אליעד כהן מסביר שההוויה הראשונה, המהות של המציאות, היא המצב שבו אין שום צורה, שום נפרדות ושום אפשרות של הפרדה. בהוויה הזאת אין אפילו פוטנציאל לנפרדות, משום שפוטנציאל הוא כבר סוג של צורה, ובמציאות הבסיסית ביותר אין אפילו אפשרות שיהיו דברים נפרדים. הוא מדגים זאת בכך שאם ניקח שולחן וכיסא ונחזיר אותם למצב הראשוני שלהם (למשל חתיכת עץ אחת), אז במצב הראשוני אפילו אין פוטנציאל שיהיה כיסא ושולחן, אין מחשבה עליהם, והם לא קיימים אפילו ברמת האפשרות. הכל נמצא כישות אחת מוחלטת שאין בה שום הבדל בין הדברים. אפילו המחשבה שיש דברים נפרדים אינה קיימת שם.
מדוע האדם יוצר לעצמו סבל אף שהוא טוען שאינו רוצה לסבול?
אליעד מתאר שהאדם יוצר לעצמו סבל מכיוון שהוא אינו מבין באמת את הסיבה לסבל שלו. האדם טוען שהוא לא רוצה לסבול, אך בפועל הוא ממשיך להתעקש להיאחז בדברים שגורמים לו סבל. לדוגמה, אדם יכול לומר שהוא לא רוצה להרגיש רע, אך הוא לא באמת מבין מדוע הוא לא רוצה להרגיש רע. אם היה האדם חוקר את השאלה "למה אני לא רוצה להרגיש רע?" עד הסוף, הוא היה מגלה את שורש הבעיה. אליעד מדגיש שהבעיה אינה ברגשות או בתחושות השליליות עצמן, אלא ברצון של האדם - הרצון שלו הוא זה שיוצר את הסבל.
איך אליעד מסביר את השקר העצמי שמוביל לסבל?
אחת הנקודות המרכזיות היא שאליעד מבהיר שהאדם משקר לעצמו כל הזמן. השקר מתבטא בכך שהאדם אומר שהוא רוצה משהו למרות שהוא לא באמת מבין מדוע הוא רוצה אותו. האדם, למשל, טוען שהוא רוצה להיות מאושר, אבל הוא אינו מסוגל להסביר מדוע הוא רוצה להיות מאושר, מה זה ייתן לו, או למה בכלל יש לו רצונות. האדם משקר כשהוא אומר שהוא לא יכול להגיע להבנה או שהוא לא יכול לפתור בעיות באמצעות שכלו, בעוד שבפועל הוא לא באמת בדק זאת לעומק. כאשר האדם אומר שאין פתרון, הוא למעשה חוסם את עצמו מלמצוא פתרון וממשיך לסבול.
מהי הדרך להפסקת השקר העצמי לפי אליעד כהן?
אליעד מציע דרך מעשית וברורה להפסקת השקר העצמי. הדרך היא פשוט לשאול את עצמך באופן עקבי למה אתה עושה את מה שאתה עושה, למה אתה רוצה את מה שאתה רוצה, ולמה דברים מסוימים מפריעים לך. על האדם לחקור באופן מוחלט את הסיבה לכל רצון ולכל התנגדות שעולה בו. לדוגמה, אם לאדם יש כאב גב, עליו לשאול את עצמו: "למה אני לא רוצה את הכאב הזה?" אליעד מסביר שאם האדם יחקור זאת לעומק, הוא יגלה שאין שום סיבה ממשית לכך שהוא לא רוצה את הכאב, פרט לשקר שהוא מספר לעצמו שזה רע. אם יפסיק האדם לשקר לעצמו, הוא יפסיק לסבול.
מה המשמעות של להיות אלוהים לפי ההסבר של אליעד?
לפי אליעד, האדם חייב להגיע למצב שבו הוא חווה את המציאות ללא שום נפרדות. במצב הזה, האדם מפסיק לראות הפרדה בין "אני" לבין "לא אני". האדם מבין לעומק שההוויה שלו זהה לחלוטין להוויה של כל הדברים כולם. כאשר האדם מבין וחווה את זה, הוא חווה את עצמו כאלוהים, כי אלוהים, לפי ההסבר הזה, הוא ההוויה הראשונה והיחידה שאין בה שום הפרדה. כל סבל האדם מגיע מכך שהוא חווה נפרדות - הוא חווה דברים כטובים או רעים, כ"אני" או "לא אני". כאשר הוא חוזר להוויה האחת, הוא חווה שלמות מוחלטת.
