החיים הם כמו פאזל. המציאות גם היא כמו פאזל. כל דבר מורכב מהרבה פרטים. הדבר דומה לתמונה שמצויר בה ציור מאוד יפה. ומי שרואה רק חלק מהתמונה ולא רואה את כל התמונה המלאה, על ידי זה הוא לא ממש מבין את הציור, לא מבין את כוונת הצייר, ולא ממש מתחבר לציור.
ולצורך ההגינות נאמר, כי יכול להיות גם מצב הפוך, שבו דווקא חלק בתמונה נראה טוב יותר מאשר כל התמונה. אך כרגע אנחנו לא עוסקים במה טוב יותר, האם כל התמונה או חלק ממנה. אך אנחנו כן עוסקים, באיך לראות את התמונה המלאה.
המציאות היא גדולה, מאוד גדולה. לא בהכרח שאפשר לראות את כל התמונה כולה בבת אחת. יחד עם זאת, באפשרותו של האדם לפעול בצורה כלשהי, שתאפשר לו לראות את התמונה השלמה והמלאה, בצורה כמה שיותר קרובה אל האמת. ואיך בדיוק עושים זאת?
תשובה: באמצעות כוח הדמיון ובאמצעות דימוי דבר לדבר. פירוש: כי מצד אחד המציאות היא מאוד גדולה ואי אפשר להבין את כולה, אך מהצד השני, למרות שהמציאות היא מאוד גדולה, יחד עם זאת יש בה המון דברים דומים. המון תהליכים במציאות יש להם מכנה משותף, המון אירועים מתרחשים על פי אותם החוקים, והרבה דברים, כן דומים זה לזה, כאילו הם היו ישות אחת.
לא תמיד יכול האדם לראות את התמונה המלאה. לדוגמה: אדם נכנס למקום עבודה חדש. הוא לא תמיד יכול לראות את התמונה המלאה ולהבין בדיוק מי נגד מי. המצב האידיאלי של לראות את התמונה המלאה, הוא לראות את האירוע כולו מנקודת ההתחלה שלו ועד נקודת הסיום שלו. אך לא תמיד יכול האדם לראות את כל התהליך כולו מההתחלה. אך יחד עם זאת, לפעמים האדם כן רוצה לראות את התמונה המלאה של המצב. אז איך עושים זאת?
תשובה: באמצעות לימוד מהגלוי על הנסתר. ככל שהאדם מצליח להבין טוב יותר את מה שהוא כן מסוגל לראות, על ידי זה כוח הדמיון של האדם, מסוגל לצייר גם את שאר החלקים החסרים של התמונה. ניקח לדוגמה תמונה של בן אדם, ונחסיר ממנה חלק כלשהו. עכשיו נציג את התמונה הזאת למישהו ונשאל אותו, מה הוא רואה בתמונה? התשובה שלו תהיה כמובן שהתמונה היא של בן אדם, וזה למרות שבאמת חסרים חלקים בתמונה.
מה בדיוק קרה כאן? האדם בעצם השלים בדמיון שלו את החלקים החסרים בתמונה, על סמך שאר החלקים שהוא ראה בתמונה. מאוד יתכן גם, כי הוא אפילו לא שם לב לחלקים שחסרים בתמונה. משום, שמיד היה לו ברור שמדובר כאן בתמונה של בן אדם. ומה זה בעצם מדגים? זה מדגים, שככל שהאדם רואה טוב יותר את החלקים של התמונה, שאותם הוא כן יכול לראות, על ידי זה המוח של האדם מסוגל להשלים...
ולצורך ההגינות נאמר, כי יכול להיות גם מצב הפוך, שבו דווקא חלק בתמונה נראה טוב יותר מאשר כל התמונה. אך כרגע אנחנו לא עוסקים במה טוב יותר, האם כל התמונה או חלק ממנה. אך אנחנו כן עוסקים, באיך לראות את התמונה המלאה.
המציאות היא גדולה, מאוד גדולה. לא בהכרח שאפשר לראות את כל התמונה כולה בבת אחת. יחד עם זאת, באפשרותו של האדם לפעול בצורה כלשהי, שתאפשר לו לראות את התמונה השלמה והמלאה, בצורה כמה שיותר קרובה אל האמת. ואיך בדיוק עושים זאת?
תשובה: באמצעות כוח הדמיון ובאמצעות דימוי דבר לדבר. פירוש: כי מצד אחד המציאות היא מאוד גדולה ואי אפשר להבין את כולה, אך מהצד השני, למרות שהמציאות היא מאוד גדולה, יחד עם זאת יש בה המון דברים דומים. המון תהליכים במציאות יש להם מכנה משותף, המון אירועים מתרחשים על פי אותם החוקים, והרבה דברים, כן דומים זה לזה, כאילו הם היו ישות אחת.
לא תמיד יכול האדם לראות את התמונה המלאה. לדוגמה: אדם נכנס למקום עבודה חדש. הוא לא תמיד יכול לראות את התמונה המלאה ולהבין בדיוק מי נגד מי. המצב האידיאלי של לראות את התמונה המלאה, הוא לראות את האירוע כולו מנקודת ההתחלה שלו ועד נקודת הסיום שלו. אך לא תמיד יכול האדם לראות את כל התהליך כולו מההתחלה. אך יחד עם זאת, לפעמים האדם כן רוצה לראות את התמונה המלאה של המצב. אז איך עושים זאת?
תשובה: באמצעות לימוד מהגלוי על הנסתר. ככל שהאדם מצליח להבין טוב יותר את מה שהוא כן מסוגל לראות, על ידי זה כוח הדמיון של האדם, מסוגל לצייר גם את שאר החלקים החסרים של התמונה. ניקח לדוגמה תמונה של בן אדם, ונחסיר ממנה חלק כלשהו. עכשיו נציג את התמונה הזאת למישהו ונשאל אותו, מה הוא רואה בתמונה? התשובה שלו תהיה כמובן שהתמונה היא של בן אדם, וזה למרות שבאמת חסרים חלקים בתמונה.
מה בדיוק קרה כאן? האדם בעצם השלים בדמיון שלו את החלקים החסרים בתמונה, על סמך שאר החלקים שהוא ראה בתמונה. מאוד יתכן גם, כי הוא אפילו לא שם לב לחלקים שחסרים בתמונה. משום, שמיד היה לו ברור שמדובר כאן בתמונה של בן אדם. ומה זה בעצם מדגים? זה מדגים, שככל שהאדם רואה טוב יותר את החלקים של התמונה, שאותם הוא כן יכול לראות, על ידי זה המוח של האדם מסוגל להשלים...
050-3331-331