... של הנפרדות. ולכן הוא לא מתבונן בשכלו עד הסוף, כי שכלו יביא אותו לאחדות , והוא רוצה נפרדות. אבל החוקיות של העולם היא, שמי שלא רוצה את חוויית הנפרדות והסבל, הוא מוכרח להבין, האם באמת זה משנה שהמציאות היא כך ולא אחרת, ולמה זה משנה. עד שהאדם רואה את האמת, שבשורש של הנפרדות, הכל אחד ממש. ואז האדם חווה את הנפרדות הרעה, כטובה מאוד. ...

אחדות טוב או רע? כאשר הכל אחד, האם זה הכי טוב או הכי רע? ובו יתבאר, האם כאשר הכל אחד, האם אז הכל טוב או רע? כי הרע הוא מחמת הנפרדות. כי כאשר הולך לאדם נגד רצונו, זה רע. ובכל מקום שיש חוסר התאמה, בין האדם לבין רצונו, זה רע לאדם. כך שכאשר הכל אחד ממש, דהיינו, כאשר היודע והתודעה והדבר הידוע, הם אחד ממש, שיש רק ישות אחת בלבד, אין שום רע בעולם, רק הכל טוב והכל אחד, מחמת שאין שום התנגדות רצון. ואעפ שהלוגיקה הנל נראית הגיונית, היא יכולה להיות גם הפוכה כדלקמן. כי הטוב הוא מחמת הנפרדות. כי כאשר הולך לאדם כרצונו, זה טוב עבורו. ... להיות לו טוב. ולכן, כאשר הכל אחד, אז הכל רע. כי כאשר הרצון של האדם נעלם, אז אין שום טוב בעולם כלל, אלא הכל אחד והכל רע, מחמת שאין שום מילוי רצון. ובכל מקרה ניתן להבין, שכאשר הכל אחד, זהו לא מצב רע ולא מצב טוב, אלא מצב אחר שבו אין שום הגדרת טוב ורע רגילה. כי אין התנגדות וגם אין מילוי רצון, והוא מצב שבו הטוב והרע מתאחדים לישות אחת. וכאשר הטוב והרע מתאחדים לישות אחת, האם מנקודת המבט שלנו נאמר כי הוא כולו טוב או כולו רע? והתשובה היא, שרק מי שמגיע, רק הוא יודע כיצד באמת היא חוויית האחדות. ובאותו עניין, לא שייך לומר שאלוהים הוא טוב או שאלוהים הוא רע, משום שהוא לפני הגדרת הטוב והרע. ואלוהים הוא טוב ממש, בדיוק כמו שהוא רע ממש. ואלוהים רוצה לעשות טוב, ... או רע? וכנל, רק מי שמגיע לאחדות ומקבל את השכל של אלוהים האמיתי בעצמו, שהיא האחדות שלפני הפרדת התודעה של אלוהים מישותו, רק הוא יודע, האם אלוהים הוא טוב או רע. ...

... משום דבר לגמרי, וגם לא מפחד להרגיש פחד או להרגיש רע ולסבול וכיוב. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום חיסרון ואין שום רע ופחד כלל. ולמרות שבחיצוניות, גם לחכם האמיתי יש רצונות, דהיינו, פחד, אעפכ בפנימיות דעתו של החכם האמיתי, אין שום פחד כלל. והחכם, הוא לא מפחד ...

