מוסריות, יפי נפש, למה לא להיות מוסרי? בעד ונגד מוסריות, מוסריות בזמן מלחמה, מוסריות והתנהגות חייתית, האם מוסריות היא התנהגות הישרדותית? איך לנצח את הטרור? מה שלא הולך בכוח הולך עם יותר כוח? פגיעה בחפים מפשע, איך להילחם בטרור?
האם כדאי לשמור על מוסריות בזמן מלחמה?
האם בזמן מלחמה, כאשר ישנו אויב שפוגע בנו, יש מקום לשמור על מוסריות? אליעד מציע כי הבחירה בין מוסריות לבין הישרדות היא שאלה אישית שמבוססת על מה שחשוב לאדם יותר: האם להיות מוסרי בכל מחיר, או להגן על עצמך על ידי כל אמצעי, גם אם הם לא מוסריים?
האם מוסריות היא תכונה הישרדותית?
אם אדם מאמין שחשוב לו למות בתור אדם מוסרי, הוא עשוי לבחור לשמור על ערכיו גם במצבים קשים. עבורו, המוסר הוא עקרון עליון, והוא יעדיף להימנע ממעשים "לא מוסריים", גם אם אלו יכולים להוביל למותו. הוא לא ירצה להפוך להיות כמו האויבים שהוא נלחם בהם, כמו חמאס או דאע"ש, וימשיך לשמור על צלם האנוש שלו גם בסיטואציות קשות.
האם עלינו להיות מוסריים בכל מצב?
מצד שני, אם חשוב יותר לאדם לחיות ולא למות מוקדם, הוא עשוי לבחור לפעול מתוך אינסטינקט הישרדותי, גם אם זה אומר לפגוע באנשים חפים מפשע או לבצע פעולות שנחשבות לא מוסריות. אליעד טוען כי המוסריות היא לא "חוק טבעי", אלא המצאה אנושית שנועדה להבדיל אותנו מהחיות, אך בטבע הבסיסי של בעלי החיים, ברגע שיש איום, הפגיעה בצד השני היא אינסטינקטיבית, ולא נתפסת כלא מוסרית.
מה הגישה החייתית אומרת?
אליעד מביא דוגמה לנחש או עקרב שנכנס למקום שבו אדם נמצא. אם הנחש מרגיש איום, הוא יתקוף, גם אם לא הייתה כוונה רעה מצד האדם. זהו המודל של "הג'ונגל" - ברגע שאתה מאוים, אתה נלחם כדי להישאר בחיים, בלי לחשוב על מוסריות. כך גם במקרה של אדם שנמצא בסיטואציה של מלחמה, אם אויב יורה עליו מתוך אזור אזרחי, הוא יכול להכות אותו בכל הכוח, בלי לחשוב על מה מוסרי או לא מוסרי.
האם מוסריות יכולה להוביל למוות?
הדובר מסביר כי מוסריות יכולה להוביל למוות מוקדם, כי היא עלולה למנוע מאדם לבצע פעולות שנחוצות להישרדותו. לדוגמה, אם אדם מסרב לפגוע בחפים מפשע מתוך רצון להימנע ממעשים "לא מוסריים", הוא עשוי לשלם על כך בחייו. אם יש אדם שמעדיף להישאר מוסרי במחיר חייו, זו זכותו, אך אין חובה כזאת בתנ"ך או בדת.
האם מותר לפגוע בחפים מפשע בזמן מלחמה?
בהתאם לגישת "הג'ונגל", אם אויב מהווה איום ויש אפשרות לחסל את האויב יחד עם משפחתו או מי שמסביבו כדי להפסיק את האיום, אז הגישה של אליעד היא לפעול מבלי להתחשב בשיקולי מוסר. הוא טוען שמי שלא רוצה להילחם, לא יפגע במי שלפניו, אבל אם האויב ממשיך להפעיל אלימות, אין מקום להתחשב במוסר.
כיצד הגישה הזו מתקשרת למאבק פנימי?
