... אלוהים, הוויה של התודעה, המצוי הראשון, הוויה של המציאות, מחוייב המציאות, הקיום העצמי, למה אתה קיים מהו הקיום העצמי ומה הקשרו לאלוהים? אליעד כהן מציג בהרצאה את רעיונותיו על הקיום העצמי, שאלת המהות שלי, והקשר לכך ... של קיומנו וכולל, לפעמים, את תודעת האלוהים או ישות ראשונית. הוויה של התודעה המצוי הראשון הקיום העצמי הוויה של המציאות למה אתה קיים? האם יש קיום שלא מחויב? ...

... מתוך דמיון או פוטנציאל, אלא מההוויה האלוהית שמקיפה את כל האפשרויות. ההבדל השלישי עוסק בכך שאלוהים יכול לדעת ... זהו פרדוקס שבאמצעותו אלוהים מהווה את הידיעה והמציאות בו - זמנית, תוך שמירה על פתח לאפשרויות. לסיכום, ההסבר ... להבנת רעיונות רוחניים ההוויה האלוהית והשפעתה על המחשבה האנושית האם דרך הדמיון אפשר להגיע למוחשי, וכיצד ... אפשר להחליף זאת במילים האל מהווה. כך, עצם הידיעה של האל היא עצם המציאות. אבל למרות שהידיעה היא ודאית, זה לא ... מחליפים את המילה יודע במילה הוויה, מתברר שכל הניסוחים אינם עוסקים רק בידיעה תיאורטית, אלא במהות עצמה של ... סופיים, הוא יודע גם לפני שיש הוויה, ואין הבדל אצלו בין בכוח לפועל או בין ודאי לאפשרי. אם מנסים להבין זאת בשכל ... בעצם הוא אחד. במדעו הכוונה להוויתו. ישותו היא שבהוויה אחת הוא ישויות שונות ואף על פי כן הוא ישות אחת. אז כמה אלוהים יש? יש אין סוף ... הוויות שונות ובו זמנית הוא הוויה אחת. השני יודע דברים קודם הימצאם, אפילו שאין להם הוויה כלל. אלוהים יודע הכל, לפני שזה היה, עוד לפני שזה היה מצוי הוא ידע את זה, אפילו שאין להם הוויה , עוד לפני הפוטנציאל. למשל, אלוהים ידע מי יבוא היום, אבל עוד לפני שהיתה לו הוויה הוא ידע את זה, ואם לא היתה לו הוויה אז איך הוא ידע את זה? הוא ידע מה יהיה במציאות עוד לפני שהוא יצר את האופציה. ... איך הוא מתכנן אם אפילו אין הוויה? אפילו את הפוטנציאל אין, והוא כבר יודע איך זה יהיה כאשר זה יהיה מצוי. רבי ... את הכסא עוד לפני שיש לכסא הוויה. אפילו הוויה אין לזה, הוויה הכוונה לפוטנציאל. אתה למשל מדמיין אותה עם חולצה אדומה, אתה יכול בדיוק לדמיין ... אין כאן שום דבר, אפילו אין הוויה, האם אתה יכול לחשוב איך היא תהיה עם חולצה אדומה? אפילו אין הוויה. אז אלוהים יודע איך זה יהיה אחרי, עוד לפני שיש הוויה. ויש כאן תחכום יותר גדול, הוא יודע איך זה יהיה ממשי, בעין הוא רואה את הממשי, ובכלל עוד אין הוויה והוא כבר רואה את זה. זה דבר והיפוכו. זה כמו שאלוהים יודע את הדמיון בלי אפילו ... המילה יודע, נחליף אותה למילה הוויה. בטקסט הזה רשומות התשובות שבאות מהחלל הפנוי. אם בכל מקום שרשום יודע אני מחליף למילה הוויה, יש כאן את השכל שבאמצעותו אפשר לתת תשובה לשאלות שבאות מהחלל הפנוי. למשל, ... אין מוציא את הדבר מאפשרותו, הוויתו משאירה את הדבר אפשרי, זאת אומרת שאין הבדל בין המחוייב לאפשרי, או שאין הבדל ... משהו, זה עדיין רק אפשרי. ההוויה של המציאות היא ישויות רבות, אבל מצד האמת אין ריבוי במדעו, זה אחד. זה גם הרבה ... את המילה ידיעה להחליף למילה הוויה ואז אין יותר שאלות. גם מה שאמרתי עכשיו לא נכון, כי אחר כך אתה יכול לשאול מה ...

