אהבה ללא סיבה - איך לאהוב את עצמך ואת המציאות - בלי תנאי? נטל ההוכחה ובו יתבאר כיצד לאהוב את עצמך ואת המציאות בלי סיבה? וכמובן שכולם רוצים להגיע למצב הזה, שבו הם אוהבים את המציאות בלי סיבה. והשאלה הנשאלת היא, איך להגיע למצב הזה? והסיבה שהאדם לא אוהב את המציאות כפי מה שהיא בלי סיבה, היא רק משום, שמצד אחד האדם רוצה להגיע למצב, שבו הוא יאהב את עצמו בלי סיבה, ומצד שני הוא מנסה למצוא סיבות, למה כן לאהוב את עצמו. וכמובן שזה לעולם לא יצליח, כי זה דבר והיפוכו. כי כל סיבה שהאדם ימצא למה לאהוב את עצמו, תמיד זו תהיה אהבה עם סיבה. והאדם הוא שואל את עצמו, למה שאני אוהב את המציאות / את עצמי? וכיוב. והאדם לא קולט, שהוא פחדן עם רגשי נחיתות. כי השאלה צריכה להיות הפוכה. והשאלה צריכה להיות, האם באמת יש סיבה, לכך שאני לא אוהב את עצמי / את המציאות?. והטועים, הם מלמדים את האדם לאהוב את עצמו, בגלל הדברים הטובים שיש בו. וכמובן שזוהי טעות. כי מי שאוהב את עצמו בגלל הדברים הטובים שיש בו, הוא טועה. כי הוא יכול לאהוב את עצמו בלי סיבה, ובנוסף הוא לא באמת אוהב את עצמו, ובנוסף יש בכל אדם חסרונות, לפחות כמו כמות היתרונות שיש בו. והאדם לא צריך לקבל את הטעות שלו, שגורמת לו לחשוב שהוא צריך סיבה לאהוב את עצמו. אלא האדם צריך להיות עז פנים ולשאול את האמת, שהיא, למה בכלל שלא תאהב את עצמך?! ומה הסיבה שבגללה אתה לא אוהב את המציאות כפי מה שהיא?! וכאשר האדם שואל את השאלה הזאת, אז הטעויות שבו מביאות לו רשימה ארוכה של סיבות, למה לא לאהוב את עצמו. ומי שהוא מאמין לעצמו, אז הוא מיד חוזר לאחור ומקבל את הסיבות השגויות שלו, למה לא לאהוב את עצמו ואת המציאות כפי מה שהיא ממש. אבל מי שהוא חכם קצת, ומי שנמאס לו שהמחשבות שלו מתעללות ... הוא כופר בעצמו, דהיינו, לא מאמין לעצמו, אלא ממשיך לשאול את עצמו, האם באמת הסיבות האלו שגורמות לו לא לאהוב את עצמו, האם הן אכן מוצדקות? ולמה הן מוצדקות? ומי החליט שהן מוצדקות? ומי החליט שזה טוב וזה רע? ... ידי זה שהאדם הוא עקשן ולא טיפש, דהיינו, שהאדם מתעקש וחוקר ומנסה לגלות ולהבין את הסיבה, שבגללה הוא לא אוהב את עצמו, ועל ידי זה שהאדם לא מאמין לשום סיבה שהיא, אלא חוקר כל דבר, ומנסה לגלות מהי האמת, ... אחרת, האם הרצון הזה בכלל מוצדק? וכולי. על ידי זה בסופו של דבר, כל הסיבות שיש לאדם למה לא לאהוב את עצמו ואת המציאות, כל הסיבות האלו מתבטלות, ואז מה שנשאר כברירת המחדל, זאת אהבה אמיתית ללא כל סיבה. ואז האדם טוב לו, לא בגלל שיש משהו שגורם לו להרגיש טוב, אלא בגלל שאין ... רע. וזהו טוב אמיתי, שהוא לא תלוי בסיבה כלשהי וכולי. ובמהות, את נטל ההוכחה, תשים על המחשבה למה לא לאהוב את עצמך, שהיא תביא את הסיבה. והאם זה מחויב לא לאהוב את עצמך? והאם אתה מוכרח במאה אחוז לחשוב שאתה לא מספיק טוב? ומי אמר שאתה לא מספיק טוב? ואולי ... כן טוב? ואולי אתה לא חייב לשנוא את עצמך? והמלכודת של המוח היא, שהוא שם את נטל ההוכחה על הלאהוב את עצמך. שהוא שואל את האדם, למה שאני יאהב את עצמי. אבל זה צריך להיות, למה שאני לא יאהב את עצמי. וכמובן שאעפכ, זה בסדר לאהוב את עצמך עם סיבות וכולי, לצורך חוויית הצמצום. אבל במהות, אל תחפש סיבה לאהוב את עצמך, אלא תטיל ספק במחשבה שלא לאהוב את עצמך. והאהבה, תבוא מעצמה. וכיוב לגבי המציאות, אל תחפש סיבה לאהוב אותה, אלא תטיל ספק במחשבות השליליות שיש לך עליה...