אליעד מקשר את הגישה הזו גם למאבק פנימי, שבו האדם נלחם ברצונות, מחשבות טורדניות והרגלים רעים שמנסים לפגוע בו. כמו במלחמה חיצונית, לעיתים הפתרון לא יהיה "מוסרי" או "נחמד", אלא פעולה נחרצת שמטרתה להפסיק את התקיפה הפנימית, גם אם היא לא מתבצעת באופן "עדין" או הגיוני.
האם יש מקום לשיחות שלום?
גם אם הגישה היא להשתמש בכוח, אליעד מציין שלעתים יש מקום למו"מ ולשלום. אם האויב מוכן לשבת ולדבר, ניתן להגיע להסכם, אך אם לא, הפתרון חייב להיות בהפעלת כוח חזק יותר, עד שהאויב יפסיק את פעולתו האלימה.
האם הגישה הזו מאפיינת צד פוליטי מסוים?
הדובר מציין שלעתים נראית ביקורת כלפי השמאל או הימין, אך בסופו של דבר, מי שמחליט כיצד לפעול הוא מי שבשלטון. לא משנה אם יש ביקורת על צד אחד, אם המנהיגים הם בשלטון, הם אלו שמקבלים את ההחלטות, אם הם בוחרים להשתמש בכוח או בפתרונות אחרים.
האם חייבים לנהוג באכזריות מוחלטת?
אליעד מדגיש שאין הכוונה לומר שצריך לבחור תמיד באכזריות, אלא אם מדובר במצב הישרדותי, לא בהכרח צריך להימנע מלהיות "לא מוסרי". אם אפשר לפתור את המצב דרך דיאלוג ושלום, זה רצוי, אך אם הדבר לא אפשרי, יש להילחם כדי לשרוד.
האם אפשר להחיל את הגישה הזו גם על מאבק פנימי?
המאבק הפנימי הוא גם קונפליקט שבו צדדים שונים באדם נלחמים ביניהם. לפעמים הדרך היחידה להפסיק את התקפות הרצונות או ההתמכרויות היא להשתמש בכוח פנימי ולסיים את ההתנהגות הלא רצויה, גם אם זה לא נתפס כ"נחמד" או "עדין".
מסקנה
בסופו של דבר, מדובר בשאלה של בחירה אישית. האם לבחור במוסריות בכל מחיר, גם אם זה עלול להוביל למוות, או לבחור בהישרדות על ידי כל האמצעים, גם אם הם נחשבים לא מוסריים. לכל אדם יש את השיקולים שלו, ואין כאן תשובה חד משמעית מה נכון לעשות. זהו מאבק פנימי של כל אחד לבחור כיצד לנהוג, אם הוא רוצה להיות מוסרי או לבחור בהגנה עצמית על פי "חוקי הג'ונגל".
האם בזמן מלחמה, כאשר ישנו אויב שפוגע בנו, יש מקום לשמור על מוסריות? אליעד מציע כי הבחירה בין מוסריות לבין הישרדות היא שאלה אישית שמבוססת על מה שחשוב לאדם יותר: האם להיות מוסרי בכל מחיר, או להגן על עצמך על ידי כל אמצעי, גם אם הם לא מוסריים?
האם מוסריות היא תכונה הישרדותית?
אם אדם מאמין שחשוב לו למות בתור אדם מוסרי, הוא עשוי לבחור לשמור על ערכיו גם במצבים קשים. עבורו, המוסר הוא עקרון עליון, והוא יעדיף להימנע ממעשים "לא מוסריים", גם אם אלו יכולים להוביל למותו. הוא לא ירצה להפוך להיות כמו האויבים שהוא נלחם בהם, כמו חמאס או דאע"ש, וימשיך לשמור על צלם האנוש שלו גם בסיטואציות קשות.
האם עלינו להיות מוסריים בכל מצב?