... השיג את השכל שמחייה את השכל של הספר, שהוא השכל שמחייה את כל הדברים שבעולם, דהיינו, השגת האחדות בשלמות, הרי שהאדם עדיין נמצא בהיכלי התמורות (תמורות מלשון המרה והחלפה, שהאדם מחליף את האמת בשקר ואת הטוב ברע וכולי). והכוונה היא, כי מצד האחדות של המציאות, לא שייך שום דיבור כלל. כי כל הדיבורים וכל המחשבות וכל הרעיונות שישנם, הם כולם רק מצד הנפרדות של המציאות. כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך לחשוב שום מחשבה כלל. כי הטועים חושבים, שבאחדות של המציאות לא שייך דיבור, אבל שייך מחשבה. אבל מצד האמת, גם המחשבה היא דיבור, וגם המחשבה היא גבול וגדר, שלא מכילה את האין סוף של האחדות. ומאחר שבאחדות של המציאות לא שייך שום דיבור של שכל כלל, ממילא זה אומר שכדי שיהיה אפשר לדבר דיבור כלשהו, לשם כך צריך לשקר. כי החכם ... משהו. וכמובן שזה לא שקר של ממש. כי מצד הנפרדות של המציאות, אכן יש אמת ושקר. וגם מצד האחדות האמיתית של המציאות, גם בה לא הכל אחד. כי הטועים חושבים, שהכל אחד פירושו, שאין טוב ורע ואין אמת ושקר וכיוב. אבל מי שיודע את האמת של האחדות, הוא יודע ומבין שאחדות המציאות פירושו, שהנפרדות נמצאת באחדות עם האחדות, ושאין שום הפרדה בין אחדות לבין נפרדות, ושהנפרדות היא עצמה האחדות ממש. כי אפשרי המציאות, הוא המחויב ממש. ואין שום מהות הוויה בצורה נפרדת מהלבושים השונים, אלא הכל אחד ממש. והאין סוף והסוף הם אחד ממש. ולכן גם באחדות המציאות, שייך דיבור ומחשבה ונפרדות. כי האחדות האמיתית, היא כאשר הנפרדות מתאחדת עם האחדות לישות אחת ממש. וכל מה שיש בנפרדות, קיים כפי מה שהוא ממש, גם באחדות ללא שום שינוי. אלא שהוא גם אחדות ממש. וממילא זה אומר שגם מצד האחדות האמיתית שייך לדבר וכולי. אלא, שמצד השכל של האדם, שלא מבין שהנפרדות והאחדות הם אחד, מצד השכל הזה, כל דיבור שיש בעולם, הוא של נפרדות. וממילא הוא נחשב לשקר ביחס לשכל של האחדות שבו הכל אחד. ולכן מצד האדם שעוד לא השיג את האחדות של המציאות, מנקודת המבט שלו, החכם האמיתי צריך לשקר שיש נפרדות, כדי לדבר איתו. כי מי שעוד לא השיג את האחדות באמת, הוא עושה הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. ולכן מנקודת המבט שלו כל דיבור, הוא נוגד את האחדות של המציאות, כי ב

... הפנימית, שמחייה את השכל של האדם, היא יודעת ומכירה היטב, את הטוב האמיתי ואת האחדות של המציאות. והעניין הוא, כי על האדם להבין את האמת, שהלב והפנימיות שלו, מכירים היטב ומחוברים בפנימיותם אל האחדות של המציאות ואל הטוב האמיתי של המציאות. והאדם סובל, רק משום שהתודעה של ... מגיע, רק על ידי חיבור של האני של האדם, פנימה אל תוכו, דהיינו, אל נקודת האחדות, ואל חוסר הקיום של האדם כישות נפרדת. והסיבה שהאדם לעולם אינו מאושר ... עושה השוואה, בין הדבר שאותו קיבל האדם, לבין השלמות של המציאות, שהיא חוויית האחדות של המציאות, שביחס אליה, הכל רע, משום שהכל חסר את השלמות. ועל האדם ... האדם מחפש את הטוב האמיתי, שהוא לא תלוי בשום דבר ובשום סיבה, אלא הוא תלוי באחדות ההפכים וכולי. ובלי שהייתה לאדם נקודת ייחוס מוחלטת של הטוב האמיתי, בלי ... המוחלט ואת הטוב האמיתי. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו פנימה, הוא מגלה את האחדות של המציאות, וחוויית הנפרדות נעלמת, ומגיע הטוב האמיתי. ...

