הסוד של: מהו שורש *כל* המציאות/ה"אני" / כל הסיבות / הנאה סבל? ועוד - חלק 1... בין הטוב לבין הרע. ובקצה התחתון ביותר נמצא שיא הסבל ובקצה העליון ביותר נמצאת שיא ההנאה, שיא האושר, שיא השלמות וכולי. וכל אדם בעולם בכל רגע ורגע נמצא על נקודה כלשהי בין שיא האושר לבין שיא הסבל. כי תחושת ... שום רצון עצמי כלל, אצלה באמת אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. ואם האדם היה רוצה את המציאות בשלמות כפי מה שהיא, הרי שלא היה צריך להישאר אצל האדם שום רצון עצמי כלשהו מכל סוג שהוא. וכל העדפה שיש לאדם לגבי דבר כלשהו, אפילו ההעדפה של האדם להיות בריא במקום להיות חולה, או לחיות במקום למות וכיוב, או אפילו הרצון של האדם להרגיש טוב, או הרצון להיות קיים, כל דבר שהאדם מעדיף אותו יותר מאשר דבר אחר, הרי שהוא ביטוי לכך שהאדם עדיין לא רוצה את המציאות בשלמות כפי מה שהיא. ובכל רגע ורגע יש לאדם רצונות שונים שבהם הוא כן רוצה את המציאות. ויש גם רצונות ... שכוס המים יכולים להיות לה שני מצבים. מצב אחד שבו היא מלאה באופן חלקי ומצב שני שבו היא מלאה בשלמות. וכאשר הכוס מלאה באופן חלקי, יש אין סוף אפשרויות ומצבים לרמה שבה הכוס מלאה. כי ניתן למלא את הכוס ... כי כל כוס, יש כוס אחרת גדולה ממנה. ואם ניקח שתי כוסות שונות בגודלן, ושתיהן יהיו מלאות עד סופן בשלמות, ונשאל: איזו כוס מלאה יותר? אז התשובה תהיה, ששתי הכוסות מלאות בשלמות ב 100% באותה המידה, ואף על פי כן כוס אחת תהיה עם רמת שלמות גדולה יותר מאשר הכוס השנייה. והנמשל: הרצון של האדם הוא כמו כוס וכלי קיבול של אושר. ויש את הכוס ... האדם נובע רק מהפער שבין הרצון שלו לבין המציאות. וכאשר האדם מגיע לנקודה שבה הוא לא רוצה שום דבר בשלמות, ממילא הוא מתאחד עם האדם שרוצה את הכל בשלמות. כי אם האדם באמת לא רוצה שום דבר בשלמות, הרי שממילא כבר אין שום הבדל אצלו בין שום דבר לשום דבר, וממילא הוא כן רוצה את הכל בשלמות. כי כדי שהאדם לא ירצה את המציאות, לשם כך הוא צריך כן לרצות איזה משהו אחר. אבל אם האדם ... הסבל, שם הכל מתהפך לטובה, ועכשיו האדם מתחיל להתקדם בסולם של העולם שכולו טוב. שבו האדם תמיד מרגיש טוב בשלמות. אלא שבכל פעם רמת השלמות הזאת עולה, על ידי זה שהרצון של האדם בכל רגע הופך להיות גדול יותר, ועל ידי זה האדם נהנה ... שיש בין הצירים האלו, היא נקודת ההשתוות, הנקודה שבה האדם מאפס את הרצון שלו ומשווה אותו למצב של המציאות בשלמות שאין שלמות אחריה. דהיינו, הנקודה שבה האדם משווה את הרצון העצמי שלו אל המציאות, נקודה שבה האדם חווה את ההעלמות של הרצון העצמי שלו, נקודה שבה האדם לא יכול להצביע על שום הבדל בין הרצון העצמי שלו לבין המציאות ... לבין הרע. נקודה שבה אין אצל האדם שום הבדל בין שיא הטוב לבין שיא הרע. נקודה שבה האדם מגיע לשלמות האחדות בין הטוב לבין הרע, בשלמות כזו שאין שלמות אחריה ושלמות גדולה ממנה. כי כל זמן שיש אצל האדם הבדל כלשהו בין טוב לבין רע, הרי שהאדם עדיין לא הגיע ... רוצה דבר כלשהו, באותו הרגע האדם לא רוצה את ההפך של אותו הדבר. כי האדם לא יכול גם לרצות בשלמות וגם לא לרצות בשלמות את אותו הדבר. וכל פעולה שאותה עושה האדם, היא בעצם רצון מוגדר ומוגבל. כי כאשר כל הרצונות של האדם ... הדבר וגם לא רוצה את הדבר בו זמנית. והאיזון הזה אפשרי על ידי שורש הרצון, ששם כל הרצונות מאוזנים בשלמות. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקום אחר. ובנקודת שורש הרצון, שם אין הבדל בין טוב לבין רע, כי ... כי יש אין סוף מעל אין סוף עד אין סוף. בדיוק כמו המשל של ציר הטוב האין סופי. ויש שלמות מעל שלמות עד אין סוף. ועכשיו נגלה עוד סוד, והוא כי לשורש הרצון ולשורש המחשבות ולכל שאר השורשים בעולם, יש להם ...