מצד שני, אם חשוב יותר לאדם לחיות ולא למות מוקדם, הוא עשוי לבחור לפעול מתוך אינסטינקט הישרדותי, גם אם זה אומר לפגוע באנשים חפים מפשע או לבצע פעולות שנחשבות לא מוסריות. אליעד טוען כי המוסריות היא לא "חוק טבעי", אלא המצאה אנושית שנועדה להבדיל אותנו מהחיות, אך בטבע הבסיסי של בעלי החיים, ברגע שיש איום, הפגיעה בצד השני היא אינסטינקטיבית, ולא נתפסת כלא מוסרית.
מה הגישה החייתית אומרת?
אליעד מביא דוגמה לנחש או עקרב שנכנס למקום שבו אדם נמצא. אם הנחש מרגיש איום, הוא יתקוף, גם אם לא הייתה כוונה רעה מצד האדם. זהו המודל של "הג'ונגל" - ברגע שאתה מאוים, אתה נלחם כדי להישאר בחיים, בלי לחשוב על מוסריות. כך גם במקרה של אדם שנמצא בסיטואציה של מלחמה, אם אויב יורה עליו מתוך אזור אזרחי, הוא יכול להכות אותו בכל הכוח, בלי לחשוב על מה מוסרי או לא מוסרי.
האם מוסריות יכולה להוביל למוות?
הדובר מסביר כי מוסריות יכולה להוביל למוות מוקדם, כי היא עלולה למנוע מאדם לבצע פעולות שנחוצות להישרדותו. לדוגמה, אם אדם מסרב לפגוע בחפים מפשע מתוך רצון להימנע ממעשים "לא מוסריים", הוא עשוי לשלם על כך בחייו. אם יש אדם שמעדיף להישאר מוסרי במחיר חייו, זו זכותו, אך אין חובה כזאת בתנ"ך או בדת.
האם מותר לפגוע בחפים מפשע בזמן מלחמה?
בהתאם לגישת "הג'ונגל", אם אויב מהווה איום ויש אפשרות לחסל את האויב יחד עם משפחתו או מי שמסביבו כדי להפסיק את האיום, אז הגישה של אליעד היא לפעול מבלי להתחשב בשיקולי מוסר. הוא טוען שמי שלא רוצה להילחם, לא יפגע במי שלפניו, אבל אם האויב ממשיך להפעיל אלימות, אין מקום להתחשב במוסר.
כיצד הגישה הזו מתקשרת למאבק פנימי?
אליעד מקשר את הגישה הזו גם למאבק פנימי, שבו האדם נלחם ברצונות, מחשבות טורדניות והרגלים רעים שמנסים לפגוע בו. כמו במלחמה חיצונית, לעיתים הפתרון לא יהיה "מוסרי" או "נחמד", אלא פעולה נחרצת שמטרתה להפסיק את התקיפה הפנימית, גם אם היא לא מתבצעת באופן "עדין" או הגיוני.
האם יש מקום לשיחות שלום?
גם אם הגישה היא להשתמש בכוח, אליעד מציין שלעתים יש מקום למו"מ ולשלום. אם האויב מוכן לשבת ולדבר, ניתן להגיע להסכם, אך אם לא, הפתרון חייב להיות בהפעלת כוח חזק יותר, עד שהאויב יפסיק את פעולתו האלימה.
האם הגישה הזו מאפיינת צד פוליטי מסוים?
הדובר מציין שלעתים נראית ביקורת כלפי השמאל או הימין, אך בסופו של דבר, מי שמחליט כיצד לפעול הוא מי שבשלטון. לא משנה אם יש ביקורת על צד אחד, אם המנהיגים הם בשלטון, הם אלו שמקבלים את ההחלטות, אם הם בוחרים להשתמש בכוח או בפתרונות אחרים.
האם חייבים לנהוג באכזריות מוחלטת?
אליעד מדגיש שאין הכוונה לומר שצריך לבחור תמיד באכזריות, אלא אם מדובר במצב הישרדותי, לא בהכרח צריך להימנע מלהיות "לא מוסרי". אם אפשר לפתור את המצב דרך דיאלוג ושלום, זה רצוי, אך אם הדבר לא אפשרי, יש להילחם כדי לשרוד.