איך אליעד מציע להתמודד עם קשיים יומיומיים?
אליעד מדגיש שכדי לפתור בעיות יומיומיות, אין צורך לשנות את המציאות החיצונית אלא את הפרשנות של האדם למציאות. הוא נותן דוגמא מעשית: אם מישהו מלכלך לך את הבית, במקום לכעוס או להתעצבן, תחקור מדוע זה מפריע לך. תגלה שהבעיה אינה בלכלוך אלא ברצון שלך שהמציאות תהיה שונה ממה שהיא. אם תפסיק לשקר לעצמך...
- מהי ההוויה הראשונה של המציאות?
- למה האדם יוצר לעצמו סבל?
- איך להפסיק לשקר לעצמי?
- האם יש פוטנציאל לנפרדות בהוויה הראשונה?
- איך להשתחרר לחלוטין מסבל?
- למה האדם לא באמת מחפש את האמת?
- איך לחוות את עצמי כאלוהים?
אליעד: את צריכה להגיע למצב שאת מרגישה טוב מבפנים, מה זה אומר,? שתמיד טוב לך ולא משנה מה קורה, קרה או יקרה.
שאלה: אני מרגישה שתחושת המציאות שלי היא אחרת.
אליעד: ברור שהיא אחרת, אבל זה לא פותר בעיות, אלא יוצר בעיות חדשות. זה שאת קיימת זאת הבעיה, עד שלא תפתרי את זה, לא משנה איך תסובבי את המעגל.
אם תגיעי למסקנה שלאף אחד אין תודעה, אז מה?
שאלה: זה יעזור לי לא לדאוג אם אני מאחרת לעבודה.
אליעד: לאחר לעבודה זה לא בגלל התודעה של הבוס שלך, אלא בגלל התודעה שלך. אני אומר לך עכשיו, שלאף אחד אין תודעה, את עובדת אצל רובוטים, אם תאחרי לעבודה, הרובוטים לא יתנו לך אוכל. את פועלת לפי מה שקורה אצלך, את תמיד פועלת לפי השיקולים שלך. הבעיה שלך היא עם עצמך, זה לא משנה אם המציאות אמיתית או לא. למשל יש לך חלום בלילה וזה הרי לא אמיתי, האם זה משנה לך? לא. למרות שאם את יודעת שזה לא אמיתי את מתייחסת לזה אחרת, וזה משחרר אותך, אבל, זה מעביר את הבעיה למקום אחר, כי כל זמן שיש משהו אמיתי, אז כל הבעיות עברו אליו. כל זמן שיש משהו אמיתי בעינייך, את חווה חווית צמצום כל שהיא. אם שום דבר לא יראה בעינייך כממשי, אז הסתדרת. אם כל הנפרדות לא תראה בעינייך כממשית, אם זה שאת קיימת לא יהיה ממשי בעינייך, אז הסתדרת.
שאלה: איך היא תוכל להעלים את עצמה?
אליעד: אם היא תשאל את עצמה מספיק פעמים, מה אני? נניח שאני קיימת, אבל מה אני? ממה אני עשויה? אז היא תראה שהיא לא קיימת.
שאלה: למעשה כל מחשבה היא צורה.
אליעד: עד שתגיע למקום שאין בו צורה. אם תהיה בטוח שזה לא זה, ולא זה, ולא זה, אז בסוף תבין מה זה.
כאשר אתה מחפש את המהות, מה אתה מחפש? את הדבר הראשון, המצוי הראשון, את ההוויה של המקום והזמן. שום דבר זה לא המהות. אז שום דבר זה המהות. מה חייב להיות קיים? המהות. אנו מחפשים מה הדבר שיהיה קיים אפילו אם אני לא יהיה קיים. מה הדבר שממלא אותי.
