🖶 זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום?ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחווית הזמן והמקום, היא בעצם חווית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי.
כי בלי זמן, לא יכולות להיות קיימות שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך גם לגבי המקום, שצריך שני מקומות שונים, לכל אחת מהישויות. כי שתי ישויות שונות, לא יכולות להיות באותו הזמן ובאותו המקום ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום.
ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חווית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי.
ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר לנקודת מבט של המציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום.
כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה של הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום.
וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של ה"אני" שלו, הרי שממילא האדם בתוך חווית זמן ומקום. כי משמעות ה"אני" קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה שאינו "אני". וא"כ כדי שתהיה משמעות ל"אני" של האדם, לשם כך צריך שיהיה גם מה שהוא אינו ה"אני" של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש "אני", הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא.
ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום לגמרי, יכול לעשות זאת על ידי התבוננות, אל מהות הנפרדות של הזמן והמקום. ומה שהאדם צריך לעשות בפועל, זה לחקור ולדרוש ולהתבונן על מהות הזמן והמקום, ולנסות להבין, מהו הזמן? ומהי מהות רגעי הזמן? והאם באמת השינוי קיים באמת? או שמא השינוי קיים רק במוחו של האדם, אך לא במציאות האמיתית? וכך גם לגבי המקום, שעל האדם לחקור מהו המקום? ומהי מהותו? ומה יוצר את המקום? וממה המקום "עשוי"? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל היש, הוא מקום אחד ממש.
והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין.
ועל האדם להסתכל אל תוך המהות של היש ושל האין, ועל האדם להתבונן היטב ולשאול באמת, האם באמת היש ישנו והאין איננו? או שמא שניהם ישנם ואינם בו זמנית, והם רק נראים כנפרדים וכשונים זה מזה? והאם באמת מה שאיננו, האם באמת הוא איננו, או שמא רק האדם חווה שהוא איננו? והאם מה שישנו, הוא באמת ישנו, או שמא רק האדם חווה שהוא ישנו?
ואולי אין שום דבר כלל? ואולי אין מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין?
כי שורש חווית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על משהו כלשהו שהוא ישנו, ולשאול את עצמו באמת, האם באמת הדבר הזה ישנו, או שמא אני רק מדמיין שהוא ישנו? ואולי אני אפילו לא מדמיין שהוא ישנו? ואולי אני לא קיים כלל, וממילא אני גם לא מדמיין שום דבר?
ואולי האדם הוא לא יותר מאשר דמיון, של דמות דמיונית? כמו חלום, שמתרחש בתוך ישות, שהיא עצמה קיימת בתוך חלום. שהישות שנמצאת בתוך החלום, היא לא באמת קיימת. וממילא גם החלום שלה לא באמת קיים כלל. ואולי האדם הוא רק דמיון בתוך דמיון, שאין לו שום נקודת חיבור כלשהי לאמת? ואולי הבלתי אפשרי, הוא דווקא האפשרי? ואולי מבחינה אובייקטיבית, כל ההפרדה שהאדם עושה בין יש לאין, היא טעות בלבד, שאינה משקפת בצורה כלשהי, את תמונת המציאות באמת?
ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת, אל תוך מהות היש והאין, ומתבונן באמת, היינו שהאדם באמת חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן.
ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם...
