וכאן תתבאר עוד שיטת מניפולציה ושתילת מחשבות, ואיך באפשרותך להקדים תרופה למכה, דהיינו, איך באפשרותך להתגונן מראש לתגובה של היריב שלך, על ידי זה שמראש תנסח את הטענה / הרעיון שלך בצורה טובה יותר, וכמו שהסברתי את זה לעומק, במקום אחר.
ושיטת שתילת המחשבות הפעם, היא מבוססת על הרעיון שאומר, שלא ניתן להוכיח שום דבר במאה אחוז. ולא משנה איזה רעיון ומה הרעיון, לא ניתן להוכיח שהוא נכון במאה אחוז.
וממילא זה אומר, שאם אתה לדוגמה שואל מישהו שאלה, ואתה רוצה מראש שהוא יחשוב על השאלה שלך פעם נוספת לפני שהוא עונה לך, ואם אתה רוצה מראש לענות לכל תגובה אפשרית שלו, אז באפשרות להעלות את רמת הוודאות של השאלה, לרמה כזאת ששום תשובה לא תהיה אפשרית על השאלה שלך.
לדוגמה, נניח שאתה רוצה לשאול מישהו "למה אתה לא רוצה לקנות את המוצר". עכשיו, נניח שהוא יכול לתת לך תשובות כאלו ואחרות. ונניח שאתה רוצה מראש לנטרל את התשובות האלו. לכן לדוגמה באפשרותך לשאול "האם אתה בטוח / באמת בטוח / בטוח במאה אחוז, שאתה לא רוצה לקנות את המוצר". ומה בעצם עשינו כאן, מראש הוספנו רמת וודאות לשאלה, על ידי שימוש במילים של וודאות. כגון: באמת / באמת אחוז / בטוח / וודאות, וכיו"ב מילים שמעלות את הרף של השאלה, וממילא מנטרלות תשובות יחסיות אפשריות, שאינן נכונות באופן מוחלט אלא רק באופן יחסי.
לאיזה שאלה יותר קל לך להשיב, האם לשאלה "האם אתה אוהב חתולים" או לשאלה "האם אתה בטוח שאתה באמת בלב שלם אוהב חתולים". התשובה בד"כ תהיה, שיותר קל לענות לשאלה הראשונה, מאשר לשנייה. כי כאשר רמת הוודאות של התשובה הנדרשת עולה, כך רמת הביטחון של העונה, יורדת במקביל.
כי עקרונית, למוח, יותר קל לחשוב ש X נכון, מאשר להיות בטוח במאה אחוז ש X נכון. ולכן, לדוגמה אם אתה רוצה לקבל תשובה שלילית, אז במקום לשאול, "האם אתה חושב ש", אפשרי לשאול "האם אתה באמת חושב ש". במקרה שבו רוצים שהבן אדם לא יענה תשובה חיובית לשאלה.
כי ממילא מכל זה ניתן ללמוד גם את ההפך, שאם אתה שואל שאלה ורוצה לקבל תשובה חיובית, אז במקרה כזה תוריד מהשאלה את רכיבי הוודאות שלה, ותאפשר לשומע להרגיש בנוח לתת תשובה, שהיא נכונה גם באופן יחסי.
לדוגמה, אם אתה רוצה לקבל תשובה חיובית, אז במקום לשאול "האם אתה בטוח ש X", תשאל "האם יכול להיות שאולי נראה לך ש X נכון מהיבט כלשהו". כאשר כמובן לא באמת צריך לנסח בדיוק את הניסוח הזה, אבל כן צריך להוריד רכיבי וודאות מהשאלה ולהוסיף לשאלה רכיבי יחסיות, שמאפשרים לתשובה יחסית גם להיות נכונה. ושהשומע ירגיש בנוח לענות תשובה חיובית, גם אם היא לא נכונה במאת האחוזים.
ובקיצור, העיקרון הוא, שאם מראש אתה רוצה לשתול מחשבה בראש של השומע, כדי שהוא לדוגמה ייתן לך / לעצמו תשובה שלילית לשאלה כלשהי, אז פשוט תעלה את רמת הוודאות של השאלה. ובכך אתה מעביר את נטל ההוכחה אליו, ומעלה לו את רף נטל ההוכחה, כדי שהוא לא יוכל לענות תשובה חיובית. ולהפך, אם ברצונך לקבל תשובה חיובית, תוריד את רף נטל ההוכחה.
ואעפ"כ יש מקרים יוצאים מן הכלל. כגון לדוגמה שאתה חושב שהבן אדם שמולך, לא באמת יחשוב על השאלה לעומק, אלא סתם יזרוק לך תשובה כלשהי, שאתה לא רוצה אותה. ואז במקרה כזה, אסור לך להעלות את רף נטל ההוכחה שבשאלה. כי אז בעצם שתלת לאדם השני, מחשבה שלילית שאתה לא רוצה לשתול אותה.
לדוגמה: נניח שאתה שואל מישהו, האם אתה בטוח במאה אחוז שאתה לא רוצה לעשות X. ונניח שאתה רוצה שהוא יגיד שהוא לא בטוח. אז אם הוא סתם יזרוק לך תשובה, שהוא באמת בטוח במאה אחוז שהוא לא רוצה לעשות X, אז ממילא אתה גרמת לכך שהוא שתל לעצמו מחשבה...
