תקציר⬅ ... - האם הוא אוהב או שונא את המציאות? אהבה אלוהית, אין סופית - שנאה אלוהית, אין סופית - אחדות אלוהית, אין סופית ובו יתבאר, כיצד אלוהים עצמו חווה את המציאות? האם הוא אוהב, או שונא את המציאות? ויש כאן 4 נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אלוהים לא אוהב ולא שונא את המציאות. כי אלוהים קיים, לפני הטוב והרע ולפני האהבה והשנאה. ובנקודת המבט של אלוהים, אין שום הפרדה בין ... אלא האהבה והשנאה, הן לא שונות זו מזו ולא נפרדות זו מזו, כי הן ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. ולכן, אלוהים לא שונא ולא אוהב את המציאות. ובפרט, שאצל אלוהים הכל הוא בגודל אין סופי. ולאהוב באהבה אין סופית, זה מבטל את המשמעות של האהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד ואין שום שנאה כלל, ממילא אין שום משמעות לאהבה. ואם אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית בלבד, ללא טיפה אחת של שנאה, הרי שאין אצלו שום משמעות לאהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד, בלי שום שנאה כלל, הרי שאין לאהבה שום משמעות. וגם להפך, שאם אלוהים שונא את הכל בשנאה אלוהית, דהיינו, שנאה אין סופית, הרי שאין שום משמעות לשנאה. כך שאצל אלוהים, אין שום הפרדה בין שנאה לבין אהבה. שזהו רגש של שלמות האהבה ושלמות השנאה, כישות אחת. שיש אין סוף אהבה ואין סוף שנאה בבת אחת. דהיינו, רגש שלא ניתן להגדיר אותו, כאהבה או כשנאה, אלא רק כאחדות של אהבה ושנאה כאחד. וכאשר אין טוב ואין רע, כי אלוהים הוא טרם קיום הנפרדות של הטוב והרע, הרי שממילא אין אהבה ושנאה וכולי. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, אלוהים אוהב את כל המציאות כולה, באהבה אלוהית, אהבה אין סופית (פחות אחד, כדי שתהיה משמעות לאהבה עצמה). ולמה אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית? משום שהוא נמצא באחדות מוחלטת עם כל המציאות כולה. כי הוא מהווה את כל המציאות כולה. וכאשר הכל נמצא באחדות איתו, אין שום התנגדות ושום קונפליקט כלל, ואז ממילא יש רק אהבה. ונשאל: אם הכל נמצא איתו באחדות אחת מוחלטת, אז מה שייך לומר שאלוהים אוהב את המציאות? ... שייך שאלוהים יאהב משהו אחר כלשהו, וגם אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה וכולי. וזה מחזיר לנקודת המבט שבה הכל אחד. ומנקודת מבט נוספת אפשר לומר, שאלוהים שונא את כל המציאות, בשנאה אלוהית, שנאה אין סופית (פחות אחד כנ"ל). כי אלוהים הוא הניגוד הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו, נפרד מאלוהים, בתכלית ובשלמות ההפרדה. כי אלוהים, הוא הנפרדות הגדולה ביותר. שהוא נפרד בריחוק אין סופי, מכל צורה שהיא. והוא ההפך הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו במקביל לקיומו של אלוהים, הוא מתנגד לקיומו של אלוהים. כי אלוהים הוא אין סופי. וכל מה שקיים מבלעדיו, הוא בעצם מאיים על קיומו של אלוהים, ומצמצם את קיומו של אלוהים, ומסתיר את קיומו של אלוהים. ולכן, אלוהים רחוק בריחוק אין סופי, מכל דבר שישנו. עד שמנקודת מבט מסוימת, אלוהים בכלל לא מכיר בקיומה של המציאות. כי בעיניו, אין עוד מלבדו, והמציאות לא קיימת כלל. ולכן, אלוהים שונא את המציאות, בשנאה אין סופית, כי היא ההפך הגמור שלו. ואפשר עוד לומר, שאלוהים אוהב את המציאות באהבה אין סופית, דווקא בגלל שהיא ההפך שלו. שעל ידי זה, היא משלימה אותו, כי היא הניגוד שלו. ומנקודת המבט הזו, אלוהים גם שונא את המציאות בשנאה אין סופית, דווקא מנקודת המבט, שהמציאות נמצאת באחדות איתו. שעל ידי זה הוא חווה חיסרון אין סופי, כי אין מה שישלים אותו, כי אין את הניגוד שלו. ולכן הוא שונא את עצמו ואת המציאות, שאין בה שום דבר שנפרד ממנו. ויש עוד נקודת מבט, שבה אלוהים גם אוהב חלק של המציאות, וגם שונא חלקים אחרים של המציאות וכולי. ומהי האמת? וגם כאן יש נקודות מבט שונות וכולי. ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... של האין סוף - מדוע אין אפשרות ליהנות מהאין סוף? איך כן ליהנות מהאין סוף? וכאן נבאר מעט את העניין של הפוטנציאל האין סופי של המציאות, וגם את מגבלת האדם להשיג את הפוטנציאל הזה, וגם על הדרך להשיג את הפוטנציאל האין סופי הזה. והעניין הוא, כי כל דבר שקיים בעולם, הוא חלק מדבר אחר שגדול יותר ממנו. וכל דבר ודבר שקיים, תמיד יש דבר אחר גדול יותר ממנו עד אין סוף. דהיינו, אין סוף וגבול לשום דבר בעולם. והנה, הדבר הזה אמור לשמח את האדם. משום שאם לדוגמא הפוטנציאל האנושי היה סופי, הרי שזה היה אומר שכאשר האדם מגיע למילוי הפוטנציאל האישי שלו, אז האדם מתחיל להשתעמם מהחיים. וכל רגע שעובר עליו הופך להיות יותר קשה ויותר מדכא מהרגע הקודם. כי אם היכולת של האדם להתקדם היא סופית, אז זה אומר שיש נקודה שבה האדם ייעצר ולא יוכל להתקדם. וכאשר אנחנו מבינים שהאפשרות של האדם להתקדם היא עד אין סוף, הרי שזה אמור לשמח את האדם, כי תמיד אפשר להתקדם ולהתחדש וכולי. ואם נתבונן לרגע אחד על עניין השמחה וההנאה, שאותם האדם רוצה יותר מכל, הרי שגם כאן ההבנה שהשמחה וההנאה הן אין סופיות, היא אמורה לשמח את האדם. כי האדם מבין שהוא תמיד יוכל להשיג ולהגיע לשמחה בעוצמה עוד יותר גדולה ולהנאה עוד יותר גדולה עד אין סוף ללא נקודת עצירה. אלא, שיש כאן סוד. והסוד הוא שלמרות שהעולם שלנו וכל מה שיש בו הוא אין סופי, הרי שהאדם ויכולת התפישה שלו ויכולת ההכלה שלו היא לא אין סופית. כי גם אם נאמר שאכן יש הנאה ושמחה אין סופית, וגם אם נאמר שהפוטנציאל של המציאות הוא אין סופי, הרי שעל האדם להבין שזה עדיין לא אומר שהוא עצמו באופן אישי יכול ליהנות מהאין סוף של המציאות. משום שיכולת התפישה של האדם היא סופית ולא אין סופית. כי האדם מוגבל ביכולת שלו. ולכל אדם יש גבול שממנו והלאה הוא לא מסוגל להכיל ולא מסוגל לתפוש, לא מבחינה רגשית ולא מבחינה שכלית. וכאשר האדם מגיע לגבול ולנקודה הזאת של עצמו, הרי שהוא נעצר. ולמרות שהפוטנציאל של המציאות יכול להיות שהוא אין סופי, הרי שהפוטנציאל של האדם הוא סופי. וזה אומר שהאדם בהחלט כן מוגבל להתקדם בחיים שלו. והאדם לא יכול להתקדם אל האין סוף. כי כן יש סוף וגבול ליכולת התפישה וההתקדמות של האדם כישות בתוך התמונה המלאה. כי התמונה המלאה היא אין סופית. אך כל חלק ממנה הוא לחלוטין סופי ולא אין סופי. והדבר הזה אומר, שיש נקודת עצירה שממנה האדם לא יכול להתקדם. כי יש לדוגמא רמת עומק של הבנת המציאות, שהאדם לא מסוגל להתקדם אל מעבר אליה. כי השכל של האדם לא מסוגל לתפוש יותר ממנה. לדוגמא: האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי לכל סיבה יש סיבה אחרת לפניה עד אין סוף. ויכולת התפישה של האדם מוגבלת, והאדם לא יכול להעמיק את מחשבתו ולהגיע אל האין סוף. ויש רמת עומק כלשהי, שבה האדם פשוט נעצר ושממנה האדם לא יכול יותר להתקדם. והבעיה הזאת היא הבעיה שבה נתקלו טובי המורים הרוחניים בעולם, וטובי החכמים בעולם. כי כל זמן שהאדם עדיין רחוק מלבטא את הפוטנציאל שלו, אז נדמה לו בטעות שהוא יכול להתקדם עד אין סוף. אבל ככל שהאדם הוא חכם יותר, וככל שהוא מתקרב יותר אל סוף יכולת התפישה שלו, אז הוא בהחלט כן רואה את הסוף. לא שהאדם רואה את הסוף של המציאות, כי היא אין סופית. אלא שהאדם כן רואה את הסוף ואת הגבול שממנו והלאה הוא לא יכול יותר להתקדם ולהבין טוב יותר את המציאות וכולי. כי גם לראות את הסוף של גבול השכל האנושי, גם זאת מעלה גדולה. כי רוב בני האדם בעולם, הם בכלל לא מתקרבים לקצה גבול היכולת שלהם. אבל טובי החכמים בעולם, וטובי המוחות בעולם שהתקרבו ומתקרבים לגבול של יכולת התפישה ... לשם כך צריך התחדשות. כי כל דבר אחרי שעובר הזמן, האדם מתרגל אליו. וכדי שהאדם בכל פעם יחווה שמחה גדולה יותר, כך האדם בכל פעם צריך להשיג משהו אחר גדול עוד יותר. ולמרות שיש בעולם אין סוף דברים שאותם האדם יכול להשיג, הרי שעדיין כדי שהאדם ייהנה בכל פעם מחדש בהנאה גדולה עוד יותר, וכדי שהאדם לא ירגיש מיצוי עצמי ושהכל משעמם אותו וחסר עניין עבורו, לשם כך על האדם להשיג בכל פעם משהו חדש גדול יותר ושונה יותר מבחינת המהות הפנימית שלו. וכפי שאפשר לראות בחוש, שאלו שיש להם הרבה כסף ואלו שכבר אפשר לומר שיש להם ... מידע נוסף. כי כל מידע חדש, הוא תמיד באותה רמת עומק. וכדי שהאדם יתלהב ממידע חדש, לשם כך על המידע להיות יותר עמוק וכולי. ונמצא אם כן, כי יש כאן בעיה גדולה. כי למרות שהמציאות היא אין סופית, הרי שיכולת התפישה היא סופית. וזה אומר שהאדם בהחלט מוגבל להתקדם לנצח. ומי שיתבונן בדבר הזה, עליו לעצור