איך נוצרת התאהבות דמיונית? מהי שנאה דמיונית? איך לחזק אהבה? איך להיות חלק מהטוב של מישהו? איך לגרום למישהו לאהוב אותך? איך לחזק אהבה? איך ליצור חוויות טובות? איך ליצור קשר רגשי?... מהי שנאה דמיונית? איך לחזק אהבה? איך להיות חלק מהטוב של מישהו? איך לגרום למישהו לאהוב אותך? איך לחזק אהבה? איך ליצור חוויות טובות? איך ליצור קשר רגשי? וכאן אבאר עוד דרך כיצד באפשרותך לחזק אהבה של מישהו כלפיך ולגרום לו לאהוב אותך ולהתאהב בך? ואיך נוצרת התאהבות דמיונית? ואיך נוצרת שנאה דמיונית? ואיך אפשר לחזק אהבה דמיונית? ... ואיך באפשרותך ליצור משיכה והתאהבות? ועוד. וכפי שכבר הסברתי, האדם אוהב את מה שעושה לו טוב. והאדם נקשר למה שגורם לו להרגיש טוב. והמוח של האדם לא תמיד יודע לזהות מה אחראי לתחושת הטוב שלו. אבל המוח כן יודע לזהות, איזה ישויות היו, כאשר הוא הרגיש טוב. ואז המוח מחבר את הישויות האלו, לתחושת הטוב שלו. ולכן ממילא, עליך לנסות ליצור כמה שיותר חוויות טובות, עם מישהו שאתה רוצה שיאהב אותך. כי אז אתה הופך להיות חלק מהטוב שלו. כי נוצרת לו התניה, שאיתך, טוב לו. ומכאן ניתן ללמוד עוד טיפ, שאומר, שבאפשרותך להיות חלק מתחושת הטוב של מישהו, לא רק על ידי זה שתהיה איתו בפועל בסיטואציות שעושות לו טוב, אלא שבאפשרותך להפוך להיות חלק מתחושת הטוב שלו, גם על ידי זה שתהיה איתו כאשר הוא מרגיש טוב, בדמיון שלו. זא שהאדם יכול להרגיש טוב, או כאשר בפועל הוא בסיטואציה שעושה לו טוב, לדוגמה: טיול מסעדה סרט תחביב כלשהו שעושה לו טוב, דהיינו, סיטואציה שבה בפועל האדם מרגיש טוב. אבל האדם יכול להרגיש טוב גם בדמיון שלו. לדוגמה, כאשר הוא מתכנן את החופשה הבאה שלו מדמיין דבר עתידי שיעשה לו טוב, מדמיין מה הוא רוצה שיקרה לו בעתיד. או גם דמיון מהעבר, דהיינו, נזכר במשהו נוסטלגי ... וכיוב. והרעיון הוא, שבדיוק כמו שבן אדם יקשר אליך אם תיווצר לו ההתניה שאומרת שאיתך, טוב לו, באמצעות זה שכל הזמן תיצור חוויות טובות עבורו, שתהיה בהן ותהיה חלק מהן, כך גם האדם יתקבע אצלו עוגן במחשבה שיהפוך אותך להיות חלק מהטוב שלו, אם תהיה חלק מהסיטואציה שלו בהווה, כאשר הוא מדמיין סיטואציה מהעבר ... לדוגמה מישהו מספר לך על משהו טוב שקרה לו היום, משהו טוב שהוא רוצה שיקרה לו בעתיד. ותוך כדי שהוא מספר לך את זה, הוא מרגיש מכך טוב. ותוך כדי שהוא מרגיש מכך טוב, אתה שם לצידו ברגע הזה של ההווה, כאשר הוא מספר לך את הסיפור שקיים בדמיון שלו בהווה, הרי שבעצם הוא מתרגל בתת המודע שלו לחשוב, שכאשר אתה במחיצתו, הוא מרגיש טוב. וכך ממילא הוא נקשר אליך, כאילו בפועל היית איתו בחוויה שעשתה לו טוב. וכמובן שגם להפך, שאם מישהו מספר לך על משהו רע שקרה לו, ונניח שהוא לא ממש רוצה לדבר על זה, ונניח שבגללך מסיבה כלשהי, הוא