האם קיימים באמת רצון לקבל ורצון להשפיע?

הרעיון המרכזי שאליעד כהן דן בו הוא המיתוס של חכמת הקבלה בנושא של רצון לקבל, רצון להשפיע, הבורא והנבראים. הוא פותח בהסבר על השטות הבסיסית לדבריו, הקשורה להפרדה בין "רצון לקבל" לבין "רצון להשפיע". על פי המיתוס הקבלי, האלוהים, שהוא כביכול הבורא, מאושר משום שהוא רוצה רק לתת, להשפיע, ואילו האדם, שהוא הנברא, סובל משום שהוא רוצה רק לקבל, כלומר, למלא את רצונותיו האישיים, מה שנקרא "אגו".

אליעד מבהיר שכל התפיסה הזו מוטעית מהיסוד, והוא טוען כי אין הבדל מהותי בין רצון להשפיע לרצון לקבל. לפי הסברו, כל רצון להשפיע הוא בעצם גם רצון לקבל, כי מי שמשפיע למעשה רוצה להפיק הנאה מעצם ההשפעה שלו, ולכן הוא מקבל הנאה מכך שהוא ממלא את רצונו להשפיע. הוא מדגיש שגם אם נניח כי הבורא קיים, הבורא לכאורה רוצה לתת כי הוא עצמו מקבל מכך סיפוק והנאה. כך יוצא שלמעשה, כל רצון הוא רצון לקבל.

הסבר נוסף שאליעד מביא הוא שאפשר גם להסתכל על התמונה באופן הפוך: כל רצון לקבל הוא בעצם רצון להשפיע. האדם שרוצה לקבל הנאה, למעשה רוצה לתת סיפוק והנאה לאגו שלו, לרצונות שלו, שהם בעצם "הנבראים" שלו. בדיוק כפי שהבורא ממלא את רצונותיו שלו כאשר הוא נותן לברואים (שהם למעשה חלק ממנו), כך גם האדם נותן לרצונותיו ולמטרותיו שלו.

האם הרצון לתת הוא אשליה?

אליעד מציין כי כל הדיון סביב רצון לקבל ורצון לתת הוא ביטוי לחוסר הבנה בסיסית של המציאות, ולכן אנשים מנסים לייצר תיאוריות כדי להסביר את הסבל והאושר. הוא טוען שכל ההפרדה הזאת היא בעצם ניסיון כושל לפענח את המציאות מתוך חוסר הבנה אמיתית. לטענתו, מי שהמציא את התיאוריה הזאת בעצם אף פעם לא הצליח להפוך את הרצון שלו מרצון לקבל לרצון להשפיע באופן מוחלט. לדבריו, אילו היה מצליח בכך, היה מגלה שגם רצון להשפיע אינו מוביל לאושר מוחלט, אלא רק לתסכול ולסבל נוסף, משום שכל ישות שיש לה רצון כלשהו לעולם תסבול.

מדוע לפי הקבלה יש סבל בעולם?

אליעד מסביר שבקבלה נהוג לומר כי הבורא ברא את העולם כי הוא רצה להעניק מטובו. אבל הוא חושף את השקר מאחורי התפיסה הזו וטוען שהסיבה האמיתית שהבורא ברא את העולם היא משום שהוא עצמו סבל. ההוכחה הפשוטה לכך היא העובדה שאם לבורא היה טוב באמת, הוא לא היה מרגיש צורך ליצור עולם או ברואים חדשים. אם היה קיים מצב של שלמות לפני הבריאה, לא היה צורך לשנות אותו, ולכן הבריאה היא ראיה לכך שהבורא לא היה מאושר בשלמותו לפני כן, ולכן נוצר צורך בשינוי. לטענתו, אם מישהו טוען שהמציאות עכשיו טובה יותר ממה שהייתה לפני הבריאה, משמעות הדבר היא שקודם הייתה פחות טובה, ולכן לא שלמה. כך, לפי דבריו של אליעד, כל רעיון ה"טוב המוחלט" של הבורא הוא שקר.

האם באמת ניתן להגיע להשתוות הצורה עם הבורא?

עוד הוא טוען שהתפיסה לפיה מטרת האדם היא להתקרב לבורא היא בעצמה שקרית. הוא מסביר שאם הבורא היה רוצה שהאדם יתקרב אליו, הוא היה בורא אותו מלכתחילה קרוב יותר אליו, או אפילו כחלק ממנו. עצם העובדה שהבורא יצר את האדם נפרד ומרוחק ממנו מעידה כי הוא רוצה בדיוק את ההיפך - שהאדם יהיה רחוק ממנו. לכן, כל הניסיון של האדם "להתקרב לבורא" הוא מיותר וחסר משמעות אמיתית.

האם חכמת הקבלה באמת מסבירה את המציאות?

אליעד מבקר בצורה חריפה את אלה שמלמדים את חכמת הקבלה וטוענים שהם מסוגלים ללמד אנשים איך להפוך את רצונם מרצון לקבל לרצון להשפיע. הוא מצהיר שברור לו לחלוטין כי אותם אנשים לא באמת הצליחו בכך בעצמם, ולכן גם לא יכולים לעזור לאחרים. מי שהיה מצליח לשנות את טבע רצונו היה מבין מיד כי השינוי אינו מוביל לאושר, והיה מפסיק ללמד את התפיסה השגויה הזו.

מה הפתרון האמיתי לסבל האנושי?

אליעד מסכם ואומר שהדרך האמיתית להפסיק את הסבל היא לא לשנות את סוג הרצון, אלא להבין שכל רצון שהוא גורם לסבל. הדרך היחידה לחיים טובים באמת היא להבין את האחדות של הכל - הבנה שכל הדברים הפוכים ממה שנדמה לך. לדבריו, רק ההבנה הזו מאפשרת לאדם להשתחרר מהסבל המיותר של הרצונות, ולהגיע לשכל אמיתי וחיים טובים באמת.