ולהתבונן היטב על החיים שלו. כי האדם כל הזמן רץ ומתקדם כמה שיותר, אבל כאשר האדם קולט שיש סוף וגבול ליכולת שלו להתקדם, הרי שממילא נשאלת השאלה, מדוע בכלל להתקדם? הרי ככל שהאדם מתקדם יותר, כך הוא מתקרב יותר לנקודה שבה ... הם ראו שהם לא יכולים ולא יודעים איך להתקדם. ומאחר שלכל בעיה יש פתרון ולכל שאלה יש תשובה, אז גם לבעיה הזאת יש פתרון ויש תשובה. כי יש חכם אמיתי, שהוא גילה את הסוד של ההתקדמות האין סופית. כי יש כאן סוד, והסוד הוא שלמרות שנדמה לאדם שהוא עצמו כחלק מהתמונה המלאה מוגבל להתקדם וליהנות מהאין סופיות של התמונה המלאה, הרי שבהחלט כן אפשר להתקדם כל הזמן. כי למרות שנדמה לאדם שיכולת התפישה שלו היא סופית ולא מסוגלת להכיל את האין סוף, הרי שבהחלט יש דרך איך האדם יכול לשדרג את יכולת התפישה שלו וכן להשיג את האין סוף וכן להתקדם עד ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... אין סופית = שנאה אין סופית = אין הבדל, בין אהבה לבין שנאה כי לאהוב את הכל בשלמות, ולשנוא את הכל בשלמות, זו בדיוק אותה חוויה ממש. כי בסופו של דבר, יש רגש אחד כלפי כל הדברים כולם, ואז אין שום משמעות לאהבה ולשנאה. ועוד נוסיף, כי באהבה אין סופית, הישות שאוהבת, לא מסוגלת לחוות שום הפרדה כלל, מהישות הנאהבת שאותה היא אוהבת. ובאהבה אין סופית, הישות האוהבת, מתאחדת עם הישות הנאהבת, לישות אחת ממש. עד שאין שום קיום נפרד, בין הישות האוהבת, לבין הישות הנאהבת. כך שאהבה אין סופית אמיתית, היא מבטלת את הישות הנפרדת של הישות הנאהבת, והיא גורמת לה להתבטל כנפרדת, ולהיכלל כישות אחת, עם הישות האוהבת. ונמצא אם כן, כי אהבה אין סופית, מביאה למצב שבו קיימת רק ישות אחת, שמאחדת את הישות האוהבת ואת הישות הנאהבת. וכך גם לגבי שנאה אין סופית. שיש שנאה אין סופית כ"כ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת להכיל את זה, שהישות השנואה, קיימת גם היא באותה המציאות, במקביל לקיום שלה עצמה של הישות השונאת. וכאשר השנאה כ"כ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת להכיל את קיומה של הישות שאותה היא שונאת, על ידי זה הקיום של הישות השנואה (או השונאת) נעלם לגמרי. ואז הקיום של הישות השנואה, נכלל בקיום של הישות השונאת, ונשארת קיימת רק ישות אחת. בדיוק כמו באהבה אין סופית. ואהבה אין סופית, לא מסוגלת להכיל את קיומה הנפרד של הישות הנאהבת, מרוב גודל האהבה. שאין אפשרות להכיל את הנפרדות של הישויות השונות. עד שיש אחדות בין הישויות השונות. אבל חוסר היכולת להכיל את קיומה של ישות שנפרדת ממך, היא גם שנאה אין סופית, שלא מוכנה להכיל את הנפרדות של הישות האחרת ששונה ממנה. כך שבסופו של דבר, שנאה ואהבה בעוצמה אין סופית, לא מאפשרות לשום דבר להיות קיים כנפרד מהן, ואז הן מתאחדות אחת עם השנייה, והשנאה והאהבה מתבטלות. בדיוק כמו אצל אלוהים, שהכל אחד ממש. ויש שנאה, שאינה אין סופית, שהיא לא רוצה להיות באחדות עם הישות שאותה היא שונאת. ולכן הישות השנואה, קיימת כנפרדת מהישות השונאת. אבל אם השנאה תתגבר, אז הישות השנואה תתרחק למרחק אין סופי, דהיינו, תיעלם לגמרי, ותישאר רק ישות אחת. וגם אהבה שאינה אין סופית, שהיא מסוגלת להכיל את זה שהישות הנאהבת, קיימת בפני עצמה. ושהיא מוכנה לאפשר את קיומה הנפרד, של הישות הנאהבת. כי אם האהבה תגדל לגודל אין סופי, לא תוכל ישות אחת להיפרד מהישות האחרת, ואז הן יתאחדו. והקיום של ישויות שונות, שנפרדות זו מזו, אפשרי, רק כאשר יש גם אהבה וגם שנאה, שמאפשרות גם ריחוק וגם קירוב של הישויות השונות. כי כל הישויות השונות, הן גם דומות וגם שונות זו מזו. ואם הן היו רק דומות זו לזו, הרי שלא היה ... השינוי זו מזו, אז אם ישות אחת תהיה קיימת, וכל שאר הישויות, יהיו שונות ממנה בתכלית השינוי, הרי שאין שום אפשרות שעוד ישות אחרת תהיה קיימת, וגם אז אין שום קיום לשום ישות אחרת כלל. והכלל העולה הוא, שכאשר יש רק אהבה או רק שנאה בלבד בגודל אין סופי, אז אין שום קיום לשום דבר בעולם. והקיום של כל הדברים שבעולם, הוא אפשרי, רק כאשר יש צמצום של האהבה ושל השנאה ושל הריחוק והשוני, ושל הקירוב והאחדות וכולי. ועוד נקודת מבט: אהבה, היא בעצם שנאה נסתרת. שהאדם אוהב ורוצה להתאחד עם הנאהב, כדי להעלים אותו מקיום נפרד, שזוהי שנאה ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... - אפשרויות אין סופיות - התחדשות אין סופית לפעמים, האדם בטוח שמשהו יקרה. והאדם בטוח שמשהו יקרה, משום שלאדם נדמה, שהעולם שלנו, פועל לפי חוקיות כלשהי של סיבה ותוצאה. ונדמה לאדם, שע"פ חוקיות הסיבה והתוצאה של העולם שלנו, המציאות צריכה להיות בצורה כלשהי ברגע הבא. כי צורת המציאות ... והתוצאה שיש בעולם שלנו, היא לא יותר מאשר תחושה אישית של האדם בלבד. אך מצד האמת, אין שום חוקיות של סיבה ותוצאה כלל. כי שום רגע, לא מחייב את הרגע הבא להיות בצורה כלשהי. וכל רגע, הוא עומד בפני עצמו. ויש מרחב מקום וזמן אין סופי, עם אין סוף אפשרויות. ורצף אפשרויות שחוזר על עצמו, מצטייר לאדם, כרצף של סיבה ותוצאה. אבל באמת, אין שום סיבה ותוצאה חלקית, אלא כל דבר הוא סיבת עצמו, והכל אחד וכולי. וכפי שהוסבר כל זה במקומות אחרים. אבל, עוד יש להבין, כי גם ע"פ החוקיות של הסיבה ... הלוגית, כל צורה של מציאות, יכולה ברמה הלוגית, להוביל ולגרור אחריה, כל צורה אחרת של מציאות. ולפעמים האדם מתכנן תוכניות ארוכות טווח וכולי. ועל האדם לזכור תמיד, שברמה הלוגית, כל סיבה, יכולה להוביל לכל תוצאה שהיא. ויש אין סוף אפשרויות. ופוטנציאל הצורות האפשריות, הוא קיים תמיד. ומי שהוא מספיק חכם, הוא יודע ורואה בעיניו, כיצד כל סיבה, יכולה ברמה הלוגית להוביל, לכל תוצאה שהיא. וכאשר האדם הוא טועה, שהוא חושב בשכלו שסיבה כלשהי, צריכה להוביל לתוצאה מוגדרת ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... הוכחות, מי ברא את העולם - חלק 13 - כמה זמן עבר מהתחלת הזמן? האם זמן אין סופי? יש אלוהים, אין אלוהים, מי ברא את אלוהים, הוכחות שאלוהים קיים, לחזור בתשובה האם יש אלוהים? האם / איך נברא העולם? מי ברא את העולם? מי ברא את אלוהים / הבורא? בריאת העולם / אלוהים ועוד. טיעון: לא יתכן כי היקום קדמון / לא יתכן כי היקום קיים מאז ומעולם. ועל כן בהכרח כי יש לו נקודת התחלה, ואם כן יש לו בורא. הוכחה: אם נאמר שגיל היקום הוא אין סופי, הרי שאנחנו בעצם אומרים שעד הרגע הזה כבר עבר זמן אין סופי. וזה דבר שלא יכול להיות, משום שלא ניתן לעבור זמן אין סופי. מסקנה: מאחר שלא ניתן לעבור זמן אין סופי, הרי שלא יתכן שהעולם קיים אין סוף זמן אחורה. תוספת: העתיד יכול להיות אין סופי ללא מגבלת זמן. אך היקום בוודאי שיש לו נקודת התחלה, משום שלא יתכן לומר שכבר עבר זמן אין סופי מנקודת ההתחלה עד הרגע הזה, כי את האין סוף אי אפשר לעבור. ולכן, ליקום יש נקודת התחלה. וא"כ יש לו בורא / אלוהים... סוף טיעון. הפרכה 1: הטיעון הנ"ל נובע מאי הבנת הרעיון של הקיום הנצחי של היקום. נסביר: כאשר אנחנו אומרים כי היקום הוא נצחי, אין הכוונה לומר כי עד הרגע הזה כבר עבר אין סוף זמן. הכוונה היא כי קיים ציר זמן אין סופי קדימה ואחורה, עבר ועתיד, שאנחנו נמצאים בנקודה כלשהי בתוכו. עד הרגע הזה לא עבר זמן אין סופי, משום שהזמן כולו עוד לא עבר. מאחר שלזמן העתיד אין סוף, ממילא אכן לא ניתן לעבור זמן אין סופי. אך כדי להגיע לרגע הזה, לא צריך לעבור זמן אין סופי, אלא צריך להיות בנקודה כלשהי על ציר הזמן האין סופי לשני הכיוונים. הפרכה 2: גם אם נאמר שגיל היקום עצמו הוא אינו אין סופי, הרי שבכך אנחנו מתייחסים רק ליקום בלבד כחומר, אך איננו מתייחסים בכך למרחב המקום ולציר הזמן עצמם. בהחלט אפשרי לומר ואף הגיוני לומר, כי מרחב המקום וציר הזמן הם אין סופיים לכל הצדדים. מעצם הגדרתו של ציר זמן ומעצם הגדרתו של מרחב מקום, מעצם הגדרתם הם אין סופיים. כך שגם אם נאמר מסיבה כלשהי שגיל היקום הוא אינו אין סופי, הרי שגיל מרחב המקום הוא כגיל ציר הזמן, דהיינו, אין סוף. המאורעות השונים מתרחשים בתוך ציר זמן אין סופי ש כבר קיים כולו. ז"א ציר הזמן אינו נוצר בכל רגע, אלא הוא כבר כולו קיים. המאורעות השונים מתרחשים בתוך ציר הזמן והאדם נע בתוך ציר הזמן האין סופי. אך ציר הזמן האין סופי הוא כבר קיים כולו כיחידה אחת אין סופית, ללא התחלה וללא סוף. כנ"ל לגבי מרחב המקום האין סופי. כאשר אנחנו אומרים כי העתיד עוד לא התרחש, וכי הוא נוצר בכל רגע... אין הכוונה לומר כי רגעי הזמן נוצרים בכל רגע. הכוונה היא לומר כי המאורעות שמתרחשים בציר הזמן, הם אלו שנוצרים ביחס לאדם הצופה בהם, בכל רגע