ושיטת שתילת המחשבות הפעם, היא מבוססת על הרעיון שאומר, שלא ניתן להוכיח שום דבר במאה אחוז. ולא משנה איזה רעיון ומה הרעיון, לא ניתן להוכיח שהוא נכון במאה אחוז.
וממילא זה אומר, שאם אתה לדוגמה שואל מישהו שאלה, ואתה רוצה מראש שהוא יחשוב על השאלה שלך פעם נוספת לפני שהוא עונה לך, ואם אתה רוצה מראש לענות לכל תגובה אפשרית שלו, אז באפשרות להעלות את רמת הוודאות של השאלה, לרמה כזאת ששום תשובה לא תהיה אפשרית על השאלה שלך.
לדוגמה, נניח שאתה רוצה לשאול מישהו "למה אתה לא רוצה לקנות את המוצר". עכשיו, נניח שהוא יכול לתת לך תשובות כאלו ואחרות. ונניח שאתה רוצה מראש לנטרל את התשובות האלו. לכן לדוגמה באפשרותך לשאול "האם אתה בטוח / באמת בטוח / בטוח במאה אחוז, שאתה לא רוצה לקנות את המוצר". ומה בעצם עשינו כאן, מראש הוספנו רמת וודאות לשאלה, על ידי שימוש במילים של וודאות. כגון: באמת / באמת אחוז / בטוח / וודאות, וכיו"ב מילים שמעלות את הרף של השאלה, וממילא מנטרלות תשובות יחסיות אפשריות, שאינן נכונות באופן מוחלט אלא רק באופן יחסי.
לאיזה שאלה יותר קל לך להשיב, האם לשאלה "האם אתה אוהב חתולים" או לשאלה "האם אתה בטוח שאתה באמת בלב שלם אוהב חתולים". התשובה בד"כ תהיה, שיותר קל לענות לשאלה הראשונה, מאשר לשנייה. כי כאשר רמת הוודאות של התשובה הנדרשת עולה, כך רמת הביטחון של העונה, יורדת במקביל.
כי עקרונית, למוח, יותר קל לחשוב ש X נכון, מאשר להיות בטוח במאה אחוז ש X נכון. ולכן, לדוגמה אם אתה רוצה לקבל תשובה שלילית, אז במקום לשאול, "האם אתה חושב ש", אפשרי לשאול "האם אתה באמת חושב ש". במקרה שבו רוצים שהבן אדם לא יענה תשובה חיובית לשאלה.
כי ממילא מכל זה ניתן ללמוד גם את ההפך, שאם אתה שואל שאלה ורוצה לקבל תשובה חיובית, אז במקרה כזה תוריד מהשאלה את רכיבי הוודאות שלה, ותאפשר לשומע להרגיש בנוח לתת תשובה, שהיא נכונה גם באופן יחסי.
לדוגמה, אם אתה רוצה לקבל תשובה חיובית, אז במקום לשאול "האם אתה בטוח ש X", תשאל "האם יכול להיות שאולי נראה לך ש X נכון מהיבט כלשהו". כאשר כמובן לא באמת צריך לנסח בדיוק את הניסוח הזה, אבל כן צריך להוריד רכיבי וודאות מהשאלה ולהוסיף לשאלה רכיבי יחסיות, שמאפשרים לתשובה יחסית גם להיות נכונה. ושהשומע ירגיש בנוח לענות תשובה חיובית, גם אם היא לא נכונה במאת האחוזים.
ובקיצור, העיקרון הוא, שאם מראש אתה רוצה לשתול מחשבה בראש של השומע, כדי שהוא לדוגמה ייתן לך / לעצמו תשובה שלילית לשאלה כלשהי, אז פשוט תעלה את רמת הוודאות של השאלה. ובכך אתה מעביר את נטל ההוכחה אליו, ומעלה לו את רף נטל ההוכחה, כדי שהוא לא יוכל לענות תשובה חיובית. ולהפך, אם ברצונך לקבל תשובה חיובית, תוריד את רף נטל ההוכחה.
ואעפ"כ יש מקרים יוצאים מן הכלל. כגון לדוגמה שאתה חושב שהבן אדם שמולך, לא באמת יחשוב על השאלה לעומק, אלא סתם יזרוק לך תשובה כלשהי, שאתה לא רוצה אותה. ואז במקרה כזה, אסור לך להעלות את רף נטל ההוכחה שבשאלה. כי אז בעצם שתלת לאדם השני, מחשבה שלילית שאתה לא רוצה לשתול אותה.
לדוגמה: נניח שאתה שואל מישהו, האם אתה בטוח במאה אחוז שאתה לא רוצה לעשות X. ונניח שאתה רוצה שהוא יגיד שהוא לא בטוח. אז אם הוא סתם יזרוק לך תשובה, שהוא באמת בטוח במאה אחוז שהוא לא רוצה לעשות X, אז ממילא אתה גרמת לכך שהוא שתל לעצמו מחשבה...
050-3331-331