... המוות ושל חיים נצחיים. כי גם מנקודת מבט של חיים אחרי המוות ושל נצחיות התודעה, גם מנקודת המבט הזו יש את הבעיה של הארעיות של החיים הנצחיים. וזה משום שאף אחד לא שולט
בקיום העצמי של התודעה שלו. ולצורך העניין נסתכל על התודעה כעל ישות כלשהי ... זה ברור שהאני לא יכול לברוא את עצמו. כי כדי שהוא יעשה פעולה כלשהי, לשם כך הוא עצמו צריך להיות קיים. וכל אדם שמסתכל אל תוך עצמו, הוא יודע ומבין מיד שלא הוא שולט
בקיום העצמי של עצמו. וכמו שהאדם לא בחר להיות בעל בחירה חופשית, וכמו שהאדם לא בחר להיות בעל רצון עצמי, וכמו שהאדם לא בחר לרצות להרגיש טוב, כך גם האדם לא בחר ולא בוחר האם להיות או לא להיות קיים. וברגע שהאדם מבין
שהקיום העצמי שלו לא תלוי בעצמו, זה עצמו גם דבר מחריד ומלחיץ. כי האדם קולט ... ואף אחד לא ידע על כך לעולם. ומי יכול להתחייב על כך שהתודעה העצמית שלו ושהאני שלו ימשיך להתקיים בעוד רגע אחד ממש? ושום חברת ביטוח בעולם לא יכולה לבטח עבור האדם את
הקיום העצמי שלו. כי גם מה שנדמה לאדם כדבר מאוד יציב ורציני, שהוא האני ... העולם, ושיש לו מטרות לכבוש ויעדים להשיג. והוא לא קולט שהוא בסך הכל איזה חיידק קטן וגרגר חול קטן, כלום ממש, בתוך מערכת אחרת הרבה יותר גדולה. וכל החיים של האדם, וכל
הקיום העצמי של האדם, והרצון העצמי של האדם, והבחירה החופשית של האדם, זה הכל ... שבתוכה נמצא גם האדם הקטן, שחושב שהוא מאוד גדול, ושלא מבין מה רוצים ממנו ומה התכלית של החיים שלו. ובנוסף על הכל, האדם גם לא יכול להבטיח לעצמו שום דבר, אפילו לא את
הקיום העצמי של עצמו. כי האדם הוא ככ חלש וחסר כוח, עד שלא רק שהוא לא באמת שולט במציאות, אלא שאפילו
בקיום העצמי שלו הוא לא שולט. ואפילו על הרצון העצמי שלו, גם על זה האדם לא ... בלי להבין את תכלית קיומה של המציאות כולה. וכל השאלות והספקות שיש לאדם בחיים, נובעות רק משום שהוא לא מבין את תכלית קיומה של המציאות. וממילא הוא לא מבין את תכלית
הקיום העצמי שלו. ועל ידי זה נוצרות מלחמות וכולי... ושלום עולמי הוא לא מטרה ...