10:03מהי אהבה עצמית אמיתית? איך לאהוב את עצמי? איך להתמודד עם מחשבות שליליות? נטל ההוכחה, איך ילדים אוהבים את עצמם? איך להעריך את עצמי? איך לקבל את עצמי? איך לא להאשים את עצמי? איך להרגיש מושלם?
מהי אהבה עצמית אמיתית וכיצד לאהוב את עצמי באמת?
אהבה עצמית אמיתית, כפי שמסביר אליעד כהן, היא כזו שאינה מותנית בסיבות חיצוניות או פנימיות. בדרך כלל, אנשים רגילים לאהוב דברים או אנשים על סמך סיבות ותנאים. לדוגמה, אדם אומר שהוא אוהב את הבית שלו כי הבית יפה, או שהוא אוהב את האוכל כי הוא טעים. אהבה כזו תלויה במשהו חיצוני או בתכונה מסוימת. הבעיה באהבה כזו היא שכאשר התנאי או הסיבה לא מתקיימים יותר, גם האהבה נחלשת או נעלמת.
אליעד מדגיש כי אם אדם אוהב את עצמו רק כי הוא חושב שהוא חכם, מוצלח, נחמד או יפה, ברגע שתכונות אלה אינן מתקיימות או אינן באות לידי ביטוי, הוא עלול לאבד את תחושת האהבה העצמית שלו ולהרגיש רע. לכן, אהבה אמיתית היא אהבה פנימית, שאינה זקוקה להצדקות ואינה מושפעת מנסיבות או מתנאים משתנים.
כיצד מושג "נטל ההוכחה" יכול לעזור בהתמודדות עם ביקורת עצמית?
אליעד מסביר מושג משפטי הנקרא "נטל ההוכחה", לפיו אדם שטוען טענה הוא שצריך להוכיח אותה. לדוגמה, אם מישהו אומר לך שאתה חייב לו כסף, במקום שתנסה להוכיח לו שאינך חייב, אתה אמור לומר לו: "תוכיח לי שאתה צודק". באותה צורה, כשאדם נתקל בביקורת עצמית, למשל מחשבות כמו "אני לא מספיק טוב", "אני עצלן" או "אני לא חכם מספיק", הדרך היעילה היא להעביר את נטל ההוכחה למחשבה עצמה, ולשאול: "מי אמר שזה לא טוב? למה זה רע אם אני לא מספיק חכם או לא מספיק מוצלח?".
לפי אליעד, ברגע שהאדם עובר למצב של להצדיק את עצמו, הוא לוקח את נטל ההוכחה על עצמו ומתחיל להרגיש צורך לשכנע את המחשבה השלילית שהוא כן בסדר. זהו מצב המעיד על חוסר אהבה עצמית פנימית אמיתית, כי אדם שבאמת אוהב את עצמו לא צריך לספק הסברים או להצדיק את עצמו בפני המחשבות השליליות שלו.
איך ילדים קטנים מגיבים לביקורת ומה ניתן ללמוד מהם על קבלה עצמית?
כדוגמה מוחשית, אליעד משתמש בהתנהגות של ילדים קטנים. כשאומרים לילד קטן שהוא לא מצייר יפה, פעמים רבות הילד אינו מבין את הביקורת ולא מרגיש צורך להצדיק את עצמו. הוא עשוי פשוט לשאול: "למה לא יפה?" או אפילו לא להגיב כלל. הילד שלם עם עצמו בצורה טבעית ואינו חושב שמשהו בו לא בסדר, ולכן אינו מרגיש צורך להוכיח שהוא כן בסדר.
בניגוד לילד, מבוגרים נוטים מיד להצטדק ולהסביר מדוע הם כן בסדר, מה שמעיד על ספק פנימי לגבי הערך העצמי שלהם. אליעד ממחיש זאת בדוגמה של חפץ דומם, כמו שולחן, שלא מגיב כלל לביקורת, כי הוא נמצא בשלמות מוחלטת עם עצמו. ילדים קטנים דומים במידה מסוימת לשולחן, כי הם שלמים עם עצמם ואינם ממהרים להגן על עצמם מפני ביקורת.
איך ניתן להעביר את נטל ההוכחה למחשבות השליליות שלנו?
כדי לפתח אהבה עצמית עמוקה, אליעד מציע להתאמן על העברת נטל ההוכחה חזרה למחשבות השליליות. כאשר המחשבה אומרת: "אתה לא טוב בכושר", במקום להצטדק ("אני דווקא כן בכושר" או "גם אם לא, אני טוב במשהו אחר"), ניתן לשאול את המחשבה: "מי אמר שחייבים להיות בכושר? למה לא להיות בכושר זה בעיה? מה רע בזה?". בצורה זו, המחשבה השלילית נאלצת להצדיק את עצמה במקום שאנו נצטרך להצטדק בפניה.
ככל שחוזרים על תרגול זה, יש סיכוי שהאדם יתחיל לחוות פחות לחץ ופחות מתח מכל ביקורת פנימית, ואף יגיע למצב של שלווה עמוקה. אולם אליעד מדגיש שכאשר מגיעים לשלווה מוחלטת, לפעמים מתעוררת תחושה של חוסר משמעות או חוסר רצון לשנות דברים.
איך אפשר לשלב בין קבלה עצמית מלאה לבין שאיפות אישיות ורצונות?
אליעד מסביר שניתן לחיות בשני רבדים: מצד אחד, לדעת באופן עמוק שהכל בסדר כמו שהוא, ושהמחשבות השליליות אינן בהכרח אמיתיות. מצד שני, אפשר לבחור במודע להמשיך ולשחק את "משחק החיים", לנסות להשתפר ולהתקדם, אבל מתוך הבנה פנימית שזה רק משחק ולא חובה אמיתית. בכל רגע אפשר לזרוק את המחשבה השלילית ולהגיד: "מי אמר שזה לא בסדר?", אבל אפשר גם לבחור להאמין לה באופן זמני, כדי ליצור משמעות ולחוות תחושה של התקדמות.
האם העברת נטל ההוכחה למחשבות היא סוג של התקפה או מגננה?
לדברי אליעד, מדובר בסוג של "התקפה" או לפחות העברת אחריות על הטענה למקור המחשבה. במקום להתגונן ולהצטדק ("אני דווקא בסדר"), התגובה היעילה יותר היא לשאול את המחשבה: "מי קבע שזה רע בכלל? למה שזה יהיה שלילי?", ולחייב אותה להצדיק את עצמה.
כאשר המוח בכל זאת ממשיך לנסות לשכנע בסיבות שונות, אפשר שוב ושוב לשאול אותו "אז מה? למה זה בהכרח רע?". שאלות אלה מובילות לפירוק הביקורת ומאפשרות לחוות ביטחון עצמי וקבלה עצמית ללא תנאי.