מחדש. ז"א בכל רגע של הווה, נגלה אל האדם הצופה באירועים השונים, רגע חדש בציר הזמן האין סופי. אך הזמן עצמו כולו כבר קיים, ויתכן גם כי כבר האירועים עצמם כבר קיימים, רק שהאדם עדיין לא יודע עליהם. כך ש לא הזמן נוצר, כי הוא אינו צריך להיווצר, אלא רק האירועים שבתוכו נוצרים בכל רגע, וגם זה רק ביחס לאדם כנ"ל. ובאנלוגיה למרחב המקום, כאשר האדם מתקדם ... בכך כלום, משום שבסך הכל יצרנו ציר זמן ומסגרת זמן גדולה יותר. לומר שאלוהים ברא את העולם, זה בסך הכל יוצר ציר זמן גדול יותר, שבתוכו התרחש האירוע של בריאת העולם, אך זה לא מעלים בשום דרך את קיומו של ציר זמן אין סופי. תוספת: הטיעון שמנסה להוכיח כי לזמן יש התחלה, כי לא אפשרי שנעבור אין סוף זמן כדי להגיע לרגע הזה, דומה גם לטיעונים דומים על אותו הרעיון: 1 - טיעון שלא ניתן להגיע (על ידי חימום / קירור) לטמפרטורה X, כי כדי להגיע אליה צריך לעבור אין סוף טמפרטורות מנקודה ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... של הרצון האמיתי - מהו רצון אמיתי בשלמות אין סופית, לדעת את האמת? כפי שכבר ביארתי, התנאי היחיד ההכרחי לאושר אמיתי מושלם בשלמות, הוא ידיעת האמת. דהיינו, הבנת המציאות בשלמות. כגון לדוגמא הבנת הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שהיא הסיבה שבגללה כל האירועים בכל רגע ורגע ... לדוגמא להבין, שאי אפשר שהאדם יצליח להבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי כל סיבה שאותה יגדיר האדם, תמיד תהיה אפשרות לשאול מה הסיבה שלה עצמה. ואף על פי שבשכל האנושי אפשר להבין שאין דרך להבין את כל המציאות, אף על פי כן יש דרך להבין את כל המציאות בשלמות, והיא על ידי רצון אין סופי. כי מי שרוצה לפרוץ את מחסום התפישה הסופי והמוגבל של עצמו, הוא יכול לעשות זאת על ידי רצון אין סופי ובלתי מוגבל של עצמו. כי יש לאדם כוח רצון. ואם ירצה האדם, הוא יכול לבחור למקד את כל כוח הרצון שלו אך ורק בדבר אחד, שהוא ברצון לדעת את האמת של המציאות בלי להיות מוגבל לתפישה האנושית. וכאשר כל כוח הרצון של האדם, ממוקד כולו אך ורק בדבר אחד ויחיד, שהוא לרצות להבין את האמת של המציאות, אז האדם על ידי הרצון האין סופי שלו, הוא פורץ את הגבול האין סופי, ומקבל שכל אין סופי, ומבין את המציאות האין סופית, ורואה את התמונה האין סופית וכולי. וכאן נבאר מהו רצון אמיתי ואין סופי. כי כפי שאמרנו, כדי לדעת את האמת, לשם כך יש תנאי אחד ויחיד, והוא רצון אמיתי לדעת את האמת. וכל זמן שהאדם רוצה לדעת את האמת, אבל רוצה גם עוד דבר אחר, הרי שהרצון של האדם הוא לא מספיק אמיתי, אלא הוא מוגבל. ואז גם ... עצמה. ואחרי שהאדם ברמת התודעה שלו מזדהה עם הרצון הפנימי ביותר שלו שהוא הרצון לדעת את האמת, אז האדם מגלה אח"כ את הרצון האמיתי והפנימי יותר, שממנו נובע גם הרצון החיצוני שהוא הרצון לדעת את האמת. כי גם הרצון לדעת את האמת, גם הוא רצון חיצוני. ויש רצון אחר פנימי עוד יותר, רצון אין סופי, שחלק ממנו הוא הרצון לדעת את האמת. ואחרי שהאדם משיג את האין סוף בשכלו, אז הוא רואה את התמונה המלאה, ומגלה גם את שורש הרצון של עצמו. ולכל דבר ודבר בעולם, יש את הדרך להשיג אותו. ויש גם דרך להשיג את האמת. והדרך האחת והאמיתית לידיעת האמת, היא על ידי רצון אמיתי לדעת אותה. ולכל דבר ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מבט - 4 נקודות מבט - וגם 5 וגם אין סוף נקודות מבט ובו יתבארו 4 נקודות מבט שונות, שיש לגבי כל דבר בעולם. ויתבאר ג"כ מהי נקודת המבט החמישית וכולי. ומי שיתבונן יראה, כי על כל דבר בעולם, יש לפחות 4 נקודות מבט שונות אפשריות. כגון לדוגמא ההתלבטות של האדם, האם יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית. שמנקודת מבט אחת (1) אפשר לומר, שאין לאדם שום בחירה חופשית כלל. ומנקודת מבט נוספת (2) אפשר לומר, ... רע ולהפך. כי אם יש רק את אחד מההפכים באופן מוחלט ובלעדי, הרי שממילא אין לו שום משמעות כלל, כי אין לו את ההפכי שלו שיגדיר אותו. וכאשר יש רק צד אחד, הכוונה היא, שיש אין סוף פחות אחד, מאותו הדבר. כי כאשר יש רק אין סוף מדבר אחד, ממילא אין לו שום משמעות כלל. ולכן, אם נאמר שיש רק טוב, הרי שמוכרח שבו זמנית יש גם טיפה אחת של רע. כי אחרת, אין שום משמעות לאמירה שיש