... הומוסקסואליות, פגיעה ברגשות
דתיים, אפלייה
דתית, לקבל
חרדים לעבודה,
חרדים בשוק העבודה, מצעד הגאווה, סבלנות, סובלנות, קבלת האחר, קבלת השונה, לקבל את האחר מה עדיף: הומו, הומופוב או מי שנלחם בהומופובים? אליעד כהן העלה שאלה לגבי מה נחשב לטוב או רע, ... לא מכבד את רגשות האחר? אליעד נתן דוגמאות נוספות להמחשת הסוגיה. למשל, אם זוג הומואים הולכים מחובקים בירושלים בשכונה
דתית, זה יכול להיחשב כפרובוקציה או כחוסר התחשבות ברגשות התושבים. הוא הסביר שהומואים יטענו שזו זכותם, בדיוק כמו שזכותם של זוג גבר ואישה ללכת ברחוב. מצד שני,
הדתיים יטענו שהדבר פוגע ברגשותיהם ושהם מרגישים מאוימים. הוא הוסיף שגם אנשים חילוניים יכולים להיפגע מפעולות של
דתיים, למשל, הדרישה לסגור חנויות בשבת, או למנוע תחבורה ציבורית בשבת, שיכולה לפגוע בחופש התנועה שלהם. אליעד מציין שהחברה בדרך כלל דורשת לכבד רגשות
דתיים, למשל לא לנסוע ברכב בשבת באזור
חרדי, אבל לא תמיד מתחשבים ברגשות החילונים שרוצים לחיות ללא הגבלות. הוא מסביר שאנשים נוטים לקבל פגיעה ברגשותיהם כאשר מדובר במיעוטים
דתיים או אחרים, אך אין התחשבות מקבילה בחילונים שנפגעים מהכפייה
הדתית. מה ההבדל בין אפליית
חרדים לבין קבלת השונה? בנושא אפליית
חרדים בשוק העבודה, אליעד מתאר מצב שבו מקום עבודה חילוני לא רוצה להעסיק
חרדי מחשש שיתחיל לדרוש התאמות שונות במקום העבודה, כמו מטבח כשר או מגבלות על לבושן של עובדות. הוא מדגיש שזה לא בהכרח עניין
דתי או של אמונה, אלא עניין של התאמה לכללי המקום. לדוגמה, אם שחקן כדורגל
דתי יבקש לשחק בבגדים מיוחדים, זה לגיטימי לסרב לו כי זה לא מתאים לכללי המשחק. מנגד, אליעד מציין
שהחרדים עצמם נוהגים גם באפליה פנימית: בישיבות חרדיות, למשל, יפלטו ילד שאביו מחזיק טלוויזיה בבית, או שילדו מחזיק פלאפון שאינו כשר, משום שהם רוצים לשמור על כללי הקהילה. הוא מסביר שזה בדיוק אותו העיקרון שעומד מאחורי סירוב לקבל
חרדים למקומות עבודה חילוניים מסוימים. האם קבלת האחר חייבת להיות חד - צדדית? אליעד מדגיש שבחברה הליברלית יש נטייה לומר שחייבים לקבל את האחר, אך הוא מעורר את השאלה האם קבלת האחר ... בחברה, שלכאורה דורשת סובלנות, אך לא סובלנית כלפי המתנגדים לזכויות או למנהגים המקובלים עליה. האם צריך להתחשב ברגשות
דתיים? אליעד שואל מדוע יש הנחה בסיסית שצריך להתחשב דווקא ברגשות
הדתיים , ואילו רגשותיהם של אנשים חילונים או אחרים אינם נחשבים. הוא נותן דוגמה לכך שבחברה
הדתית, אדם יכול להיות מוחרם רק משום שיש לו טלוויזיה או טלפון חכם. הוא טוען כי אם זכותם של אנשים
דתיים להתחשב ברגשותיהם, אזי גם החילונים זכאים שיתחשבו ברגשותיהם. בסיום, אליעד מציין כי כל דבר בא על חשבון משהו אחר, וכי אי אפשר לדרוש התחשבות מלאה בקבוצה מסוימת מבלי לפגוע ... יש לאפשר לכל אדם להביע את דעתו, גם אם היא לא נעימה לאחרים. האם הומופוביה לגיטימית? קבלת השונה או כפייה? האם אפליית
חרדים מוצדקת? למה להתחשב ברגשות
דתיים? למה לקבל את האחר? סובלנות כלפי מי שמתנגד לסובלנות? ...