האם אפשר להחיל את הגישה הזו גם על מאבק פנימי?
המאבק הפנימי הוא גם קונפליקט שבו צדדים שונים באדם נלחמים ביניהם. לפעמים הדרך היחידה להפסיק את התקפות הרצונות או ההתמכרויות היא להשתמש בכוח פנימי ולסיים את ההתנהגות הלא רצויה, גם אם זה לא נתפס כ"נחמד" או "עדין".
מסקנה
בסופו של דבר, מדובר בשאלה של בחירה אישית. האם לבחור במוסריות בכל מחיר, גם אם זה עלול להוביל למוות, או לבחור בהישרדות על ידי כל האמצעים, גם אם הם נחשבים לא מוסריים. לכל אדם יש את השיקולים שלו, ואין כאן תשובה חד משמעית מה נכון לעשות. זהו מאבק פנימי של כל אחד לבחור כיצד לנהוג, אם הוא רוצה להיות מוסרי או לבחור בהגנה עצמית על פי "חוקי הג'ונגל".
- מוסריות בקרב
- הישרדות מול אידיאלים
- גישת הג'ונגל
- פגיעה בחפים מפשע
- מלחמה בטרור
- כוח מול הסכמה
האם עדיין כדאי לשמור על מוסריות בזמן מלחמה?
ברגע שנלחמים באויב מסוים, מישהו שרוצה לפגוע, עולה השאלה האם כדאי לשמור על מוסריות או לא. לדוגמה, האם כדאי לפגוע בחפים מפשע או לא, וכל פעולה שנתפסת כלא מוסרית - האם לעשות אותה בזמן קרב, בזמן מלחמה? התשובה לכך תלויה בשאלה מה יותר חשוב לאדם: למות בתור אדם מוסרי, או לנסות לשרוד בכל מחיר.
מה קורה אם חשוב לך למות בתור אדם מוסרי?
מי שחשוב לו מאוד לדעת שכשיגיע יומו, הוא יוכל לומר שהיה אדם מוסרי עד הסוף, אז כדאי לו מאוד לשמור על צלם האנוש שלו, גם בתוך מלחמה. הוא לא ירצה להיות כמו חמאס, הג'יהאד או דאע"ש. הוא ירצה לשמור על רמה מוסרית גבוהה יותר, להימנע מפגיעה בחפים מפשע, ולהישאר עד הרגע האחרון על הערכים שהוא מאמין בהם. בספר הזיכרונות של הדורות, על המצבה, תמיד ייכתב: "פה נקבר אדם מוסרי", אדם ששמר על מוסריותו עד טיפה נשמתו האחרונה.
מה קורה אם חשוב לך לחיות כמה שיותר?
אם למישהו חשוב לחיות יותר מאשר להיות מוסרי, אז במצבים מסוימים הוא לא יבחר לשמור על צלם האנוש שלו, אלא יעדיף להגן על עצמו בכל מחיר. הוא יראה את עצמו קודם כל כחיה, כמו בג'ונגל, ולא כישות מוסרית. הוא עשוי לפגוע בחפים מפשע, אם זה מה שיביא להישרדותו. זאת משום שהרעיון של מוסר הוא המצאה אנושית, ובטבע הבסיסי (החייתי), אם משהו מאיים עליך, אתה מחסל אותו, גם אם זה אומר לבצע פעולות "לא מוסריות" בעיני החברה.
כיצד הדוגמה של נחש או עקרב ממחישה את הגישה הזו?
כשאדם ישן באוהל, ובטעות נחש או עקרב זוחלים עליו, האינסטינקט הבסיסי של החיה הוא לפגוע בצד השני אם הוא מרגיש סכנה. הנחש לא ישאל אם פלש לשטח של האדם או האדם פלש לשלו. מספיק תנועה קטנה מצד האדם, והנחש יעקוץ או האריה יטרוף. זו "חוקיות הג'ונגל": ברגע שיש סכנה, פועלים בכוח כדי להגן על עצמך, בלי להתחשב בשאלה מי צודק או מוסרי.