רק טוב. ויש רק טוב, פירושו שיש אין סוף טוב, פחות טיפה אחת של רע, שבאמצעותה ניתן לומר, שכמעט ויש אך ורק טוב. וזה בעצם אומר, שכאשר כל אחד מההפכים מושך לצד שלו, אז אם אחד מההפכים יתגבר על הצד השני באופן מושלם ואין סופי, עד כדי ביטול ההפך שלו לגמרי, הרי שממילא יתבטל גם הוא עצמו. כי אם לדוגמא הטוב יגדל לגודל אין סופי ממש, עד שלא יהיה שום רע כלל, ממילא גם הטוב יתבטל, ולא יהיה שום הבדל בין טוב לבין רע, שזאת נקודת מבט נוספת, שהיא ההקצנה של כל אחד מההפכים עד לגודל אין סופי, ועד לביטול של ההפכים עצמם. וכמובן, שיש גם את נקודת המבט החמישית, שהיא השילוב של כל נקודות המבט, לנקודת מבט אחת. שבה, (1) גם רק, הכל טוב, (2) וגם רק, הכל רע, (3) וגם רק, גם טוב וגם רע, (4) וגם רק, אין הבדל בין טוב לבין רע. ובנקודת המבט הזו, הכל אחד. שכל נקודות המבט השונות, נמצאות באחדות אחת. וממילא זה אומר, שיש גם נקודת מבט נוספת, שהיא מאחדת את ... השישית, מאחדים את כל נקודות המבט השונות + נקודת המבט החמישית של אחדות נקודות המבט, ומאחדים את הכל, לנקודת מבט אחת. וממילא זה אומר, שיש לנו עוד נקודות מבט נוספות עד אין סוף. שתמיד לוקחים את נקודת המבט הרחבה ביותר, שמקיפה את כל נקודות המבט, ומאחדים אותה לישות אחת, עם כל שאר נקודות המבט ששונות ממנה. והתהליך הזה חוזר על עצמו, עד אין סוף. בבחינת, מקיף למקיף, והמהות של המהות, עד אין סוף. ומנקודת מבט אחת, יש הבדל בין נקודת המבט ה - 5 לבין נקודת המבט ה - 6 לבין כל שאר נקודות המבט שלאחריהן. אבל מנקודת מבט נוספת, אין שום הבדל בין המקיף הראשון, דהיינו, נקודת המבט ה - 5 שמאחדת את הכל, לבין כל שאר נקודות המבט שמקיפות אותה, שגם הן מאחדות את הכל. ומהי האמת? וגם כאן יש נקודות מבט שונות וכולי. וזה מקביל לעניין המכנה המשותף. שלכל הדברים ... המבט שלו, אין שום הפרדה בין הדברים השונים. וגם אז, יש עוד מכנה משותף אחר גדול עוד יותר, שמאחד בתוכו, את המכנה המשותף הרחב ביותר, עם כל מה שנפרד ממנו. וכך הלאה, עד אין סוף. ותמיד, האדם מחובר לכל נקודות המבט השונות כולן. אלא, שלכל אחת יש עוצמה אחרת. ובפעם אחת, האדם חווה יותר נקודת מבט כזו, ובפעם אחרת האדם חווה יותר, נקודת מבט אחרת. ופעם אחת האדם חווה יותר, את אחדות נקודות המבט וכולי. ובמה תלוי באיזו נקודת מבט האדם יסתכל על המציאות? וגם כאן יש נקודות מבט שונות. 1 - שזה לא תלוי ברצון של האדם כלל. 2 - שזה תלוי רק ברצון ... ברצון של האדם. 4- שאין שום הבדל בין להסתכל על המציאות מנקודת מבט אחת, לבין נקודת מבט אחרת. ואז ממילא, אין שום שאלה כלל. ומהי האמת? וגם כאן יש נקודות מבט נוספות עד אין סוף. וההבנה הזאת שיש נקודות מבט שונות עד אין סוף, היא גם מצד אחד מאפשרת לאדם לא להיאחז בשום נקודת מבט, וגם מאפשרת לאדם כן להיאחז בכל נקודת מבט שהיא. וגם על זה עצמו, יש נקודות מבט שונות וכולי. ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... / חוכמה. מהו שכל אמיתי? מהו שכל מוגבל? מהו שכל אין סופי? פילוסופיה. לוגיקה. בעיית האינדוקציה. אינדוקציה. דדוקציה. שכל. מהו שכל אמיתי? מהו שכל מוגבל? קיימים 2 סוגים של שכל. שכל מוגבל וסופי ושכל אין סופי. השכל של האדם האנושי הוא השכל הסופי. השכל של המציאות ושל האמת האובייקטיבית, הוא השכל האין סופי. מה ההבדל ביניהם? עיקר מהותו של השכל המוגבל, היא חוסר היכולת שלו לראות 2 דברים שונים כדבר אחד. שכל מוגבל רואה בשני הצדדים של המטבע שני ניגודים, במקום לראות בהם מהות אחת. כפי שכבר ביארתי מספר פעמים, מצד מהותה של המציאות, כל הדברים כולם הם דבר אחד. מצד המהות של המציאות, לא יכולים להיות שני דברים שונים, משום שהכל זאת אותה המהות. הסיבה שהדברים נראים שונים לאדם, היא ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... נוצר במקרה - חלק 5 - הסתברות סטטיסטית במרחב זמן ומקום אין סופיים! טיעון: העולם לא נוצר במקרה, אלא הוא נוצר על ידי בורא מתכנן וכולי. הוכחה: מבחינה הסתברותית, סטטיסטית, לא מסתבר שהכל נוצר במקרה. ההסתברות לכך שהכל נוצר במקרה היא כמעט אפסית. ולכן הגיוני יותר לומר שיש מתכנן לבריאה וכולי. סוף טיעון. הפרכה: נסכים להנחה כי ההסתברות ליצירת העולם היא כמעט אפסית. יחד עם זאת יש לזכור, כי מרחב המקום עצמו