היי אליעד, נניח ויש שולחן ונחלק את הזמן לחלקיקי זמן אינפיטיסימליים. נניח כל חלקיק זמן אתה מציץ בשולחן אז תראה את השולחן ולכן הוא מחויב ולא אפשרי.

מה שלא מחויב לדעתי זה דבר אחר, שבאותה שניה יבוא מטוס ויתרסק בביתך וכתוצאה מכך לא יהיה שולחן.

ההבדל בין שני המקרים הוא הסתברות. ההסתברות השניה גדולה בהרבה מההסתברות הראשונה ושתיהן נמוכות מאוד.

זה נכון שהזיכרון עוזר לנו לזכור דברים ורגעים, אך נניח והיו מוחקים לך את הזיכרון, אז עדיין השולחן היה נשאר במקומו כי אתה יישות נפרדת וכל אחת מתנהלת בנפרד. לא ברור לי איך הזיכרון מוכיח את התהוות הרגע. הדוגמא הנ''ל בדיוק נוגדת את אפשרות תודעת האדם. מבחינת האדם יכול להיות שאין שולחן (אם נניח הוא נהיה עיוור או חסר חוש מישוש וכד'), אך המציאות עדיין לא תשתנה ושולחן יהיה קיים, על אף שהאדם אינו זוכר או יודע שהשולחן קיים.

אשמח להבהרה, זאת נקודה חשובה מאוד אצלי בכדי להמשיך הלאה בהבנתי. תודה.