לסיכום, כיצד משיגים אהבה עצמית וקבלה עצמית אמיתית ללא תנאי?
הדרך שאליעד כהן מציע להשגת אהבה עצמית אמיתית וקבלה עצמית ללא תנאי היא להפסיק לנסות להוכיח כל הזמן שאנחנו טובים, ובמקום זאת לשאול את המחשבות השליליות "מי אמר שאני לא טוב?" ו"למה שזה יהיה רע אם אני לא?". בגישה זו, האהבה העצמית אינה תלויה בהישגים או בתכונות מסוימות, אלא קיימת תמיד באופן פנימי ובלתי מותנה.
אהבה עצמית אמיתית, כפי שמסביר אליעד כהן, היא כזו שאינה מותנית בסיבות חיצוניות או פנימיות. בדרך כלל, אנשים רגילים לאהוב דברים או אנשים על סמך סיבות ותנאים. לדוגמה, אדם אומר שהוא אוהב את הבית שלו כי הבית יפה, או שהוא אוהב את האוכל כי הוא טעים. אהבה כזו תלויה במשהו חיצוני או בתכונה מסוימת. הבעיה באהבה כזו היא שכאשר התנאי או הסיבה לא מתקיימים יותר, גם האהבה נחלשת או נעלמת.
אליעד מדגיש כי אם אדם אוהב את עצמו רק כי הוא חושב שהוא חכם, מוצלח, נחמד או יפה, ברגע שתכונות אלה אינן מתקיימות או אינן באות לידי ביטוי, הוא עלול לאבד את תחושת האהבה העצמית שלו ולהרגיש רע. לכן, אהבה אמיתית היא אהבה פנימית, שאינה זקוקה להצדקות ואינה מושפעת מנסיבות או מתנאים משתנים.
כיצד מושג "נטל ההוכחה" יכול לעזור בהתמודדות עם ביקורת עצמית?
אליעד מסביר מושג משפטי הנקרא "נטל ההוכחה", לפיו אדם שטוען טענה הוא שצריך להוכיח אותה. לדוגמה, אם מישהו אומר לך שאתה חייב לו כסף, במקום שתנסה להוכיח לו שאינך חייב, אתה אמור לומר לו: "תוכיח לי שאתה צודק". באותה צורה, כשאדם נתקל בביקורת עצמית, למשל מחשבות כמו "אני לא מספיק טוב", "אני עצלן" או "אני לא חכם מספיק", הדרך היעילה היא להעביר את נטל ההוכחה למחשבה עצמה, ולשאול: "מי אמר שזה לא טוב? למה זה רע אם אני לא מספיק חכם או לא מספיק מוצלח?".
לפי אליעד, ברגע שהאדם עובר למצב של להצדיק את עצמו, הוא לוקח את נטל ההוכחה על עצמו ומתחיל להרגיש צורך לשכנע את המחשבה השלילית שהוא כן בסדר. זהו מצב המעיד על חוסר אהבה עצמית פנימית אמיתית, כי אדם שבאמת אוהב את עצמו לא צריך לספק הסברים או להצדיק את עצמו בפני המחשבות השליליות שלו.
איך ילדים קטנים מגיבים לביקורת ומה ניתן ללמוד מהם על קבלה עצמית?
כדוגמה מוחשית, אליעד משתמש בהתנהגות של ילדים קטנים. כשאומרים לילד קטן שהוא לא מצייר יפה, פעמים רבות הילד אינו מבין את הביקורת ולא מרגיש צורך להצדיק את עצמו. הוא עשוי פשוט לשאול: "למה לא יפה?" או אפילו לא להגיב כלל. הילד שלם עם עצמו בצורה טבעית ואינו חושב שמשהו בו לא בסדר, ולכן אינו מרגיש צורך להוכיח שהוא כן בסדר.
בניגוד לילד, מבוגרים נוטים מיד להצטדק ולהסביר מדוע הם כן בסדר, מה שמעיד על ספק פנימי לגבי הערך העצמי שלהם. אליעד ממחיש זאת בדוגמה של חפץ דומם, כמו שולחן, שלא מגיב כלל לביקורת, כי הוא נמצא בשלמות מוחלטת עם עצמו. ילדים קטנים דומים במידה מסוימת לשולחן, כי הם שלמים עם עצמם ואינם ממהרים להגן על עצמם מפני ביקורת.
איך ניתן להעביר את נטל ההוכחה למחשבות השליליות שלנו?
כדי לפתח אהבה עצמית עמוקה, אליעד מציע להתאמן על העברת נטל ההוכחה חזרה למחשבות השליליות. כאשר המחשבה אומרת: "אתה לא טוב בכושר", במקום להצטדק ("אני דווקא כן בכושר" או "גם אם לא, אני טוב במשהו אחר"), ניתן לשאול את המחשבה: "מי אמר שחייבים להיות בכושר? למה לא להיות בכושר זה בעיה? מה רע בזה?". בצורה זו, המחשבה השלילית נאלצת להצדיק את עצמה במקום שאנו נצטרך להצטדק בפניה.
ככל שחוזרים על תרגול זה, יש סיכוי שהאדם יתחיל לחוות פחות לחץ ופחות מתח מכל ביקורת פנימית, ואף יגיע למצב של שלווה עמוקה. אולם אליעד מדגיש שכאשר מגיעים לשלווה מוחלטת, לפעמים מתעוררת תחושה של חוסר משמעות או חוסר רצון לשנות דברים.
איך אפשר לשלב בין קבלה עצמית מלאה לבין שאיפות אישיות ורצונות?
אליעד מסביר שניתן לחיות בשני רבדים: מצד אחד, לדעת באופן עמוק שהכל בסדר כמו שהוא, ושהמחשבות השליליות אינן בהכרח אמיתיות. מצד שני, אפשר לבחור במודע להמשיך ולשחק את "משחק החיים", לנסות להשתפר ולהתקדם, אבל מתוך הבנה פנימית שזה רק משחק ולא חובה אמיתית. בכל רגע אפשר לזרוק את המחשבה השלילית ולהגיד: "מי אמר שזה לא בסדר?", אבל אפשר גם לבחור להאמין לה באופן זמני, כדי ליצור משמעות ולחוות תחושה של התקדמות.
האם העברת נטל ההוכחה למחשבות היא סוג של התקפה או מגננה?