עכשיו בפשיטות זה לא מורכב, יש אני ויש לא אני. מה זה כולל? אותי ואת השאר שזה הצומח, הדומם, המחשבות וכו'. עכשיו מה שהיה לפני האני היה גם לפני הלא אני. אז אנו מחפשים מה היה לפני האני. האני זה משהו - תחושה, רגש, תודעה. ומה לא אני - השאר, שזה המקום, הזמן, המחשבות וכו'. למעשה בחבילה של הלא אני נכנסות כל האפשרויות, האופציות, הצורות והכל. אז ההוויה של האני היא גם ההוויה של הלא אני. למעשה בהוויה אין אני ולא אני. אנחנו מנסים להבין מה יקרה כאשר לא תהיי. תישאר רק ההוויה.
ההוויה שלי היא סך כל הדברים. כי יש הוויה אחת שהיא ההוויה של הכל. ההוויה הראשונה היא דבר שאין בו שום צורה. בהוויה לא היה הבדל בין אני ולא אני. אז ההוויה היא החיבור של כל הדברים בבת אחת. ההוויה היא הכלום.
האדם הוא כל כך שקרן, שאת הממשי הוא הופך ללא ממשי. הכלום הוא כל כך לא ממשי בעיני האדם, שהאדם לא יכול אפילו לחשוב עליו, אתה כל כך בטוח שהכלום לא קיים, שאתה אפילו לא יכול לחשוב עליו ואפילו לא לדמיין את זה. למעשה הכלום, קיים יותר מכל מה שקיים. אבל המוח של האדם כל כך מעוות ועקום, זה אפילו לא מעוות, זה הפוך לגמרי, הממשות עצמה היא הכלום. והממשות עצמה, שהיא כל כך ממשית, עליה אף אחד לא יכול לחשוב.
בהוויה הראשונה אין כלום. אין שום צורה. זה לא כמו שלוקחים כסא ושולחן ומפרקים אותם ויש ערמה של עצים או שאפשר לומר שזה כסא ושולחן בצורה אחרת, הכסא והשולחן שינו את הצורה שלהם. אבל בהוויה הראשונה אין שום צורה וזמן. במהות של המציאות אין צורות, אין שום הפרדה.
שאלה: האם גם הכלום הוא משהו?
אליעד: אני אתן לך דוגמא, האם את יכולה להסתכל בבת אחת על כל החדר? לא. הכלום הוא גדול, את לא יכולה להסתכל עליו בבת אחת, אם תדמייני את הכל בבת אחת, זה יהיה הכלום. הכלום הוא מאוד גדול, אתה שואל, איך אני אבין את הכלום? אם תחבר את הכל לדבר אחד, את כל הצורות, כל הדברים, כל המחשבות, הכל הכל אז תקבלו את הכלום.
שאלה: אם העולם נוצר מהכלום, אז איך נוצר הפוטנציאל?
אליעד: זה שהעולם קיים זה לא אומר שהוא נוצר מפוטנציאל. בואי נבדוק. במהות של המציאות אין שום הפרדה. אפילו לא כפוטנציאל, אם את אומרת שיש פוטנציאל, זה אומר שיש צורה, אבל במהות אין אפילו צורה. אין אופציה שיהיה משהו. ההגדרה של מהות היא, שאין בה צורה.
אחרי שנוצרו הצורות, אז אנחנו אומרים כנראה שבמהות היה פוטנציאל, נגיד שאת לוקחת מיקרוסקופ ומסתכלת ואם תגדילי את זה פי מיליון, את תראי דברים קופצים, את לא תראי בכלל חדר. אבל אם תגדילי את זה פי אין סוף, נניח שהגעת לראשון, שהוא מחוץ למקום ומחוץ לזמן, מה את רואה? אין מקום וזמן, אין כלום, אז אין בכלל פוטנציאל. כדי שיהיה פוטנציאל צריך שיהיה שינוי במקום או בזמן, פוטנציאל תופס מקום. ולכן במהות הראשונה אין פוטנציאל. אבל יש בה הכל אך לא כדברים נפרדים. אם נערבב הרבה צבעים ביחד, נקבל צבע אחר, אבל נגיד יש כאן אדום למרות שלא רואים אותו. הצבעים נמצאים אבל לא בהפרדה.
