... מי שיתבונן על כל הדברים שישנם, יראה ששום דבר לא באמת קיים כישות ממשית, אלא הכל אלו הגדרות, של צירוף של ישויות שונות אחרות. כמו למשל המילה דכגעגכ שאין לה שם משמעות כלל, לעומת המילה שולחן שיש לה משמעות. והמשמעות של המילה שולחן, נמצאת מחוץ ... שולחן בפני עצמה, היא חסרת כל משמעות. והמשמעות של המושג ושל הישות של השולחן, היא נובעת ותלויה במשמעות של סך כל הדברים שיוצרים את מהות השולחן. כגון למשל השימוש בשולחן, הצורה שלו, הידע שהאדם יודע על השולחן וכולי, שהם בעצם המהות של ישות השולחן. ואם בכל העולם כולו, היה רק שולחן בלבד, והשולחן היה ממלא את כל המקום והזמן, הרי שלא הייתה שום משמעות לשולחן ולא היה שום שולחן ושום ישות שולחן כלל. וקיומו של השולחן, תלוי בקיומן של עוד ישויות אחרות. כי השולחן לא יכול להתקיים, בלי כל שאר הישויות, שנותנות לו את המשמעות שלו. כי שולחן לא יכול להיות קיים סתם כך משום דבר, אלא מוכרח שיהיו ישויות ממשיות אחרות שהן אינן השולחן, ושהצירוף שלהן בצורה כלשהי, היא בעצם יוצרת את הישות של השולחן. אבל בלי שיהיו ישויות ממשיות אחרות, אין שום קיום לישות של שולחן כלל. והצירוף של הישות עגכעג עם הישות ראטראט, לא יוצר משהו בעל משמעות כלשהי. כי הישויות הבסיסיות עצמן, הן עצמן חסרות כל משמעות. ומוכרח שתהיה משמעות כלשהי למשהו, שעל ... יהיה ניתן ליצור משמעויות נוספות. ומי שיתבונן היטב יראה, כי הישות של שולחן, נראית לאדם הרבה יותר ממשית מאשר הישות של דכגעגכ. וזה משום שהישות של השולחן, מורכבת מישויות שהן בעלות משמעות עבור האדם, בשונה מהישות דכגעגכ, שהיא לא מורכבת והיא לא מבטאת שום ישות בעלת משמעות אמיתית. כי אם נאמר לדוגמה שהישות דכגעגכ, מורכבת מהשילוב של הישות עגכעג עם הישות ראטראט, הרי שלא אמרנו בכך שום דבר משמעותי. כי עדיין אין שום משמעות, גם לא לישויות הבסיסיות, שמרכיבות את הישות הסופית. ולכאורה, הכל נראה הגיוני עד כאן. אלא שמי שיעמיק ויתבונן, הוא יגלה כי מצד האמת גם השולחן, אין לו משמעות יותר או פחות מאשר לישות של דכגעגכ. ולמה? משום שלאדם נדמה שהשולחן מבטא צורה והרכבה של ישויות בעלות משמעות, שהן יוצרות את המשמעות של השולחן. אך אם האדם יתבונן היטב, הוא יגלה שגם הישויות שההרכבה שלהן נותנת לשולחן את ... וקיום בפני עצמן, אלא גם הן רק ביטוי של צירוף והרכבה של ישויות אחרות, ושבלי אותן ישויות אחרות, אין קיום לישויות, שההרכבה שלהן מהווה את השולחן. והרעיון הוא, שהקיום של ישות השולחן, תלוי בקיומן של ישויות אחרות. וכל ישות בעולם, גם היא, קיומה תלוי בקיומן של ישויות אחרות. ואין שום ישות בעולם, שהיא עצמה באמת קיימת בקיום עצמי, אלא כל הישויות בעולם, הן רק צירופים של ישויות אחרות, שהן עצמן לא קיימות בזכות עצמן. וזהו כמובן דבר פלא. כי ההיגיון אומר שלא יכול להיות שמשום דבר יתהווה משהו ממשי. ובהכרח שיש ... הן הישויות והמשמעויות השונות. ועפ ההיגיון בהכרח שיש איזו ישות אחת שהיא תמיד קיימת, ושממנה עשויים כל הדברים כולם. אבל מי שיחפש את הישות הזאת, הוא לא ממש ימצא את

... החלומות, דמויות בחלום, ישויות בתוך החלום, מה קורה לישויות שנמצאות בחלום אחרי שהאדם מתעורר מדוע אי אפשר להיעלם לגמרי מהקיום? אליעד כהן מסביר ... דוגמה של חלום: כאשר אדם חולם בלילה, תודעתו מתפצלת ומייצרת דמויות שונות בחלום - אנשים, מקומות וחפצים. הדמויות האלו הן לא ישויות נפרדות באמת, אלא ביטוי של תודעה אחת שמתפצלת ומופיעה בצורות שונות. ברגע שהאדם מתעורר, כל הדמויות שהופיעו בחלום ... אל תוך התודעה האחת, והן חדלות להיות נפרדות. לדוגמה, אדם חולם על קבוצת אנשים רבים שנמצאים איתו בחלום, כאשר כל אחד מהם נדמה כישות נפרדת. בזמן החלום האדם מאמין שהם ממשיים ונפרדים ממנו, אך ברגע ההתעוררות כולם חוזרים להתאחד לתודעה אחת שהיא הוא ... אדם חולם למשל על השכן שלו, אין זה באמת השכן עצמו שנכנס אל תוך החלום. האדם יוצר בדמיונו דמות שנראית דומה לשכן, אך מדובר בישות חדשה ושונה לחלוטין. באופן דומה, אם אדם חולם על פח אשפה או על בית, אין אלו חפצים אמיתיים מהמציאות שחדרו אל החלום, ... שבחלום מופיעה דמות של אדם המוכר מהמציאות, והובהר שמדובר בדמות שהמוח יצר, הנראית דומה לאדם הזה במציאות, אך אין זו אותה ישות אמיתית שמתקיימת בעולם החיצוני. איך קשורה הנפרדות לאחדות? נאמר שבדרך כלל אנחנו חווים הפרדה בין אני ללא אני, אך המצב ... הופכת להיות קיר הופכת להיות בית, הופכת להיות רחוב הופכת להיות כל העולם היא כאילו מתחלקת למלא חלקים ויוצרת את החלום אבל כל ישות בתוך החלום זאת את שישנה. עכשיו את בחלום הולכת רואה פח אשפה או רואה בית מי זה? מאיפה הגיע לפה פח אשפה זה חלק ...