לדברי אליעד, מדובר בסוג של "התקפה" או לפחות העברת אחריות על הטענה למקור המחשבה. במקום להתגונן ולהצטדק ("אני דווקא בסדר"), התגובה היעילה יותר היא לשאול את המחשבה: "מי קבע שזה רע בכלל? למה שזה יהיה שלילי?", ולחייב אותה להצדיק את עצמה.
כאשר המוח בכל זאת ממשיך לנסות לשכנע בסיבות שונות, אפשר שוב ושוב לשאול אותו "אז מה? למה זה בהכרח רע?". שאלות אלה מובילות לפירוק הביקורת ומאפשרות לחוות ביטחון עצמי וקבלה עצמית ללא תנאי.
לסיכום, כיצד משיגים אהבה עצמית וקבלה עצמית אמיתית ללא תנאי?
הדרך שאליעד כהן מציע להשגת אהבה עצמית אמיתית וקבלה עצמית ללא תנאי היא להפסיק לנסות להוכיח כל הזמן שאנחנו טובים, ובמקום זאת לשאול את המחשבות השליליות "מי אמר שאני לא טוב?" ו"למה שזה יהיה רע אם אני לא?". בגישה זו, האהבה העצמית אינה תלויה בהישגים או בתכונות מסוימות, אלא קיימת תמיד באופן פנימי ובלתי מותנה.
- אהבה עצמית והערכה עצמית
- ביטחון עצמי מול ביקורת עצמית
- חופש פנימי וקבלה עצמית
- משמעות החיים והדיאלוג הפנימי
- איך להתמודד עם מחשבות שליליות?
- איך להפסיק להאשים את עצמי?
- איך להרגיש מושלם?
מהי אהבה עצמית אמיתית?
שאלה: מה זה אומר בכלל לאהוב את עצמך?
תשובה: יש דרך אחת לומר "אני אוהב את הבית שלי כי..." או "אני אוהב את האוכל הזה כי...". כלומר, נותנים סיבה: אני אוהב את זה בזכות כך וכך. באותה מידה, אפשר לשאול "למה אני אוהב את עצמי?". ואז לחפש סיבות שונות, לדוגמה: "אני אוהב את עצמי כי אני מצליח, כי אני נחמד, כי אני חכם". אבל זו צורה מותנית של אהבה עצמית, כי היא נשענת על סיבות ותנאים חיצוניים. לפעמים זה מוביל למצב שדווקא מחזק שנאה עצמית, כי אפשר לומר "אני אוהב את עצמי בזכות X", אבל אם X לא מתקיים, אז האהבה נשמטת.
שאלה: אז מה רע בלאהוב את עצמי בגלל סיבות טובות?
תשובה: כשאוהבים את עצמך רק בזכות סיבות, יש סיכון להרגיש רע כשאחת הסיבות נעלמת. כך ההערכה העצמית והמוטיבציה להיות בטוב תלויות בסיבות חולפות. לכן עולה הרעיון של אהבה פנימית ובלתי תלויה, כזו שלא דורשת הצדקות והסברים.
כיצד קשור מושג נטל ההוכחה לאהבה עצמית?
שאלה: מהו "נטל ההוכחה" ואיך הוא משתלב בכל הדיון על קבלה עצמית?
תשובה: "נטל ההוכחה" פירושו שמי שטוען טענה, הוא זה שצריך להוכיח אותה. לדוגמה, אם מישהו טוען "אתה חייב לי כסף", עדיף שתאמר לו "תוכיח שאני חייב לך" מאשר להתחיל אתה להוכיח שאתה לא חייב. אותו הדבר במקרה של משפט פלילי: עדיף שהמאשים יוכיח את אשמתך, במקום שאתה תצטרך להוכיח את חפותך.
שאלה: איך זה קשור לדיאלוג הפנימי של ביקורת עצמית?
תשובה: כאשר המוח שלך אומר לך "אתה לא בסדר" או "אתה לא טוב מספיק", עולה השאלה אצל מי נטל ההוכחה. אדם עלול מיד להתחיל להצטדק: "לא נכון, אני דווקא כן טוב בגלל שאני חכם / מוכשר / עובד קשה" וכדומה. אבל אז הוא בעצם לוקח על עצמו את נטל ההוכחה, מנסה לשכנע שהוא בסדר.
מה קורה כשהמוח אומר לך: "אתה לא מספיק טוב"?
שאלה: למה אוטומטית אנחנו מספקים הסברים למוח הביקורתי?
תשובה: כי יש תחושה שאנחנו באמת צריכים להוכיח משהו. למשל, אם המוח אומר: "אתה לא טוב בכושר", אדם עונה: "לא נכון, אני דווקא כן מתאמן", או "גם אם אני לא בכושר, אני טוב בהרבה דברים אחרים". כך נטל ההוכחה עובר אלינו, כאילו אנו חייבים להגן על עצמנו.
שאלה: למה זה לא מבטא אהבה עצמית מלאה?
תשובה: כי באהבה עצמית מלאה, היית שואל את המוח: "מי אמר שאני לא מספיק בכושר? ואולי לא להיות בכושר זה לא בעיה? למה זה בכלל לא בסדר?" במקום להסביר ולהצדיק, פשוט מעבירים את השאלה חזרה אל הביקורת, דורשים מהמוח להוכיח. אם באמת יש בעיה - שהמוח יסביר למה זו בעיה.
מדוע ילדים קטנים לא מצדיקים את עצמם מול ביקורת?
שאלה: איך ילדים מגיבים כשאומרים להם "אתה לא מצייר יפה"?
תשובה: פעמים רבות ילד קטן לא ממהר להצדיק את עצמו. הוא יכול לענות: "למה לא יפה?", או אפילו לא יבין את הטענה מלכתחילה. הילד שלם עם עצמו ואינו נכנס לעימות פנימי של "האם אני בסדר או לא?".
שאלה: מה קורה כשמדברים אל חפץ, למשל שולחן, ואומרים לו "אתה מלוכלך"?
תשובה: השולחן לא יגיב כלל. הוא כביכול בשלמות מוחלטת עם עצמו, אין לו שום דיאלוג פנימי של "אולי אני לא בסדר" ולכן גם אין מקום להצדקה.
שאלה: אז למה ילד טיפה גדול כן מגיב, אבל שונה ממבוגר?
תשובה: כי הילד בשלמות יחסית עם עצמו, וכשאומרים לו "אתה לא בסדר", הוא בעיקר תמה על ההאשמה: "למה אני לא בסדר?", ולא ממהר לספק הצדקות. הוא מעביר את נטל ההוכחה למבקר. מבוגר לעומת זאת, לעתים נוטה מיד להסביר למה הוא כן בסדר - וזה כבר מראה שיש לו ספק לגבי הערך העצמי שלו.
איך להעביר את נטל ההוכחה למוח הביקורתי?