מספר על זה יותר נזכר יותר במשהו רע שקרה ... במשהו שעשה לו רע בעבר זיכרון רע מישהו שנוא פחד עתידי וכיוב, הרי שבעצם גם אם שלא באשמתך, הבן אדם השני התעוררה בו תחושה רעה, כאשר הוא היה איתך. וממילא בתת המודע שלו, הוא פחות יאהב אותך בגלל זה, גם אם אתה לא אשם בשום דבר. ולכן עליך לדעת לזהות מצבים כאלו, ולנסות להימנע מהם. כל שכן, שלא באופן מודע ... ישיר. ואז ממילא הוא גם לא יאהב אותך. או אם ברצונך לגרום למישהו לשנוא מישהו אחר, תשכנע את האדם, שהאדם האחר הוא סיבת התחושות הרעות שהוא מרגיש. וכמובן שלא בהכרח שבאופן ישיר תאמר לו שהאדם השני עושה לו רע, אלא שתרמוז לתת המודע שלו, שההימצאות לצד האדם האחר, ההתנהגות של האדם האחר, בצורה עקיפה עושה לו רע. וזה בעצם אומר שבפועל, עליך להשתדל להיות חלק מהטוב של מישהו אחר, לא רק בדברים שקורים בפועל, אלא גם כאשר הוא מרגיש טוב באופן כללי. כגון כאשר הוא נזכר במשהו טוב מהעבר, או כאשר הוא מתכנן וחושב על משהו טוב, עתידי. ובאפשרותך כמובן כאשר אתה מזהה סיטואציה שכזו, להרחיב אותה ולהעצים אותה. כדי להעצים את תחושת הטוב של האדם השני, כשהוא איתך. ואז ממילא האהבה שלו כלפיך, תתחזק. ויש כאן עוד עיקרון, שאומר, שבאפשרותך לגרום למישהו לאהוב אותך, אם תעשה לו טוב. לא רק בפועל, אלא גם בדמיון. ... לו, או שהוא יאהב אותך פחות, כי לא הצלחת לעזור לו? ומה אם בעצם תגרום למישהו לפרט סיפור רע שקרה לו, ובעצם תעצים לו את תחושת הרע שיש לו. שזה כמובן דבר שיגרום לו לא לאהוב אותך, כי אתה עושה לו רע. אבל במקביל תיכנס לדמיון שלו, ותציל אותו מהרע שקרה לו. שאז מהצד שהצפת לו את הדמיון הרע, הוא אמור לא ...
אושר, חיסרון תמידי, תמיד יש חיסרון, למה יש סבל? איך נוצר סבל? למה רע לי? איך להיות מאושר? שכל על אנושי, מעל השכל האנושי, מהות הסבל, להשתחרר מהסבל, מודעות עצמיתאושר, חיסרון תמידי, תמיד יש חיסרון, למה יש סבל? איך נוצר סבל? למה רע לי? איך להיות מאושר? שכל על אנושי, מעל השכל האנושי, מהות הסבל, להשתחרר מהסבל, מודעות עצמית... תמידי, תמיד יש חיסרון, למה יש סבל? איך נוצר סבל? למה רע לי? איך להיות מאושר? שכל על אנושי, מעל השכל האנושי, מהות הסבל, להשתחרר מהסבל, מודעות עצמית מהן הסיבות לחוויית החיסרון ולמה היא קיימת כל הזמן? החוויות של חיסרון, כמו חיסרון בכסף, זוגיות או בריאות, לא מתייחסות רק למצב נקודתי שבו חסר לנו משהו מסוים, אלא קיימת חוויית חיסרון בסיסית יותר, שהיא חלק בלתי נפרד מהמציאות. הרעיון המרכזי הוא שלעיתים קרובות אנו מזהים את חוויות החיסרון האלה כדבר חיצוני או נקודתי, אך למעשה כל תחושת ההעדר נובעת מההפרדה בין דברים, שהיא חלק מהחוויה האנושית הבסיסית. ההסבר המרכזי כאן הוא שלכל דבר יש תופעה נלווית של חיסרון: אם אני מזהה