ובו יתבאר העניין של שמירה על הבריאות הנפשית ושמירה על הבריאות הגופנית. ויתבאר, כיצד לפעמים, דווקא זה שהאדם מנסה לשמור על הבריאות, למה דווקא זה עלול לפגוע בבריאות של האדם, גם בבריאות הגופנית וגם בבריאות הנפשית שלו? ויתבאר גם, כיצד לשמור על הבריאות הנפשית והבריאות הגופנית, בלי להשיג בטעות את התוצאה ההפוכה? ועוד.

ובפשיטות העניין הוא, שככל שהאדם לחוץ יותר וככל שהאדם נמצא יותר בחרדה ובפחד, כך גם הבריאות הנפשית וגם הבריאות הגופנית שלו, שתיהן מושפעות לרעה ברמה כלשהי. וככל שהאדם רגוע יותר ברמה הנפשית, כך ממילא הבריאות הנפשית שלו וגם הבריאות הגופנית שלו, שתיהן טובות יותר.

ומשום כך, יש כאן פרדוקס. והוא, שמצד אחד, ההיגיון אומר, שמי שרוצה לשמור על בריאות הגוף והנפש שלו, עליו לעשות כמה שיותר פעולות, כדי לגרום לכך לקרות.

ולשמור על הבריאות הנפשית פירושו, לדוגמה: להשתדל כמה שפחות לכעוס, ולהשתדל כמה שפחות להיות בלחץ נפשי, ולהשתדל לדבר בצורה כמה שיותר רגועה, ולהשתדל להימנע ממריבות וויכוחים מיותרים. וכיו"ב כל שאר הדרכים שהאדם יכול לעשות, כדי לשמור על הבריאות הנפשית שלו.

ולשמור על הבריאות הגופנית פירושו, לאכול בצורה נכונה, ולשמור על תזונה נכונה, ולאכול כמה שיותר אוכל בריא, וכמה שפחות אוכל לא בריא. ולעסוק בפעילות גופנית. ואולי אפילו לקחת ויטמינים ותוספי בריאות כאלו ואחרים. וכיו"ב כל שאר הדרכים שהאדם יכול לעשות, כדי לשמור על הבריאות הגופנית שלו.

אלא, שיש גם את הצד השני של המטבע. והוא, שככל שהאדם מנסה יותר לשמור על הבריאות שלו, כך בעצם, מהיבט מסוים, הוא גם פוגע בבריאות שלו. ולמה? כי כפי שאמרנו, ככל שהאדם נמצא יותר בלחץ נפשי, כך ממילא זה משפיע על הבריאות הנפשית ועל הבריאות הגופנית שלו כנ"ל.

ומי שיתבונן יראה, כי לחץ נפשי, נגרם מכך שהאדם נמצא בפחד וחרדה, מכך שהוא חושש שאולי הרצון שלו לא יתמלא. דהיינו, מי שאינו רוצה דבר כלשהו, הוא לא יכול לפחד ולא יכול להיות בחרדה, והוא לא יכול לחשוש מכך שהמציאות לא תהיה כרצונו. ואז ממילא גם אין לו לחץ נפשי, כי הרי הוא אינו רוצה דבר.

אבל מי שהוא כן רוצה איזה דבר כלשהו, בפרט כאשר האדם מייחס חשיבות מיוחדת לאותו הדבר שאותו הוא רוצה, דהיינו, שהאדם חושב, שזה מאוד חשוב ומאוד משמעותי עבורו, שהוא ישיג את אותו הדבר שהוא רוצה, אז על ידי זה נוצר אצל האדם חשש מאוד גדול, מכך שהרצון שלו לא יתמלא. ואז האדם יכול להיכנס אפילו לפחד ולחרדה, מכך שהוא חושש שהמציאות לא תהיה כפי מה שהוא רוצה. וזה כמובן יוצר אצל האדם עומס נפשי ולחץ נפשי.

ונמצא אם כן, שככל שהאדם מגדיר טוב יותר, מה בדיוק הוא רוצה שיקרה, וככל שהאדם חשוב לו יותר, שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, כך ממילא האדם גם הופך להיות אדם לחוץ יותר, מכך שהוא רוצה שהמציאות תהיה דווקא כפי מה שהוא רוצה.

וזה בעצם אומר, שלפעמים, כאשר האדם מנסה לשמור על הבריאות שלו, מהיבט מסויים, הוא בעצם גורם לפגיעה בבריאות הנפשית ולפגיעה בבריאות הגופנית שלו. ולמה? כי ברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שמאוד חשוב לו לשמור על הבריאות שלו, באותו הרגע ממש, האדם מכניס את עצמו ללחץ ולמתח נפשי, מכך שהוא חושש, שמא הבריאות הגופנית והבריאות הנפשית שלו, יפגעו.

והרעיון הוא, שכנ"ל מהיבט מסוים, מי שלא אכפת לו מהמצב הבריאותי שלו, הוא דווקא יותר שומר על הבריאות שלו. ולמה? כי הוא לא לחוץ ולא חושש מהמצב הבריאותי שלו. אבל מי שהוא כן שומר על הבריאות שלו, ומי שכן חשוב לו לשמור על הבריאות שלו, הרצון הזה עצמו, גורם לאדם לפחד ממחלות שונות, וגורם לכך שהאדם יתחיל לפחד ממחלה כזו או אחרת, שהוא לא היה מפחד ממנה, אם הבריאות שלו לא הייתה כ"כ חשובה לו. וזה שהאדם מפחד להיות חולה, זה עצמו הופך את האדם להיות חולה (היפוכונדריה), גם ברמה הנפשית וגם ברמה הגופנית.

והמסר הוא פשוט, והוא, שעל האדם לשים לב היטב, לכך, שזה שהוא רוצה להיות בריא, וזה שהוא שומר...