בהתחלה אתה לוקח את כל המקומות ומסיר את המקום. לוקח את כל הזמנים, ומחבר את האירועים של אתמול היום ומחר, וגורם להם לקרות עכשיו, מה יקרה? יהיה אירוע חדש, צורה חדשה. אבל אם ניקח את כל האירועים שהיו אי פעם, ונדחוס הכל למקום אחד, מה נקבל באותה נקודה? יש בה הכל, אבל נקבל כלום. ותוסיפו לזה גם את מה שלא קרה, בראשון יש גם את כל מה שיש וגם את מה שאיננו. כל האפשרויות, אז יש לך כלום מוחלט.
כלום פירושו דבר שאני לא יכול להגדיר אותו. אולי זה בגלל שהוא גדול מאוד ולא קטן מאוד. רבי נחמן אמר, שהשקר הוא, שעל אחד אומרים שזה שניים, ועל הגדול אומרים שהוא קטן. הגדול שהוא הכלום, אתה אומר עליו שהוא הכי קטן. ועל אחד שהוא הכי גדול, אתה חושב שהוא הכי קטן. כלום פירושו, הדבר שאני לא מסוגל להגדיר אותו, הדבר שאני לא מסוגל לחשוב עליו.
זה כמו שאומרים לך תחשוב על הכל, האם אפשר לחשוב על הכל בו זמנית? וגם אי אפשר לחשוב על כלום. מה יותר גדול מהמקום והזמן? המציאות. השלם שהוא מושג מופשט מכיל בתוכו את המקום והזמן, השלם הוא המהות, לסך כל הדברים ביחד אנו קוראים השלם וגם כלום.
האם לאהוב הכל זה טוב? זה רע, למה? נניח שאת אוהבת את הכל, אבל בכל זאת סובלת, למה? כי את קיימת. עצם זה שאת חווה זה אני וזה לא אני, את חווה חסר. חסר לו את השאר. כשאת חווה שאת אוהבת את הכל, למעשה את חווה, זה אני וזה לא אני. אז אם את חווה לא אני, אז את חווה חסר, זה לא השלמות עצמה.
שאלה: אז האם המטרה היא להיעלם?
אליעד: משהו כזה. אני אגיד לכם איך להתחיל. האדם צריך לשאול את האמת, מה הכוונה? מה כרגע מציק לך? משם צריך להתחיל, מהדבר שהכי מוחשי. מה מציק לך?
שאלה: שרבתי עם הורי לפני שעתיים.
אליעד: מה מציק לך? אתה כרגע יושב ורואה תמונה שלך עם הוריך, ואתה חווה אי שלמות בגלל שכרגע יש לך זיכרון שקרה? למה זה גורם לך להרגיש רע? אנחנו בסך הכל רוצים להבין את הבעיה. אם תבין את הבעיה תבין שאין בעיה, אבל קודם נבין מה הבעיה. למה התמונה מציקה לך?
שאלה: אין תשובה.
אליעד: מישהו עכשיו בא ומרביץ לך, אתה שואל למה? הוא אומר, אין תשובה, מה תעשה? תברח, אבל אתה לא יכול לברוח, מה תעשה? אז תנסה לברר למה הוא מרביץ. כך המחשבה מרביצה לך. למעשה זה לא המחשבה שמרביצה, זה אתה שמרביץ לעצמך. השאלה היא למה אתה מרביץ לעצמך באמצעות המחשבה הזאת?
לך למשל משהו מציק? לך יש כאב גב. לך יש רעב לסיגריות. ולי מציק שזה מציק לכם. עכשיו בואו ונתקדם. למשל עכשיו מישהו פורץ לך הביתה ומלכלך לך אותו, זה מציק לך, נכון? למה זה מציק? יש כאלה מאות דברים כאלה שמציקים לך, והם למעשה הורסים את חווית המציאות של האדם. אז אם נצליח להיפטר מהם אז הכל בסדר, נכון? למשל מישהו שופך לך זפת על הרצפה, למה זה מציק לך?
שאלה: כי אני צריך לנקות אחר כך.
אליעד: האם אתה חייב לנקות? לא, אז תשאיר את הבית מלוכלך, אז למה אתה כועס? ואפילו שאתה מוכרח לנקות, מדוע זה מפריע לך? אז מה, מה הבעיה?
שאלה: אני מנקה כי אני רוצה שיהיה לי טוב.
אליעד: אז אם אתה רוצה שיהיה לך טוב, כל מה שאתה צריך להגיד, שלא אכפת לך מכלום, אז טוב לך?
