מחוייב או אפשרי, אפשרי או מחוייב, מחוייב המציאות, אפשרי המציאות, לחייב את האפשרי, לאפשר את המחוייב, חלק 2
מה המשמעות של להפוך את האפשרי למחויב ואת המחויב לאפשרי?
אליעד מסביר על החשיבות של הבנת ההבדל בין "מחויב המציאות" לבין "אפשרי המציאות". כדי להבין את ההבדל לעומק, אליעד נותן דוגמה מהיום יום: מישהי אמרה שהיא לא רוצה משהו שהוא הציע לה, כי היא חשבה שהוא מציע לה משהו אחר. אך לאחר שראתה במה מדובר, היא החליטה שכן רוצה. אליעד מדגיש שהטעות שלה הייתה שהפכה את האפשרי למחויב, היא חשבה שמה שאליעד ייתן לה הוא בהכרח מה שהיא דמיינה, בעוד שזה היה רק אפשרי שהוא ייתן לה את מה שחשבה. אם הייתה מודעת לכך שזה רק אפשרי, לא הייתה ממהרת לומר "לא" ובכך לפספס את מה שכן רצתה בסופו של דבר.
מדוע חשוב להבין שהפרשנות שלך למציאות אינה מחויבת?
ההרצאה מתמקדת בכך שאנשים לרוב מתייחסים לפירושים שלהם על המציאות כמחויבים, אך אליעד מסביר שכל פרשנות או תפיסה היא רק אפשרית. לדוגמה, אם אדם חווה אירוע שלילי ואומר שזה "רע", הוא הופך את האפשרי למחויב. אך הפרשנות הזאת לא בהכרח נכונה, היא רק אפשרית. אם האדם היה שואל את עצמו "מי אמר שזה רע? אולי זה טוב?", הוא היה פותח אפשרות לראות את האירוע באור חיובי. בעצם, ככל שאדם מגביל את עצמו לפרשנות מסוימת אחת, הוא מצמצם את האפשרויות שלו לחוות את המציאות בצורה רחבה ועשירה יותר.
איך שינוי מחשבתי קטן משפיע על החוויה שלנו?
כדי להמחיש את הרעיון, אליעד נותן דוגמה פשוטה מהפסקה בהרצאה: כאשר האדם חושב לעצמו, "אנחנו עוצרים פה?" הוא מיד מתייחס לאפשרות כאל מחויבת. הוא מניח בהכרח שעוצרים כאן, למרות שאין זה מחויב שיעצרו. עצם המחשבה "אנחנו עוצרים פה" היא רק אפשרית, ולא מחויבת. אם האדם יבין שזה רק אפשרי, הוא לא יחווה צמצום פנימי. לכן כל פעם שאדם מזדהה עם מחשבה כמו "לא בא לי" או "אני לא יודע", הוא הופך אפשרי למחויב, ובכך מגביל את החוויה שלו.
איך ההזדהות עם האפשרי מונעת מאיתנו לראות את האמת?
אליעד מסביר שהזדהות עם האפשרי כמחויב מונעת מהאדם לראות את המציאות כפי שהיא. לדוגמה, כשאדם מרגיש כאב הוא אוטומטית מזדהה עם התחושה "אני לא רוצה את הכאב הזה", אך האם באמת מחויב שהוא לא ירצה את הכאב? זו רק אפשרות. ככל שהוא ישאל את עצמו "מי אמר שזה רע?" או "אולי זה טוב?" הוא יוכל להשתחרר מההזדהות עם התחושה שהכאב הוא רע.
איך להתייחס לסיטואציות לא נעימות בלי להזדהות איתן?
אליעד מציע דרך פרקטית: כשקורה לאדם משהו רע, עליו לשאול את עצמו שוב ושוב "אולי זה טוב?" ככל שיעשה זאת מספיק פעמים, הוא יתחיל לחוות פחות סבל. אם האדם באמת יבחן כל חוויה מההיבט שההיפך שלה אפשרי באותה מידה, הוא יוכל לשחרר את עצמו מהצמצום המחשבתי שגורם לו לסבל.
לדוגמה, אם אדם רוצה להיות במקום אחר, כמו בים בזמן שהוא בבית, הוא יכול לשאול את עצמו "איך אני יודע שאני לא בים?", ובכך בעצם לערער על המחויבות של התחושה. ככל שאדם יעמיק בשאלה זו, הוא יגיע להבנה שהחוויה שלו היא רק אפשרית, ולא מחויבת, וכך הוא יפסיק לסבול מהמצב הקיים.
האם ניתן להתגבר על סבל על ידי הגברת עוצמתו?
אליעד מביא דוגמה נוספת: אם לאדם יש כאב פיזי או נפשי והוא אומר לעצמו "אני לא רוצה את הכאב הזה", הוא הופך את האפשרות שלא לרצות לכאב למחויב. אם הוא יעלה את עוצמת הכאב עד לרמה מסוימת, בסופו של דבר הוא יגיע למצב שבו הכאב כבר בלתי נסבל, ואז תהיה לו הזדמנות להתאחד עם החוויה, מכיוון שכדי להתמודד עם כאב אינסופי, האדם חייב להבין שאין הבדל בין כאב להנאה, בין טוב לרע, וכך הוא מגיע לאחדות.
מהו המחיר של האחדות המוחלטת?
אליעד מדגיש שהגעה לאחדות מוחלטת...