... על האמונה השקרית. שהאדם מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה מזה. למרות שבאמת, אין שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי מצד השכל האמיתי של המציאות, מנקודת המבט של השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות אחת ממש. ואין שום הפרדה ויש אחדות מלאה, בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי המקום והזמן וכל הנפרדות, הכל קיים, גם בתוך הכלום. וגם שם יש נפרדות מלאה ממש. אלא ששם למרות הנפרדות, הכל גם אחד ממש. ושם בשכל העליון, שמשקף את תפישת המציאות, כפי מה שהיא באמת, שם אין שום הפרדה, בין הפרדה לבין אחדות. ובטרם האדם חוקר את המציאות ומנסה להבין אותה בשכלו, על האדם לחקור ולנסות להבין, האם בכלל שכלו הוא אכן כלי בדיקה ... שתי ישויות חסרות כל צורה. משום שהן בעצם ישות אחת ממש. וכאשר בסוף התהליך, מורידים את כל הצורות, נשארים עם ישות חסרת כל צורה. ואז הכל מתאחד. כי כאשר הכל חסר כל צורה שהיא, הרי שאין זמן ומקום, והכל אחד ממש. ומהות כל הדברים, היא אחת ממש. שיש דבר אחד, שממלא ומקיף את הכל, שהוא המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים כולם, והוא ההעדר המוחלט של כל הצורות באשר הן. ואעפ שהמהות היא אחת, אעפכ ישנן ישויות, שהן נפרדות זו מזו בצורתן החיצונית, למרות שהכל זאת מהות אחת. כי הצורות עצמן, הן עשויות מאותה המהות ומאותו החומר (הכלום) האחד. ומאותו חומר אחד ומאותה ישות אחת שאין בה שום ... כי השכל של האדם, לא מסוגל לתפוש בשום צורה, את השיגעון הזה של מהות המציאות. כי להרבה דברים במציאות ניתן לתת הסבר, אבל לא לעניין של אחדות ההפכים. כי חוסר ההבנה של האדם את אחדות ההפכים, לא נובעת מכך שחסר לאדם שכל, למצוא הסברים לעניין. אלא משום, שהשכל של האדם, נוגד את האפשרות שהמציאות תהיה כך, ואעפכ היא כך. וכל דבר בעולם, מי שיחקור אותו עד סופו, יראה שכל ההפכים מתאחדים בו. כגון לדוגמה הסיבה והאקראיות, שהם נראים כהפכים ממש. אבל באמת, כאשר יש סיבה לכל דבר, שזאת שלמות הסיבתיות, וגם ... היא לא מגבילה את האפשרויות של המציאות, שהן אין סופיות ושאין דבר שיגביל אותן. גם אם השכל, לא מסוגל לתפוש את כל האפשרויות כולן, כגון אחדות ההפכים. והשכל של האדם, הוא לא יותר מאשר אפשרות תפישה אחת, מתוך אין סוף אפשרויות תפישה אפשריות, שיש במציאות. אך ... עצמו מכל טיפת אמונה, ומשתמש רק ואך ורק בכל השכל האנושי שלו, אז האדם רואה בשכל האנושי שלו, את מה שיש מעל ומעבר לשכל האנושי, דהיינו, האחדות של המציאות. כי בקצה של השכל האנושי, האדם רואה את האמת שהכל אחד, שהוא הפך השיגעון האנושי. ואז האדם הופך להיות משוגע חכם. כי החכם האמיתי, הוא המשוגע הגדול ביותר שיש בעולם. כי הוא ... ומי ששונא את האמונה ואוהב את האמת, דהיינו, שהוא כופר בהכל, ולא מאמין בשום ולשום דבר כלל, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל מושלם ושהכל אחד. ואז אין לו שום שאלות על המציאות כלל. ובסיכומו של דבר, המציאות שלנו יש בה דברים שהשכל לא יכול להבין אותם. וזה בעצם ... עדיין חי בתוך אמונות וספקות. ועל האדם לשנוא את הספקות ואת האמונות, ולברר את האמת במסירות נפש של ממש. ואז האדם רואה, שבאמת באופן מוחלט הכל אחד. ואז ורק אז, כאשר ברור לאדם באופן מוחלט, שאכן באמת באופן מוחלט הכל אחד, אז ורק אז האדם נכלל באחדות של המציאות, וחי חיים טובים באמת. ומהות התודעה של האדם, היא עשויה מהמהות המשוגעת של המציאות. ומהות התפישה של האדם, ...

... במציאות אפשרות שהיא תשתנה. ואכ הוא לא רוצה את המציאות כפי מה שהיא, כי הוא לא רוצה, את האפשרות של המציאות, לשנות את הצורה שלה, לצורה שונה, מהצורה שאותה הוא רוצה. ולכן, גם רע לאדם תמיד. אאכ הוא בשכל של האחדות, שאז כל הצורות טובות וכולי. ...

... הוא האמת?! כי לאדם נדמה שיש אמת אחת, אבל מצד אחדות המציאות, הכל אמת מוחלטת. וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, הוא מיד ... כי בסוף התהליך, האדם מגיע להבנה שכלית, שאומרת שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין בשכל שלו, שלמרות שהעולם שלנו מלא בנפרדות, ... מזה והיש נפרד מהאין וכיוב, אעפכ הכל שלם מושלם והכל אחד. ואת זה האדם מבין בשכל שלו, בכל השכל שלו. כי הרבה אנשים מבינים בשכל שלהם שהכל אחד, אבל הם מבינים את זה רק מנקודות מבט מסוימות. אבל בשלמות השכל, ... הוא מתבונן עם השכל שלו, הוא רואה עם השכל שלו, שהכל אחד. דהיינו, כל השכל כולו, אומר שהכל אחד. ומאחר שהאדם מחפש את האמת המוחלטת, עכשיו עליו לנסות להבין את ... שמנוגד בחוקיות שלו לשכל שלנו, גם אז האדם רואה שהכל אחד. ואז כל האדם כולו, רואה את האמת שהכל אחד. והכל אחד פירושו, שכל הדברים החסרים והמוגדרים, הם ... כלל, אלא הם מושלמים. וההסתכלות של האדם על האחדות של המציאות, היא מפרקת את ההפרדה השכלית שהאדם עושה, בין היש לבין ...

