... תופס כל הזמן כולו? ובאיזה זמן קיים כל הזמן כולו? לאדם הרגיל שנמצא בתוך הזמן והמקום, הזמן והמקום נראים כדבר מאוד גדול. מרחב המקום נראה כאין סופי וגם ציר הזמן נראה כאין סופי. לאדם שנמצא בתוך המקום, נדמה לו כאילו מרחב המקום גדול עד אין סוף וכאילו הוא תופס המון מקום. וכן ציר הזמן נדמה שהוא מאוד גדול וכי גם הוא אין סופי. אך מי שיתבונן בעניין יגלה דבר מעניין, והוא שכל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, הם כ"כ קטנים שהם כמעט כלום ממש. הסבר: כמה מקום צריך כדי להכניס לתוכו את כל מרחב המקום האין סופי שנראה כ"כ גדול? תשובה: מחשבה אחת קטנה מסוגלת להכיל בתוכה את כל מרחב המקום כולו. לדוגמא: כאשר האדם חולם חלום, ... שבתוכו האדם נמצא בתוך החלום? תשובה: בתוך המחשבה שלו. כדי להחזיק את כל המקום כולו, לשם כך צריך בסך הכל מחשבה אחת קטנה, שמסוגלת להכיל בתוכה אין סוף של מקום. האדם מסוגל באמצעות הדמיון והמחשבה שלו לדמיין מקום אין סופי, כאשר כל המקום כולו נמצא בתוך המחשבה של האדם. ז"א כדי שיהיה מרחב המקום, לשם כך בסך הכל צריך שתהיה מחשבה אחת ... הזמן. כמה זמן צריך כדי להחזיק בתוכו את כל ציר הזמן? תשובה: פחות מרגע אחד בודד. מספיקה מחשבה אחת ברגע אחד בודד, כדי להחזיק בתוכה זמן שלם ואין סופי. כל הזמן כולו שהיה מאז ומעולם בעבר ושיהיה לעתיד לבוא, כל הזמן כולו נכנס לתוך נקודה אחת קטנה של מחשבה אחת קטנה של רגע אחד שנקרא ההווה. ונחדד: כדי שיהיו זמן ומקום שנראים ונדמים בגודל אין סופי, לשם כך צריכה להיות קיימת בסך הכל מחשבה אחת קטנה לפחות מרגע אחד בודד. ברגע אחד בודד של מחשבה, ניתן להכניס לתוכו ... עבור ילד קטן שטחו של הבית נראה הרבה יותר גדול מאשר עבור האדם הגדול. המקום והזמן הם תחושה של האדם אך לא יותר מכך. אדם שינוע במהירות אין סופית, עבורו תחושת מרחב המקום כולו תעלם לחלוטין, משום שהוא בכל רגע יהיה בכל מקום. עבור אדם שנע במהירות אין סופית, עבורו גם אין משמעות לזמן, כי הוא בכל זמן נמצא בכל המקום כולו. ויש גם נקודת מבט נוספת: אצל ילדים קטנים, ציר ... של ציר הזמן, היא די קרובה למה שהיא באמת. פירוש: קודם ביארתי כי באמת כל הזמן כולו נכנס ברגע אחד. מספיק רגע אחד של מחשבה, כדי להכניס לתוכו אין סוף זמן. אצל ילד קטן כל הזמן ה"עבר" הוא הרבה יותר קטן מאשר אצל האדם המבוגר. מבחינתו של ילד קטן, העבר הוא תחושה שיש לו ... של הילד המקום הוא רק תחושה של משהו שנמצא רחוק ממנו. אך אין הבדל ממשי של מרחק. לסיכום: מרחב המקום וציר הזמן נדמים לאדם כדבר מאוד גדול ואין סופי. אך מצד האמת שניהם ביחד נכנסים בלא יותר מאשר מחשבה אחת קטנה של המציאות בפחות מרגע אחד. ולצורך ההמחשה: מספיק שהמציאות תחשוב מחשבה אחת קטנה פחות מרגע אחד, כדי שבתוכה יכנסו גם המקום וגם הזמן שנדמים לכ"כ גדולים. הנושא הוא מאוד פשוט. המציאות היא אין סופית באמת. המציאות היא אינה המקום וגם לא הזמן. הזמן והמקום נמצאים בתוך המציאות. כידוע, גם המקום וגם הזמן הופיעו בתוך ... חשוב לשים לב לכך, כי ברגע שאנחנו אומרים לדוגמא כי מרחב המקום מתרחב / מתכווץ / מתעקם וכיו"ב, המשמעות הפשוטה היא, כי קיים מרחב מקום אין סופי שאינו משתנה, ובתוכו קיים מרחב מקום נוסף שמשפיע על החומר של העולם. ומרחב המקום החומרי, הוא זה שמתעקם וכולי. מרחב ... אלא ההתנהגות שלו היא כאילו הוא מתעקם. או ההתנהגות של החומר שבתוכו, גורמת לתחושה כאילו הוא מתעקם. אך מרחב עצמו לא יכול להתעקם, כי הוא מרחב אין סופי שלא שייך בו להתעקם וכיו"ב. כל הנ"ל נכון גם לגבי ציר הזמן / חזרה בזמן / התארכות הזמן / מהירות הזמן וכיו"ב. כל השינויים שיש במימד הזמן, יכולים להיות רק ביחס לציר זמן אחר אין סופי שאינו משתנה לעולם. ציר הזמן הוא אין סופי. בתוכו יכול להיות מימד זמן חומרי שמשנה את צורתו. או כנראה נכון יותר לומר שתחושת הזמן הסובייקטיבית משתנה, אך הזמן עצמו לא משתנה. בכל מקרה, גם ציר הזמן וגם מרחב המקום, שניהם כמובן אין סופיים ולא מתעקמים / משנים צורה וכיו"ב. ואם כן, אז הם נמצאים בתוך מימד זמן ומקום אחרים אין סופיים וכולי... ...