שאלה: מהבחינה הזאת טוב לי, אבל יש לי בעיה אחרת, שאני לא חווה את המציאות בשלמות.
אליעד: אתה בבעיה חמורה, למה? כי אם היה אכפת לך מהניקיון, אז היה אפשר להבין מדוע רע לך, אבל כאשר אתה רוצה להבין את המציאות בשלמות, אתה עדיין אפילו לא יודע מה חסר לך. אז איך רע לך אם אתה אפילו לא יודע מה חסר לך? מה זה אומר? מה זה נותן? איך רע לך אם אתה אפילו לא יודע מה זה? אז למה אתה סובל?
שאלה: אני לא יודע למה?
אליעד: אם אתה לא יודע למה אתה סובל, אז למה רע לך? אם מישהו אומר שאין לו מושג מה הוא רוצה, האם יכול להיות לו רע?
שאלה: אבל יש תשוקה פנימית.
אליעד: אני מנסה להוכיח לך שאת משוגעת. זה כבר ברור, אבל אני רוצה לתת לך עוד הוכחה, כדי שיום אחד ימאס לך להאמין לעצמך. תגידי די אני לא מאמינה לעצמי.
יש משהו שאתה בטוח לא רוצה אותו, אז אתה צריך לבקש את ההפך שלו. כדי שיהיה רע, צריך להיות משהו שאתה לא רוצה אותו. אז מה הבעיה? אולי אתה לא רוצה כלום, ואתה סתם מתעתע בעצמך, כי כאשר אנו מחפשים מה אתה לא רוצה, אנחנו לא מוצאים אותו. אז אתה סתם דופק את עצמך.
שאלה: אולי בגלל תחושת הנפרדות.
אליעד: אני לא מקבל את האולי שלך. אין אולי, מה זה אולי, אם את מבינה תגידי, אם את לא מבינה תגידי אני לא מבינה. ולך לא מפריעה תחושה הנפרדות, כי מפריע לך כאב הגב. אם היית באמת מבינה שהבעיה שלך היא לא בכאב גב אלא בתחושה הנפרדות, אז היית אומרת זאת מההתחלה.
אני מנסה להבין מה מונע ממך לרצות את כל המציאות? השאלה הראשונה היא מה מציק לך? אתה רואה תמונה שאתה רב עם הוריך, ואתה סובל מזה, למה?
שאלה: כשאני חושב על זה, אני לא מוצא תשובה.
אליעד: מה אתה משוגע? אתה לא אדם רציונאלי. עדיין רע לך מהריב עם הוריך, למה? למה אתה נגד העולם? האנשים כל הזמן מתלוננים, אז אני שואל אותם למה אתם מקטרים? אתה יודע למה רע לך? כי אתה לא באמת רוצה את הטוב, ואתה יודע למה אתה לא באמת רוצה את הטוב? כי אתה לא באמת משוכנע שאתה לא מאושר. אם אתה לא מסוגל להסביר לי מדוע רע לך, זה אומר שאתה לא באמת בטוח שרע לך. לכן אתה לא באמת רוצה להרגיש טוב, ולכן אתה לא יכול להרגיש טוב.
נפתור בעיה למישהו אחר, לך יש כאב גב, למה את לא רוצה את זה? זה כואב, ברור לנו שזה כואב, אבל מדוע את לא רוצה את הכאב? הדבר הכי מדהים פה, שהאנשים משוגעים לגמרי, סובלים ואין להם מושג למה. אבל עוד משהו, שאני שואל שאלה ואתם עונים על משהו אחר. אני שואל אותך למה את לא רוצה את זה? את אומרת כי זה מציק, אבל זה מציק לך בגלל שאת לא רוצה את זה. אם היית רוצה את זה, האם זה היה מציק לך? לא. לכן כל הבעיה היא בזה שאת לא רוצה את הכאב גב.
שאלה: השאלה היא, איך אפשר להגיע למצב שבאמת תרצה את מה שקורה?
אליעד: על ידי זה שתשאל את עצמך, למה אני לא רוצה אותו. קודם תבין למה אתה לא רוצה אותו. אני לא רוצה להביא אותך למצב שתרצה את הרע, אני רוצה להביא אותך למצב שתבין למה אתה לא רוצה את הרע.