... חוצפה, שמעיזה לשקר ולומר שיש נפרדות וחיסרון מהשלמות. והאדם סובל בגלל החוצפה הזאת, שהוא מעיז לשקר לעצמו ולחשוב שיש נפרדות, למרות שבאמת יש אחדות. והנפרדות שבאדם, מתחצפת לאלוהות ... אין לה שום חיות עצמית כלל, אבל היא מולכת, כאילו היא עצמה המלך. והמלכות שלה, היא על ידי חוצפה. והמלכות האמיתית נמצאת בגלות. כי המלכות של האחדות, נסתרת מהאדם. ועל ידי זה שהאדם ... ולבדוק האם הוא אמת, אלא האדם לוקח את מה שמגיע לו ובצדק. שזה, להבין את המציאות, ולראות את האמת שהוא עצמו בשלמות אמיתית, אלוהים האמיתי, ושהכל אחד וטוב אמיתי תמיד. כי עזי הפנים ... הם בעזות הפנים שלהם כופרים באלוהים האמיתי, ומלמדים את האדם שהוא לא יכול להבין את הכל, ושהוא לא יכול להשיג את השלמות. כי אלוהים האמיתי, הוא האחדות של המציאות. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא מוגבל בשום ... והרע רק מחליף את הלבושים שלו אצל האדם. והאדם מחליף רע אחד ברע אחר. אבל האדם עצמו, פועל מתוך חיבור לשורש רע. (ואעפכ, גם הרע בשורשו, הוא כולו באחדות עם הטוב המוחלט. שהוא מתגבר על הלבוש הרע, ומגלה את השורש של האחדות הטובה). וכל זמן שהאדם מחובר לשורש ... הרי שהוא לא תיקן עדיין שום רע כלל. וכיוב גם הטוב האין סופי, גם הוא נמצא תמיד אצל האדם. וגם אם נדמה לו שהוא בשיא הרע, הרי שבאמת הוא בשיא האחדות והטוב האמיתי תמיד. ושניהם נכונים ... הדגשה על המילה מאוד, שיש לה בעצם גם משמעות חיובית מאוד וגם משמעות שלילית מאוד. עע טוב מאוד מהו?). ולכולם זכות קיום, כל זמן שהם מחוברים אל האחדות של המציאות. ומצד האמת, אין שום מלחמה כלל בין האחדות לבין הנפרדות. והמלחמה כולה מתרחשת רק בתוך הנפרדות בלבד. וכאשר הנפרדות מנצחת את עצמה, דהיינו, כאשר השכל, מנצח את עצמו ומצליח לחסל את הגרסה הנמוכה שלו, אז מתגלה השכל הגדול, שבו הכל אחד, ושבו הספקות והאמונה והנפרדות, הם כולם טובים מאוד, כי הם הרחבה של האחדות של המציאות. וגם אז, האדם עדיין מחובר לשורש של הרע, שהוא שורש הנפרדות. אלא, שאז האדם מחובר עמוק יותר, מאשר שורש הנפרדות והרע, אל המוחלט והאחדות, שהוא עצמו השורש של שורש הרע והנפרדות. וכאשר האדם מחובר לשורש הראשון, אז הכל אחד ויש שלום אמיתי. ומצד האמת, האדם תמיד מחובר אל האחדות, שהיא שורש הכל. וגם כאשר האדם כולו רע, עדיין הוא כולו באחדות עם הטוב המוחלט, שאינו תלוי בצורה כלשהי. אלא, שהאדם לא חווה את זה. ועל ידי הבנת הדבר על בוריו באמת, על ידי זה באה גם החוויה. שהאדם חווה את זה שהכל נמצא תמיד, באחדות אמיתית עם הטוב האמיתי וכולי. ...

... של להיות איש אמת, הם כולם שקר. ואיש אמת, הוא רק בעד כמה אתה מבין את המציאות, ועד כמה האדם רואה את הדברים, כפי מה שהם ממש. בלי לסטות מהם כלל. עד שהאדם רואה את האמת המדויקת להפליא, שהכל אחד ממש וכולי. ...