... ושל האושר שלו, הרי שהוא היה יודע, שמצד אחד, מחויב המציאות שהוא תמיד
ירגיש גם רע וגם טוב. ומצד שני, מחויב המציאות, שאין שום טוב ורע כלל. כי כל זמן שהאדם יודע ... רק רע. אבל כאשר האדם מבין באופן מחויב ומוחלט, שמחויב המציאות שהוא תמיד
ירגיש גם רע וגם טוב, דהיינו, כאשר האדם מבין בשלמות, שאין בעולם שלנו שום שלמות, אז ממילא ... האדם, בשלמות, לא מחפש את השלמות, זה בעצם אומר, שהאדם, בשלמות, מוכן
להרגיש גם רע. וכאשר האדם, בשלמות, מוכן
להרגיש גם רע, על ידי זה הרע, הוא כבר לא באמת רע. כך שהאדם סובל, רק משום שהוא חושב, שאפשרי ... המציאות, אז ממילא האדם לא יכול לדמיין את עצמו במצב אחר, שבו הוא לא
מרגיש גם רע, אלא האדם מסוגל לדמיין את עצמו, רק במצב שבו הוא
מרגיש גם רע תמיד. ועל ידי זה, הרצון של האדם להרגיש רק טוב, ושלא להרגיש שום רע כלל, הרצון ... בשלמות לא רוצה להרגיש רק טוב, כי אין רק טוב. דהיינו, האדם בשלמות רוצה
להרגיש גם רע. ואז ממילא, האדם מרגיש שלמות, גם כאשר הוא מרגיש רע. ואעפכ ולמרות כל הנל, מי שיתבונן יראה, כי האדם לא מסוגל להכיל, את זה שהוא תמיד
ירגיש גם רע. והאדם לא מסוגל להכיל, את זה שתמיד הוא יחווה חוסר שלמות. ולכאורה, עפ השכל ... מחויב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע. ואכ, מאחר שהשכל מחייב שהאדם תמיד
ירגיש גם רע, אכ, למה האדם לא מוכן לקבל את זה, שהוא תמיד
ירגיש גם רע? ולמה האדם ממשיך תמיד בתוך ליבו, לחפש את השלמות? ולמה האדם לא מוכן לקבל בלב שלם ובשלמות, את זה שהוא
מרגיש גם רע? והתשובה היא פשוטה, כי אכן מצד השכל האנושי, מחויב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם ... להיות נכונה. ולכן, גם כאשר האדם מבין בשכל שלו, שמחויב המציאות שהוא תמיד
ירגיש גם רע, הרי שהאדם לא מוכן לקבל את זה. כי הידיעה המחויבת מצד השכל, היא לא באמת מחויבת, ... וכל דבר מוגדר, הוא נפרד מכל שאר הדברים. ומנקודת המבט הזו, מחויב שהאדם
ירגיש גם רע תמיד. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, השכל עצמו הוא רק אפשרי בלבד, ושבה, התפישה ... בשכל הנפרד שלו. ומצד שני, האדם מבין, שמצד השכל הנפרד שלו, הוא תמיד
ירגיש גם רע. ואז האדם רוצה את זה בשלמות, כי הוא מבין שזה מחויב וכולי. ...