... יראה שכל השאלות הללו נעלמות מעצמן. לכן אליעד מציע לשאול במקום זאת, האם יש אלוהים?, ומכאן מתחיל הדיון לעומקו של הנושא. השואל מציע הגדרה לאלוהים כישות אינסופית שיצרה את הבריאה. אליעד מזהה מיד את הקושי בהגדרה זו, שכן אם אלוהים הוא ישות , מתעוררת השאלה מי יצר את הישות הזו, וכך מגיעים ללופ אינסופי שבו כל יוצר זקוק ליוצר נוסף. לפיכך, הוא מציע לחקור את הנושא מזווית אחרת, זווית ... זה אלוהים?, עדיף לשאול האם באמת יש אלוהים?. השואל שואל מחדש, האם יש אלוהים?, ואליעד מזמין אותו להגדיר מהו אלוהים מבחינתו. השואל מגדיר את אלוהים כישות אין סופית שבראה את הבריאה. אליעד מצביע על קושי לוגי: אם אלוהים הוא ישות, אז אפשר לשאול מי יצר את הישות הזאת. ברגע שמגדירים אלוהים כיוצר, עולה מיד שאלה נוספת, מי מפעיל את אלוהים?, וכך נכנסים ללופ אינסופי. כיצד ... אליעד מחדד שכל הגדרה של אני כרוכה בהבדלה מלא אני, כלומר, מתקיימת הבחנה בין דברים, והבחנה מחייבת מרחב של מקום וזמן. במקום שבו אין שניים (רק ישות אחת ויחידה), לא יכולה להתקיים הבחנה או הגדרה כלשהי. איך קשורים המקום והזמן לדיון על בריאת העולם? מתוך ההבנה שכל ישות בעולם תלויה במקום ובזמן, עולה השאלה: האם המקום והזמן עצמם תלויים במשהו? אם מנסים לייחס את הכל לפוטנציאל, גם ... קדמות העולם (שהעולם קיים מאז ומעולם) לעומת חידוש העולם (שהעולם נברא מאין). הוא אומר שהזמן והמקום לכאורה מתקיימים אינסוף, ולכן לא צריך להניח שיש ישות חיצונית שבראה אותם. העולם הוא בלתי מוגבל במקום, בזמן ובאפשרויות (פוטנציאלים שונים), ולכן יש אינסוף תרחישים. ... של סדר בודד, כי במקום אחר במציאות יכול להתקיים סדר אחר לגמרי. מה שנראה לאדם מסודר, נובע מכך שהוא לא ראה עדיין אפשרות אחרת. מהו הרעיון של שתי ישויות - זמן ומקום? אליעד מסביר שקיימות שתי ישויות נצחיות: מקום וזמן, והן פועלות תמיד. הוא מוסיף שההבנה הזו משמעה שהמקום והזמן עצמם הם הכוח המהווה והמניע של כל ... מגיעים לרעיון שיש הוויה אחת, גדולה יותר מכל הזמן ומהמקום, שעוטפת את שניהם. כלומר, אם המקום והזמן אינם מחויבי המציאות בפני עצמם, אולי קיימת ישות אחת, פנימית יותר, שמולידה את המקום והזמן (לפני הזמן ולפני המקום). לפיכך, גם לגבי השאלה האם המקום הוא אין סופי - הוא אין סופי רק בהקשר של מרחב, אבל עדיין יש את הזמן, וכן להפך. מכאן, כדי שלא נצטרך לטעון שיש שתי ישויות אין סופיות שונות (מקום וזמן), מציעים שיש ישות על - זמנית ועל - מקומית שמייצרת את שניהם. כיצד הרעיון של אין מוליד את היש? אליעד מתייחס להבנה שהדבר היחיד ... לפרדוקס: גם הכלום הוא לא ממש משהו נפרד, כי ההפך שלו הוא היש. בסופו של דבר, מגיעים לרעיון שהיש והאין הם היפכים שמתקיימים בו - זמנית, והם למעשה הישות האחת. מכאן אין כבר הפרדה בין אלוהים לעולם, כי אלוהים מקבל הגדרה ככלום שממנו נוצרים הזמן, המקום וכל הביטויים ... צריך לשאול האם באמת יש אלוהים? שאלה: אז אני שואל האם יש אלוהים? אליעד: אז בא נחשוב מה זה אלוהים? מה זה אומר עבורך אלוהים? שאלה: מבחינתי היא ישות אין סופית, ללא מימדים והיא כנראה זאת שיצרה את הבריאה. אליעד: יש כאן בעיה בשאלה על אלוהים, כי אם אתה אומר שהוא ישות, אז השאלה מי יצר את הישות? למה זה? כי אתה הגדרת אותו, הגדרת אותו כישות, כיוצר... והשאלה היא מי מפעיל את המנגנון של אלוהים? אתה יכול להגיד אלוהים אחר, אבל מי מפעיל את האחר, וכך ... דווקא מקום וזמן פיזי, כל דבר גם מחשבות ורצונות. אם כל מה שמצוי הייתה מחשבה בלבד, האם הייתה מחשבה? לא, כי אין משמעות למחשבה. אם הייתה קיימת רק ישות אחת בכל המציאות, האם ניתן להגדיר אותה כבית או כסא? לא, כי כשיש לך ישות אחת אין לך משהו להשוות איתו. למה אני אומר את זה, כדי להגיד שגם המחשבות שלנו תופסות מקום, למה? כי עצם זה שאתה ... אחר, זה אומר שכול דבר תופס מקום. כשאתה אומר את המילה אני זה גם תופס מקום, למה? כי מבחינת המציאות אם אתה אומר אני, פירושו שיש לא אני. אם הייתה ישות אחת ויחידה בעולם האם היא הייתה יכולה להגיד אני? לא, כי מה זה אני, מה זה אומר? כדי שתהיה משמעות צריך להיות גם ... לעשות השוואה למשהו. למעשה הזמן והמקום הם אותו דבר, אנו צריכים זמן כדי לעבור בין שני מקומות. הבנו שכול הישויות בעולם תלויות במקום ובזמן, אם