אז מה את אומרת, למה את לא רוצה את הכאב גב?
שאלה: מה שאגיד, אז שוב נשאל למה. זה שאני לא רוצה, גורם להתנגדות בתוכי, וגורם לי להרגיש יותר רע. המוח משוגע.
שאלה: אולי זה מעלה פחדים.
אליעד: אפילו שהיא לא רוצה, זה לא יעזור לה עם הגב. אני מנסה להבין, אתה לא חווה הנאה מושלמת מהמציאות, בגלל שיש לך זיכרון שרבת עם מישהו, למה? מה מציק לך?
שאלה: ריקנות, כי אני חושבת שזה רע.
אליעד: את יושבת על הכורסא, וחושבת שאת חשה ריקנות, חוסר תכלית, איפה פה הבעיה? למה את לא רוצה את הריקנות? אולי יש סיבה מוצדקת למה זה גורם לך להרגיש רע. אבל עד שאתה לא בטוח במאה אחוז שאין סיבה, למה אתה מרגיש רע, אז אתה לא יכול להגיד שהמוח משוגע.
אז למה מציקה לך תחושה הריקנות? את רוצה תכלית, למה?
שאלה: גם אני רוצה תכלית.
אליעד: מה התכלית שלשמה אתה רוצה תכלית? מה זה ייתן לך? אתה קם בבוקר, העולם מושלם, אתה אומר, לא מקובל עלי שהעולם מושלם בוא נמציא משהו, חסר לי תכלית, ועכשיו אתה אומר לעצמך, רע לי, אני ריקני, אין לי תכלית, הכל סיפורים, אבל למה? אני לא מבין, אתם כל כך טיפשים שאתם לא מבינים איך מתקדמים.
שאלה: רגע, אני רק רוצה להרגיש טוב כל הזמן.
אליעד: אם אתה רוצה להרגיש טוב כל הזמן, מה שאתה צריך לעשות, זה להפסיק לרצות להרגיש טוב, ואז תראה שיהיה לך טוב כל הזמן. אז אני רוצה להבין למה אתה לא מרגיש טוב כל הזמן?
שאלה: כי המחשבה שלי מפרשת את המציאות פעם כטובה ופעם כרעה.
אליעד: אבל לא ענית על השאלה שלי, השאלה היא למה אתה פעם מרגיש טוב ופעם מרגיש רע?
שאלה: אבל אין תשובה.
אליעד: מה זה אין תשובה, יש תשובה, אלו דברים פשוטים, שאלות פשוטות במסגרת ההיגיון הרגיל.
בא נבין, מה זה רע,? שאני לא רוצה את מה שקורה. עכשיו השאלה היא, למה אתם לא רוצים את מה שקורה? מה רע לך במציאות הזאת? למשל אתה יושב ואז זז, למה אתה זז? כי היה לך רע בתנוחה הקודמת. כל שינוי שאתה עושה, זה בגלל שרע לך. למה אתה לא יכול לשבת רגוע, למה אתה צריך לשנות?
הפרופסור יגיד שזה בגלל גלים חשמליים וכימיים במוח. אבל אם ירביצו לו, האם גם יגיד שאלו גלים במוח? הוא לא חווה את המציאות כגלים במוח.
שאלה: אבל כך לא נמצא תשובה.
אליעד: אתה יודע מה יגרום לך להפסיק לסבול. אם תפסיק לשקר ולהגיד שאין תשובה, זה יביא אותך להבין למה רע לך. יש לך מחסום במוח, שלא נותן לך לראות את התשובה, שגורם לך להגיד שזה טוב וזה רע. מה זה? השקר שאומר שאין תשובה. אתה חווה שאין תשובה, אבל זה שקר, לפחות תגיד שאולי, אבל יש תשובה. מה הבנת?
שאלה: שאני צריך לזכור להגיד את האמת.
אליעד: רגע, זה שוב שקר, איש אמת לא צריך לזכור, איש אמת לא משקר, לכן הוא לא צריך להיזכר. אם תחליט להיות איש אמת לא תשקר יותר.
