... באחרים בגלל שאין הבדל בין טוב לרע, האם מי שלא
מבדיל בין טוב לרע יפגע באחרים? לא
להבדיל בין טוב לרע , התאבדות ואין הבדל בין חיים למוות, פחד לפגוע באחרים, סם החיים וסם המוות, אם אין הבדל למה לא לפגוע באחרים האם מי שלא
מבדיל בין טוב לרע יפגע באחרים? אליעד כהן פותח את ההרצאה בשאלה מרכזית, האם אדם שלא
מבדיל בין טוב לרע, יהיה יותר מסוכן, כלומר, יפגע יותר באחרים, או שמא יפגע פחות או בכלל לא יפגע? בהנחה של חוסר הבחנה בין טוב לרע, האם התוצאה תהיה ... טובה. אלא שעל פי ההנחה הזאת, אם אדם לא היה מבחין בין טוב לרע, הוא לא היה שותף לרגשות שמובילים לתגובה מוסרית, כמו כעס או רצון לנקום. כאשר אדם לא
מבדיל בין טוב לרע, אפשר להניח כי הוא לא יפגע באחרים, בדיוק כמו תינוק שאין לו את ההבנה בין טוב לרע. תינוק לא מגיב בכעס או נקמה כאשר הוא נפגע, אלא בבכי, ... ולכן לא יגיב בנקמה או בכעס. הכאב עצמו לא יתפרש עבורו כסבל או רוע. למעשה, כדי שמישהו ירצה לפגוע במישהו אחר, הוא חייב להרגיש שנעשה לו עוול, כלומר,
להבדיל בין טוב לרע. רק אדם שמבין את המשמעות של פגיעה רגשית יכול להרגיש את הצורך לנקום. למרות זאת, ישנם אנשים שמסבירים לעצמם שאין הבדל בין טוב לרע כדי ... גם אם אדם בוחר לסיים את חייו, הוא לא עושה זאת מתוך אמונה שאין הבחנה בין החיים למוות, אלא כי הוא מרגיש שהחיים גרועים יותר מהמוות, כלומר, הוא עדיין
מבדיל בין טוב לרע. הסיבה למחשבות אובדניות לא נובעת מהשקפה לפיה אין הבדל בין החיים למוות, אלא דווקא מההפך - האדם סובל מהחיים ולכן רוצה להימלט מהם. הוא ... מוות טוב בעיניו. אדם כזה לא באמת סבור שאין הבדל בין טוב לרע, אלא פשוט מרגיש שהמציאות הנוכחית היא רעה עבורו, והמוות הוא הפתרון. מסקנה: האם אדם שלא
מבדיל בין טוב לרע יפגע באחרים? בסופו של דבר, אם אדם לא מבדל בין טוב לרע בכלל, לא תהיה לו תחושת פגיעה כלפי אחרים ולא יהיה לו צורך לפגוע באף אחד. ... טוב לרע והשפעתה על התנהגות פחד לפגוע באחרים משמעות החיים מול משמעות המוות תפיסת מציאות מוחלטת מול יחסית מוסריות ואי הבחנה בין טוב לרע האם מי שלא
מבדיל בין טוב לרע יפגע באחרים? השאלה המרכזית היא האם אדם שלא
מבדיל בין טוב לרע יהיה מסוכן יותר, כלומר, האם הוא יפגע באחרים יותר, פחות, או כלל לא? לכאורה, אפשר לחשוב שאדם כזה עשוי לפגוע באחרים, מכיוון שאין לו מערכת מוסרית שמונעת ממנו לעשות זאת. הרי כבר מגיל צעיר מלמדים אותנו שלהיות טוב זה לא לפגוע באחרים, ושפגיעה באחרים זה רע. לכן, אם מישהו מפסיק
להבדיל בין טוב לרע, אולי הוא יפסיק להתחשב בזולת ויתנהג איך שבא לו, כולל לפגוע באחרים. אבל, למעשה, ההנחה הזו אינה בהכרח נכונה. אם מישהו באמת ובתמים לא
מבדיל בין טוב לרע כלל, הוא גם לא יחוש שהוא נפגע מאחרים, ולכן לא תהיה לו מוטיבציה לנקום או לפגוע באחרים. איך ניתן להבין זאת דרך דוגמאות? תינוק, למשל, לא
מבדיל בין טוב לרע. אם תכאיב לו, הוא אמנם יבכה, אך לא מתוך הבנה שזה רע אלא מתוך רפלקס טבעי של כאב. הוא לא יתקוף אותך מתוך כעס או נקמה. גם קיר לא
מבדיל בין טוב לרע - אם תבעט בו, הוא לא יגיב כי אין לו תודעה או הבחנה מוסרית. מכאן נובע שאדם שלא מבדיל כלל בין טוב לרע לא יפגע באחרים, בדיוק כפי שתינוק או קיר לא פוגעים באיש. כדי שמישהו ירצה לפגוע באחרים, הוא צריך להרגיש נפגע בעצמו, ותחושת פגיעה נובעת מהיכולת
להבדיל בין טוב לרע. מה לגבי מי שמשתמש ברעיון של אין טוב ורע כדי להצדיק פגיעה? ישנם אנשים שמגיעים למסקנה שאין הבדל בין טוב לרע, אך בפועל הם עדיין ... בין טוב לרע, בין רצוי ללא רצוי. אז מה המסקנה? אדם שלא מבדיל בכלל בין טוב לרע לא יפגע באחרים, כי הוא גם לא יתפוס עצמו כנפגע. לעומת זאת, אדם שכן
מבדיל בין טוב לרע אבל במקביל גם אומר לעצמו שאין הבדל בין טוב לרע, עלול להשתמש בתפיסה הזו כדי להצדיק התנהגות שלילית. מי שרוצה להבין עוד יכול לחקור את ...