אליעד מסביר על החשיבות של הבנת ההבדל בין "מחויב המציאות" לבין "אפשרי המציאות". כדי להבין את ההבדל לעומק, אליעד נותן דוגמה מהיום יום: מישהי אמרה שהיא לא רוצה משהו שהוא הציע לה, כי היא חשבה שהוא מציע לה משהו אחר. אך לאחר שראתה במה מדובר, היא החליטה שכן רוצה. אליעד מדגיש שהטעות שלה הייתה שהפכה את האפשרי למחויב, היא חשבה שמה שאליעד ייתן לה הוא בהכרח מה שהיא דמיינה, בעוד שזה היה רק אפשרי שהוא ייתן לה את מה שחשבה. אם הייתה מודעת לכך שזה רק אפשרי, לא הייתה ממהרת לומר "לא" ובכך לפספס את מה שכן רצתה בסופו של דבר.
מדוע חשוב להבין שהפרשנות שלך למציאות אינה מחויבת?
ההרצאה מתמקדת בכך שאנשים לרוב מתייחסים לפירושים שלהם על המציאות כמחויבים, אך אליעד מסביר שכל פרשנות או תפיסה היא רק אפשרית. לדוגמה, אם אדם חווה אירוע שלילי ואומר שזה "רע", הוא הופך את האפשרי למחויב. אך הפרשנות הזאת לא בהכרח נכונה, היא רק אפשרית. אם האדם היה שואל את עצמו "מי אמר שזה רע? אולי זה טוב?", הוא היה פותח אפשרות לראות את האירוע באור חיובי. בעצם, ככל שאדם מגביל את עצמו לפרשנות מסוימת אחת, הוא מצמצם את האפשרויות שלו לחוות את המציאות בצורה רחבה ועשירה יותר.
איך שינוי מחשבתי קטן משפיע על החוויה שלנו?
כדי להמחיש את הרעיון, אליעד נותן דוגמה פשוטה מהפסקה בהרצאה: כאשר האדם חושב לעצמו, "אנחנו עוצרים פה?" הוא מיד מתייחס לאפשרות כאל מחויבת. הוא מניח בהכרח שעוצרים כאן, למרות שאין זה מחויב שיעצרו. עצם המחשבה "אנחנו עוצרים פה" היא רק אפשרית, ולא מחויבת. אם האדם יבין שזה רק אפשרי, הוא לא יחווה צמצום פנימי. לכן כל פעם שאדם מזדהה עם מחשבה כמו "לא בא לי" או "אני לא יודע", הוא הופך אפשרי למחויב, ובכך מגביל את החוויה שלו.
איך ההזדהות עם האפשרי מונעת מאיתנו לראות את האמת?
אליעד מסביר שהזדהות עם האפשרי כמחויב מונעת מהאדם לראות את המציאות כפי שהיא. לדוגמה, כשאדם מרגיש כאב הוא אוטומטית מזדהה עם התחושה "אני לא רוצה את הכאב הזה", אך האם באמת מחויב שהוא לא ירצה את הכאב? זו רק אפשרות. ככל שהוא ישאל את עצמו "מי אמר שזה רע?" או "אולי זה טוב?" הוא יוכל להשתחרר מההזדהות עם התחושה שהכאב הוא רע.
איך להתייחס לסיטואציות לא נעימות בלי להזדהות איתן?
אליעד מציע דרך פרקטית: כשקורה לאדם משהו רע, עליו לשאול את עצמו שוב ושוב "אולי זה טוב?" ככל שיעשה זאת מספיק פעמים, הוא יתחיל לחוות פחות סבל. אם האדם באמת יבחן כל חוויה מההיבט שההיפך שלה אפשרי באותה מידה, הוא יוכל לשחרר את עצמו מהצמצום המחשבתי שגורם לו לסבל.
לדוגמה, אם אדם רוצה להיות במקום אחר, כמו בים בזמן שהוא בבית, הוא יכול לשאול את עצמו "איך אני יודע שאני לא בים?", ובכך בעצם לערער על המחויבות של התחושה. ככל שאדם יעמיק בשאלה זו, הוא יגיע להבנה שהחוויה שלו היא רק אפשרית, ולא מחויבת, וכך הוא יפסיק לסבול מהמצב הקיים.
האם ניתן להתגבר על סבל על ידי הגברת עוצמתו?
אליעד מביא דוגמה נוספת: אם לאדם יש כאב פיזי או נפשי והוא אומר לעצמו "אני לא רוצה את הכאב הזה", הוא הופך את האפשרות שלא לרצות לכאב למחויב. אם הוא יעלה את עוצמת הכאב עד לרמה מסוימת, בסופו של דבר הוא יגיע למצב שבו הכאב כבר בלתי נסבל, ואז תהיה לו הזדמנות להתאחד עם החוויה, מכיוון שכדי להתמודד עם כאב אינסופי, האדם חייב להבין שאין הבדל בין כאב להנאה, בין טוב לרע, וכך הוא מגיע לאחדות.
מהו המחיר של האחדות המוחלטת?
אליעד מדגיש שהגעה לאחדות מוחלטת...
- מחויב או אפשרי?
- מהו מחויב המציאות?
- איך להתמודד עם סבל?
- האם אפשר לשנות כל חוויה?
- איך להפסיק להזדהות עם מחשבות?
- איך מתמודדים עם כאב נפשי?
- איך להגיע לאחדות מוחלטת?