... האמיתי, כל דבריו הם שכל של אמת. ואם היה לאדם מעט שכל של אמת, הוא היה מאחל לעצמו, שהוא יאהב את הטוב של המציאות, כמו שהחכם האמיתי אוהב את הרע של המציאות. כי מי שהוא חכם אמיתי, שהוא מסתכל על הדברים מנקודת המבט שלפני הטוב והרע, הוא אוהב את הרע של המציאות, באהבה שלמה ואמיתית ללא כל תנאי. כי את הרע אי אפשר לאהוב עם תנאים, אלא רק בלי תנאים, שזו אהבה של אמת. ומצד הנפרדות שלנו, אין סיבה לכך שיש נפרדות (ומצד האחדות, אין צורך בסיבה, כי הכל אחד). ולכן אי אפשר לאהוב את הרע של הנפרדות שלנו עם סיבה, אלא רק באהבה אמיתית בלי סיבה. כי כל העולם שלנו כולו, הוא רע מצד עצמו. כי גם הטוב, גם הוא רע, וכל ... מהשלמות של המציאות, שהיא האחדות. וכל הנפרדות, כולל הטוב שבתוכה, היא כולה רעה, משום שאין בה שלמות. ומי שלא אוהב את כל המציאות כולה, בלי שום תנאי, וגם בלי שום סיבה, ובלי שום מאמץ לאהוב את המציאות בלי שום תנאי ובלי שום סיבה, הרי שהוא לא באמת אוהב את המציאות, והרי שהוא לא באמת נהנה ממנה. והחכם האמיתי, הוא אוהב את המציאות כולה, באהבה אמיתית ללא שום תנאי. וכאשר האדם שומע את החכם האמיתי מדבר, לעיתים הוא חווה סבל גדול מאוד. וזה משום, ...