... הישות הזאת שממנה הכל מורכב, שהיא מעבר לזמן ולמקום, ומעבר לכל צורה, נקראת ההוויה, והיא למעשה מחויבת המציאות. היא ההוויה הראשונית של הכל, שאין בה צורה כלל. איך אפשר להבין את מהות האין? כדי להבין באמת את האני והרצון, אליעד אומר שצריך להבין גם את האין, שהוא ההוויה שממנה הכל עשוי. האדם שואל: מה יש לפני האני והלא אני? והתשובה היא - כלום מוחלט, העדר מוחלט של מקום וזמן. כאשר מפרקים את כל הצורות של העולם (כולל את המקום והזמן עצמם), נשאר רק כלום, וזוהי ההוויה האמיתית של המציאות. לכן אליעד מסביר שהמהות האמיתית של האדם, של הרצון, ושל כל המציאות היא כלום, אין, והעדר מוחלט. איך האדם יכול לחוות את הכלום? אליעד מדגים ... יותר הבדל בין קיום לחוסר קיום, והאדם מבין שהוא עצמו וכל המציאות הם צורה של ההוויה האחת הזאת. מהי החוויה של להיות אלוהים? להיות אלוהים פירושו להיות הראשון, המחויב. האדם היה אלוהים לפני שהוא הפך לאני נפרד. עמוק בתוך האדם, מתחת לכל הצורות, ... מבין באמת מי הוא, הוא היה מגלה שהוא תמיד היה המרכז והוא תמיד יהיה, כי הוא וההוויה הם ישות אחת, והוא למעשה הראשון והיחיד. איך יכול להיות שיש צורות נפרדות מההוויה? אליעד מסביר שאחת השאלות הקשות ביותר היא כיצד ייתכן שיש צורות נפרדות מתוך ההוויה האחת, שבה אין שום הפרדה כלל. איך ייתכן שההוויה שהיא האין, המהווה את הכל, יוצרת דברים שונים ממנה? לפי אליעד, אי אפשר להבין זאת בשכל הרגיל, אך יש התבוננות עמוקה שמאפשרת להבין שההוויה והצורות הן בעצם דבר אחד. זוהי תובנה המגיעה לאחר התבוננות חוזרת ונשנית, עד שהאדם קולט שהנפרדות והאחדות הן ישות אחת ממש. לסיכום, אליעד מסביר שהאדם והרצון שלו הם בסופו של דבר צורה של כלום, של הוויה אחת, ולכן כל ההבדלים, הרצונות, והבעיות שלנו הם אשליות הנובעות מכך שאיננו מבינים שאנחנו והמציאות הם למעשה דבר אחד מוחלט. איך נוצר הרצון? מהו האני? מהי מחויב המציאות? איך אפשר להבין את הכלום? מהי ההוויה? איך להיות אלוהים? נקרא בעמוד 194, אני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון, איך נוצר האני של האדם. נעשה חזרה קצרה מהפעם הקודמת. הנושא כאן, הוא איך נוצר הרצון? ... אבל יש לא אני, ולכן האני הוא לא הראשון, האני הוא לא מחויב. כך שהאני לא יכול להוות את הלא אני. לא יכול להיות רק אני, כי הרי יש לא אני. אם יש אני ולא אני מקבילים, אז זה אומר שיש מכנה משותף לאני וללא אני. אם ניקח את כל הדברים, בסוף נגיע ... אז לא יכול להיות שבמקביל אליו יהיה לא אני. ולכן האני הוא ישות מורכבת, ולכן יש הוויה אחת שמהווה את האני והלא אני. למשל ניקח כדור, ונעלים אותו, איך? לכדור היה רצף אטומים מסוים, ושינינו את רצף האטומים האחר, וכך העלמנו אותו. ואם יש אני בעולם, ונמחק אותו, ... זה גם שניים. יש אני ויש לא אני, והלא אני כולל את כל המקום והזמן. ואם אומרים שבהוויה שלי אין שום צורה, אין שם אני ולא אני, אז זה אומר שבהוויה שלי אין את הצורה שלי ואין את הצורה של הלא אני עם המקום והזמן, אז ההוויה זה הכלום. אני ולא אני, פירושו דבר שקיים בתוך מקום וזמן, אם נסיר את כל הצורות של האני ונסיר את כל הצורות של הלא אני, נקבל מקום וזמן ריקים. מה זה מקום וזמן? ... שהוא בלי מקום וזמן. שאלה: מה זה לפרק? אליעד: מקום זה ישות? זמן זה ישות? מה מהווה אותם? משהו שאין בו צורה של מקום ומשהו שאין בו צורה של זמן. מה שמהווה את המקום הוא לא מקום, ההוויה של המקום לא יכולה שיהיה בה מרחב של מקום, הדבר שממנו עשוי המקום לא יכול להיות מקום. אולי המקום עשוי