יש ישות אחת ועוד אחת זה אומר שיש מקום וזמן לישות הראשונה ומקום וזמן לישות השנייה. מה זה אומר פרקטית? למעשה אנו מנסים לדעת מה חייב להיות קיים, למשל הכסא לא חייב להיות קיים, הברזל ממנו ... ששת אלפים שנה, אבל היה קיים זמן גם לפני ששת אלפים שנה. בכל מקרה הזמן אין סופי והמקום אין סופי ולכן ההיגיון הפשוט ואמר שיש שני אלוהים, יש שני ישויות נצחיות שהן הזמן והמקום שהם תמיד קיימות, והן מהוות, מחיות ומקיימות את כל הבריאה כולה. המציאות הזאת יש בה מקום ... והשאלה שנשאלת היא ומה זה זמן ומקום? כאן יש כמה אפשרויות, אנו יכולים להגיד לדוגמה שהמקום הוא נצחי והוא מהווה את הזמן, בסופו של דבר הגענו שיש שתי ישויות שבתוכן נמצא הכל, למעשה יש שתי אלוהים, אפשר לומר שאולי המקום והזמן תלויים אחד בשני, או שאפשר לומר שיש רק מקום ... האדם הוא המקום והזמן זה אומר שאין לו בכלל בחירה, כי אם כל דבר עשוי מדבר אחר, זה אומר שהדבר הראשון הוא הכי חזק ומחליט על הכל. אני ואתה אנו שתי ישויות שונות אבל מהצד הפנימי יותר, שנינו אותה ישות. כי אני כרגע גם אדם וגם צורה של מקום וזמן. מצד האמת הגדולה האם אני מחליט מה לעשות? לא, המקום והזמן עושים צורות ... נגיד שאין לזה התחלה, השאלה היא לא מי ברא את המקום? השאלה היא מה הוא המקום? ולכן ההבנה הפשוטה אומרת שהמקום עשוי מאין מקום והזמן מאין זמן, כמה ישויות קבלנו? שתיים. נשאלה שאלה בהפסקה, איך כל זה קשור כאשר יש לנו בעיה בחיים? התשובה היא שזה הדבר היחיד שקשור, הדבר ...

... לא לכעוס על אנשים מטומטמים? איך לא לכעוס על טיפשותם של אנשים אחרים? איך להתייחס לאנשים כאל רובוטים? להתייחס לאנשים כאל דמויות בחלום, להתייחס לאנשים כאל ישויות דמיוניות, אנשים חסרי בחירה חופשית, כולם רובוטים איך להתמודד עם טמטום של אחרים מבלי לכעוס? כאשר אנחנו נתקלים בהתנהגות שנראית לנו טיפשית או ... אחרים? האם הגיוני לכעוס על מישהו שמגיב בצורה טיפשית או פוגע? אם נזכור שזו רק דמות מתוך החלום שלנו, או רובוט פועל לפי קוד, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם המצב מבלי להיפגע. אם אנחנו תופסים את האחרים כישות חסרת בחירה חופשית, נהיה פחות רגישים לפגיעותיהם. זו רק דרך אחת לראות את הדברים, שמסייעת לנו להפסיק להעניש את עצמנו על טעויותיהם של אחרים. ...

... של הצמצום - איך מתוך אחדות מתהווה נפרדות? אם הכל טוב, אז איך זה שיש רע? כפי שכבר ביארתי, גם הטוב וגם הרע, בשורשם הם ישות אחת. כי בעולם שלנו יש ישויות שונות. והישויות השונות שיש בעולם שלנו, הן נפרדות זו מזו. אך כל הישויות השונות שיש בעולם, הן כולן ביטויים שונים וגוונים שונים וצמצומים שונים והיבטים שונים, של המציאות, שהיא הישות האחת. ומנקודת מבט על המציאות כישות אחת, אין הבדל בין טוב לרע. דהיינו, הטוב הוא לא יותר טוב מאשר הרע או להפך. כי יש תחושה של טוב ויש תחושה של רע, אלא שאין הבדל בין התחושות האלו. כי אלו לא יותר מאשר סוגים שונים של תחושות ורגשות. וגם הישות העצמית של האדם, דהיינו, האני של האדם, וגם הרצון העצמי של האדם, וגם כל המחשבות של האדם, וגם כל הרגשות של האדם, וגם כל מה שהאדם רואה, וכל מה שישנו, אלו הכל התהוויות ... של המציאות, מיד האדם רואה את הנפרדות של המציאות. והשאלה הפנימית ביותר היא, כיצד זה יכול להיות שהוויה אחת תהווה ישויות שונות ונפרדות זו מזו? ואיך יכול להיות שמתוך אחדות פשוטה, יתהוו ישויות שונות זו מזו? וגם לשאלה הזאת עצמה יש שורש פנימי יותר. כי השאלה היא, כיצד מתוך אחדות נוצרה נפרדות. אך באמת יש כאן שאלה פנימית עוד יותר, והיא איך מתוך אחדות נוצרה ישות שהיא נפרדת מהאחדות. כי כאשר יש אחדות, אין מקום לעוד ישות נוספת על האחדות. ועצם קיומה של ישות נוספת על האחדות, זה עצמו שולל את הרעיון של האחדות. כי לכאורה נדמה שמאחדות יכולה להיווצר אחדות אחרת אך לא נפרדות אחרת. וכאשר האדם רואה את הנפרדות, אז הוא שואל איך מתוך ... נוצר הבדל בין טוב לבין רע. אלא שמצד האמת, מנקודת מבט של אחדות, אין אפשרות שיווצר שום דבר. כי אם לדוגמה הייתה נוצרת ישות של אחדות, מתוך הישות של האחדות הראשונה, הרי שהיה צריך לשאול: האם האחדות שנוצרה, האם היא זהה לאחדות שיצרה אותה? ואם כן, אז במה זה בא לידי ביטוי הנפרדות של הישויות האלו? ואם לא, דהיינו, אם ... שונה