וציר הזמן עצמם משך קיומם הוא אין סופי ונצחי. ז"א גם אם נאמר כי היקום נוצר מתישהו וכי קיומו הוא אינו נצחי, הרי שמרחב המקום עצמו כמו גם ציר הזמן עצמו, משך קיומם הוא אין סופי (כפי שכבר ביארתי במקומות שונים). כך שבהחלט אפשרי הדבר שבמשך זמן אין סופי, התרחשה ההסתברות של יצירת העולם גם אם היא נמוכה מאוד. כאשר מדובר על משך זמן אין סופי, הכל אפשרי. היבט נוסף: כמו כן יש לזכור כי מרחב המקום גם הוא אין סופי. ובהחלט אפשרי הדבר שבמשך זמן אין סופי ובתוך מרחב מקום אין סופי, נוצרה בנקודה קטנה כלשהי רמת תחכום כלשהי. ז"א, התחכום של העולם (בהנחה שהוא מתוחכם) הוא מבטא רק נקודה אחת בתוך מרחב אין סופי של אקראיות קוסמית. ובהחלט הגיוני שבתוך מרחב אין סופי במשך זמן אין סופי, תופיע נקודה אחת קטנה שהיא התחכום של כדור הארץ שלנו וכולי. בנוסף: יש לזכור, כי מה שנדמה לנו כרמת תחכום מופלאה של העולם, היא הגדרה סובייקטיבית שלנו בלבד. קיימות אין סוף אפשרויות לכיצד יעבוד העולם, ובמקרה לחלוטין הצורה שאותה רואה האדם נדמית בעיניו כמופלאה. באותה המידה בדיוק הייתה יכולה להיות כל צורה אחרת מתוחכמת באותה המידה. תוספת: לא רק כי כל דבר אפשרי במרחב זמן אין סופי, אלא גם הגיוני ואולי אפילו הכרחי כי במרחב זמן אין סופי כל דבר יתרחש. ההיגיון אומר כי במרחב זמן אין סופי, כל דבר יתרחש לפחות פעם אחת. כל זמן העולם שלנו כפי מה שהוא היום, הוא רק פחות מנקודה אחת בתוך ציר זמן אין סופי של אפשרויות אקראיות לחלוטין. ואם נוסיף לציר הזמן האין סופי גם את מרחב המקום האין סופי, אז בוודאי ובוודאי שהכל אפשרי לחלוטין ואפילו הגיוני ביותר. ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... דבר העומד בפני הרצון - השגת האין סוף ובו יתבאר העניין, שאין דבר שעומד בפני הרצון, ועניין השגת האין סוף, על ידי רצון אין סוף. ואין דבר העומד בפני הרצון, בתנאי שהוא רצון של אמת. ואמת היא אמת, ואין בה שום שקר כלל. וכל זמן שהרצון הוא לא רק של אמת, הרי שהוא לא רצון אמיתי אלא רצון של שקר, וממילא יש המון דברים שעומדים בפניו. ורצון של אמת, הוא כאשר הרצון הוא אחד. דהיינו, שיש לאדם רצון אין סופי אחד, כלפי דבר אחד ויחיד. כי כל זמן שהאדם רוצה, יותר מאשר דבר אחד, הרי שהרצון של האדם, הוא לא אמיתי. כי הנפרדות, היא לבוש של שורש אחר פנימי, שנפרד ממנה. וכאשר הרצון הוא לא היחיד, אז זה אומר שיש לו שורש, ושהוא עצמו הוא רק קליפה חיצונית. וכאשר הוא רצון יחיד של אמת, אז אין דבר העומד בפני הרצון. ואין דבר העומד בפני הרצון, בכלל זה, כל דבר שהוא, כולל כל דבר שהוא. כי "לא יראני האדם וחי" (השגת האין סוף, תוך כדי קיום התודעה הסופית), הוא רק אצל מי שרוצה לצאת ידי חובה, שאז נחשב לו "כאילו עשאה" ושיצא ידי חובה. אבל מי שרוצה את המצווה עצמה, שרוצה את השגת האין סוף עצמה, אז אצלו יש חשק חושק ונחשק. כי כל דבר בעולם מתחלק לשלושה חלקים. והם הרוצה (= חושק), הרצוי (= נחשק) שהוא הדבר שאותו רוצים, והרצון (= חשק) שמקשר את הרוצה ואת הרצוי שאותו הוא רוצה. ויש נחשק מעל נחשק. דהיינו, לכל דבר בעולם, יש חשיבות אחרת. וככל שהדבר שבו חושק האדם גדול יותר, כך האדם צריך יותר חשק כדי להשיג את הדבר הזה. ויש נחשק שהוא מעל כל הנחשקים, שהיא כמובן השלמות של המציאות שאין שלמות גדולה ממנה, והחשיבות שלה היא אין סופית ואין דבר חשוב מלבדה. ומי שרוצה להשיג את השלמות הזאת, עליו לחשוק בה בשלמות. והחשק צריך להיות כפי גודל הנחשק. ומאחר שהנחשק הוא בגודל אין סופי, כי הוא השלמות עצמה, לכן גם החשק, צריך להיות אין סופי, שזהו רצון של אמת. וכל זמן שיש לאדם עוד רצון, מלבד הרצון להשגת השלמות, הרי שזהו לא רצון של שלמות באמת. כי יש המון אמת, ויש את האמת שממנה כל האמיתות שואבות את כוחן. כי אם לא הייתה אמת אחת, לא הייתה שום אמת כלל. ובאמת האמיתית, אין שום שקר כלל, ושם האמת היא אין סופית, ללא שום שקר כלל. וגם השלמות של האחדות, גם היא שלמות של אמת. כי אין שם שום חיסרון כלל באמת. וכדי להשיג את הנחשק הזה שהוא שלמות של אמת, לשם כך צריך רצון של אמת אמיתית. ולכן רצון שהוא סופי, דהיינו, שיש לאדם עוד רצונות נוספים, הוא לא רצון של אמת אמיתית. כי הוא לא המסובב של הרצונות. ורק הרצון הראשון, רק הוא המסובב של כל