שאלה: מה עושים ברגע שהמוח מטיח בנו "אתה לא בסדר, אתה לא מספיק חכם, אתה עצלן"?
תשובה: אם רוצים לאמץ אהבה עצמית עמוקה, עדיף לשאול: "למה זה רע אם אני לא חכם מספיק?", או "איפה כתוב שחייבים להיות יותר חכמים?". אתה מעביר את המוח למצב שבו הוא צריך להסביר למה זה לא בסדר. במקום לומר לו "אני כן חכם", אומרים: "מי אמר שזה חסרון להיות פחות חכם? ולמה אתה חושב שאני פחות חכם?".
שאלה: מה קורה אחרי שעושים זאת מספיק פעמים?
תשובה: אם בכל פעם שהמוח שולח ביקורת, מעבירים לו את נטל ההוכחה, עלול לקרות מצב שבו פשוט מפסיקים להילחץ ממחשבות שליליות. ייתכן להגיע לשלווה פנימית עמוקה, אבל אז עלולה להופיע גם תחושה שאין משמעות לרצונות. כי אם הכל בסדר תמיד, לא צריך לשנות כלום, לא צריך להיות טוב יותר, כי הכל כבר בסדר.
שאלה: אז איך בכל זאת לשמור על "נורמליות"?
תשובה: אפשר לבחור לשחק את "משחק החיים", שבו לפעמים בכל זאת נמשיך להתאמץ ולהשתפר, נחשוב "אולי אני כן צריך להיות קצת יותר טוב בכושר", אבל מתוך ידיעה שאפשר בכל רגע לזרוק את הביקורת ולהגיד "מי אמר שזה לא בסדר?". כך ניתן לשלב בין קיום הרצונות האישיים לבין חופש פנימי מלא, שבו לא חייבים הצדקות כל הזמן.
שאלה: האם המגננה הכי טובה היא התקפה?
תשובה: אפשר לראות בזה סוג של "התקפה" על המוח: במקום לגונן ולהצטדק, תוקפים את ההנחה עצמה: "למה אתה אומר שזה רע? מי קבע שזה רע?". זה לא בדיוק התקפה אלא העברת השאלה בחזרה אל מקור הטענה.
שאלה: ומה קורה אם המוח בכל זאת ממשיך להביא סיבות?
תשובה: אז אפשר לשאול: "אז מה? למה זה בהכרח רע?". כך כל הסיבות מתפרקות. זה מוביל למצב של קבלה עצמית וביטחון עצמי שלא תלוי בהישג או תכונה חיצונית.
לסיכום, מהו המפתח לשחרור מביקורת עצמית?
שאלה: איך מסכמים את הרעיון של אהבה עצמית ללא תנאי?
תשובה: הרעיון הוא לא להוכיח כל הזמן שאתה "כן טוב", אלא לשאול: "מי אמר שאני לא טוב? ולמה זה לא בסדר גם אם כן?". במקום לחפש הצדקות והוכחות, אפשר להעביר את השאלה חזרה אל הביקורת הפנימית, כך שהדיאלוג הפנימי הופך לחופשי יותר, ומאפשר יותר קבלה עצמית אמיתית.
שאלה: מה זה אומר בכלל לאהוב את עצמך?
תשובה: יש דרך אחת לומר "אני אוהב את הבית שלי כי..." או "אני אוהב את האוכל הזה כי...". כלומר, נותנים סיבה: אני אוהב את זה בזכות כך וכך. באותה מידה, אפשר לשאול "למה אני אוהב את עצמי?". ואז לחפש סיבות שונות, לדוגמה: "אני אוהב את עצמי כי אני מצליח, כי אני נחמד, כי אני חכם". אבל זו צורה מותנית של אהבה עצמית, כי היא נשענת על סיבות ותנאים חיצוניים. לפעמים זה מוביל למצב שדווקא מחזק שנאה עצמית, כי אפשר לומר "אני אוהב את עצמי בזכות X", אבל אם X לא מתקיים, אז האהבה נשמטת.
שאלה: אז מה רע בלאהוב את עצמי בגלל סיבות טובות?
תשובה: כשאוהבים את עצמך רק בזכות סיבות, יש סיכון להרגיש רע כשאחת הסיבות נעלמת. כך ההערכה העצמית והמוטיבציה להיות בטוב תלויות בסיבות חולפות. לכן עולה הרעיון של אהבה פנימית ובלתי תלויה, כזו שלא דורשת הצדקות והסברים.
כיצד קשור מושג נטל ההוכחה לאהבה עצמית?
שאלה: מהו "נטל ההוכחה" ואיך הוא משתלב בכל הדיון על קבלה עצמית?
תשובה: "נטל ההוכחה" פירושו שמי שטוען טענה, הוא זה שצריך להוכיח אותה. לדוגמה, אם מישהו טוען "אתה חייב לי כסף", עדיף שתאמר לו "תוכיח שאני חייב לך" מאשר להתחיל אתה להוכיח שאתה לא חייב. אותו הדבר במקרה של משפט פלילי: עדיף שהמאשים יוכיח את אשמתך, במקום שאתה תצטרך להוכיח את חפותך.
שאלה: איך זה קשור לדיאלוג הפנימי של ביקורת עצמית?
תשובה: כאשר המוח שלך אומר לך "אתה לא בסדר" או "אתה לא טוב מספיק", עולה השאלה אצל מי נטל ההוכחה. אדם עלול מיד להתחיל להצטדק: "לא נכון, אני דווקא כן טוב בגלל שאני חכם / מוכשר / עובד קשה" וכדומה. אבל אז הוא בעצם לוקח על עצמו את נטל ההוכחה, מנסה לשכנע שהוא בסדר.
מה קורה כשהמוח אומר לך: "אתה לא מספיק טוב"?
שאלה: למה אוטומטית אנחנו מספקים הסברים למוח הביקורתי?
תשובה: כי יש תחושה שאנחנו באמת צריכים להוכיח משהו. למשל, אם המוח אומר: "אתה לא טוב בכושר", אדם עונה: "לא נכון, אני דווקא כן מתאמן", או "גם אם אני לא בכושר, אני טוב בהרבה דברים אחרים". כך נטל ההוכחה עובר אלינו, כאילו אנו חייבים להגן על עצמנו.
שאלה: למה זה לא מבטא אהבה עצמית מלאה?
תשובה: כי באהבה עצמית מלאה, היית שואל את המוח: "מי אמר שאני לא מספיק בכושר? ואולי לא להיות בכושר זה לא בעיה? למה זה בכלל לא בסדר?" במקום להסביר ולהצדיק, פשוט מעבירים את השאלה חזרה אל הביקורת, דורשים מהמוח להוכיח. אם באמת יש בעיה - שהמוח יסביר למה זו בעיה.