האם מוסריות היא תכונה שיכולה לעלות בחיי אדם?
מוסריות היא תכונה שיכולה לגרום לאדם למות מוקדם יותר, משום שהוא לא מוכן לבצע פעולות "אכזריות" שיכולות להגן עליו. מי שבוחר להיות מוסרי בכל מחיר, עלול לשלם על כך בחייו. אין כאן טענה שזו גישה שגויה, אלא שזו בחירה. למי שרוצה למות מוסרי, זו זכותו. אבל אין חובה מהתנ"ך או מכל מקור אחר המחייבת להיות מוסרי.
האם זה אומר שמותר לפגוע בחפים מפשע?
הדובר מסביר שברגע שמישהו מאיים עליך או יורה עליך מתוך יישוב מלא באזרחים, אפשר להשמיד אותו, את אשתו, את ילדיו ואת מי שסביבו, אם מטרתך היא הגנה עצמית מוחלטת בלי להתחשב בשיקולי מוסר. כלומר, במלחמה ניתן, לפי גישת "הג'ונגל", להיות "לא מוסרי" ולהכות בכל הכוח.
כיצד הדבר מתקשר גם למאבק פנימי של האדם?
באותו אופן שבו אדם נלחם באויב חיצוני, יש בתוכו "אויבים" פנימיים: רצונות, מחשבות טורדניות, הרגלים רעים והתמכרויות שמנסים לפגוע בו. לפעמים הדיבור הלוגי והמוסרי לא עוזר, והאדם צריך להיות "קיצוני" כלפי אותם רצונות. אם רצון מסוים "תוקף", האדם צריך "להתגונן" בכל דרך, גם אם זה מרגיש "לא מוסרי".
האם יש דרך לנהל מו"מ עם האויב?
אפשר גם לשבת ולהגיע להסכם, לדבר על אפשרות לוויתורים או שלום. אין כאן סתירה בין השימוש בכוח לבין הדיאלוג. לפעמים צריך לעשות שילוב של שלום ושימוש בכוח. אבל אם האויב ממשיך לפעול באלימות, אין מקום להתחשב במוסר כשהמטרה היא הישרדות.
האם הגישה הזו מאפיינת רק צד פוליטי אחד?
ההתייחסות ל"השמאל" ו"הימין" מוצגת כדוגמה. נטען שמי שבסופו של דבר נמצא בשלטון הוא זה שקובע כיצד לנהוג, בלי קשר למילות ביקורת כלפי השמאל או הימין. יש המציגים את עצמם כמוסריים, אבל בפועל ממשיכים להשתמש בכוח מוגבל.
כיצד מיושמת הגישה של "עוד יותר כוח"?
המחשבה שעלולה להוביל לפעולה אכזרית עוד יותר היא שמה שלא נפתר בכוח, אפשר לפתור בעוד יותר כוח. אם האויב חוטף חייל, אפשר לחטוף לו אלף חיילים או אלף אזרחים. אם הוא לא מפסיק, ממשיכים להסלים בכוח עוד יותר גדול, עד שהצד השני לא יוכל לפגוע בך.
מהן דוגמאות לפגיעה מוגזמת?
הועלו דוגמאות קשות של פגיעה לא רק במי שתוקף בפועל, אלא גם באשתו, בילדיו, בקהילה סביבו, ואף שימוש בתיאוריות מזעזעות של ניצול הדם שלהם. כוונת הדברים להדגיש את "הכל מותר" כאשר מישהו "נמצא בג'ונגל" ונלחם כדי לחיות.
האם חייבים לנהוג באכזריות מוחלטת?
