... או לא לשאול בכלל וכך לוותר על קבלת המידע החשוב לנו. אך יש אפשרות שלישית, שהיא לשאול את השאלה באופן שמונע מראש תחושת איום ולחץ אצל הנשאל. כיצד ניגשים לשאלה בלי לשדר
שיפוטיות? הסוד לכך הוא להבין תחילה מה גורם לנו לחשוש מלשאול: בדרך כלל החשש הוא שאנו בעצמנו לא מוכנים רגשית לקבל תשובה מסוימת, ולכן אנו משדרים מתח
ושיפוטיות. למשל, אם בעל שואל את אשתו האם בגדת בי? אך בתוכו הוא פוחד מתשובה חיובית, האישה תחוש זאת ותחשוש להיות כנה. הדרך לפתור זאת היא להיכנס למצב נפשי שבו האדם ... שיעורים? ומתוך השאלה ברור שההורה כבר כועס או מתוח במקרה של תשובה שלילית, הילד יחוש שהוא עומד בפני ענישה או כעס ולכן סביר שישקר. לעומת זאת, אם ההורה ישדר בבירור שאין
שיפוטיות או כעס אלא רצון כנה לדעת את האמת, הילד ירגיש פחות צורך לשקר ויהיה כנה יותר. מדוע
השיפוטיות מורגשת גם בלי מילים? המסר שהאדם השני מקבל אינו רק מילולי אלא עובר בטון הדיבור, בהבעת הפנים, במבט, ובשפת הגוף. אדם יכול להגיד אני לא כועס, אך אם בפנים הוא כועס, המסר הזה יעבור והצד השני ירגיש מותקף בכל מקרה. לכן יש חשיבות עצומה לתחושה הפנימית של האדם ששואל את השאלה. אם אדם באמת מצליח לשחרר את
השיפוטיות הפנימית, הצד השני ירגיש זאת והאווירה תהיה פתוחה יותר לשיתוף פעולה. כיצד עושים זאת בפועל? הטריק המעשי לשאול שאלות בצורה נכונה הוא להחליט מראש ובמודע שהמטרה האמיתית של השאלה היא גילוי האמת בלבד ולא
שיפוט או חיפוש אשמים. צריך לשדר לצד השני, גם במילים וגם בטון, את ההכרה בכך שכל תשובה תתקבל בלי ביקורת שלילית אוטומטית. לדוגמה, מנהל ששואל עובד למה הוא איחר לעבודה - אם הוא מראש החליט שהאיחור אינו מוצדק, השאלה תיאמר בטון
שיפוטי והעובד כנראה ירגיש מותקף וישקר או ימצא תירוצים. לעומת זאת, אם המנהל חושב בתוכו שייתכן שיש סיבה מוצדקת, שהעובד אולי אפילו צודק, העובד ירגיש זאת בשאלה ויוכל להיות כנה יותר. מה לעשות כשהאדם השני כבר נלחץ מהשאלה עצמה? במקרים שבהם הצד השני כבר רגיל ללחץ,
לשיפוט ולמתיחות, הוא עלול להילחץ גם אם נשאל מתוך כוונה טובה. במצב כזה מומלץ להדגיש באופן מילולי שמטרת השאלה אינה
שיפוטית אלא רק כדי להבין. למשל: אני באמת רק רוצה להבין, אני לא כועס ולא אשפוט אותך לא משנה מה תגיד. כך הצד השני יכול להירגע ולהרגיש בטוח יותר. כיצד נראית שאלה שגורמת לשקרים ועימותים? לעיתים אנו שואלים שאלות באופן שברור לצד השני שהשאלה נשאלת מתוך
שיפוט, לדוגמה: האם עשית את מה שאמרתי לך? כאשר הטון והניסוח אומרים בבירור שאם הצד השני יענה בשלילה, הוא יעמוד מול כעס או ביקורת קשה. אז הצד השני יעדיף להסתיר את ... היא פוגעת או מכאיבה. התרגול הזה עוזר לנו להישאר נינוחים ופתוחים יותר לתשובות של האחר. לדוגמה, לדמיין מצב שבו אנו מקבלים תשובה קשה בלי להגיב בכעס או בעלבון. מה הקשר בין
שיפוט עצמי לשיפוט האחרים? ככל שאדם רגיל יותר לשפוט ולבקר את עצמו בצורה שלילית וקשה, כך יהיה לו קשה לשאול שאלות בצורה לא
שיפוטית לאחרים. לכן, עבודה על קבלה עצמית
וחוסר שיפוטיות פנימית מובילה ליכולת טובה יותר לתקשר עם אנשים אחרים. מי שמפתח סליחה והבנה כלפי עצמו יוכל לשאול שאלות מבלי להפוך אותן לכלי תקיפה כלפי אחרים. סיכום כללי ... ולומר אם הוא ילחץ, שיילחץ. אפשר גם להחליט שמוותרים לגמרי על השאלה, כדי לא לעורר קונפליקט. אבל ישנה אפשרות נוספת: לנסות לפתח שיחה שיש בה הבנה עמוקה וקבלה, ולא רק חקירה