מדוע ילדים קטנים לא מצדיקים את עצמם מול ביקורת?
שאלה: איך ילדים מגיבים כשאומרים להם "אתה לא מצייר יפה"?
תשובה: פעמים רבות ילד קטן לא ממהר להצדיק את עצמו. הוא יכול לענות: "למה לא יפה?", או אפילו לא יבין את הטענה מלכתחילה. הילד שלם עם עצמו ואינו נכנס לעימות פנימי של "האם אני בסדר או לא?".
שאלה: מה קורה כשמדברים אל חפץ, למשל שולחן, ואומרים לו "אתה מלוכלך"?
תשובה: השולחן לא יגיב כלל. הוא כביכול בשלמות מוחלטת עם עצמו, אין לו שום דיאלוג פנימי של "אולי אני לא בסדר" ולכן גם אין מקום להצדקה.
שאלה: אז למה ילד טיפה גדול כן מגיב, אבל שונה ממבוגר?
תשובה: כי הילד בשלמות יחסית עם עצמו, וכשאומרים לו "אתה לא בסדר", הוא בעיקר תמה על ההאשמה: "למה אני לא בסדר?", ולא ממהר לספק הצדקות. הוא מעביר את נטל ההוכחה למבקר. מבוגר לעומת זאת, לעתים נוטה מיד להסביר למה הוא כן בסדר - וזה כבר מראה שיש לו ספק לגבי הערך העצמי שלו.
איך להעביר את נטל ההוכחה למוח הביקורתי?
שאלה: מה עושים ברגע שהמוח מטיח בנו "אתה לא בסדר, אתה לא מספיק חכם, אתה עצלן"?
תשובה: אם רוצים לאמץ אהבה עצמית עמוקה, עדיף לשאול: "למה זה רע אם אני לא חכם מספיק?", או "איפה כתוב שחייבים להיות יותר חכמים?". אתה מעביר את המוח למצב שבו הוא צריך להסביר למה זה לא בסדר. במקום לומר לו "אני כן חכם", אומרים: "מי אמר שזה חסרון להיות פחות חכם? ולמה אתה חושב שאני פחות חכם?".
שאלה: מה קורה אחרי שעושים זאת מספיק פעמים?
תשובה: אם בכל פעם שהמוח שולח ביקורת, מעבירים לו את נטל ההוכחה, עלול לקרות מצב שבו פשוט מפסיקים להילחץ ממחשבות שליליות. ייתכן להגיע לשלווה פנימית עמוקה, אבל אז עלולה להופיע גם תחושה שאין משמעות לרצונות. כי אם הכל בסדר תמיד, לא צריך לשנות כלום, לא צריך להיות טוב יותר, כי הכל כבר בסדר.
שאלה: אז איך בכל זאת לשמור על "נורמליות"?
תשובה: אפשר לבחור לשחק את "משחק החיים", שבו לפעמים בכל זאת נמשיך להתאמץ ולהשתפר, נחשוב "אולי אני כן צריך להיות קצת יותר טוב בכושר", אבל מתוך ידיעה שאפשר בכל רגע לזרוק את הביקורת ולהגיד "מי אמר שזה לא בסדר?". כך ניתן לשלב בין קיום הרצונות האישיים לבין חופש פנימי מלא, שבו לא חייבים הצדקות כל הזמן.
שאלה: האם המגננה הכי טובה היא התקפה?
תשובה: אפשר לראות בזה סוג של "התקפה" על המוח: במקום לגונן ולהצטדק, תוקפים את ההנחה עצמה: "למה אתה אומר שזה רע? מי קבע שזה רע?". זה לא בדיוק התקפה אלא העברת השאלה בחזרה אל מקור הטענה.
שאלה: ומה קורה אם המוח בכל זאת ממשיך להביא סיבות?
תשובה: אז אפשר לשאול: "אז מה? למה זה בהכרח רע?". כך כל הסיבות מתפרקות. זה מוביל למצב של קבלה עצמית וביטחון עצמי שלא תלוי בהישג או תכונה חיצונית.
לסיכום, מהו המפתח לשחרור מביקורת עצמית?
שאלה: איך מסכמים את הרעיון של אהבה עצמית ללא תנאי?
תשובה: הרעיון הוא לא להוכיח כל הזמן שאתה "כן טוב", אלא לשאול: "מי אמר שאני לא טוב? ולמה זה לא בסדר גם אם כן?". במקום לחפש הצדקות והוכחות, אפשר להעביר את השאלה חזרה אל הביקורת הפנימית, כך שהדיאלוג הפנימי הופך לחופשי יותר, ומאפשר יותר קבלה עצמית אמיתית.
- אהבה עצמית והערכה עצמית
- ביטחון עצמי מול ביקורת עצמית
- חופש פנימי וקבלה עצמית
- משמעות החיים והדיאלוג הפנימי
אליעד: עכשיו, יש נושא שנקרא אהבה עצמית. מכירים את הסיפור הזה? מה זה אומר לאהוב את עצמך?
ש: לקבל את עצמך...
אליעד: מה זה אומר לקבל את זה? החלפת את המילה במקום, לאהוב את עצמך, ללקבל את עצמך. יש שתי דרכים בלאהוב את עצמך אתה אומר, אני אוהבת את הבית. למה אני אוהב את הבית? כי... ואתה מביא סיבות. אני אוהב את האוכל. למה? כי... ואתה מביא סיבות. אז למה אני אוהב את עצמי? כי... סיבות. זה הפרוש הפשוט של "אני אוהב את עצמי."
אתה אוהב את עצמך כי... ואתה רוצה את הטוב ברוב הפעמים. והסברנו את זה, הרבה פעמים שזה סוג של, שנא עצמית. כי בעצמם אתה אומר, אני אוהב את זה בזכות, אני אוהב את זה בגלל.
עכשיו, יש לנו מושג שנקרא נטל ההוכחה. זוכרים את המושג הזה? מישהו אומר לך, אדוני, אתה חייב לי כסף. עכשיו, האם אתה תנסה לשכנע אותו, שאתה לא חייב לו כסף. או שתגיד לו, אתה חושב שאני חייב אז, תוכיח לי שאני חייב. מה עדיף לך להגיד?
להוכיח שלא רצחת. או עדיף לך, שהם יוכיחו לך, שלא רצחת. שיוכיחו הם. מה אתה צריך להסתבך? אם אין לי הוכחה, אם אין לי תיעוד איפה היית. אז אני צריך להוכיח שאני לא עשיתי? שהוא יוכיח שעשיתי. נכון?