לא נאמר שחייבים לחפש לבצע מעשים לא מוסריים סתם כך. הרעיון הוא שאם יש מצב הישרדותי של מלחמה, לא צריך להימנע מפעולות אכזריות רק בשל שיקולי מוסר. אם אפשר לפתור את הבעיה בשלום או הסכם, רצוי לנסות, אבל לא מתוך מחשבה שלאויב תהיה פחות מוטיבציה להילחם.
כיצד הקונפליקט מופיע בכל אדם גם בלי קשר למלחמה ממשית?
בתוך האדם עצמו יש מצבים שבהם חלקים שונים "נלחמים" ברצון הכללי שלו. הוא עלול להתמודד עם מחשבות שמפעילות עליו לחץ, תחושות שאינן הגיוניות, התמכרויות וכדומה, שלא מוכנות לדבר בהיגיון. לפעמים הדרך היחידה לנצח היא "להכריח" את הצד השני להיכנע, גם אם זה לא נתפס כ"נחמד" או "עדין".
מדוע לא להשתמש בשיקול "אם נפגע בהם, הם יפגעו בנו יותר"?
לפי הגישה הזו, אם האויב יכול לפגוע בך יותר - הוא כבר היה עושה את זה. הטענה שצריך לחשוש מפעולה חריפה מפני שהאויב יגיב בצורה חמורה יותר, נחשבת לרעיון לא הגיוני, כי ממילא האויב מחפש את ההזדמנות להרע בכל מקרה.
מה המסקנה העיקרית?
בסופו של דבר, מדובר בשאלה של בחירה אישית: האם לבחור במוסריות בכל מחיר ולמות מוקדם יותר, או לבחור להגן על עצמך בכל אמצעי, גם אם זה ייחשב אכזרי ולא מוסרי? לכל אחד יש שיקולים שונים, ואין חובה דתית או ערכית גורפת שמחייבת להישאר תמיד מוסרי או תמיד לא מוסרי.
הקשר בין יחסים בינלאומיים למאבק פנימי
הטענה היא שאפשר להשליך את המודל של מלחמה בג'ונגל גם על מאבק פנימי ברצונות ובמחשבות. מול גורם עוין שאתה חש שהוא תוקף, אפשר לבחור בדרך "מצח הרצון מול מצח הנחש": להגיב בצורה אגרסיבית וקיצונית, בדיוק כפי שנלחמים באויב חיצוני שמתעקש לפגוע.
בסיכומו של דבר, יש כאן הצגת שתי אפשרויות קיצון:
- להיות מוסרי בכל מחיר, גם במחיר חיים.
- לוותר על המוסר כאשר ישנה סכנת חיים ולהתנהג כמו "חיה בג'ונגל".
ברגע שנלחמים באויב מסוים, מישהו שרוצה לפגוע, עולה השאלה האם כדאי לשמור על מוסריות או לא. לדוגמה, האם כדאי לפגוע בחפים מפשע או לא, וכל פעולה שנתפסת כלא מוסרית - האם לעשות אותה בזמן קרב, בזמן מלחמה? התשובה לכך תלויה בשאלה מה יותר חשוב לאדם: למות בתור אדם מוסרי, או לנסות לשרוד בכל מחיר.
מה קורה אם חשוב לך למות בתור אדם מוסרי?
מי שחשוב לו מאוד לדעת שכשיגיע יומו, הוא יוכל לומר שהיה אדם מוסרי עד הסוף, אז כדאי לו מאוד לשמור על צלם האנוש שלו, גם בתוך מלחמה. הוא לא ירצה להיות כמו חמאס, הג'יהאד או דאע"ש. הוא ירצה לשמור על רמה מוסרית גבוהה יותר, להימנע מפגיעה בחפים מפשע, ולהישאר עד הרגע האחרון על הערכים שהוא מאמין בהם. בספר הזיכרונות של הדורות, על המצבה, תמיד ייכתב: "פה נקבר אדם מוסרי", אדם ששמר על מוסריותו עד טיפה נשמתו האחרונה.
מה קורה אם חשוב לך לחיות כמה שיותר?