ממקום אחר? אבל המקום האחר הוא כלום וגם הזמן האחר הוא ... השאלה מבין את הכל, מה השאלה? יש פה עניין מאוד רציני, מי שמתבונן מגלה שיש בסוף הוויה אחת, שלא מורכבת משום דבר, מה זה אומר? שאם לא תתבונן מספיק תגלה שיש אולי שתי הוויות, אבל מי שיתבונן, בסוף ייתפס לו בראש שיש הוויה אחת ויחידה, ובגלל שאנחנו קוראים לזה הוויה, אז זה אומר שיש לא הוויה, ולכן ההוויה זה לא ההוויה של הכל, אבל זאת בעצם השאלה. אם יש הוויה אחת, ובלי הוויה לא יכול להיות שום דבר, אז איך יש משהו שהוא לא

... מהות הכלום, אחדות הנפרדות והאחדות, אחדות המהות והצורות, הוויה של המציאות מה זה כלום והאם אפשר להגדיר את מהותו? אליעד כהן מסביר בהרצאה את המושג ... וגם לא משהו. ההרצאה מתקדמת אל ההסבר שדווקא בגלל חוסר האפשרות להגדיר את הכלום, הוא מהווה את המקור ואת השורש של הכל. אליעד מסביר שמכיוון שהכלום הוא באמת מוחלט, הוא אמור ... ננסה לדמיין מצב שבו אין הפרדה כלל, מצב שבו אין שום צורה נפרדת, אזי כל מה שיש הוא רק ההוויה המוחלטת של הכלום. במצב כזה, הצורות, האובייקטים והמושגים אינם נפרדים באמת, ולכן מה ... למעשה אחדות מוחלטת. כיצד הכלום והיש מתקיימים בו - זמנית? אליעד מדגיש את הרעיון כי ההוויה האמיתית ממלאת את הכל, כל הזמן ובכל מקום. לפיכך, כל הצורות הקיימות הן בעצם ביטויים שונים של אותה הוויה אחת. אם אנחנו רואים צורות או דברים נפרדים, זה רק משום שאנחנו מתבוננים בהם מנקודת מבט של נפרדות. אך מנקודת המבט של ההוויה עצמה, אין הפרדה כלל. לכן, בכל רגע ובכל מקום שבו אנחנו נמצאים, הצורות וההוויה מתמזגות באופן מוחלט, והן אינן נפרדות כלל. הסבר נוסף שאליעד נותן הוא שאם הצורה היא רק ביטוי של ההוויה, אז כל מה שאפשר לומר על ההוויה חייב להיות נכון לגבי כל צורה וצורה. כלומר, כל צורה היא בו זמנית גם היא וגם לא היא. במילים אחרות, צורה מסוימת כמו ספר או אדם איננה באמת נפרדת מההוויה המוחלטת, אלא היא רק אופן מסוים של ההוויה להתגלות ולהתבטא. למה אנחנו מתקשים להבין את מושג הכלום? ההרצאה מסבירה שהקושי בהבנת ... ישירות על תפיסת המציאות היומיומית שלנו. כאשר אדם מבין לעומק את האחדות המוחלטת של ההוויה והצורות, הוא מפסיק לראות את העולם כנפרד, וכך משתנה לחלוטין האופן שבו הוא חווה את ... והיפוכו, והוא חווה אחדות והרמוניה מוחלטת. מה זה כלום? אחדות הנפרדות והאחדות מהות ההוויה איך להבין את הכלום? מהי אחדות הצורות והמהות? האם אפשר להגדיר כלום? הקשר בין כלום ...

... הוא זה, ניסרגדתה, I AM THAT, פילוסופיה מזרחית, הוויה , קיום, להיות כלום, רק להיות, הארה, החיסרון הראשון, הרע הגדול ביותר מה המשמעות של I AM THAT בפילוסופיה של ניסרגדתה? המשפט I AM THAT, או בעברית אני הוא זה, הוא ...

... לתשובה סופית בתוך הזמן, מפני שסיבה היא מושג הקיים בעולם הנפרדות. כיצד ההבנה שהכל אחד מהווה את התשובה היחידה? כדי להימלט מלולאת השאלות, מסביר אליעד שהתשובה היחידה היא להבין שהיש והאין הם אחד. בשפה שלנו אנו מבדילים בין יש לאין, בין לפני לאחרי, אך מצד האמת מדובר באחדות ... שונות. איך מסתדר הסתירה בין כלום למשהו? במבט שלנו יש שולחן, קיר, מקום וזמן, אך בשורש, ההוויה עשויה מאין. מצד אחד ניתן להבין שהעולם עשוי מכלום, ומצד שני ממשי לחלוטין. אליעד מסביר שיש כאן קושי: מצד הלוגיקה, אם הכל עשוי מאין, איך ייתכן שאנו תופסים אותו כמשהו? יש הטוענים ... התשובה היחידה היא שהכל אחד ברובד העמוק ביותר, והנפרדות היא רק דרך הביטוי של האחד. מהי הוויה וכיצד היא קשורה למקום ולזמן? אליעד מגדיר