סיפור שסיפר נאור הודי אחד, על חייו עם המורה שלו: על איש אחד שהיה מפקח בתחנת רכבת, ובתחנה הזו, כמו ברבות אחרות, המפקחים נהגו לקחת שוחד. המפקח גיבור הסיפור לא נהג לעשות זאת. יום אחד הגיע חוקר משטרה לתחנה, בשביל לחקור את העניין הזה. באותו יום הבחור (התלמיד) עבר עם המורה שלו בתחנה. האיש (המפקח) שזיהה את המורה, ניגש אליו וביקש שייתן לו תרגול לתרגל. כל תרגול שהוא. הוא הבטיח שימלא אחר ההוראות בדבקות. אז המורה אמר לו: 3 חודשים תגיד רק את האמת. האיש אמר: זאת אעשה. ואז הוא מזומן לחקירה בנוגע לשוחד, ומתוך כל המפקחים, הוא היה האיש היחידי שסיפר את האמת. המפקחים האחרים קשרו נגדו, והחליטו להעליל עליו שהוא זה שלוקח שוחד, והוא היחידי.

בפעם הבאה שהם עברו בתחנה, התלמיד שאל את המורה, האם הוא יודע מה קורה עם האיש הזה, שהם נתנו לו את התרגול. המורה צחק ואמר שהאיש הזה עומד למשפט על לקיחת שוחד. התלמיד שאל את המורה: למה אתה צוחק, אם כך. והמורה אמר: הוא היחידי שאמר את האמת, והוא זה שעומד למשפט.

האיש (המפקח) מגיע למשפט, והוא מספר לשופט, לא אכפת לי אם תשימו אותי בכלא. קיבלתי תרגול 3 חודשים לומר רק את האמת. בינתיים העלילו עליי שאני לוקח שוחד, וגם אשתי ובני עזבו אותי. השופט שאל אותו: מי הוא המורה שנתן לך תרגיל זה? התברר שהשופט הינו תלמיד של המורה. הוא אמר לו (השופט): הלוואי שאני הייתי יכול לעמוד בתרגיל הזה. ופסק לטובתו.

בינתיים האיש קיבל סכום כסף גדול בירושה (אדמה של המשפחה שהוא לא ידע עליה), ואשתו ובנו 'חזרו' אליו, להיות בקרבתו.

האיש נתן את כל הכסף לאשתו ולבנו, אבל סרב לחזור ולחיות איתם. הוא אמר להם: 3 חודשים אני אמרתי את האמת, ותראו כל מה שקרה. אני עכשיו חייב לראות מה עוד יקרה, כשאומר את האמת כל החיים שלי.

- הסוף -