... בכוח המחשבה - על הלבושים והעומק של הספר להצליח בכוח המחשבה ובו יתבאר עניין העומק והפנימיות של הספר הצלחה אהבה וחיים טובים (וכיוב כל שאר ספרי החכם האמיתי, שעוסקים בלבושי המציאות באופן יחסי לספר להיות אלוהים שעוסק יותר בפנימיות המציאות). ויש להבין, שכמה שהספר להיות אלוהים נראה עמוק, הספר הצלחה אהבה וחיים טובים עמוק עוד יותר. והאמת היא שכתיבת הספר הצלחה אהבה וחיים טובים, הייתה הרבה יותר קשה פי כמה וכמה, מאשר כתיבת הספר להיות אלוהים. והלבוש החיצוני של הספר הצלחה אהבה וחיים טובים, הוא הרבה יותר גשמי, ולכן היה קשה הרבה יותר לכתוב אותו. כי עיקר הקושי, הוא בהלבשה של ... בספר הזה לדוגמה, יש בו שכל שנראה גבוה, אבל הלבושים שלו הם מעטים יחסית, ביחס לשכל של הספר הצלחה אהבה וחיים טובים. ששם, הנושאים של הספר, הם נושאים יותר גשמיים של חיי היום יום, נושאים של העולם הזה ממש, ... באמצעות השכל הקטן, דהיינו, באמצעות לבושים וצמצומים שונים. ומי שיש שכל בקודקודו, הוא רואה ומבין את גדולת הספר הצלחה אהבה וחיים טובים. כי הטיפשים שלא מבינים את המציאות ושהמציאות נראית להם פשוטה ומשעממת, הם גם משתעממים יותר מהר מהספר הצלחה אהבה וחיים טובים. משום שהוא נראה להם פשוט מידי, בלבוש גשמי מידי, וכאילו בלי הרבה עומק פנימי. והאנשים האלו שלא רואים את עומק השכל, שיש בספר הצלחה אהבה וחיים טובים, הם גם לא רואים את עומק השכל שיש במציאות. כי עיקר היופי של המציאות שלנו, הוא דווקא ... טיפשי יותר, כך יש בו שכל גדול יותר. והעולם שלנו, הוא יצירת אומנות של ממש, כמו גם הספר הצלחה אהבה וחיים טובים. כי כל הספרים שיש בעולם (רובם ככולם), הם מלבישים שכל קטן אחד, בשכל קטן אחר. שכל מצומצם ... לשכל האנושי, בתוך השכל האנושי. אבל הלבושים, הם בלי הרבה קליפות. שזה הרבה יותר קל לעשות. לעומת הספר הצלחה אהבה וחיים טובים, שבו השכל הגדול, מלובש בתוך עמקי ומעמקי הקליפות וההסתרה. וגדולתו של החכם האמיתי, נמדדת בעד כמה הוא ... שהם מלאים בטיפשות ובשקרים מתחילתם ועד סופם (כמו רוב הספרים והדיבורים בעולם). אלא שהם נאמרים בלבושים מוזרים. ואנשים טיפשים, אוהבים לבושים מוזרים. והמוזרות, נראית בעיניהם כחוכמה. והשפה הגבוהה, שבה מדברים אותם חכמים בעיניהם, היא שפה שאינה ברורה לרוב העם. ... דבר ודבר בעולם, על ידי זה הוא גם יודע להלביש את השכל של המציאות בלבושים שונים. ולכן הספר הצלחה אהבה וחיים טובים הוא ספר עמוק ביותר, משום שיש שם שכל גדול, שמלובש בהמון לבושים וצמצומים שונים. כי לכל דבר ... יש שורש אחר. ובספר הזה לדוגמה, רוב הנושאים מולבשים בצורה, שהיא יותר קרובה אל השורש, מאשר הלבושים שבספר הצלחה אהבה וחיים טובים. ובכל חנות בגדים יש לבושים שונים. ולפעמים האדם צריך לבושים מסוג אחד ולפעמים מסוג אחר וכולי... אבל מעלת הספר הצלחה אהבה וחיים טובים, היא גדולה ביותר. כי שם יש הלבשה, של הלבושים עצמם וכולי...

... את האדם לשקר את עצמו, ולהסתכל על חצי הכוס המלאה, ועל הטוב השקרי שיש בכל דבר, ולחשוב בחשיבה חיובית, ולאהוב את מה שיש, וכיוב שאר השקרים למיניהם. וכל השקרים האלו, הם אכזריים ביותר. כי מצד אחד הם גורמים לאדם ... שהאדם ימשיך לסבול! כי האדם ממשיך לסבול, רק בגלל שהוא חושב בחשיבה חיובית שקרית. והאדם סובל, רק בגלל שהוא אוהב את מה שיש, בשקר שאותו הוא לא באמת חווה בשלמות. ושום שיטה בעולם, מלבד השכל שמתגלה כאן, לא יכולה ... לחשיבה שלילית שמנוגדת אליהם. ומצד האמת, אפילו כאשר האדם אוכל מזון, גם זאת חשיבה שלילית. כי אם האדם היה אוהב את הרעב באמת, כמו שהוא אוהב את השובע, הוא לא היה אוכל. ואותם אנשים, אם באמת היה להם טוב בתוכם פנימה, הם לא היו חושבים ...