אם למישהו חשוב לחיות יותר מאשר להיות מוסרי, אז במצבים מסוימים הוא לא יבחר לשמור על צלם האנוש שלו, אלא יעדיף להגן על עצמו בכל מחיר. הוא יראה את עצמו קודם כל כחיה, כמו בג'ונגל, ולא כישות מוסרית. הוא עשוי לפגוע בחפים מפשע, אם זה מה שיביא להישרדותו. זאת משום שהרעיון של מוסר הוא המצאה אנושית, ובטבע הבסיסי (החייתי), אם משהו מאיים עליך, אתה מחסל אותו, גם אם זה אומר לבצע פעולות "לא מוסריות" בעיני החברה.
כיצד הדוגמה של נחש או עקרב ממחישה את הגישה הזו?
כשאדם ישן באוהל, ובטעות נחש או עקרב זוחלים עליו, האינסטינקט הבסיסי של החיה הוא לפגוע בצד השני אם הוא מרגיש סכנה. הנחש לא ישאל אם פלש לשטח של האדם או האדם פלש לשלו. מספיק תנועה קטנה מצד האדם, והנחש יעקוץ או האריה יטרוף. זו "חוקיות הג'ונגל": ברגע שיש סכנה, פועלים בכוח כדי להגן על עצמך, בלי להתחשב בשאלה מי צודק או מוסרי.
האם מוסריות היא תכונה שיכולה לעלות בחיי אדם?
מוסריות היא תכונה שיכולה לגרום לאדם למות מוקדם יותר, משום שהוא לא מוכן לבצע פעולות "אכזריות" שיכולות להגן עליו. מי שבוחר להיות מוסרי בכל מחיר, עלול לשלם על כך בחייו. אין כאן טענה שזו גישה שגויה, אלא שזו בחירה. למי שרוצה למות מוסרי, זו זכותו. אבל אין חובה מהתנ"ך או מכל מקור אחר המחייבת להיות מוסרי.
האם זה אומר שמותר לפגוע בחפים מפשע?
הדובר מסביר שברגע שמישהו מאיים עליך או יורה עליך מתוך יישוב מלא באזרחים, אפשר להשמיד אותו, את אשתו, את ילדיו ואת מי שסביבו, אם מטרתך היא הגנה עצמית מוחלטת בלי להתחשב בשיקולי מוסר. כלומר, במלחמה ניתן, לפי גישת "הג'ונגל", להיות "לא מוסרי" ולהכות בכל הכוח.
כיצד הדבר מתקשר גם למאבק פנימי של האדם?
באותו אופן שבו אדם נלחם באויב חיצוני, יש בתוכו "אויבים" פנימיים: רצונות, מחשבות טורדניות, הרגלים רעים והתמכרויות שמנסים לפגוע בו. לפעמים הדיבור הלוגי והמוסרי לא עוזר, והאדם צריך להיות "קיצוני" כלפי אותם רצונות. אם רצון מסוים "תוקף", האדם צריך "להתגונן" בכל דרך, גם אם זה מרגיש "לא מוסרי".
האם יש דרך לנהל מו"מ עם האויב?
אפשר גם לשבת ולהגיע להסכם, לדבר על אפשרות לוויתורים או שלום. אין כאן סתירה בין השימוש בכוח לבין הדיאלוג. לפעמים צריך לעשות שילוב של שלום ושימוש בכוח. אבל אם האויב ממשיך לפעול באלימות, אין מקום להתחשב במוסר כשהמטרה היא הישרדות.
האם הגישה הזו מאפיינת רק צד פוליטי אחד?
ההתייחסות ל"השמאל" ו"הימין" מוצגת כדוגמה. נטען שמי שבסופו של דבר נמצא בשלטון הוא זה שקובע כיצד לנהוג, בלי קשר למילות ביקורת כלפי השמאל או הימין. יש המציגים את עצמם כמוסריים, אבל בפועל ממשיכים להשתמש בכוח מוגבל.