הוויה כדבר שממלא את הכל, הוא לפני המקום ולפני הזמן. הוא משתמש בדוגמה: המקום עשוי מ - X, הזמן עשוי מ - Y, ושניהם עטופים על ידי מציאות אחת, שהיא מחוץ למקום ולזמן, ולכן אין הבדל אמיתי בין אין מקום לאין זמן. ההוויה היא הכלום שהוא למעשה המקור לכל היש. מכאן גם נובע שהכל אחד, כי אותו אין מקום וזה שמעבר לזמן הם בעצם הוויה אחת ואי אפשר להפריד ביניהם. האם המקום והזמן הם אשליה, וכיצד החלום מדגים זאת? כדי להמחיש זאת, מביא אליעד דוגמאות מחלומות: אדם יכול לישון רבע שעה, ובחלום לעבור אירועים של שבעים ... מתלות ברצון. כיצד מבינים שאנו בעצם אלוהים היוצר את עצמנו? אליעד מתאר שיש ישות ראשונה המהווה את העולם כולו, ולכן שום דבר לא נפרד מרצון הישות הזו. בעצם, האדם עצמו, במקום העמוק ביותר, הוא הישות הזאת הצמצמה את עצמה להיות אדם. במבט החלקי, נראה שיש מציאות שבאה נגד הרצון ... אין כאן פתח מילוט, פתח המילוט היחיד זה ההבנה. להבין שזה אחד. אנחנו בשפה שלנו אומרים שמה שמהווה את היש זה האין, שההוויה של היש זה האין, בסדר? אבל אם אני עכשיו אהיה בחוויה של היש והאין זה אחד, אז למעשה לא יהיה לנו דו שיח עכשיו. אז שאני מדבר אני מפריד בין היש והאין, אבל מצד האמת אין הפרדה. למשל אני אומר שהכל אחד ומזה מתהווה היש, וממה עשוי היש? גם מההוויה. אין שום דבר בעולם שאין בו הוויה. ואם ההוויה היא כלום אז הכל חייב להיות כלום. אבל זה לא כלום, יש פה שולחן. אז יש כאן בעיה ממש רצינית, מצד אחד אתה מבין שהדבר הזה עשוי מכלום, כי אם תלך למטה תגיע לחיבור של מקום וזמן שזה ... לדבר אחד, מה קבלת? קבלת דבר לא מוגדר. תחשוב השולחן תופס מקום וזמן, ותחשוב שהלבוש הוא ההוויה, אל תעשה הפרדה בין הלבוש להוויה. מה ההפך של הוויה? לבוש למשל. שאלה: מה היא הוויה? אליעד: הוויה היא הדבר שמהווה. להיות. הדבר הפנימי ביותר. לדוגמה, מה שמהווה את השולחן זה העץ. ההוויה זה מה שממלא את כל המקום והזמן. למשל המקום עשוי מ - X והזמן עשוי מ - Y. ה - X שממנו עשוי המקום, הוא בלי מקום המציאות היא לפני המקום והזמן. המקום והזמן הם חלק ממשהו שנמצא ... שהמקום למרות שהוא גדול, גדול, גדול, הוא נמצא בשום מקום. וזה לא נקרא הכל אחד, זה נקרא שיש הוויה שמקיפה וממלאת את המקום והזמן, את הלבוש, את הצמצום. והכל אחד פירושו, שההוויה והלבוש הם אחד, ואז אין לך שאלה. בליקוטי מוהרן רבי נחמן אומר שאם האדם היה מבין שהכל אחד, אז הוא היה משיג את הכל. אני למשל מדבר מתוך שתיקה, אני מבין ואחר מדבר משתיקה. להבין שהכל ... עליו, הדבר שאני מדבר עליו זה לא משהו שצריך לחוות אותו, זה משהו שהוא מחוץ לחוויה, מחוץ להוויה, מחוץ לישות, מחוץ לכל, מחוץ למחשבה. אי אפשר לחשוב עליו, וגם אי אפשר לחוות אותו, כי אם אין מחשבה אין חוויה, אם אין תודעה אין חוויה, אם אתה לא מודע לקיומך, איך אתה יכול להגיד, ... לפני הזמן ולפני המקום, זה הכל קשקוש, כי אפילו שאני אומר לפני הזמן זה גם זמן. כשאני אומר שההוויה שמהווה את הקיום היא אין, עצם זה שאנו אומרים אין ויש, זה לא נקרא אחד. דרך הצמצום אנו מדברים על האחדות, אבל שתבין שהמטרה זה לא להבין אותי, אבל קודם אתה צריך להבין אותי ... ואחר כך אתה רוצה, אתה מגיע למצב שזה לא יקרה מבלי שאתה תרצה. הוא הבוחר, הוא הבחירה, הוא מהווה את הבוחר, הוא גם חווית הבחירה, הוא ההוויה של הכל, הוא מהווה את המקום והזמן. הכל זה המקום, אין הבדל בין השערה למקום ריק, מבחינת המקום. היש נמצא בתוך המקום. כנל לגבי הזמן. כול מה שאני בא להגיד הוא, שיש ישות אחת שעושה את הכל, וכל מה שאנו ...

