למה אנשים מרגישים רע ולמה נטל ההוכחה לא עובד?

אליעד כהן מסביר שכאשר אדם חש ברע, הוא נוטה לקבל כמובן מאליו את התחושה שהחיים שלו גרועים או שיש לו בעיה כלשהי. הטכניקה שהוא מציע להתמודדות עם תחושות רעות היא "שיטת נטל ההוכחה", כלומר, לשאול את המחשבה השלילית "מי אמר שזה רע?" ולהמשיך להתעקש על הוכחות לקיומה של הבעיה. הרעיון הוא להטיל ספק בכל אמירה שלילית שהמוח מציג. למשל, אם האדם מרגיש בודד, במקום לקבל את זה כאמת מוחלטת, הוא אמור לשאול את עצמו: "מי אמר שלהיות בודד זה רע? מי אמר שזה בכלל נכון שאני בודד?"

אליעד כהן מדגיש כי שיטת נטל ההוכחה יכולה באופן עקרוני לפתור לחלוטין את תחושת הרע, מפני שבסופו של דבר אין אפשרות להוכיח באופן מוחלט שמשהו הוא רע. עם זאת, הוא מזהה מכשול מרכזי שמונע את הצלחת השיטה: רוב האנשים מתקשים מאוד לחיות באי - ודאות מוחלטת. לדבריו, המכשול העיקרי הוא שהאדם אינו מוכן לקבל מצב שבו הוא אינו יודע דבר. כאשר האדם מטיל ספק במחשבות השליליות שלו, הוא מגיע לנקודה שבה אין לו ודאות גם לגבי ההיפך החיובי, וכך הוא נאלץ להתמודד עם אי - ידיעה. אנשים לא מוכנים לקבל אי - ידיעה כמצב לגיטימי, ולכן הם חוזרים אל ההנחה הבסיסית ש"זה רע" או ש"זה טוב", וכך הם שוב לכודים במעגל של ספק וסבל.

מהו שורש חטא עץ הדעת ומה המשמעות שלו?

אליעד כהן משתמש במטאפורה של סיפור אדם הראשון ועץ הדעת טוב ורע, כדי להמחיש את הקושי של האדם לחיות באי - ודאות. לפי הסיפור המקראי, אלוהים מצווה את האדם לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. לאחר שאדם אכל מעץ הדעת, הוא התחיל להבחין בין טוב לרע, ואז לכאורה אלוהים מעניש אותו ומגרש אותו מגן עדן. אך אליעד טוען שהסיפור הזה מייצג באופן סמלי את ההסתבכות של האדם בידיעה. לפני האכילה מהעץ, לאדם לא הייתה יכולת להבחין בין טוב ורע, ולכן הוא גם לא ידע שלהפר את הציווי זה "רע". לאחר שהוא אכל, הוא קיבל את היכולת להבדיל, ואז נתקע במחשבה שאכן עשה דבר רע, ושהוא חייב להיענש.

אליעד כהן מוסיף נקודה עמוקה יותר: האדם הראשון בעצם לא יכול היה להיות אשם באכילה מהעץ, כי לפני האכילה לא הייתה לו יכולת להבין את משמעות הציווי, וכך הוא היה לכאורה כמו "רובוט שלא מבין". האדם הראשון לכאורה היה יכול לטעון לאלוהים: "אני בכלל לא ידעתי להבדיל בין טוב ורע, ולכן לא הבנתי שאני עושה משהו לא נכון", אך האדם לא אמר זאת, כי ברגע שהתחיל להבדיל בין טוב לרע, הוא שכח שיכול היה להיות במצב שבו לא ידע את ההבדל.

המטאפורה הזו מדגימה שהסבל והרע מתחילים מהרגע שבו האדם מתחיל לדעת ולהגדיר מה טוב ומה רע. במצב של אי - ידיעה מוחלטת, אין שום אפשרות להרגיש סבל או רע, כי אין שום השוואה ושום הגדרה שיכולה להוביל לסבל.

מדוע קשה לאנשים להרגיש בנוח עם אי - ידיעה?

אליעד כהן מציין שהקושי העיקרי של אנשים להשתמש בטכניקת נטל ההוכחה או לקבל אי - ידיעה הוא שהזהות של האדם קשורה לידיעות שלו. אדם חווה את עצמו דרך מה שהוא יודע, ולכן להודות שהוא לא יודע זה כמו להרגיש שהוא לא קיים. אנשים נאחזים בידיעה על מנת לחוש בטוחים, ולכן כשעולה ספק, הם מנסים מהר מאוד להיאחז שוב בידיעה אחרת, גם אם הידיעה הזו שוב מובילה לסבל.

לדוגמה, אדם שואל את עצמו "איך אדע מה האמת?" ואז הוא לחוץ למצוא תשובה. אליעד מסביר שאין הכרח שהאדם ידע את האמת, ואולי האמת היא בדיוק שהוא לא יודע. אך עבור רוב האנשים, להגיד "אני לא יודע" זה מצב בלתי נסבל, כי הם רגילים לחשוב שהם חייבים לדעת כדי להרגיש קיימים ובטוחים.

איך להרגיש בנוח עם לא לדעת שום דבר?

אליעד כהן מציע שהפיתרון האמיתי לחיים ללא סבל הוא לקבל את האי - ידיעה בצורה מוחלטת. הוא אומר שהאדם לא צריך אפילו להרגיש בנוח עם אי - ידיעה, אלא פשוט להפסיק להיאבק בכך שהוא לא יודע. הוא מציג את הרעיון שאם האדם מצליח לוותר על הצורך לדעת ולהגדיר את הכל, הוא ישתחרר מהסבל באופן מוחלט. במצב כזה, אין הבדל בין טוב לרע, אין פחד, אין תחושת קיום מותנית בידיעות, ואין חיסרון מכל סוג שהוא.

אליעד גם מזהיר מפני מלכודת נוספת: אנשים עשויים לנסות "להרגיש בנוח" עם אי - ידיעה, אך זה שוב ניסיון להגדיר משהו. הפיתרון שהוא מציע הוא פשוט לא לנסות להגדיר כלל, אלא להכיר בכך ש"לא יודע" הוא מצב לגיטימי, טבעי ומוחלט, שאין צורך לשנות אותו.

למה האדם מעניש את עצמו ומהי המשמעות האמיתית של חטא ועונש?

אליעד מסביר שהסבל או העונש שהאדם חווה נובע אך ורק מהידיעות שלו. אדם הראשון לא באמת נענש על ידי אלוהים, אלא הוא האמין שהוא עשה משהו רע ולכן העניש את עצמו. האדם מעניש את עצמו בכל פעם שהוא נאחז במחשבה ש"משהו רע קורה" או ש"משהו רע יכול לקרות". העונש אינו חיצוני, אלא הוא תוצאה ישירה של ההנחות והאמונות של האדם לגבי טוב ורע.

אליעד כהן מסכם ואומר כי אדם שמשוחרר לחלוטין מהידיעות ומהצורך לדעת משהו, חוזר למצב שבו אין טוב ורע, ובכך משתחרר מכל עונש או סבל אפשרי.