הרצונות, ורק הוא רצון של אמת, שהוא מחוייב המציאות והוא לא נשען על שום דבר אחר שקודם לו. והאדם לא יכול להשיג את האין סוף, מעצם מהותו כישות נפרדת מהאין סוף. כי הסוף, לא יכול להכיל בתוכו את האין סוף. וזאת החוקיות של העולם שלנו, שבה יש הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וזאת מהות השכל, שבה יש הפרדה בין היש לבין האין, ובין דבר להיפוכו. והאין האמיתי, הוא האין סוף, וכל דבר שהוא יש, יש לו סוף של זמן ומקום. ומצד השכל והמהות הנפרדת של האדם, האדם לעולם לא יוכל להשיג את השלמות, כי מצד מהותו הוא חסר את השלמות, מאחר שהאדם הוא לא הישות האין סופית שמכילה בתוכה את הכל. אלא, שאין דבר העומד בפני הרצון. ויש לאדם זכות ווטו ויכולת להתגבר על חוקי המציאות ועל הרצון הנוכחי של אלוהים. כי כל מה שישנו, הכל בזכות הרצון האמיתי של אלוהים. כי אצל אלוהים, הרצון הוא רצון של אמת. מאחר שלא קודמת לו סיבה כלשהי, כי אלוהים הוא המסובב הראשון וכולי. וכל המציאות כולה, מקבלת את החיות שלה, מרצון של אמת. כי כמו שנדמה לאדם שהדבר אינו אפשרי, שהוא יחווה את השלמות שהיא נגד מהותו, כך גם הדבר לא אפשרי שאלוהים יברא את העולם ושמהאחדות תהיה נפרדות. כי כמו שהסוף לא יכול להיות אין סוף, כך גם ע"פ השכל, האין סוף לא יכול לצמצם את עצמו. והנה, למרות שע"פ השכל האין סוף לא יכול לצמצם את עצמו לסוף, והאחדות לא יכולה להוות נפרדות, הנה אעפ"כ המציאות היא שיש צמצום וכולי. וכיצד הדבר אפשרי? ואיך המציאות משתנה נגד חוקי השכל? אלא שיש רצון של אמת, שהוא חזק יותר מכל דבר אחר. והרצון של אמת שיש לאלוהים, הוא גורם לכך, שהאין סוף יוכל לצמצם את עצמו. כי מצד האלוהים, הנחשק הגדול ביותר, הוא דווקא הנפרדות. שהיא המשלים של האלוהים, שהוא חסר את הנפרדות, כי הוא אין סופי, וגם זאת מגבלה להיות אין סופי. (והכל מצד הנפרדות. כי מצד האחדות, הכל אחד ממש). ולאלוהים יש רצון אמיתי ואין סופי, שתהיה מציאות שנפרדת ממנו. ורצון של אמת, אין דבר שעומד בפניו. ולכן המציאות קיימת. והכל בזכות הרצון של האמת. ואם לרגע אחד יתבטל הרצון של אמת של הבורא, שתהיה הבריאה, באותו הרגע ממש לא יהיה שום רגע ושום מקום ושום ישות כלל, אלא הכל יחזור לקדמותו. והבריאה, לא יכולה להמשיך להיות קיימת מעצמה. כי העצמיות של הבריאה, היא ההוויה האין סופית של האחדות. ומצד חוקי השכל, אין אפשרות שהאחדות תהווה את הנפרדות, כי זה דבר והיפוכו (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). והרצון של אמת, הוא מכופף את כל החוקים שיש בעולם. ואין שום חוק, מעל הרצון של אמת. שהוא המחוקק הראשון. (ומי מחוקק את הרצון עצמו? ומי מחליט שהוא יהיה החוק החזק ביותר? את זה ביארתי במקום אחר). ונמצא אם כן, כי קיומה של הנפרדות, הוא אפשרי רק בגלל הרצון של אמת של אלוהים. והדבר אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד השכל, כי הסוף שונה במהותו מהאין סוף, אעפ"כ אין דבר העומד בפני הרצון של אמת. ואלוהים מהצד שלו, רוצה ברצון של אמת, שהאדם יהיה רחוק ממנו. ולכן האדם נפרד בתודעה שלו מהשלמות של המציאות. כי רצונה של המציאות, הוא שהאדם יהיה נפרד מהשלמות שלה. אבל האדם יכול להטיל ווטו, ואפילו לנצח את המציאות כרצונו, בתנאי שהוא באמת רוצה זאת. כי מצד האמת הכל אחד ממש. וכל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחוייב ולהפך. ומצד האמת, כל ישות סופית, היא האין סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין שום יתרון, על האדם. כי מצד האמת, יש אין סוף אלוהים אין סופיים, וגם האדם הוא אלוהים עצמו, שלא משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת כאדם. וכאשר האדם רוצה באמת איזה דבר, כגון כאשר האדם רוצה באמת את השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל את הצמצום והלבוש, ולחזור ולהיכלל באין סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של האדם, מתגבר על הרצון של האלוהים. ואצל אלוהים, הרצון הוא תמיד רק רצון של אמת, כי שום סיבה לא מניעה את רצון האל. ואצל האדם הרצון הוא לא של אמת, כי הוא תמיד מונע על ידי סיבה כלשהי. וככל שהאדם מתקרב יותר להבנת עצמו ולהבנת המציאות, כך ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אין סוף - לחץ כאן...