מהדבר שמהווה אותה? ונסביר: השאלה בעצם היא, לא איך זה שמתוך אחדות נוצרה נפרדות, אלא איך זה שמתוך אחדות נוצרה ישות שהיא נפרדת מהאחדות. כי עצם זה שקיימת עוד ישות בעולם בנוסף על הישות של האחדות, בזה עצמו יש נפרדות. כי הנפרדות לא נמצאת רק בין הישויות השונות שיש בעולם. אלא הנפרדות עצמה נמצאת, בין האחדות לבין הנפרדות. כי הנפרדות נפרדת ושונה מהאחדות. ועצם זה שקיימת ישות שונה מהאחדות, זה עצמו נפרדות. ואכ שורש השאלה הוא, איך בכלל יש הבדל בין אחדות לבין נפרדות? דהיינו, איך בכלל יש ישות שהיא נפרדת מהישות של האחדות שהיא שורש המציאות? ונעמיק עוד את השאלה ונסביר כי היא קיימת לא רק במעבר שבין האחדות הראשונה לבין הישות הנפרדת הראשונה מהאחדות, אלא מצד האמת השאלה הזאת קיימת גם במעבר שיש בין הרמות השונות של הנפרדות עצמה. כי גם בעולם שלנו של הנפרדות, גם בו יש רמות שונות של נפרדות. כי ברמה החיצונית ביותר האדם רואה אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו, במקום ובזמן. כי כל הישויות שקיימות בעולם, כולם נפרדות זו מזו במקום ובזמן שלהן. כי כל דבר נפרד מישותו בזמן אחר. כי אותו הדבר ממש, הוא בכל רגע ורגע ישות אחרת ממש. וגם שתי ישויות זהות זו לזו ברגע אחד, הן נפרדות זו מזו במקום שלהן. כך שכל נקודה במרחב הזמן והמקום, היא נפרדת מכל נקודה אחרת ומכל ישות אחרת שנמצאת במרחב הזמן והמקום. ומאחר שמרחב הזמן והמקום הם אין סופיים, ממילא ברמה החיצונית ביותר יש אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו. כי ברמה החיצונית ביותר, כל ישות נפרדת מכל שאר הישויות האחרות בזמן ובמקום שלה. אבל בין הרמה הראשונה של האחדות, שבה גם הזמן והמקום הם ישות אחת, לבין הרמה האחרונה שבה כל נקודה במרחב הזמן והמקום היא ישות אחרת, בטווח הזה יש הרבה רמות שונות של נפרדות. כי יש את הרמה הראשונה שבה הכל אחד ממש. ובה גם הזמן והמקום הם ישות אחת. וכל המקום כולו הוא נמצא כולו בתוך נקודה אחת ממש. וכל מרחב הזמן כולו, גם הוא נמצא בתוך נקודה אחת ממש. ובשורש המציאות, שם הזמן והמקום הם ישות אחת ממש. כי בעומק המציאות, שם אין זמן ואין מקום כלל. כי יש משהו פנימי יותר מהזמן והמקום. ואחכ נפרדו הזמן והמקום. ונפרדה התודעה של האני של האדם מהתודעה הישות והאני של המציאות עצמה. וגם נוצרה נפרדות בין הרצון העצמי של האדם לבין הרצון של המציאות. ונוצרה נפרדות בין האדם החושב לבין המחשבה שלו לבין המציאות שעליה הוא חושב. ואחכ ...

... אך בעצם כל הדברים הם אחד, מכיוון שמהותם הפנימית זהה. לא משנה אם מדובר בספרים, ידיים או כל צורת ישות אחרת - מהותם הפנימית זהה ולכן הם כלולים באותה אחדות מוחלטת. מה מפריד בין ישויות בעולם שלנו? ההבדל בין כל ישות וישות הוא בעצם נפרדות במקומם או בזמן. לדוגמה, אם יש לנו שני ספרים, הם שונים לא בגלל הצורה שלהם, אלא בגלל שהם נמצאים במקומות או בזמנים שונים. כל ... הכללית, שני דברים שנמצאים באותו מקום ובאותו זמן צריכים להיות זהים, כי אחרת הם לא יכולים להיות ישויות נפרדות. אבל אליעד מציין כי יכול להיות מצב בו יש שני דברים שנראים שונים אך הם בעצם ישות אחת, כי מהותם הפנימית זהה. הוא מדבר על תפיסה גבוהה יותר שבה שני דברים שונים יכולים להיות אחד באותו זמן ובאותו מקום. מהו צמצום שכלי? צמצום שכלי מתייחס לאותה ... כל הדברים. כיוון שהשכל שלנו לא מסוגל לתפוס את אחדותם של כל הדברים במציאות, אנו רואים כל דבר כישות נפרדת. מהו ריבוי אלוהים? נראה כי אליעד מבקש להראות שלמרות שהאדם עשוי לתפוס את אלוהים כמשהו אחד, זה לא בהכרח נכון. אם נתפוס את אלוהים כמהות ולא כישות אחת, נוכל להבין שבעצם יש ריבוי של מהות בעולם, וכל פרט מהותי הוא בעצם עוד אלוהים. אלוהים, אם כן, הוא לא משהו מוגדר, אלא הכל נמצא בתוך מהותו, ולכן כל דבר בעולם הוא חלק מהותי ממנו. האם יש הבדל בין ישויות בהפכים? ההפכים בעולם שלנו הם נפרדים רק בצורתם החיצונית. למשל, צבע שחור וצבע לבן הם ההפכים מבחינה חיצונית, אך מהותם, שהיא הצבע עצמו, לא משתנה. בעצם, כל דבר ... נאמר שכל דבר בעולם הוא חלק ממכלול מהותי אחד, זה אומר שכל הדברים בעולם הם כמו קבוצה אחת רחבה של ישויות שכל אחת מהן מתקיימת מתוך אותו מקיף מהות. אחדות המציאות סוד הצמצום יש מאין מהות המציאות הפכים ומהותם צמצום שכלי הספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 65 יש דבר ... המהות הפנימית של כל דבר, יגלה שכול הדברים מתאחדים. בעולם שלנו כל דבר שונה משאר הדברים, ואין שתי ישויות שזהות אחת לשנייה, כי אם הן זהות, אז הן ישות אחת. אבל יכול להיות שיש אין סוף ישויות שלא שונות אחת מהשנייה ובכל זאת הן ישויות שונות. השכל שלנו אומר לנו שהיד שונה מהספר, במה? הם שונות במקום ובזמן. עכשיו אם אני אקח את הספר, ואשים לידו את אותו הספר, מה ההבדל ביניהם? במקום שלהם. ואם ... שונה או זמן שונה, אם הדבר מקביל לדבר אחר, והם נמצאים באותו מקום ובאותו זמן, אז אנחנו אומרים שהם ישות אחת. זה מה שהשכל אומר, אבל מי אמר שזה נכון? בעיקרון, מה שאני אומר, שיש שכל אחר שבו יש כמה ישויות שונות שהם נמצאות באותו מקום ובאותו זמן, כמו למשל שיש כאן ועכשיו באותו מקום ובאותו זמן אין סוף ספרים, ובכל זאת הם שונים. אז תשאל למה אני אומר שהם שונים? אבל ... שלנו כל הדברים שונים אחד מהשני. וכל ההפכים שנפרדים, הם נפרדים רק בצורה החיצונית. בין כל שתי ישויות שיש בעולם אפשר למצוא מכנה משותף וגם הפרדה מסוימת. ומה מהות ההפרדה בין כל הדברים שבעולם? שלאחד יש צורה מסוימת, ולשני אין את הצורה הזאת. למשל לאחד יש צורה של ... קיים, והוא סך כל הדברים. ואם לא היו הדברים לא היה אלוהים. ומצד שני אפשר להגיד הפוך, שאם לא היה ישות צבע, אז לא היו צבעים, למעשה הצבעים זה הביטויים של הצבע. כך שאם לא הייתה מהות לא הייתה נפרדות. מה שאני רוצה להגיד ששום צורה לא נפרדת ממהותה. ושכול הדברים ... הבדל בין מקיף למהות. אם לא הייתה הפרדה בין המהות לצורה שלו, אז לא יכול להיות צבע לבן, כי אם כל הישות של הצבע הלבן היא רק צבע, והצבע השחור זה רק צבע, אז איך אפשר יהיה להבדיל בין צבע שחור ללבן? כי יש משהו שהוא לא צבע, והוא צבע לבן. ויש משהו שהוא לא צבע, הוא ...

... ניתן להגיע לתשובה. הוא מציין את הצורך להפשיט את השאלות כדי להבין את מהותן, ולשאול מה זה אומר? באופן המתמשך עד שמגיעים לנקודת עצירה. מה המשמעות של ישות? לאחר מכן, עובר אליעד לתהות על המהות של המפגש בין ישויות. הוא מדבר על כך שהמפגש הוא בעצם חיבור של ישויות נפרדות, ומעורר את השאלה: מהי ישות? מה מאפיין את הישויות? המפגש הזה הוא חיבור שמבצע איזשהו שינוי במציאות, והוא מסביר איך כל חיבור בין ישויות הוא למעשה חיבור של ישויות נפרדות שנפגשות זו עם זו. גם כאן, השאלות לא נפסקות, וההבנה מתפתחת תוך כדי חקירה. איך ... לשאלה דרך חקירה מופשטת. אליעד מציין כי על מנת לדעת מהו המהות של מפגש בין אנשים, צריך לחשוב באופן מופשט ולהפשט את התהליך. המפגש עצמו, שהוא מצב שבו ישויות שונות נפגשות, יכול להתפרש כחיבור של ישויות נפרדות, כלומר, כל אדם הוא ישות נפרדת בפני עצמו, והשאלה היא: מה קורה כאשר ישויות כאלה נפגשות? המשמעות של המפגש היא חיבור, לא חיבור פיזי אלא חיבור במובן של חיבור ...

... את האחריות האישית? כאשר אדם חולם חלום, הוא בעצם מתפצל לשתי ישויות: ישות אחת החולמת את החלום, וישות שנייה שנמצאת בתוך החלום וחווה את עצמה כנפרדת מהחולם. הישויות הללו נראות נפרדות, אך למעשה הן ישות אחת ויחידה. האדם הסובל בחלום הוא גם זה שרצה ויצר את החלום. כך גם בחיים - כאשר אדם חווה אירוע רע, כמו אובדן, אסון או סבל, והוא מתלונן על כך, הוא בעצם מתלונן על עצמו, כי הוא הישות שיוצרת את הכל. הוא האחראי הישיר למה שקורה לו, גם אם הוא לא מודע לכך. מה המשמעות של פיצול אישיות בהקשר הרוחני? לפי אליעד כהן, כל האנשים בעולם סובלים ... חווים את האחדות שבין הבורא לנברא. האדם הממוצע חווה רק את עצמו כישות נפרדת מהמציאות, ולכן מתלונן על דברים שקורים לו. לעומת זאת, אדם מודע יותר יכול לחוות בו - זמנית שלוש פרספקטיבות שונות: פרספקטיבה נמוכה, שבה הוא חווה את עצמו כישות נפרדת בלבד, כגוף וכתודעה מוגבלת. פרספקטיבה גבוהה יותר, שבה הוא חווה את עצמו כאלוהים, כלומר, כישות שמניעה את כל המציאות. פרספקטיבה הגבוהה ביותר, שבה הוא חווה אחדות מוחלטת בין הבורא והנברא, ואין שום הפרדה. מי שאינו מבין זאת חווה פיצול בין אני לאלוהים ... על עצמו. הדרך להתגבר על תלונות וסבל היא להבין שאתה והמציאות - ישות אחת. כיצד ניתן להגיע לאחדות מלאה ולהפסיק לסבול? אליעד כהן מסביר שהדרך להגיע לאחדות