכרת הטוב, להכיר תודה, להשפיע, תאוות ממון, עבודה, אחדות המהות והצורה האם כשאתה נותן צדקה אתה באמת מאבד משהו? כשבן אדם נותן כסף לצדקה, ברמת ההיגיון הראשוני הוא מרגיש שיש לו פחות, כי ...

... המהות והצורה, להיות אלוהים, למה קשה להבין שאתה אלוהים, יש ואין כאחד, אחדות ההוויה והצורות של המציאות איך אני יכול להבין שאני אלוהים אם אני חווה את עצמי כבן אדם? בתחילת השיחה, עולה שאלה מרכזית של אחדות ההוויה והצורה, ושמץ של חוויה אנושית - איך אני, המצומצם, חווה את עצמי רק כבן אדם ולא כאלוהים? ... אחת שהיא אלוהים, ואני מציאות אחרת שהיא אני, אני למעשה מפספס את האמת - אין בכלל הפרדה בין אלוהים לבין הצורה שבה אני חווה את עצמי. התשובה האמיתית היא שאין הבדל בין הצורה למהותה. אם אני חווה את עצמי כבן אדם, אז אין הבדל בין הצורה (הבן אדם) לבין המהות (האלוהים). איך אני יכול להבין שאין הבדל בין המהות לצורה? ההסבר מתמקד על ההפרדה שכולנו עושים בין נפרדות ואחדות. למשל, אם אני אומר שהשולחן הוא ... שאתה מבין שאין הבדל בין השולחן והחדר, כך גם תוכל להבין שאין הבדל בין עצמך לבין אלוהים. האם יש הבדל בין צורה למהות? לאחר שההבנה מגיעה למקום בו הצורה והמהות הם אחד, מתחילים להיבחן רעיונות כמו הבחירה האישית. השאלה למה אני לא מרגיש שאני אלוהים? מתמקדת בדיוק בניסיון להבין את ההבחנה בין הצורה למהות. אם אני אני - האם אני אלוהים או לא? ההבנה כאן היא שאין הבחנה בין הצורה של השולחן לבין מהותו, כי כל דבר הוא למעשה מהות אחת - אין נפרדות בין מהות לצורה . מה זה אומר להיות אחד עם המציאות? במהלך ההסבר, האליעד מסביר שלמעשה אין שום כוח חיצוני לך - אתה גם השמש, גם הים, וגם הצורה שיכולה להפריד בין כל אלו. ההבנה של אחדות היא שלא ניתן להפריד את מהות הצורה מההוויה כולה. ברגע שאתה מבין את זה, כל השאלות פוסקות, והמושג של אני נעלם. איך ... להפסיק לחשוב שמישהו או משהו אחר שולט בו. זו ההבנה הסופית, אין צורך להפריד את החיים בין יש ואין, בין מהות וצורה. ברגע שאתה מבין שאין הבדל בין השניים, תוכל להבין את ההוויה שכוללת את הכל. למה יש סבל ... את האחדות, נשאלת השאלה מדוע יש סבל? התשובה היא שאנחנו עדיין מפרידים בין החלקים של המציאות לבין השלם. מהות הצורה וההוויה הבדל בין נפרדות לאחדות הבנת אלוהים והאדם ההבדל בין מהות לצורה איך חוויית הסבל קשורה לאחדות? שאלה: איך זה שאני הגוף, חווה שאני רק אצבע? אליעד: הוא ... הסיבה לכך שאתה שוכח שאתה חלק מהמציאות שמקיפה אותך, היא בגלל שאין מציאות שמקיפה אותך. למה? כי אין הבדל בין הצורה למהותה. הצורה הסופית זה אתה המצומצם, המהות שלך זה המציאות או אלוהים, ואתה שואל, איך אני הצורה שמחובר למהות, איך אני שוכח את המהות? התשובה היא, שמצד האמת אין מהות, הצורה עצמה היא המהות. אבל זה לא הגיוני, מה אני המהות? אם אני המהות אז גם שאר הדברים ... בו סרט, אבל בחוויה שלו ובהבנה שלו, הוא לא יבדיל בין היש לבין ההפך שלו, שזה - האין. זה נקרא שאין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. למשל האדם הולך בים והשמש קופחת לו על הראש, והוא מקבל מכת שמש, ... היא שאין אלוהים, אתה המצומצם זה אלוהים. אתה ההוויה של השמש, אתה שנפרד מהשמש, אתה ההוויה של השמש. אני זאת צורה של הוויה, השמש היא צורה של הוויה, יש הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. אין לי בעיה שתגיד שאני זה המהות של המציאות, אבל האמת היא שאין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה, האדם הוא ההוויה של השמש והשמש היא ההוויה של האדם. כל הצורות הם ההוויה. אבל האדם רואה הבדל בין שמש לבין אדם, לא יתכן שההוויה של השמש היא ההוויה של האדם, זה הרי צורה אחרת, ומקום אחר. אני מוכן לקבל שיש הוויה אחרת שמהווה את האדם ואת השמש, אבל אני לא מוכן לקבל שהצורה של השמש מהווה את הצורה של האדם. אם תצליח בשכל שלך להבין ש