... ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד
אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד
אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפ"כ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. וכל הדברים שבעולם נפרדים זה מזה בזמן ובמקום. וזמן ומקום הם לאו דווקא זמן ... להיות קיימים שני דברים באותו הרגע, אך הם נפרדים זה מזה, במקום שבו הם נמצאים. וכאשר כמה דברים נמצאים באותו מקום באותו זמן, הרי שהם ישות אחת ממש. והנה, הזמן והמקום הם
אין סופיים. כי לזמן
אין סוף וגם למקום
אין סוף. כי לזמן לא יכולה להיות התחלה. משום שאם יש לו התחלה, הרי שיש לפני הזמן ואחרי הזמן. ואח"כ יש לנו ציר זמן גדול עוד יותר. ובהחלט, כן יכול להיות ציר זמן ... המקום, כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר וגבול, אז יש מקום, גם אחרי נקודת הגבול הזו. ובהחלט כן שייך שיהיה מרחב מקום מוגבל, אך הוא חייב להיות בתוך מקום אחר גדול יותר עד
אין סוף. כי את הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמא להגדיר כי קיומו של העולם שלנו לדוגמא, תלוי בקיומו של ציר זמן כלשהו. וניתן גם לומר כי ציר הזמן הזה קיומו הוא לא
אין סופי. אך קיומו של הזמן, הוא תמיד יהיה
אין סופי. כי תמיד יהיה, לפני ואחרי הזמן וכיו"ב לגבי המקום. וזה בעצם אומר שיש שני מצויים ראשונים, שבתוכם מתרחשים כל האירועים השונים. והמצויים הראשונים שקיומם הוא ... שלו שהוא ה"יש". ולכן גם אם נאמר שבפועל לא קיים שום דבר, הרי שעדיין יש מקום וזמן שבתוכם יש גם את האפשרות, שכן יהיה קיים משהו. כי את האפשרות, לעולם אי אפשר להעלים. וגם
האין סוף, גם הוא מוגבל. כי הוא
אין סוף, והגבול שלו, הוא הסוף.
והאין סוף והסוף, גם הם צורה של משהו אחר, שבו אין הפרדה בין הסוף לבין
האין סוף. וגם המחוייב, גם הוא לא יכול להיות מחוייב, וגם הראשון לא יכול להיות ראשון, משום שיש דבר אחר ששונה ממנו. והשונה מהמחויב, הוא האפשרי, והשונה מהמצוי הראשון, ... וגם המהות אינה מחויבת. כי המהות, היא שינוי צורה, מהלבוש של המהות. וא"כ המקיף הגדול ביותר, הוא לא המהות. כי המהות, נפרדת בצורתה החיצונית, מהלבושים. וגם האחדות, היא לא
אין סופית, כי היא נפרדת, מהנפרדות. וכל דבר שהוא מוגדר, גם אם זה על ידי השלילה שלו, גם זו הגדרה, וממילא הוא לא מחוייב ולא מצוי ראשון. ונמצא אם כן שאין אלוהים מצוי ... שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם
אין סופיים כנ"ל. וקיומם הוא הכרחי כנ"ל. כי גם ההעדר שלהם, מצריך את קיומם. כי ההעדר שלהם נפרד מהקיום שלהם, במקום ובזמן כנ"ל, ולכן קיומם הכרחי כנ"ל. והנה, המקום והזמן הם
אין סופיים. וכמות האפשרויות שיש בתוך
אין סוף מקום
ואין סוף זמן, גם היא
אין סופית. ובכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל
אין סופי של צורות אפשריות. כל שכן בתוך מקום וזמן
אין סופיים. וכל האירועים שקורים בעולם, הם כולם רק אפשרויות שונות של המציאות. כי הטועים, נדמה להם שיש חוקי הטבע וחוקי הפיזיקה וכיו"ב. והם לא קולטים שאין שום חוקיות כלל. כי החוקיות שנדמית לאדם כחוקיות, היא לא יותר מאשר תיאור, של חווית האדם את רצף האירועים השונים. כי בעולם שלנו יש
אין סוף אפשרויות. והאדם במשך זמן מוגבל ובתוך מקום מוגבל, צופה בחלק מהאפשרויות השונות. וכאשר האדם רואה שצורות חוזרות על עצמן פעם אחרי פעם, האדם מנסה להגדיר את ... שום חוק כלל. וכמה חסר הבנה צריך להיות האדם, כדי לחשוב שבאמת חוקי הפיזיקה וחוקי הסיבה והתוצאה שלנו, הם זהים בכל מקום ובכל זמן. כי ברור לגמרי שהפוטנציאל והמקום והזמן הם
אין סופיים. ועל מה ולמה נדמה לאדם שכמות התצפיות המוגבלת שלו במקום ובזמן, מתארת חוקיות אובייקטיבית כלשהי שיש בעולם?! כל שכן וקל וחומר, על מה ולמה נדמה לאדם שהחוק ...