ולאושר אמיתי היא לחקור לעומק את שורש הרצונות שלך. כאשר האדם מתחיל ... אותו כוח. בסופו של דבר, האדם מגיע להבנה שהאני האמיתי שלו הוא הישות הראשונה, אותה ישות המכונה אלוהים או המציאות. במצב זה, הוא מתחיל לשאול שאלות על המציאות מתוך הבנה שהוא עצמו המציאות. כתוצאה מכך, האדם מגיע לפרספקטיבה הגבוהה ביותר, שבה אין ... ממחיש את האחדות בין האדם למציאות? כאשר אדם חולם, נדמה שיש שתי ישויות נפרדות: יש את החולם, ויש את הדמות בתוך החלום שחווה עצמה כמנותקת מן החולם. לדוגמה, אם בחלום אדם רואה שרוצחים לו את הילדים, או שבחורה חולמת שאונסים אותה, ... את זה כרע וכדבר שנכפה עליו. אלא שבמציאות העמוקה יותר, אותה ישות שחולמת היא גם זו שרצתה ויצרה את מה שקורה בחלום. אם הדמות שבחלום היתה במחשבה צלולה, היא היתה מבינה שהמצב שבו היא נפגעת או סובלת קורה מתוך רצון עמוק יותר ... את עצמם כנפרדים לגמרי ממה שקורה. במציאות יש כמה פרספקטיבות או ישויות פנימיות: יש פרספקטיבה אחת שבה האדם חווה את עצמו כישות נפרדת - כמו הגוף והתודעה המצומצמת שיש בו. יש פרספקטיבה נוספת שבה הוא חווה את עצמו כאלוהים, כלומר, ככוח שמניע את כל מה שקורה. יש פרספקטיבה גבוהה עוד ... הוא למעשה שונא את עצמו מבלי להבין זאת, כי הוא והכוח היוצר הם ישות אחת בעומק הדברים. כיצד מגיעים לאחדות מלאה ולתחושת טוב בשלמות? האדם מתבקש לחקור את הרצונות שלו לעומק, כדי לגלות מהיכן הם נובעים. בשלב ראשון הוא מבין ... של האדם גדלה עוד ועוד, עד שהוא מזהה שהאני האמיתי שלו הוא הישות הראשונה, אותו כוח שקורא לו אלוהים או מציאות. משם הוא גם תופס את הפרספקטיבה שקדמה לאלוהים, שבה הכל אחד ואין שום שאלה או הפרדה. לכן, כאשר אדם מתלונן על ... אליהם. אפשר לראות את הדוגמה של היד והגוף: אם היד חשה עצמה כישות נפרדת, היא עלולה לכעוס או להתלונן על הגוף שגורם לה כאב, אבל כשהיא חווה עצמה כחלק מהגוף, אין שום סכסוך או תלונה. בסופו של דבר, החקירה הפנימית של האדם ... בך, אבל מי חולם את החלום? אתה! כשאדם חולם חלום הוא מתפצל לשתי ישויות, יש ישות אחת שחולמת את החלום, וישות אחת בתוך החלום שהיא חווה את עצמה כנפרדת משאר הישויות, והיא בעצם לא מבינה מה קורה, למה זה קורה לי? איך זה יכול להיות? וכולי. אבל אם האדם בחלום, היה ... מכך שקורה לך דבר רע, ולמה? כי אתה רוצה את הדבר האמיתי, שהוא הישות הראשונה שרוצה את כל הדברים. אני בא לומר שכל האנשים סובלים מפיצול אישיות, מה הכוונה פיצול אישיות? פירושו שיש לך כמה ישויות שונות בתוכך, אתה גם חושב שאתה זה, וגם חושב שאתה זה. אבל כל האנשים בעולם סובלים מפיצול אישיות, והכוונה שיש בתוך האדם, יש כמה ישויות שונות: יש בתוכו אלוהים, מצד נוסף הוא זה שברא את אלוהים, שזו פרספקטיבה גדולה יותר שבה הבורא והנברא הם אחד, יש פרספקטיבה נמוכה יותר שיש בורא ויש נברא, ... קורה לה משהו, על מי היא מתלוננת, על הגוף, אם היד חווה עצמה כישות נפרדת מהאדם היא חווה ומתלוננת, מה פתאום אתה עושה ככה וככה? אבל היא יכולה לחוות את המציאות טוב מפרספקטיבה שהיא מסתכלת על עצמה כגוף. תמיד הבטחתי ... שאדם יחקור את הרצון שלו, בשלב מאוחר יותר הוא יבין את זה שיש ישות אחרת שגורמת לו לחוות את הרצונות שלו, איך קוראים לאותה ישות שגורמת לאדם לרצות את המציאות שלו? קוראים לה המציאות, המציאות היא הכוח שמניע את כל הדברים, ובכלל זה את האדם! ואז מה שקורה אצל אדם כזה בשלב ראשון הוא מבין שאין לו בחירה חופשית כישות נפרדת, בשלב שני שאדם מתבונן, בעצם התודעה שלו ממשיכה לגדול, ואז הוא קולט שלא רק שהרצונות שלו לא בשליטתו, אלא גם שהתודעה העצמית שלו היא לא בשליטתו, כי גם ... ומה שקורה לאדם אחר כך, שהוא מבין שהאני האמיתי שלו זו בכלל הישות הראשונה, ואז שהאדם מבין את זה, אז כל מה שהוא שאל את עצמו, למה אני רוצה את זה? ולמה אני רוצה את זה? עכשיו הוא בעצם שואל את זה על המציאות, הוא לא שואל את ... קח אחריות, תפסיק לסבול מפיצול אישיות, אל תתכחש לכך שאתה כמה ישויות בו זמנית, זאת האמת, יש גם נפרדות וגם אחדות בו זמנית, יש גם כלום, וגם מקום וזמן שמתהווים מהכלום, זאת האמת! אין מה לעשות, ככה זה עובד, ויש גם יד וגם גוף ... האדם מתרפא מפיצול האישיות שלו, זא הוא חווה את כל הישויות שלו כישות אחת, ואז הוא חי חייפ טובים באמת. ...

