כפי שכבר ביארתי, כל הדברים שיש בעולם, יש בהם חיסרון כלשהו. כי כל דבר, הוא לא כל שאר הדברים. כי לכל דבר יש את ההגדרה שלו. וכל דבר שונה מכל שאר הדברים, לפחות בדבר אחד כלשהו. כך שבכל הדברים שיש בעולם, יש בהם חיסרון כלשהו. מלבד מהמציאות עצמה כישות אחת, שהיא השלמות, מאחר שיש בה את הכל.

והשלמות היא כאשר האדם חווה את המציאות, כפי מה שהיא חווה את עצמה. כי המציאות היא השלמות. וכדי לחוות שלמות, לשם כך על האדם לחוות את המציאות כפי מה שהיא חווה את עצמה. דהיינו, שהאדם ירגיש כאילו המציאות עצמה והוא זאת ישות אחת.

ולכל זה מגיעים על ידי חיפוש האמת, שבסופו של דבר מוביל את האדם להבין את המציאות בשלמות, להסתכל על התמונה המלאה מבחוץ, ולהגיע אל השלמות הפנימית. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו במקומות אחרים. וכאן נסביר, מה קורה לאדם רגע אחד לפני שהוא מגיע להארה אמיתית של אחדות עם המציאות.

וכפי שכבר ביארתי, כל דבר יש בו חיסרון ויתרון. כי בכל דבר יש משהו שאין בכל שאר הדברים. ובכל דבר גם יש חיסרון של משהו שנמצא במקומות אחרים, אבל לא אצלו. וכל זמן שהאדם עדיין לא חווה אחדות עם הכל, הוא תמיד ירגיש תחושה של חיסרון.

והאדם מטבעו שואף להגיע אל השלמות. והמשמעות של זה היא, שהאדם מטבעו שואף כל הזמן להשלים את החסרונות שלו, דהיינו, להתחבר ולהתאחד עם הדברים שחסרים אצלו. וברמה המעשית זה אומר, שהאדם כל הזמן בודק מה חסר לו, והוא מנסה להשלים את החיסרון שלו, ולהשיג את מה שחסר לו.

והנה, כל כוח בעולם, האיזון שלו, הוא על ידי הכוח שמנוגד לו. כי כל כוח שיש בעולם, מנסה להשתלט על כל שאר הכוחות האחרים. וכל כוח שיש בעולם, הוא מאוזן בצורה כלשהי, באמצעות כל שאר הכוחות ששונים ממנו. והאיזון המרכזי של כל כוח, הוא על ידי הכוח שמנוגד לו. כי כדי לאזן את החום, לשם כך צריך להשתמש בכוח של הקור וכיו"ב.

והנה, שורש החסרונות של האדם, הוא הרצון האישי שלו. כי האדם חי בעולם של תופעות משתנות. והרצון של האדם משתנה כל הזמן. וגם מי שיהיה לו את הכל, הוא תמיד ירגיש חיסרון. משום שהוא ממשיך להיות העבד של הרצון העצמי שלו. ושורש החסרונות שיש בעולם, הוא הרצון של האדם. כי הרצון הוא חיסרון. כי האדם רוצה רק את מה שחסר לו. והרצון הוא חיסרון.

ונמצא אם כן, כי השלמות היא כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, ואהבה כ"כ גדולה למציאות, עד כדי כך שהרצון העצמי של האדם מתאחד עם הרצון של המציאות. ונמצא אם כן כי הרצון העצמי של האדם כאילו נעלם. וזאת השלמות, כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, שאז מתמלאים אצלו כל החסרונות, וממילא יש לו את השלמות.

וכאשר האדם מרגיש את האחדות עם המציאות, אז הוא מרגיש סוג של הארה רוחנית. כי האדם כל חייו רגיל לרצות ולרצות. ואין לאדם מנוחה מהרצון העצמי שלו, גם לא לרגע אחד. וכאשר הרצון של האדם מתאחד עם המציאות, דהיינו, כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ללא כל שינוי, אז כל הרצונות של האדם נשלמים, ואז האדם חווה שלמות.

ומאחר שכל כוח מתאזן על ידי הכוח המנוגד שלו, ממילא מאחר ששורש החיסרון של האדם, הוא הרצון העצמי שלו, אז ממילא כאשר האדם חווה בשלמות את הכוח הנגדי של הרצון שלו, אז הוא מרגיש תחושה של שלמות. כי כאשר האדם אוהב את המציאות בשלמות, אז הרצון העצמי של האדם נעלם לגמרי, ואז הכוח של האין רצון, משלים בשלמות את הכוח הנגדי של היש רצון.

וכאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא, אז הרצון שלו נעלם, והוא מרגיש סוג של הארה רוחנית וכולי.

אלא, שכל הדברים האלו קורים לפני שהאדם מגיע אל השלמות! כי השלמות היא משהו אחר! ולפני שהאדם מגיע אל השלמות, אז הוא מרגיש אהבה אין סופית למציאות, ואז הרצון העצמי שלו נעלם לגמרי, ואז ממילא הוא מרגיש אושר וכולי. אלא שזו עדיין לא השלמות האמיתית.

כי השלמות היא החיבור של כל ההפכים. כי גם כאשר הכל מושלם ולא חסר שום דבר, גם זה לא מושלם. ז"א כי כל דבר חסר את כל שאר הדברים. וגם כאשר יש את הכל, הרי שעדיין חסר את קיומו של החיסרון. כי הרע והטוב הם שני הפכים. והחיסרון של הטוב, הוא שאין בו רע. וגם כאשר הכל טוב, גם זה לא מספיק טוב, כי עדיין חסר את הרע.

והשלמות האמיתית היא, לא כאשר האדם מפסיק לרצות לגמרי, אלא כאשר האדם ממשיך לרצות כרגיל, אבל תוך כדי זה הוא מכיל בתוכו גם את הצד הנגדי, שהוא להיות מרוצה מהדברים כפי מה שהם.

כי כל הדברים שיש בעולם...