... המהות והצורה, להיות אלוהים, למה קשה להבין שאתה אלוהים, יש ואין כאחד, אחדות ההוויה והצורות של המציאות איך אני יכול להבין שאני אלוהים אם אני חווה את עצמי כבן אדם? בתחילת השיחה, עולה שאלה מרכזית של אחדות ההוויה והצורה, ושמץ של חוויה אנושית - איך אני, המצומצם, חווה את עצמי רק כבן אדם ולא כאלוהים? התשובה הראשונה שניתנת היא תשובה שקרית, שטוענת שאתה חווה גם את ... כוח חיצוני לך - אתה גם השמש, גם הים, וגם הצורה שיכולה להפריד בין כל אלו. ההבנה של אחדות היא שלא ניתן להפריד את מהות הצורה מההוויה כולה. ברגע שאתה מבין את זה, כל השאלות פוסקות, והמושג של אני נעלם. איך האני מצמצם את חוויית החיים? הדימוי שהוזכר על צפייה בערוץ 22 ואחריו בשאלה על ... זו ההבנה הסופית, אין צורך להפריד את החיים בין יש ואין, בין מהות וצורה. ברגע שאתה מבין שאין הבדל בין השניים, תוכל להבין את ההוויה שכוללת את הכל. למה יש סבל אם אני אלוהים? שאלה נוספת שעולה כאן היא אם אני אלוהים, למה אני סובל? התשובה היא שאנחנו עדיין נפרדים בין רע לטוב, כמו במקרה ... מבינים את האחדות, נשאלת השאלה מדוע יש סבל? התשובה היא שאנחנו עדיין מפרידים בין החלקים של המציאות לבין השלם. מהות הצורה וההוויה הבדל בין נפרדות לאחדות הבנת אלוהים והאדם ההבדל בין מהות לצורה איך חוויית הסבל קשורה לאחדות? שאלה: איך זה שאני הגוף, חווה שאני רק אצבע? אליעד: הוא ... אלוהים, אבל השאלה הזאת בנויה על הפרדה בינך לבין אלוהים. אני אומר, אין דבר כזה אלוהים, יש רק אתה. אתה צריך להבין שאתה הוא זה שמהווה את הכל. אתה עושה הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות. ואני מסביר לך שאין הבדל בין הנפרדות לאחדות. אני רוצה שתגיעי להבנה שאפילו שאת רואה תפוז אחד, או שני ... שהשמש תזרח. אבל האדם יגיד מה פתאום אני? זה המציאות שמפעילה את השמש, אני פה והשמש שם, איך אני אפעיל את השמש? אני אומר לך, אתה מהווה את השמש. כאשר אני אומר, זה אתה וזה השמש, למעשה אני אומר לך, שאתה בנפרדות, ויש הוויה אחרת. בעצם זה שאתה אומר שאתה לא השמש, אתה אומר שאתה לא ההוויה. ואני אומר לך, אתה הוא זה שמהווה את השמש וגורם לשמש לפעול. מה זאת אומרת אני? אם יש אני, יש גם לא אני, איך אתה אומר שאני מהווה את השמש? כדי להוות את השמש אני צריך להיות לפני האני. אם יש אני ולא אני, אז אני אחרי אלוהים, אז איך אתה אומר שאני אלוהים? ולכן האדם לא מסוגל לחשוב שהוא אלוהים. האדם אומר שהוא מוכן לקבל את זה, שגם ההוויה זה אני, ואני זה גם אלוהים. אבל למה אתה אומר שהאני המצומצם הוא ההוויה? אם אני אלוהים, אז למה אני לא חווה שאני אלוהים? האמת היא שאין אלוהים, אתה המצומצם זה אלוהים. אתה ההוויה של השמש, אתה שנפרד מהשמש, אתה ההוויה של השמש. אני זאת צורה של הוויה, השמש היא צורה של הוויה, יש הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. אין לי בעיה שתגיד שאני זה המהות של המציאות, אבל האמת היא שאין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה, האדם הוא ההוויה של השמש והשמש היא ההוויה של האדם. כל הצורות הם ההוויה. אבל האדם רואה הבדל בין שמש לבין אדם, לא יתכן שההוויה של השמש היא ההוויה של האדם, זה הרי צורה אחרת, ומקום אחר. אני מוכן לקבל שיש הוויה אחרת שמהווה את האדם ואת השמש, אבל אני לא מוכן לקבל שהצורה של השמש מהווה את הצורה של האדם. אם תצליח בשכל שלך להבין שהצורה הסופית, היא אחת מוחלטת עם הראשון בשרשרת, שהצורה הסופית היא עצמה המהות, אז נגמרו לך השאלות. יש כאלה שאומרים, שאני זה אני, והמציאות היא המציאות. יש כאלה שאומרים אני אלוהים, והצורות הם שלי. אבל יש הבנה שאומרת שאין הבדל בין ההוויה לצורה. כולם בשלב כל שהוא מוכנים לקבל את זה, שיש מהות למציאות. אי אפשר בשכל לקבל את זה, שזה שמשנה זה גם לא משנה. אי אפשר לקבל בשכל, שאין הבדל בין ... ואומר לך שזה אתה. זה לא שאני אומר לך שאת גדולה יותר מכל המקום והזמן, אני לא אומר שאת רק אלוהים, אני אומר שאין הבדל בין הוויה של כל המציאות לבין השולחן. אני מנסה להסביר לכם, שהשולחן שהוא ישות מצומצמת אין הבדל בינו לבין ההוויה שהיא יותר גדולה מכל המקום והזמן. אני אומר שזה שולחן, אבל אין הבדל בין שולחן לבין כלום. שאלה: האם אראה דברים שונים? אליעד: כן, אבל לא תהיה בעיניך ... אחת. השלב הראשון הוא שאתה מכיר בכך שיש אחדות. אתה מכיר בכך שיש כוח שמניע את הכל. אתה מכיר בכך שיש אלוהים, אתה מכיר בכך שיש הוויה. בהתחלה היית רק בנפרדות, שחשבת שהאנשים אחראים למעשים שלהם, ועכשיו הבנת שיש אחדות, שיש אחד שאחראי לכל, ואתה רק צורה של האחד. אחר יש את השלב, שבו אתה ...