... כמו לומר שאלוהים אחד יכול להגביל את עצמו ולהישאר כל יכול. האם יש סיבה אחרת שמונעת ריבוי אלוהים? טענה אחרת שאליעד מציג היא שאלוהים, מעצם הגדרתו, הוא ישות אינסופית ושלמה, ולכן לכאורה לא ייתכן שיהיו כמה ישויות אינסופיות. אך הוא טוען שגם טענה זו מוגבלת על ידי ההיגיון האנושי. האדם לא מסוגל לתפוס ריבוי של ישויות אינסופיות, אך העובדה שהשכל האנושי מוגבל לא מוכיחה שזה בלתי אפשרי אובייקטיבית. כיצד ייתכן בכל זאת שיש כמה אלוהים אינסופיים? אליעד מסביר שאפשר לדמיין שהאינסוף אינו חייב להיות מוגבל לישות אחת. למשל, יכולות להיות כמה ישויות שכל אחת מהן אינסופית, כל אחת ממלאת את כל המקום והזמן, ובכל זאת הן קיימות בו זמנית בלי להפריע זו לזו. זה שהאדם אינו יכול להבין זאת ... אינסופי אך גם כאחדות מוחלטת. הוא משתמש במושגים מקיף ופנימי, ומסביר שיש אינסוף בתוך אינסוף, כך שיש הרבה אלוהים שכל אחד מהם אינסופי, אך יחד הם מתאחדים לישות אחת. האם הזמן והמקום הם בעצם אלוהים? אליעד מוסיף טיעון נוסף, ומציע שאם מתבוננים לעומק, כל המציאות בנויה על שני דברים אינסופיים ... קיימים. הוא שואל באופן רטורי, מה ההבדל בין אלוהים הדתי שאינו נמצא במקום ובזמן, לבין שום דבר, ומדגים שאם אלוהים קיים בתוך המקום והזמן, המקום והזמן הם ישויות עליונות יותר. האם להיות אינסופי זו בעצם מגבלה? לקראת הסוף, אליעד מציע מחשבה נוספת: עצם ההגדרה של אלוהים כישות אינסופית יוצרת מגבלה, משום שהיא מונעת ממנו להיות ישות סופית. כך, במובן מסוים, האינסוף עצמו מוגבל בעצם היותו אינסופי בלבד. כלומר, קיומו של אינסוף יוצר אוטומטית גם מושג של סופיות, ושוב אנחנו מוצאים שניים: ישות אינסופית וישות סופית. מה המסקנה הסופית לגבי אפשרות ריבוי אלוהים? אליעד מסכם את הנושא ואומר שלא ניתן להוכיח חד - משמעית שלא יכול להיות יותר ... על שני אלוהים שכל אחד לא יכול להגביל את השני, ואף על פי כן להגדיר אותם כבלתי מוגבלים. יש דעה דתית נוספת שלפיה לא יתכן יותר מאלוהים אחד, כי אלוהים מוגדר כישות אינסופית, ולא הגיוני שבאותו מרחב אינסופי יהיו כמה ישויות מקבילות. עם זאת, נטען שגם זה מבוסס על מגבלה של השכל האנושי, שלא תופס ריבוי של אינסוף. ייתכן שבמציאות על - שכלית כן ייתכנו כמה ישויות אינסופיות או כמה סיבות ראשונות. בהמשך, נטען שיש גישה הרואה את כל הקיים כאינסוף אחד, אך באותו זמן אפשר לומר שיש ריבוי אינסופי שקיים במקביל, משום שאפשרי המציאות ומחויב המציאות הם בעצם היבטים של אותה מהות. כך מתגלה שייתכן שיש הרבה אלוהים (הרבה אינסוף), ובכל זאת הם מתאחדים לישות אחת. עוד רעיון הוא לזהות שני אלוהים בדמות המקום והזמן, כביכול שתי ישויות אינסופיות שתמיד קיימות, ואף מעליהן יכולים להיות גורמים נוספים. אם מנסים להציב את אלוהים המסורתי מחוץ למקום ולזמן, קשה להבחין מה ... בינו לבין שום דבר, ואם הוא בתוך המקום והזמן, אז המקום והזמן גדולים ממנו. בנוסף, עולה הטענה שלהיות אינסופי זה כשלעצמו סוג של מוגבלות, כי ברגע שמגדירים ישות כאינסופית, הגדרתה מונעת ממנה להיות סופית, וכך נוצרת הבחנה בין ישות אינסופית לישות סופית. בסופו של דבר, מי שמקבל את הטיעון שאם הוא יכול להגביל את השני זה מוגבל, ואם לא אז הוא בעצמו מוגבל, צריך להבין שזו אותה בעיה ... ואם כן, אז הוא כן מוגבל, כי הוא יכול להגביל את עצמו - מוגבל! אם הוא יכול להגביל את עצמו, האם הוא יכול להיות לא כל יכול? אז הוא לא אלוהים! כי אלוהים היא ישות אינסופית שלא יכול להיות שכוחה יוגבל, אפילו לא על ידי עצמה, ואם יש בתוכה מנגנון של מוגבלות, יש בתוכה פוטנציאל של הגבלה עצמית, כי אם ... אחר, ונגיד שזה לא מונע את הגדרתו! ואז אנחנו מתחילים לשחק, אם אנחנו נכנסים לעניינים שאלוהים יכול להיות מוגבל, ואף על פי כן הוא אלוהים, אז ממילא אפשר לשחק, ישות שהיא כל יכול, אבל זה כולל שהיא לא יכולה להתגבר על ישות אחרת שהיא כל יכול, ואז כל מיני שקרים כאלו. כולם מבינים שאין דבר כזה, או שהוא יכול לעשות הכל, או שהוא לא יכול לעשות הכל. ואז שקר ... אלוהים. לא יכול להיות שיש שני אלוהים, מסיבה אחרת, במקום כל התסבוכת הלוגית הזאת כי אלוהים מעצם הגדרתו הוא אינסופי, ומאחר שהוא אינסופי, לא יכולה להיות יותר מישות אחת שהיא אינסופית. אלוהים פירושו ישות שלמה, ישות אינסופית, השלם, המהווה את הכל, ומאחר שהגדרתו השלם, הדבר שמהווה את הכל, הוויה אינסופית, ממילא לא יכול להיות ששתי הוויות הן ... יש הוויה אינסופית אחת, וזה לכאורה, הוכחה, הבנה, שיש רק אלוהים אחד. אבל כמובן שההבנה הזו היא לא נכונה, ולמה לא נכונה? כי ההבנה שאומרת שלא יכולה להיות יותר מישות אחת אינסופית, היא מחשבה סובייקטיבית של האדם. האדם לא מסוגל לדמיין או לתפוש, שיש יותר מישות אינסופית אחת, מה זאת אומרת? אם האינסוף ממלא את כל המקום, אז כמה ישויות אינסופיות יכולות למלא את המקום, אחת! אבל האדם שטיפה שכל בקודקודו מבין, שזה לא נכון מבחינה אובייקטיבית, כי יכול להיות שיש הרבה ... בסוף התהליך מבינים, שאפשרי המציאות ומחויב המציאות, הם אחד. ואז שמבנים שהם אחד בכלל, ממילא מבינים שאפשרי המציאות, הוא מחויב המציאות. מה זה אומר? שכל ישות מצומצמת, היא בכלל אינסופית, ורק אנחנו חווים אותה כמצומצמת, שזה בעצם אומר, שיש יותר מאינסוף אחד. ויש בזה עוד את הנושא של מקיף למקיף פנימיים וחיצוניים, שבמערכת הזו יש לנו פנימי ופנימי ופנימי ופנימי, ולמרות שיש הרבה אלוהים, אף על פי כן הם ישות אחת. כל מה שנכון לגבי המחויב, נכון לגבי האפשרי, מה שאומר שכל האפשרי הוא אינסוף, למרות שיש הרבה אז יש הרבה אינסוף, אבל אף על פי כן ...

