... - אין הפרדה בין מהות לצורה. כל דבר קיים בו זמנית, בלי הבחנה בין התחום הפיזי לנפשי, כי הכל הוא חלק מאותה
האחדות. בסוף התהליך, כאשר האדם מתבונן פנימה ומבין שאין באמת הבחנה בין צורות שונות - היד, השולחן, או כל דבר אחר - הוא מגלה את האמת המוחלטת של
האחדות. כל דבר הוא אחד, ואין נפרדות בין כל צורה וצורה. מצד אחד הוא קיים, ומצד שני הוא לא קיים. כל דבר קיים מתוך
אחדות מוחלטת, וכל מהות היא חלק מאותה
אחדות. לסיכום, איך בחירה תופסת מקום במציאות
האחדות? בסופו של דבר, כל ניסיון להבין אם יש או אין בחירה הופך לשאלה שאין לה משמעות, כיוון שאין הבחנה בין צורה למהות, ואין כל אפשרות לשאול אם יש או אין בחירה. הבחירה אינה קיימת במובן הרגיל, אלא רק מתוך הבנה שהכל הוא חלק
מהאחדות הבלתי נפרדת. בחירה חופשית רצון וידיעה הוויה אחת מהות וצורה אלוהים האמיתי הסתרת
האחדות מה הבנו בעצם? הבנו שגם כאלוהים, עדיין יש שאלות. וגם אלוהים שואל את עצמו, למה יש לי רצון, ולמה אני יודע שאני קיים כאלוהים. ... שבוחרת. זאת אומרת שגם הראשון בשרשרת אומר שעשה זאת בלי רצון. כי עדיין אלוהים לא היה קיים, הכל היה אחד. אם
הכל אחד, איך יכול להיות שמהאחד, אני רציתי? מצד אחד אתה לא יכול להגיד שאלוהים רוצה לברוא את רצונו, כי עוד לא היה לו רצון לברוא את ... ושולחן? זאת הסיבה שהאדם לא יודע שהוא האלוהים האמיתי, כי הוא לא יכול להבין שהכל זה אותו הדבר. האדם מפריד בין
אחדות לנפרדות, האדם מוכן להבין שזה ספר וזה יד, וכן הוא מוכן להבין שאין בכלל יד ואין בכלל ספר, שזוהי
אחדות מוחלטת, אבל להגיד שגם יש ספר וגם יש יד ובו זמנית להגיד שאין כלום, זה המוח לא מסוגל להבין, וזאת האמת. ההבנה שהכל קיים אבל ללא ... ובכל זאת מצד הנפרדות, האדם חוזר לשכל שלו ומבין שאין הבדל בין המהות לצורה. אחרי שהאדם מבין שאין הבדל בין
אחדות לנפרדות, הוא חוזר לנפרדות, אבל גם יודע שיש
אחדות. האדם ממשיך להיות קיים, אבל בו זמנית הוא יודע שאין הבדל בין קיים ללא קיים. מצד האמת אני קיים ואני לא השולחן, אבל מצד אותה ...