... לחשוב על כלום. כמו כן האדם אינו מסוגל לחשוב על דבר שגדול יותר מאשר אין סוף, או קטן יותר מאשר כלום. מאחר שהאדם אינו מסוגל להכניס אל תוך המחשבה שלו את מהות הכלום / אין סוף, משום כך מבחינתו של האדם כל מה שגדול מאין סוף הוא אין סוף וכל מה שקטן מכלום הוא כלום. למרות שכמובן מצד האמת יתכן שגם אחרי האין סוף וגם מתחת לכלום עדיין ניתן להתקדם הלאה... רק משום שהשכל אינו מסוגל לתפוס שום הבדל בין אין סוף לבין שני אין סוף, או בין כלום לבין שני כלום, לכן האדם מגדיר את כל מה שמעבר לקצה כמהות אחת. ז"א מאחר שמצד השכל של האדם המהות של האין סוף זהה לחלוטין למהות של שני אין סוף (וכן כלום לשני כלום), רק משום כך האדם מגדיר את 2 הדברים ששונים זה מזה כישות וכמהות אחת, משום שזהו הגבול של השכל האנושי. אם נשאל את האדם מה הם ... מייצג את הקצה האחרון והקטן ביותר של מה שישנו. ה"הכל" מייצג את האין סוף, דהיינו, את ה"שלם" / התמונה המלאה / המציאות כולה. הכלום לעומתו מייצג את ה"אין", דהיינו, ההעדר הגמור של ה"שלם", הדבר שאינו קיים. ונחדד את העניין. כלום אמיתי אין משמעותו מקום אין סופי ריק. כלום אמיתי משמעותו אין מקום כלל. מקום ריק, הוא עדיין משהו. כלום אמיתי = העדר מוחלט של כל המקום כולו. אם ניקח את כל מרחב המקום כולו, נרוקן ...

... גופו של הבן עדיין נמצא בתוך גופו של האב. במקרה כזה האב וגם הבן הם ישות אחת ממש. בכל אב יש אין סוף בנים פוטנציאלים. אך מצד שני כל הבנים שלו כולם, הם הוא ממש. לפני שהבן נוצר ועזב ...