... מסוים ולהבדילו מדבר אחר. ידיעת דבר כלשהו = קיומן של לפחות 2 ישויות שונות, שהן: 1 - הדבר שאותו יודעים. 2 - כל דבר שאינו הדבר שאותו יודעים. כאשר האדם יודע משהו, הרי שהוא בעצם מציב גבול סביב משהו ... משאר הדברים. נמצא כי כאשר האדם מגדיר משהו, הרי שקיימת גם הישות שאותה הגדירו, וגם כל דבר שהוא אינו נכנס תחת ההגדרה. לדוגמה: כאשר האדם יודע מה הוא שולחן, הרי שבעצם קיימות לפחות 2 ישויות שהן: 1 - השולחן שאותו הגדיר אדם. 2 - כל דבר אחר שאינו נכנס תחת ההגדרה שולחן. אפילו ידיעת העצמי, דהיינו, ידיעת האדם את עצמו, דהיינו, ידיעת האני, הרי שגם זו בעצם הגדרה ויצירה של יותר מאשר ישות אחת. כאשר קיים אני, הרי שקיים גם מה שאינו אני. כי אחרת, מהי משמעות האני אם כל דבר הוא אני?! נמצא שידיעת כל דבר, היא בעצם ההגדרה ... הוא. מסקנה: כאשר מגדירים משהו, הרי שתמיד תהיה קיימת גם לפחות ישות נוספת אחת, שהיא מייצגת את סך כל הדברים שאינם נכנסים אל תוך ההגדרה. ואיך זה קשור לזמן ולמקום? תשובה: כדי ש 2 ישויות ש - שונות זו מזו יתקיימו זו לצד זו, לשם כך צריך מרחב מקום וציר זמן. מדוע? כי התהליך של הפרדת והגדרת כל ישות, הוא תהליך שמתבצע בתוך הזמן והמקום. נסביר: אי אפשר לחשוב 2 מחשבות בבת אחת. אם חושבים על 2 דברים שונים בבת אחת, הרי שבעצם חושבים על דבר 1 שהוא מורכב מ 2 דברים שונים, אך זו ישות אחת בלבד. לדוגמה: אי אפשר להסתכל על 2 תמונות בבת אחת. אך כן ניתן להרכיב תמונה אחת אחרת שתהיה מורכבת מ 2 התמונות האלו יחד. אך בכל ... השונות אלא באמצעות זמן ומקום נפרדים. נסביר: ניקח כל 2 ישויות שונות. אם נתבונן נראה, כי כל ישות קיימת בתוך מרחב מקום אחר. פירוש: ההגדרה של הדבר, היא המקום שלו. וכל דבר שאינו נכנס תחת ההגדרה, הרי שהוא נמצא במקום אחר. ניקח שטח אין סופי ונצייר בתוכו עיגול. הרי שיש לנו 2 ישויות שונות, העיגול + כל השאר שאינו עיגול. והרי שיש לנו גם 2 מקומות שונים. מקום 1 הוא העיגול שנמצא בתוך ההגדרה והגבול שבתוך האין סוף, ... שהיא מתבצעת בתוך מרחב מקום כלשהו. דרך אגב, מרחב המקום עצמו כישות אחת, גם הוא עצמו מורכב מהמון נקודות קטנות שנפרדות אחת מהשניה. זא כל נקודה שנציב בתוך מרחב המקום האין סופי, הרי שהיא בעצם צריכה ... הרי שהוא לא באמת היה חושב לא על השולחן ולא על הכסא אלא על ישות אחרת אחת שהיא שולחן וכסא כישות אחת. כדי להיות מסוגל להפריד בין השולחן לבין הכסא, לשם כך צריך זמן שיפריד בין מחשבה והגדרה אחת לבין הגדרה אחרת. נחדד: גם כדי ... נכון לעכשיו אחרי שהמקום והזמן קיימים, עכשיו קיומה של כל ישות תלוי בזמן ובמקום כנל. תוספת: אם לא היה מרחב מקום, הרי שלא הייתה קיימת האפשרות לקיומה של יותר מישות אחת. מרחב המקום הוא זה שמאפשר לישות אחת להיות קיימת ברגע אחד בזמן אחד, תוך כדי שגם ישות אחרת תהיה קיימת באותו הזמן במקום אחר. אם לא היה מרחב מקום אם כל מרחב המקום היה מוגבל להחזיק בתוכו אך ורק ישות אחת, הרי שברגע אחד הייתה יכולה להיות קיימת אך ורק ישות אחת... ואם הייתה קיימת רק ישות אחת, ממילא אין לה שום משמעות. כי כל ישות מוגדרת על ידי שאר הישויות השונות ממנה... ...