עכשיו, הדבר הזה רלוונטי גם לסיפור של, אהבה עצמית. שימו לב, איך מתחיל כל הסיפור? המוח של האדם בא ואמור לו: "אתה לא בסדר." עכשיו, מה אתה עושה, כשהמוח אומר לך: " אתה לא מספיק טוב." מה אז קורה?
נגיד המוח שלך אומר לך אתה לא מספיק טוב כי... "אתה לא מספיק בכושר" סבבה עכשיו, מה הדיאלוג הפנימי שלך? מה אתה עושה? תשובה: לא נכון, אני כן בכושר. או אז מה אם אני לא בכשור אבל אני משהו... זה מה שקורה באופן אוטומטי אצל אנשים.
במקרה כזה, היכן נמצא נטל ההוכחה? המוח אומר לך, אתה לא טוב כי... ואז מה אתה עונה לו? לא נכון. אני כן בכושר. אני כן בסדר. גם אם אני לא בסדר בזה, אני בסדר בדברים אחרים. אז איפה ניטל ההוכחה נמצא? אצלך? או אצלו? אצלך. אתה עכשיו מנסה להוכיח, שאתה בסדר. וזה אומר, שאתה לא אוהב את עצמך. למה?
שימו לב, למשהו מעניין. עכשיו נגיד, נבוא לילד ונגיד לו תקשיב, אתה לא בסדר כי משהו... איך הוא יגיב? נגיד אתה אומר לו, אתה לא מצייר יפה. מה הוא יגיד לך? אני מצייר יפה, תראה איזה יפה ציירתי. ככול שהוא יותר קטן, הוא פחות ינסה להצטדק. שהוא יענה לך: "מה? מי? מה? מה אתה אומר?"
אוקי? עכשיו, בואו נלך רמה אחת יותר למטה. תגיעי לשולחן, תאמר לו שהוא מלוכלך. איך הוא יגיב? לא יגיב. נכון? עכשיו, הילד הוא קרוב לשולחן. מה זאת אומרת? "השולחן שלם עם עצמו." הוא כל כך שלם עצמו, שגם אם תאמר לו שהוא לא בסדר, הוא לא יבין מה אמרת, ולא יגיב.
עכשיו, בא נעבור לילד. אם תגיד לילד שהוא לא בסדר, הוא יגיב. אבל הוא ישמים את נטל ההוכחה עליך. "למה אני לא בסדר?" "מה הבעיה? למה אסור?" אתה צריך להסביר לו, למה הוא לא בסדר. ילד לא ינסה להסביר לך, למה הוא לא בסדר. הוא יבוא אותך למצב. שאתה תצטרך להסביר לו, למה הוא לא בסדר.
ש: כי אין לו תודעה?
אליעד: לא. כי אין לו בעיה עם עצמו. הוא בסדר לו עם עצמו. אתה אומר לו שהוא לא בסדר. הוא עונה לך, "למה אתה חושב, שאני לא בסדר?" כי הוא לא חושב שהוא לא בסדר. אתה מבין?
אם אתה שלם עם עצמך, ומישהו אומר לך, למה אתה עושה ככה? אז תענה לו, למה לא? שים לב לאינסטינקט, אם עכשיו מישהו ישאל אותך, למה את עושה ככה וככה. האם אתה תענה לו, כי... או תעביר את ניטל ההוכחה אליו? מה הבעיה? למה לא? מה אוטומטית אתה תעשה?
ש: תלוי בנסיבות.
אליעד: עכשיו, ישם לב, למה אתה לובש חולצה קצרה?
ש: כי חם לי.
אליעד: אוקי. למה אתה לובש חולצה, בצבע שחור?
ש: כי אני אוהב.
אליעד: אוקי. איפה יש יותר סיכוי, שתגיד לי כי... ואיפה יש יותר סיכוי שתגיד לי, למה לא? מה לדוגמה אני אשאל אותך, ותענה לי למה לא?
עכשיו ישים לב למשהו מעניין, אם אני אשאל אותך שאלה, למשהו שאתה לא כל כך שלם עם עצמך, אז זה ישתקף בזה שתצטדק. אני אומר לך, למה עשית ככה, וככה? עכשיו, אם אתה לא שלם עם עצמך, תענה: כי, וזה, ושם, סיפורים, ועניינים. גם אם אתה, תענה לי תשובות נכונות. עכשיו, ניטל ההוכחה הוא עליך. וזה אומר, שבעצם, אתה לא שלם עם עצמך.
אבל, במקרה שאתה, שלם עם עצמך. למה אתה עושה ככה, וככה? אתה עונה: למה לא? מה הבעיה? למה אתה הולך ישר, ולא עקום? למה לא? מה הבעיה? הבנו? מה שזה אומר, ילד לדוגמה, שאתה תשאל אותו, למה אתה עושה ככה? מה הוא יענה לך?
הוא לא יבין. אין לו עדיין את המקום שהוא לא בסדר, כך שהוא לא ינסה להצטדק. מה שאני אומר בזה, כשהאדם מול עצמו, בדיאלוג הפני של עצמו, כשהמוח שלך, מעביר ביקרות על עצמך. אתה לא טוב, אתה לא מוצלח, לא הפסקת, אתה לא... מביא לך הרבה האשמות.
מה בדרך כלל, האדם עושה? אומר, לא נכון. הספקתי. מנסה להצטדק, וסיפורים ועניינים. ושזה כאילו, "מאהבה עצמית." "אני אוכיח לעצמי שאני טוב." אבל, זה לא נכון. כי באהבה עצמית אמתית ביותר פנימי.
אתה אומר לחשוב, למה אתה בכלל חושב, שאתה לא טוב? איך בכלל הגעת למסקנה שאתה לא טוב? למה שתהיה לא טוב? זרוק את ההוכחה, על המוח. כשהוא אומר לך, אתה לא טוב, כי אתה לא בכושר. אוקי, קודם כול, אני בכלל לא הכושר? ואם כן, אז מה הבעיה? למה אני צריך להתנצל? שהוא יסביר מה לא בסדר.
ש: המגננה הכי טובה, היא התקפה.
אליעד: האם אתה הבטוח בזה? זה נושא אחר. אוקי, שכל אחד ישמים לב עם עצמו בנושא שלנו. כשהמוח שלך אומר לך כשאתה, לא טוב כי אתה לא מספיק חכם. עכשיו אם אתה לא מספיק חכם מה אתה עונה לו?
ש: אני כן חכם.