כיצד מיושמת הגישה של "עוד יותר כוח"?
המחשבה שעלולה להוביל לפעולה אכזרית עוד יותר היא שמה שלא נפתר בכוח, אפשר לפתור בעוד יותר כוח. אם האויב חוטף חייל, אפשר לחטוף לו אלף חיילים או אלף אזרחים. אם הוא לא מפסיק, ממשיכים להסלים בכוח עוד יותר גדול, עד שהצד השני לא יוכל לפגוע בך.
מהן דוגמאות לפגיעה מוגזמת?
הועלו דוגמאות קשות של פגיעה לא רק במי שתוקף בפועל, אלא גם באשתו, בילדיו, בקהילה סביבו, ואף שימוש בתיאוריות מזעזעות של ניצול הדם שלהם. כוונת הדברים להדגיש את "הכל מותר" כאשר מישהו "נמצא בג'ונגל" ונלחם כדי לחיות.
האם חייבים לנהוג באכזריות מוחלטת?
לא נאמר שחייבים לחפש לבצע מעשים לא מוסריים סתם כך. הרעיון הוא שאם יש מצב הישרדותי של מלחמה, לא צריך להימנע מפעולות אכזריות רק בשל שיקולי מוסר. אם אפשר לפתור את הבעיה בשלום או הסכם, רצוי לנסות, אבל לא מתוך מחשבה שלאויב תהיה פחות מוטיבציה להילחם.
כיצד הקונפליקט מופיע בכל אדם גם בלי קשר למלחמה ממשית?
בתוך האדם עצמו יש מצבים שבהם חלקים שונים "נלחמים" ברצון הכללי שלו. הוא עלול להתמודד עם מחשבות שמפעילות עליו לחץ, תחושות שאינן הגיוניות, התמכרויות וכדומה, שלא מוכנות לדבר בהיגיון. לפעמים הדרך היחידה לנצח היא "להכריח" את הצד השני להיכנע, גם אם זה לא נתפס כ"נחמד" או "עדין".
מדוע לא להשתמש בשיקול "אם נפגע בהם, הם יפגעו בנו יותר"?
לפי הגישה הזו, אם האויב יכול לפגוע בך יותר - הוא כבר היה עושה את זה. הטענה שצריך לחשוש מפעולה חריפה מפני שהאויב יגיב בצורה חמורה יותר, נחשבת לרעיון לא הגיוני, כי ממילא האויב מחפש את ההזדמנות להרע בכל מקרה.
מה המסקנה העיקרית?
בסופו של דבר, מדובר בשאלה של בחירה אישית: האם לבחור במוסריות בכל מחיר ולמות מוקדם יותר, או לבחור להגן על עצמך בכל אמצעי, גם אם זה ייחשב אכזרי ולא מוסרי? לכל אחד יש שיקולים שונים, ואין חובה דתית או ערכית גורפת שמחייבת להישאר תמיד מוסרי או תמיד לא מוסרי.
הקשר בין יחסים בינלאומיים למאבק פנימי
הטענה היא שאפשר להשליך את המודל של מלחמה בג'ונגל גם על מאבק פנימי ברצונות ובמחשבות. מול גורם עוין שאתה חש שהוא תוקף, אפשר לבחור בדרך "מצח הרצון מול מצח הנחש": להגיב בצורה אגרסיבית וקיצונית, בדיוק כפי שנלחמים באויב חיצוני שמתעקש לפגוע.
בסיכומו של דבר, יש כאן הצגת שתי אפשרויות קיצון:
- להיות מוסרי בכל מחיר, גם במחיר חיים.
- לוותר על המוסר כאשר ישנה סכנת חיים ולהתנהג כמו "חיה בג'ונגל".
- מוסריות
- ערכיות
- מלחמה בטרור
- פגיעה בחפים מפשע
- גישת הג'ונגל
- הישרדות מול אידיאלים
- התמודדות עם אויב פנימי
- כוח מול הסכמה
050-3331-331