ושיפוט. מה עושים כשחשוב לנו לדעת את האמת, אבל לא רוצים לעורר לחץ? מבינים את הפחד - חושבים מה בדיוק מפחיד אותנו. האם אנחנו מפחדים שהשאלה תביא למריבה? האם אנחנו ... יתגלה כמתקיף או כחוקר? מנסים להיכנס לראש של האדם השני - מדמיינים איך הוא עלול לחוות את השאלה. האם הוא ירגיש נוח לענות את האמת, או שמא יחשוש מהתגובה שלנו? משתדלים לנטרל
שיפוטיות - במקום לשאול מתוך עמדה של עשית טעות, זה לא בסדר, אם תגיד משהו אחר, אכעס עליך וכדומה, מנסים לשדר שאפשר לקבל גם תשובה לא צפויה. איך בדיוק מנטרלים את
השיפוטיות הפנימית? הבסיס טמון בהבנה שכשאנחנו שואלים שאלה כדי לגלות את האמת, חשוב שתהיה בתוכנו מוכנות לקבל כל תשובה - גם כזו שלא רצינו לשמוע. אם מראש קיימת ... של: אני רק רוצה לדעת מה האמת, לא בטוח שיש פה אשמה או כעס, הילד ירגיש פחות לחץ. הוא יבין שההורה לא מתכוון לשפוט אותו, אלא באמת לבדוק את המצב כדי לעזור או כדי לדעת. מדוע
השיפוטיות אינה בהכרח גלויה רק במילים? לפעמים
השיפוטיות באה לידי ביטוי בטון דיבור, בהבעות פנים, במבט בעיניים, בקצב דיבור. אפילו אם אומרים אני לא כועס עליך, אבל בפנים מרגישים אני כן כועס עליו, המסר הפנימי ... שאנחנו באמת רוצים להבין מה קרה, בלי לפסול אותו אוטומטית. לאחר מכן, אפשר לשקול מהם הצעדים הבאים - אך ברגע של שאילת השאלה, הקשב מופנה לבירור המציאות העובדתית באופן נקי
משיפוטיות . מה קורה כשהצד השני כבר נכנס ללחץ מעצם העובדה שיש שאלה? יש מקרים שבהם האדם השני, מרוב שהוא מורגל
לשיפוט או התקפות, יילחץ גם אם נשאל בשיא הנחמדות. אם מרגישים שהוא נהיה נסער, אפשר לומר לו: אין לי כוונה לשפוט אותך, אני באמת רוצה לדעת מה קרה, אני מקבל אותך בכל ... מקוממת - אני קודם כל רוצה להבין אותך, אפשר לחסוך את כל התסריט השלילי. איך ליישם את זה בפועל אם אנחנו לא באמת שלמים עם תשובה מסוימת? כדי להיות מסוגלים לשאול מתוך אי -
שיפוטיות, כדאי לפתח יכולת פנימית לקבל את האפשרות שהתשובה תהיה שונה מאוד ממה שאנחנו רוצים. זה אומר, לדוגמה, לדמיין את עצמך יושב ומקבל תשובה כואבת בלי להגיב בכעס או בעלבון. כמובן שזה לא פשוט, אבל זו הדרך שבה אדם מקבל סיכוי גבוה יותר להגיע לאמת. קשר בין
שיפוט עצמי לשיפוט אחרים אם אדם רגיל להאשים ולשפוט את עצמו ללא רחמים, הוא יתקשה לקבל אחרים בלי
שיפוטיות . לכן, עבודה פנימית של חוסר
שיפוט עצמי - כלומר, היכולת לסלוח לעצמך ולהבין את הטעויות שלך - מגדילה את היכולת לתקשר עם אחרים באותה רוח. זו הסיבה שבאופן טבעי, מי שמפתח פתיחות וסלחנות ... בגדת האם משהו שאלה מה הספקת לעשות אתה שואל אותו שאלה ואתה מפחד שהוא ירגיש לחץ ירגיש רע וישקר לך יבלף אותך מה שזה לא יהיה הפתרון הוא שאתה צריך בתוכך להתחבר למקום שהוא לא
שיפוטי. זאת אומרת אתה צריך לשבת עם עצמך ולחשוב לעצמך למה אני אוהב את הבן אדם הזה במאה אחוז גם אם הוא עשה הפוך ממה שאני רוצה לשמוע לדוגמה נגיד אתה רוצה לשאול את ... רוצה לברר כאילו מה הוא רוצה לחקור עלי אלא מתוך מקום של אני רוצה לדעת מה האמת סתם מעניין אותי מה האמת סתם מה האמת מה קרה מה זה סיפור. זאת אומרת שהשאלה לא תהיה מהמקום של
שיפוטיות אלא תהיה ממקום של בירור האמת תגיד יש לך שיעורים היום סתם לדעת אתה לא חייב להכין גם אל תכין זה בסדר רק לדעת יש לך או אין לך שיעורים לדעת, דוגמה נגיד שיש לך שאתה שואל מישהו מה השעה הוא נלחץ מהשאלה הזאת נגיד לא למה כי זאת שאלה בלי
שיפוטיות אני רק רוצה אינפורמציה איפה נמצא רחוב זה וזה רק שאלתי אין לי שום
שיפוטיות. עכשיו הרעיון זה עוד פעם להתחבר בתוכך למקום הלא