אליעד: ואז עכשיו, אתה מתחיל... כי אתה לא שלם עם עצמך. עכשיו, אם היית חכם מה היית עונה לו? כשהוא אמר לך: שאתה לא מספיק חכם. מה אתה עונה? עכשיו, שים לב, למשהו מעניין בהמשך של הקודם מי שחכם יש לו, שתי הנחות יסוד. אחת, שאתה לא חכם. שתיים, שזה רע. נכון?
אם אתה בא ממקום שאתה שלם עם עצמך, אז בעצם כשהוא אומר לך, שאתה לא חכם. יש לו, ראיית עולם עקובה. הכוונה שזה לא טוב, זה בכלל לא טוב להיות, לא חכם? הרצה עקובה, לא אני עקום. למה אני צריך להסתדר, שהיא תסתדר.
זה לא שכדור הארץ סובב סביב בשמש, זה שכל העולם כולו סובב סביבי. שהעולם התיישר סביבי. למה אני אמור להתיישר סביבו? זה אומר, שאתה יכול להגיד למוח שלך, אני באמת לא חכם? בכלל לא חכם? והוא יענה לך כן, בזה ובזה אתה לא חכם. תענה לו: אוקי, ו... מה הבעיה? עכשיו באהבה עצמית הפנימית, אתה זורק את נטיל ההוכחה על השני. אתה רוצה לתת דוגמה?
נגיד, שהמוח אומר לך, שאתה עצלן. למה מה הבעיה? כל פעם, שהמוח מנסה לקטוש אותך, זרוק את נטיל ההוכחה עליו. עכשיו, מה יקרה אם תעשה את זה, מספיק פעמים? אתה תגיע לתופעה של, המקרה הראשון שדברנו עליו היום.
אתה תהיה שלם עם עצמך במאה אחוז. לא יהיו לך רצונות. ואז אתה תתחיל לדמיין כל מיני דמיונות. ולכן, אם אתה רוצה להיות, "נורמאלי" אז תשחק משחק, תגיד לעצמך, אני יכוך לזרוק את ניטל ההוכחה על המוח, ואז הוא לא יבלבל לי את המוח.
ואני יכול להגיד, "בוא, אני אאמין שמעכשיו אני צריך להיות בסדר." ואז נשחק את השחק ואז אתה מבין, שאתה יכול להעיף ממך את המחשבה השלילית. אבל אני בחור לחשוב שלילי בשביל, שתהיה לי איזו משמעות. כי אם כל דבר, שהמוח יגיד לך שאתה לא בסדר. ואתה תענה לו, מי אמר? אין שום דבר מעבר. שזה גם בסדר. מי אמר שזה לא בסדר? אולי זה, בסדר שאין כלום? זה גם בסדר.
ש: לקבל את עצמך...
אליעד: מה זה אומר לקבל את זה? החלפת את המילה במקום, לאהוב את עצמך, ללקבל את עצמך. יש שתי דרכים בלאהוב את עצמך אתה אומר, אני אוהבת את הבית. למה אני אוהב את הבית? כי... ואתה מביא סיבות. אני אוהב את האוכל. למה? כי... ואתה מביא סיבות. אז למה אני אוהב את עצמי? כי... סיבות. זה הפרוש הפשוט של "אני אוהב את עצמי."
אתה אוהב את עצמך כי... ואתה רוצה את הטוב ברוב הפעמים. והסברנו את זה, הרבה פעמים שזה סוג של, שנא עצמית. כי בעצמם אתה אומר, אני אוהב את זה בזכות, אני אוהב את זה בגלל.
עכשיו, יש לנו מושג שנקרא נטל ההוכחה. זוכרים את המושג הזה? מישהו אומר לך, אדוני, אתה חייב לי כסף. עכשיו, האם אתה תנסה לשכנע אותו, שאתה לא חייב לו כסף. או שתגיד לו, אתה חושב שאני חייב אז, תוכיח לי שאני חייב. מה עדיף לך להגיד?
להוכיח שלא רצחת. או עדיף לך, שהם יוכיחו לך, שלא רצחת. שיוכיחו הם. מה אתה צריך להסתבך? אם אין לי הוכחה, אם אין לי תיעוד איפה היית. אז אני צריך להוכיח שאני לא עשיתי? שהוא יוכיח שעשיתי. נכון?
עכשיו, הדבר הזה רלוונטי גם לסיפור של, אהבה עצמית. שימו לב, איך מתחיל כל הסיפור? המוח של האדם בא ואמור לו: "אתה לא בסדר." עכשיו, מה אתה עושה, כשהמוח אומר לך: " אתה לא מספיק טוב." מה אז קורה?
נגיד המוח שלך אומר לך אתה לא מספיק טוב כי... "אתה לא מספיק בכושר" סבבה עכשיו, מה הדיאלוג הפנימי שלך? מה אתה עושה? תשובה: לא נכון, אני כן בכושר. או אז מה אם אני לא בכשור אבל אני משהו... זה מה שקורה באופן אוטומטי אצל אנשים.
במקרה כזה, היכן נמצא נטל ההוכחה? המוח אומר לך, אתה לא טוב כי... ואז מה אתה עונה לו? לא נכון. אני כן בכושר. אני כן בסדר. גם אם אני לא בסדר בזה, אני בסדר בדברים אחרים. אז איפה ניטל ההוכחה נמצא? אצלך? או אצלו? אצלך. אתה עכשיו מנסה להוכיח, שאתה בסדר. וזה אומר, שאתה לא אוהב את עצמך. למה?
שימו לב, למשהו מעניין. עכשיו נגיד, נבוא לילד ונגיד לו תקשיב, אתה לא בסדר כי משהו... איך הוא יגיב? נגיד אתה אומר לו, אתה לא מצייר יפה. מה הוא יגיד לך? אני מצייר יפה, תראה איזה יפה ציירתי. ככול שהוא יותר קטן, הוא פחות ינסה להצטדק. שהוא יענה לך: "מה? מי? מה? מה אתה אומר?"
אוקי? עכשיו, בואו נלך רמה אחת יותר למטה. תגיעי לשולחן, תאמר לו שהוא מלוכלך. איך הוא יגיב? לא יגיב. נכון? עכשיו, הילד הוא קרוב לשולחן. מה זאת אומרת? "השולחן שלם עם עצמו." הוא כל כך שלם עצמו, שגם אם תאמר לו שהוא לא בסדר, הוא לא יבין מה אמרת, ולא יגיב.
עכשיו, בא נעבור לילד. אם תגיד לילד שהוא לא בסדר, הוא יגיב. אבל הוא ישמים את נטל ההוכחה עליך. "למה אני לא בסדר?" "מה הבעיה? למה אסור?" אתה צריך להסביר לו, למה הוא לא בסדר. ילד לא ינסה להסביר לך, למה הוא לא בסדר. הוא יבוא אותך למצב. שאתה תצטרך להסביר לו, למה הוא לא בסדר.