... כל הרגשותיו, כלומר, למצב שבו האדם מפסיק להרגיש נפרד ומבין שהוא אחד עם ההוויה ועם האלוהים. אליעד כהן מסביר שזהו המצב לפני הבריאה, מצב של אחדות מוחלטת. לפי רבי נחמן, האדם צריך לקיים מצוות ... תהליך ארוך של חקירה עצמית שהביא אותו להבנה זו, שבה הוא מזהה את עצמו עם ההוויה הכוללת. במצב זה הוא חווה את המציאות בו זמנית כדבר והיפוכו - שמחה ועצב, אחדות ונפרדות - וזאת נקראת חווית ... לעומק, הוא יגיע להבנה שבסופו של דבר אין סיבה אמיתית לשום דבר, והכל מתהווה ממקור אחד שהוא מחוץ לזמן ולמקום. כאשר אדם מבין שהוא עצמו הישות הראשונה, אז הוא חווה את כל המציאות כביטוי ... שזה מצב בו האדם מפסיק להרגיש שהוא ישות נפרדת ומבין שהוא אחד עם ההוויה כולה, שהיא בעצם אלוהים. אליעד כהן מסביר שזה המצב שלפני הבריאה, מצב של אחדות מוחלטת, שהוא מצב התודעה הגבוה ... תהליך זה הוא הבין שהחוויה האנושית של טוב ורע, כאב והנאה, היא רק ביטוי של הוויה אחת שלמה ובלתי נפרדת. הוא טוען כי החוויה העליונה, האולטימטיבית, היא מצב שבו האדם מסוגל לחוות דבר והיפוכו בו - ... עוד ועוד, עד שמגיעים להבנה הסופית שאין סיבה אמיתית לשום דבר, ושהכל מתהווה ממקור אחד, שהוא מחוץ לזמן ולמקום. לסיכום, אליעד כהן מסביר שההתמודדות עם כאב פיזי ונפשי תלויה אך ורק ברמת ... ומחויב המציאות, רבי נחמן אומר שהאדם כל זמן שלא חזר בתשובה שלמה, אין לו הוויה כלל. מה זאת אומרת שאין לו הוויה כלל, הכוונה שהוא לא קיים כלל, ורבי נחמן אומר שבן האדם חוזר בתשובה הוא בעצם מתהווה כי יש שני דברים, יש דבר שהוא מחויב המציאות ויש דבר שהוא אפשרי המציאות. כל דבר שקיים הוא אפשרי המציאות, מה זאת ... שבסוף יש משהו שחושב אותך וחושב את הרצון שלך, וחושב את הכל. ובעצם אין לך הוויה, אתה לא קיים בזכות עצמך, אתה רק ביטוי של משהו אחר, זה כמו נגיד שמישהו חולם חלום, ובתוך החלום מישהו בא ואומר ... פה קיר, הוא כרגע חושב שאתה תבין אותי שאלה הוא מחייה אותי אליעד כן מחייה, מהווה? חולם זה הכל אותו הדבר, כל הרעיון הוא שקיומך לא תלוי בעצמך, יש משהו שמחייה אותך. מה אחר כך קורה, התחלנו שכואב ... הפרדה. מצד הפרספקטיבה של אלוהים, שולחן, אליעד, מצלמה - זה אחד, יש דבר שמהווה את הכל. זה כבר עשה לבן אדם ניתוק חלקי עם הרצונות שלך, זה בודד אותך מהרצונות, מה שקורה בשלב הבא בעצם? אם אתה ... היא תתכוון לאליעד, ואליעד בשלב מסוים שהוא אומר אני הוא מתכוון למציאות, להוויה הכללית, זה כמו ישות בתוך חלום, שבן אדם נמצא בתוך חלום ואומר אני, אז הוא מתכוון לאני ואתה וזה וזה, אבל אם הוא ... משנה את כל תפיסת המציאות שלך. עכשיו כאשר אתה קולט שמי שאתה באמת זה בכלל ההוויה הראשונה, הכוח הראשון שמניע את הכל, א כבר יש פה משהו חדש, זה נקרא שאתה באמת קיים, כי עכשיו אתה באמת אלוהים, ... תרגיש שאתה קיים כישות נפרדת, שתגיד אני תתכוון לאלוהים הראשון, למציאות, הוויה הראשונה, ואז אתה לא יכול להיות בהתנגדות עם העולם, כי אתה עושה את העולם. שאלה האם אפשר להגיע לזה אליעד ברור, ... לשנות מתוך מקום שטוב לך. גם אלוהים משנה אבל זה אחרי שטוב לו. המציאות מתהווה מתוך האחדות למרות שיש שינוי, אבל בבסיס יש אחדות. זאת אומרת שאין שום סיבה שיהיה או לא יהיה עולם, ואף על פי כן ... דחוסה. אליעד לא אכפת לי? מבחינתי היא ללא מקום וללא זמן, נכון לפני ההתהוות של העולם לא היה מקום וזמן, מסכימים על הנושא הזה אם אנחנו