לשאול באמת, זה כשאתה באמת לא יודע, ואז אתה רוצה לדעת. איך לגרום לכך שלא תדע? זה שאני שואל אותך מספיק שאלות. אם אני אשאל אותך הרבה שאלות, זה יגרום לך להבין שאתה לא מבין שום דבר. ואז תשאל את השאלה האמיתית, ותבין שזה בכלל אחד, ואז אין שאלה. כי אתה בא ממקום שאתה באמת רוצה להבין. הבעיה היא שאתה חושב שאתה מבין לפחות חלק מהדברים. אז נשאל אותך דברים עד שלא תדע כלום. הוא למשל בטוח שהוא לא רוצה לריב עם אנשים, אז אם אני מטיל ספק ברצון שלו, אז הוא ישאל מה אני באמת רוצה?
כאשר אני מטיל ספק, ברצונות שלך, בהגדרות שלך, אני מביא אותך למקום של לפני ההגדרות, ואז אתה שואל, מה באמת אני רוצה. כשבאמת תשאל, אז תבין, כי באמת תרצה לדעת מה אתה רוצה.
את אומרת שאת לא יכולה לדעת מתי תביני את המציאות, ולכן לא משנה אם תישארי בהרצאה. אבל אם תתחילי לחפש את האוכל עכשיו, אז יש סיכוי שתמצאי אותו יותר מהר. אם אתה רעב היום, אז תתחיל לחפש אוכל היום. אם אתה מספיק רעב אז תתחיל לחפש עכשיו אוכל. והשאלה היא האם את מספיק רעבה, כדי לחפש עכשיו?
תבינו, האדם משוגע, ממה את מפחדת? את מפחדת שאם את תחפשי, אז לא תוכלי לעבוד טוב, ואז יפטרו אותך מהעבודה, ואז לא יהיה לך כסף, ואז לא תאכלי וכו'. למה הדבר דומה? לאדם שטוען שהוא סובל כי הוא נלחם בפילים. אבל אני אומר לו, אין כאן פילים. אבל הוא אומר, אבל אני צריך להילחם בהם, קודם אני אסיים להילחם עם הפילים ואחר כך אני אתפנה אליך. אבל אני אומר לו, אין כאן פילים, את לא צריכה לפחד מכלום.
אני טוען שאת לא צריכה לפחד מכלום, ואז את אומרת, יופי, אין כאן בכלל בעיה. ואת אפילו רוצה לעבור לצד השני, אבל את אומרת קודם אני צריכה לפתור את הבעיה. את רבה עם שיגעון, החלטת שיש רע בעולם ואת רוצה לפתור אותו, אבל אין בכלל רע ולכן את לא צריכה להילחץ. והגרוע מכל שאת לא יודעת להסביר מדוע את לא רוצה את הרע הזה. את עושה פעולות מפחד ומלחץ ואת אפילו לא מבינה למה זה רע לך. ואם את חושבת על זה, את מבינה שאת בכלל לא צריכה להיות מוטרדת מזה.
מי שולט עליכם, הדיקטטור, האדם עצמו הוא הדיקטטור של עצמו. רבי נחמן אומר, מה העצה שנוכל להתקרב לקדושה? על יד עזות פנים. מה זה עזות פנים? חוצפה. כאשר השיגעון בא למוח שלך ואומר לך, זה טוב וזה רע, והשיגעון הזה מתעלל בך, כי הוא גורם לך להרגיש רע. והאדם מרגיש כל כך נחות, שיש לו ענווה פסולה, והוא מסכים לטוב ולרע.
אם אתה חושב על משהו שהוא טוב, תשאל מדוע הוא טוב, כי בכל טוב יש גם רע. גם כאשר המוח שלך אומר לך, זה טוב, תעשה את זה, זה גם השטן שגורם לך להרגיש רע. כשהוא אומר זה טוב, אז הוא גם אומר שמשהו אחר פחות טוב. תשאל, מי החליט שזה טוב? תנסי להתמרד. אם את רוצה להיות מלך? אז תתחילי לחשוב כמו מלך. מלך לא מקבל פקודות, המלך עושה מה שהוא רוצה. מה זה אומר פרקטית? שאת לא אמורה לקבל את זה שהראש שלך אומר שזה טוב וזה רע.
למשל אתה צריך לאכול, תאכל, אבל תתמרד, תגיד שאתה לא רוצה לאכול סתם, אני רוצה להבין מדוע אני אוכל. מה הכוונה...