ש: כי אין לו תודעה?
אליעד: לא. כי אין לו בעיה עם עצמו. הוא בסדר לו עם עצמו. אתה אומר לו שהוא לא בסדר. הוא עונה לך, "למה אתה חושב, שאני לא בסדר?" כי הוא לא חושב שהוא לא בסדר. אתה מבין?
אם אתה שלם עם עצמך, ומישהו אומר לך, למה אתה עושה ככה? אז תענה לו, למה לא? שים לב לאינסטינקט, אם עכשיו מישהו ישאל אותך, למה את עושה ככה וככה. האם אתה תענה לו, כי... או תעביר את ניטל ההוכחה אליו? מה הבעיה? למה לא? מה אוטומטית אתה תעשה?
ש: תלוי בנסיבות.
אליעד: עכשיו, ישם לב, למה אתה לובש חולצה קצרה?
ש: כי חם לי.
אליעד: אוקי. למה אתה לובש חולצה, בצבע שחור?
ש: כי אני אוהב.
אליעד: אוקי. איפה יש יותר סיכוי, שתגיד לי כי... ואיפה יש יותר סיכוי שתגיד לי, למה לא? מה לדוגמה אני אשאל אותך, ותענה לי למה לא?
עכשיו ישים לב למשהו מעניין, אם אני אשאל אותך שאלה, למשהו שאתה לא כל כך שלם עם עצמך, אז זה ישתקף בזה שתצטדק. אני אומר לך, למה עשית ככה, וככה? עכשיו, אם אתה לא שלם עם עצמך, תענה: כי, וזה, ושם, סיפורים, ועניינים. גם אם אתה, תענה לי תשובות נכונות. עכשיו, ניטל ההוכחה הוא עליך. וזה אומר, שבעצם, אתה לא שלם עם עצמך.
אבל, במקרה שאתה, שלם עם עצמך. למה אתה עושה ככה, וככה? אתה עונה: למה לא? מה הבעיה? למה אתה הולך ישר, ולא עקום? למה לא? מה הבעיה? הבנו? מה שזה אומר, ילד לדוגמה, שאתה תשאל אותו, למה אתה עושה ככה? מה הוא יענה לך?
הוא לא יבין. אין לו עדיין את המקום שהוא לא בסדר, כך שהוא לא ינסה להצטדק. מה שאני אומר בזה, כשהאדם מול עצמו, בדיאלוג הפני של עצמו, כשהמוח שלך, מעביר ביקרות על עצמך. אתה לא טוב, אתה לא מוצלח, לא הפסקת, אתה לא... מביא לך הרבה האשמות.
מה בדרך כלל, האדם עושה? אומר, לא נכון. הספקתי. מנסה להצטדק, וסיפורים ועניינים. ושזה כאילו, "מאהבה עצמית." "אני אוכיח לעצמי שאני טוב." אבל, זה לא נכון. כי באהבה עצמית אמתית ביותר פנימי.
אתה אומר לחשוב, למה אתה בכלל חושב, שאתה לא טוב? איך בכלל הגעת למסקנה שאתה לא טוב? למה שתהיה לא טוב? זרוק את ההוכחה, על המוח. כשהוא אומר לך, אתה לא טוב, כי אתה לא בכושר. אוקי, קודם כול, אני בכלל לא הכושר? ואם כן, אז מה הבעיה? למה אני צריך להתנצל? שהוא יסביר מה לא בסדר.
ש: המגננה הכי טובה, היא התקפה.
אליעד: האם אתה הבטוח בזה? זה נושא אחר. אוקי, שכל אחד ישמים לב עם עצמו בנושא שלנו. כשהמוח שלך אומר לך כשאתה, לא טוב כי אתה לא מספיק חכם. עכשיו אם אתה לא מספיק חכם מה אתה עונה לו?
ש: אני כן חכם.
אליעד: ואז עכשיו, אתה מתחיל... כי אתה לא שלם עם עצמך. עכשיו, אם היית חכם מה היית עונה לו? כשהוא אמר לך: שאתה לא מספיק חכם. מה אתה עונה? עכשיו, שים לב, למשהו מעניין בהמשך של הקודם מי שחכם יש לו, שתי הנחות יסוד. אחת, שאתה לא חכם. שתיים, שזה רע. נכון?
אם אתה בא ממקום שאתה שלם עם עצמך, אז בעצם כשהוא אומר לך, שאתה לא חכם. יש לו, ראיית עולם עקובה. הכוונה שזה לא טוב, זה בכלל לא טוב להיות, לא חכם? הרצה עקובה, לא אני עקום. למה אני צריך להסתדר, שהיא תסתדר.
זה לא שכדור הארץ סובב סביב בשמש, זה שכל העולם כולו סובב סביבי. שהעולם התיישר סביבי. למה אני אמור להתיישר סביבו? זה אומר, שאתה יכול להגיד למוח שלך, אני באמת לא חכם? בכלל לא חכם? והוא יענה לך כן, בזה ובזה אתה לא חכם. תענה לו: אוקי, ו... מה הבעיה? עכשיו באהבה עצמית הפנימית, אתה זורק את נטיל ההוכחה על השני. אתה רוצה לתת דוגמה?
נגיד, שהמוח אומר לך, שאתה עצלן. למה מה הבעיה? כל פעם, שהמוח מנסה לקטוש אותך, זרוק את נטיל ההוכחה עליו. עכשיו, מה יקרה אם תעשה את זה, מספיק פעמים? אתה תגיע לתופעה של, המקרה הראשון שדברנו עליו היום.
אתה תהיה שלם עם עצמך במאה אחוז. לא יהיו לך רצונות. ואז אתה תתחיל לדמיין כל מיני דמיונות. ולכן, אם אתה רוצה להיות, "נורמאלי" אז תשחק משחק, תגיד לעצמך, אני יכוך לזרוק את ניטל ההוכחה על המוח, ואז הוא לא יבלבל לי את המוח.
ואני יכול להגיד, "בוא, אני אאמין שמעכשיו אני צריך להיות בסדר." ואז נשחק את השחק ואז אתה מבין, שאתה יכול להעיף ממך את המחשבה השלילית. אבל אני בחור לחשוב שלילי בשביל, שתהיה לי איזו משמעות. כי אם כל דבר, שהמוח יגיד לך שאתה לא בסדר. ואתה תענה לו, מי אמר? אין שום דבר מעבר. שזה גם בסדר. מי אמר שזה לא בסדר? אולי זה, בסדר שאין כלום? זה גם בסדר.
050-3331-331