טוענים שהמקום והזמן מתהווים, זה אומר שהם ... ועץ? ואני זה תודעה וזה חומר וזה מדבר, בסוף התהליך מגיעים להבנה שהכל מתהווה מדבר אחד, מה זה הדבר ואיך זה קשור להכל אחד מה הדבר הבסיסי ביותר בקיום שלנו? מקום וזמן. המקום זה ימינה שמאלה ... זה העולם. ויש נשמה ראשית, ואם את שואלת שאלות למשל מה הסיבה מה המהות מה מהווה אותו מה דוחף אותו מה היה לפניו מה מאלץ אותו להיות כפי שהוא אז את מגיעה לנשמה הראשונה. את שואלת למשל למה הוא ... הוא בכלל אחד, וכאשר אתה רואה את אלוהים במו עיניך, מהו אלוהים אלוהים הוא ההוויה של המציאות? כאשר אתה רואה במו עיניך ששני הדברים האלו הם אחד, זה משנה לך את כל תפיסת המציאות שלך, אתה נזכר, מה ... אתה מתכוון לסיבה הראשונה אליעד למה המציאות היא כרגע כמו שהיא שאלה מפני שהוויה מסוימת אליעד למה הוויה זו ככה שאלה היא בחרה אליעד למה היא בחרה שאלה אני לא עשיתי הכנה אליעד לא צריך הכנה אם תעיר אותי באמצע הלילה ... השאלה שלך היא ביטוי של שאלה כללית יותר, השאלה הכללית יותר היא איך התהווה השינוי הראשון איך התהווה הפיצול הראשון יש ישות אחת איך ממנה התהווה ישות שמודעת לעצמה גם זאת שאלה, כי היא יכולה להיות מודעת וגם לא מודעת. אז למה היא מודעת איך נוצר בכלל הבדל בין ...

... שנמצאות בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל מתהווה יש מאין. כי האדם רגיל לחשוב, שיש, יכול להתהוות רק מיש, אך יש מאין, לא יכול להתהוות כלל. והסיבה שנדמה לאדם, שיש, לא יכול להתהוות מאין, היא משום המהות המנוגדת, של היש ושל האין. כי מה שאיננו כלל, דהיינו, האין, כיצד שייך לומר, שממנו יתהווה משהו, הרי הוא איננו קיים כלל?! וכיצד יתכן הדבר, שבתוך העדר הקיום, יהיה קיים כל הקיום כולו?! ומהות האין, היא זו שמונעת מהאדם להבין, שהיש מתהווה מהאין. כי זה אומר, שההוויה של היש, היא האין. ומה שאיננו קיים כלל, לא שייך שהוא יהווה שום דבר שהוא ישנו. והדבר הזה נראה לאדם ... את האמת, שלמרות שהוא בטוח שהאין איננו לגמרי, הרי שבפועל, גם האין הזה, גם הוא משהו. ולא סתם משהו, אלא הוא המשהו שהוא ההוויה של כל מה שישנו. כך שבעצם, אין כאן שום שאלה כלל. ולכאורה, כל הקושי להבין את התהוות היש מהאין, הוא רק בגלל תפישת האדם את מהות האין. אך באמת, אם ישנה האדם את התפישה שלו, ויתייחס גם אל האין כאל משהו ממשי, הרי שממילא הכל ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולא כך הוא, כי התהוות יש מאין, היא לא אפשרית כלל. ומצד האמת, לא רק התהוות של יש מאין אינה אפשרית כלל, אלא שאפילו התהוות של יש מיש, גם היא לא אפשרית כלל. ובפועל, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמה השולחן נוצר מהעץ, שום דבר חדש לא מתהווה כאן. אלא, ישויות שונות בתוך הזמן והמקום, משנות את מיקומן בתוך הזמן והמקום, ועל ידי זה מוגדרת צורה ... אבל מבחינה כמותית, כמות הזמן וכמות המקום וכמות אין סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, התהוות של ריבוי אין סופי, מתוך אחדות אחת. כי המהות של הכל היא אחת, כי אין שתי מהויות, אלא יש רק מהות אחת. כי שתי מהויות, או שהן אינן נפרדות זו מזו בשום דבר, ואכ הן אחת, או שהן נפרדות זו מזו במשהו, ואכ אף אחת מהן לא מהווה את השנייה, ואכ אף אחת מהן היא לא ההוויה הראשונה, ואכ יש הוויה ראשונה אחרת. ואולי יש ריבוי הוויות, עד אין סוף, ללא נקודת התחלה? גם זה אינו אפשרי