שולחן, זה בגלל שאני מבחין בו מתוך ההבדל בין שולחן לדברים אחרים. ברגע שאני מזהה את השולחן, אני גם מודע למה שאין - אין פה מכונית, אין פה עץ, ואין פה משהו אחר. ההגדרה הזו יוצרת תחושת חיסרון מתוך ההבנה שמשהו חסר, כי כל דבר מוגדר מתוך השוני שבינו לבין דברים אחרים. מהי חוויית חיסרון בסיסית וכיצד היא קשורה לנפרדות? החוויות הרגילות של חיסרון, כמו חוסר בכסף או אהבה, הן למעשה ביטוי של מצב בסיסי יותר - חוויית נפרדות. כל הגדרה או הבחנה בין דברים מביאה עם עצמה את חוויית החיסרון. לדוגמה, כאשר אני אומר יש שולחן, אני גם מבין בו זמנית אין פה דברים אחרים. זה לא רק משחק מילים, אלא חוויה מוחשית. למעשה, עצם ההגדרה של כל דבר מחייבת את הנפרדות, וכך כל הגדרה מלווה בחוויית חיסרון. האם החיסרון תמיד מופיע במודעות שלנו? החיסרון הבסיסי, הנובע מהנפרדות, לא תמיד מורגש בצורה חזקה. לפעמים יש בעיות גדולות יותר, כמו חוסר בכסף, שמסתירות את תחושת החיסרון הבסיסי. לדוגמה, כאשר אנו מתמודדים עם חוסר בכסף, אנחנו לא בהכרח חושבים על החיסרון הבסיסי של הידיעה, אלא עסוקים בבעיות המיידיות. אך ברגע שהבעיות הללו נעלמות, נוכל להתחיל לחוות את החיסרון העמוק יותר, של עצם ההגדרה והנפרדות. מה הקשר בין הידיעה לחיסרון? הידיעה על דבר מסוים, כמו זה שולחן, תמיד כוללת שלילה של מה שאינו הדבר. כשאתה יודע משהו, אתה מיד מודע לכך שיש משהו אחר שאינו אותו דבר. כלומר, כל ידיעה באה עם תחושת חיסרון, משום שהיא מבוססת על הבחנה בין מה שיש לבין מה שאין. עצם ההגדרה היא חיסרון. כשאני אומר אני יודע שיש שולחן, אני גם מבין בו זמנית שאין פה דברים אחרים, וההבנה הזו מביאה את תחושת החיסרון. האם כל חוויית חיסרון נובעת מהנפרדות? עצם הנפרדות בין הדברים היא הצרה הגדולה ביותר. כלומר, לא מדובר על בעיות חיצוניות כמו חוסר בכסף או בעיות זוגיות, אלא על עצם העובדה שאתה חווה את העולם כנפרד. ברגע שאתה תופס את הדברים כנפרדים, אתה חווה חיסרון. התפיסה הזו לא תמיד נראית כבעיה, אך היא הבסיס לכל תחושת חיסרון. האם יש יתרון בכל חוויית חיסרון? אחת התובנות המרכזיות היא שכשיש חיסרון, יש גם יתרון. כל חוויית חיסרון, כמו אני לא רוצה שולחן, היא גם חוויית אני רוצה משהו אחר. כל הגדרה, אפילו אם היא מלווה בתחושת חיסרון, מכילה גם יתרון: אתה יודע שהשולחן כאן, כלומר, יש משהו. כך, למעשה, כל חוויית חיסרון מכילה גם תחושת יתרון, שכן תמיד יש לנו משהו שמוגדר. מה הפתרון לחוויית החיסרון המתמדת? השלב הראשון הוא הכרה בכך שתמיד יש חיסרון, אך במקביל יש גם יתרון. אם אתה מבין את זה לעומק, אתה גם מבין שכל חוויית חיסרון היא תוצאה של המודעות שלך לנפרדות. אם תוכל להתחבר לתודעה של אין שכל, שהיא
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?