... למצוא חן של שקר, אחד בעיני השני. והכל, הוא מחמת שבני האדם, הם עניים. שהנשמה שלהם, רעבה ללחם, דהיינו, לאהבה. והאדם ככ רעב לאהבה, עד שהוא מוכן לאכול אוכל מקולקל, דהיינו, לקבל אהבה של שקר. כי כל אהבה שהיא חיצונית לאדם, דהיינו, שהיא לא מגיעה מתוך האדם עצמו, היא אהבה של שקר. והאדם שהוא רעב לאהבה, הוא נאחז באהבה של מה שחושבים עליו. והיא אהבה רעילה, שגורמת לאדם לקלקולי קיבה, והורסת לאדם את החיים שלו. כי כאשר האדם נאחז באהבה חיצונית, במקום לאהוב את עצמו מבפנים, זה גורם לכך שהאדם נאחז בשקר, כאילו הוא לא יכול לאהוב את עצמו באמת מבפנים. וברגע שהאדם משקר ומחניף למישהו אחר, הוא בעצם מחזק אצל עצמו, את המחשבה שלו, שצריך שאחרים יאהבו אותו, כי הוא לא אוהב את עצמו מספיק. ומי שיש לו עיניים של אמת, הוא רואה את האמת, כמה כולם מסכנים, שהם ככ תלויים ... עצמו יכול לבחור, האם הוא רוצה למצוא חן בעיני יצירי כפיו ממש, או לא וכולי. ובשורשו, אין שום חיסרון באהבה שקרית / אהבה חיצונית / תלות רגשית / תלות בכסף וכיוב, כי הכל מושלם בשלמות אמיתית תמיד. וזה משחק החיים, שאלוהים בוחר ...

... משיג זאת, על ידי זה שהוא לומד ומבין את המציאות, למה היא כך ולא אחרת. שעל ידי ההבנה, נוצרת אהבה של האדם למציאות. ואז האדם זוכה לממש את האובססיה שלו, להתחבר אל אחדות המציאות, שהיא האני האמיתי של האדם. ...

... כוחו, רק משום שהאדם מוכן להתפשר על דברים שאינם מוחלטים. וכאשר נמאס לאדם לשקר את עצמו, וכאשר האדם מספיק אוהב את עצמו, כדי לחפש את הטוב האמיתי המוחלט, אז האדם מתחיל לבדוק את מחשבותיו ואת המציאות שלו, בצורה מוחלטת. ...

... גם בתוך האדם. וכל אותם אנשים שהאדם מפחד מהם, כולם נמצאים גם בתוך האדם עצמו. והאדם עצמו, לא באמת אוהב את עצמו בשלמות. ואותם האנשים שהאדם מפחד, ממה שהם יחשבו עליו, הם בעצם אותם הכוחות בתוך האדם עצמו, שלא אוהבים את האדם עצמו, והאדם כל הזמן מנסה לברוח מהם. כי אם האדם היה עושה שלום בתוך עצמו, דהיינו, שלם עם עצמו בשלמות אמיתית, ומקבל ואוהב את עצמו כפי מה שהוא ממש, ללא כל סיבה, וללא תלות בדבר כלשהו חיצוני, הרי שהאדם לא היה מפחד ... באמת, דהיינו, בלי שהאדם משקר את עצמו לגבי מצבו, הרי שממילא, אף אחד לא יכול לפגוע באדם. כי האדם אוהב את מי שהוא באמת. אבל, כאשר האדם לא אוהב את מי שהוא באמת, וכאשר האדם בטעותו מטעה את עצמו, ומדחיק את החסרונות שלו, שהם הכרחיים, מעצם קיומו כישות ... ואל הדרך הנכונה להתמודד עם הפחד הזה. ועל ידי זה שהאדם מבין ומנסה להביא את עצמו למצב, שבו הוא יאהב את עצמו מבפנים באמת, על ידי זה בסופו של דבר האדם הופך להיות לא תלותי במה שחושבים עליו, וניצול ...

... על ידי זה שהיא יוצרת את הנפרדות של המציאות. וכמובן שיש גם נקודת מבט הפוכה, והיא שאלוהים יש לו אהבה עצמית גדולה מאוד, ואלוהים מנסה להתרבות ולהגדיל את עצמו לגודל יותר גדול, מאשר גודל אין סופי. כי אלוהים הוא אין סופי. ואלוהים הוא ככ אוהב את עצמו, עד שאפילו האין סופיות שלו, לא מספיקה לו. ולכן אלוהים מנסה להתרבות. ואז הוא לוקח חלקים ממנו, ...

... ולא רק לעשות סוף, אלא גם לעשות התחלה חדשה של חיים טובים באמת, עליו לשנוא את השקר בתכלית השנאה, ולאהוב את האמת בתכלית האהבה ובמסירות נפש של ממש. והאמת פירושו, שהאדם לא ישקר את עצמו כלל. ובפועל זה אומר, כי על האדם להחליט ...