כלל, כי מי שיתבונן אל תוך הצורות, ויסיר את צורת הזמן והמקום, יקבל הוויה אחת, ויראה שבסוף, יש ישות אחת שמקיפה וממלאת את הכל, והיא הוויה אחת ויחידה, שאין בה שום צורה כלל. וההוויה הראשונה, היא כולה מהות אחת בלבד. ושום דבר בעולם, לא יכול להיות בלי מהותה ובלי ההוויה שתהווה אותו. וגם כל צורה וצורה, ההוויה של הצורה, היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך אחדות אחת. ומתוך חומר אחד שאין בו שום נפרדות כלל, אפשר ליצור ממנו, רק אותו עצמו, ללא כל שינוי כלל. דהיינו, מתוך אחדות, יכולה להיות רק אחדות. כי הנפרדות חייבת להתהוות ממשהו. אבל מאחר שההוויה היא אחת, אז אין אפשרות שהיא

... הממלאת את המקום, והאדם עצמו הוא חלק מההוויה הכללית. מה שמרמז על כך שאין הבדל בין האדם למציאות שבה הוא נמצא. התודעה עצמה, שמבנה את חוויות הזמן והמקום, היא חלק מהמציאות הכללית שממלאת את כל היקום. האם אני ... כך כל דבר בעולם הוא תוצאה של המחשבה או ההוויה, שהן אלה המניעות את הכל. אין מקום שבו לא נמצאת ההוויה של המציאות, וכל מה שקורה, כולל רצונות האדם ופעולותיו, הוא תוצאה של מנגנון אוניברסלי, שמניע את כל היקום. כל רגע ורגע הוא למעשה תוצאה של רצפים של רגעים קודמים. האם ... מה שקיים במציאות, כולל האדם, הוא חלק מההוויה הכללית שאין לה סוף. מה זה להיות אלוהים? בהבנה עמוקה יותר של המציאות, אדם מבין שהוא לא ישות נפרדת, אלא חלק ממנגנון כללי וכולל. כל מה שקורה ביקום, כולל הבחירות ... ביקום, כולל כל אדם, הוא תוצאה של אותה הוויה שממלאת את הזמן והמקום. בחירה חופשית? מהות הזמן והמקום ההוויה והמציאות האם יש גוף אחד שמניע את הכל? האם כל רגע של זמן נפרד? מה זה להיות אלוהים? נמשיך בספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 169 אם הרצון שלך הוא חוויה שלך, ואם לא ... האדם הוא פלוס המקום. אין שום מקום שההוויה של המציאות לא נמצאת בו, מסקנה, אתה לא זז בלי שההוויה תזוז. אז כאשר אתה זז ההוויה זזה. אתה צורה של ההוויה. יש מקום וזמן ואתה צורה שלהם. אם בכל מקום יש הוויה, אז זה אומר שאתה לא קיים כנפרד. מציאות, בצורת אני, אתה עושה כל מה שתרצה. קודם כל שתבין שהאני הוא צורה של משהו אחר, הוא ביטוי של משהו אחר, הוא זרוע מבצעת של משהו ... שאין הבדל בין הצורה לבין המהות. אם ההוויה של המקום והזמן ממלאת את הכל, אז למעשה אין זמן ומקום, אז אין כלום. בכל מקרה יש את היש שזה הצורות, ומצד שני אין יש, כי לא יכול להיות שיש משהו קיים, למה? כי הרי יש הוויה שמהווה את הצורות, ואם יש הוויה , אז לא יכול להיות שיש עוד משהו חוץ מההוויה. אז תגיד ההוויה היא כלום, אז איך יש משהו חוץ מהכלום? אז איך הספר קיים? הספר בו זמנית הוא גם צמצום וגם הוויה. זה לא שיש גם מהות וגם צמצום, כרגע שאתה רואה ספר, הספר הוא המהות עצמה. ככול שתתבוננו בזה יותר, כך תבינו יותר, ותחוו את זה. וזה יגרום לאדם להיעלם, למה? כי אם אתה ... אבל בו זמנית, אין אני ולא אני, יש רק ההוויה אחת. מהצד של המציאות אין אני ולא אני, אבל בו זמנית יש אני ולא אני, וכשאתה מנסה להבין את זה ביחד, אז נעלמת לך חווית האני הנפרד. או במילים אחרות מתווספת חווית ... מה אתה יודע על המהות של המציאות? שהיא מהווה את הקיר. אתה אמור לדעת שהספר הזה מהווה את הקיר. איך זה יכול להיות, הרי הספר פה והקיר שם? לא רק שהם אותו הדבר, הספר גם מהווה את הקיר, כי הכל זה המהות. ...