... המציאות אל תוך ציר הזמן שבתוכה. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך ציר הזמן, מנקודת המבט שלו הזמן קיים מאז ומעולם וגודלו הוא אין סופי. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן עצמו אורכו נדמה כאין סופי לשני הצדדים, דהיינו, עבר ועתיד. מצד האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן נברא כרגע בהווה וברגע הזה, עם תחושה של אין סוף זמן אחורה וקדימה. חשוב לזכור, ... של העתיד, אלא הוא תמיד היה חי את הרגע הזה של ההווה. בכל מקרה, בכל רגע הזמן עצמו נוצר מחדש עם התחושה / רגש שאורכו הוא אין סופי לשני הכיוונים. גם מרחב המקום ...

... המהות של המציאות, היא השילוב של כל הדברים שיכולים להימצא בתוכה בבת אחת, במקום אחד, וברגע אחד. מהי המהות של המציאות שמהווה את הכל? מהי מהותו של ה"שלם"? תשובה: אם ניקח את הפוטנציאל האין סופי ואת אין סוף האפשרויות השונות שקיימות במציאות, ונאחד את כולן לפחות מרגע אחד ...

... היא לא תוכל להרים? לשאלה הזאת סגנונות שונים, כגון: האם מישהו שהוא כל יכול, יכול להפסיק להיות כל יכול? או, האם כוח אין סופי יכול לצמצם את כוחו? או, האם פוטנציאל אין סופי מסוגל לא להיות בעל פוטנציאל אין סופי? או, האם שלמות יכולה להיות חסרה ולא ... אפשרי, אלא שהוא קיים ממש בכל רגע מחדש. בכל רגע ורגע המציאות עצמה יוצרת אבן שהיא לא יכולה להרים אותה. עצם זה שהמהות האין סופית של המציאות מהווה ויוצרת שכל כ"כ קטן שחושב שיש לו שאלה גדולה כמו פרדוקס האבן, זה בעצמו התשובה לפרדוקס האבן. ונסביר: המהות של המציאות היא אין סופית. היא חסרת צורה. חסרת זמן. וחסרת מקום. ... את כל מה שקיים, תוך כדי זה אותה המהות מסתירה את עצמה בתוך דברים שנראים שונים זה מזה. מרצון יחיד של ישות אחת, נוצרים אין סוף רצונות שונים בכל רגע מחדש (גם ברמת המציאות וגם אצל האדם עצמו). המהות של המציאות היא כ"כ אין סופית, עד כדי כך שהיא הגבילה את כוחה ויצרה את הזמן ואת המקום ואת העולם הזה הסופי, ועדיין מצד האמת היא נשארה אין סופית. כוחה של המציאות הוא כ"כ גדול, עד כדי כך ... התשובה לפרדוקס עצמו. השכל של האדם כ"כ קטן, שהוא בכלל לא מבין שהשאלה שלו היא עצמה התשובה על השאלה שלו. עצם זה שהמהות האין סופית של המציאות, יצרה אפשרות של הפכים / ... אותו אדם עצמו. זה עצמו שהאדם מרגיש רע, למרות שהכל טוב באמת, זה עצמו פלא גדול נגד השכל האנושי. זאת ההתגלמות של צמצום האין סוף, זאת ההתגלמות של כוחה האין סופי באמת של המציאות שאינה חסרה דבר, ויצרה ...

... העצמית ממש של המציאות לעצמה. אז כמובן שיש להסביר, כי לא מדובר במודעות עצמית כמו שיש לאדם, אלא במודעות עצמית גדולה פי אין סוף מזו שיש לאדם. המודעות העצמית שיש לאדם, היא רק בדיחה ביחס למודעות העצמית ... שהמציאות מהווה את התחושה הזאת בכל רגע מחדש. המהות של המציאות, דהיינו, המציאות עצמה ש בתוכה נמצא היקום וכולי, היא הריכוז האין סופי של כל התכונות של כל הדברים שיכולים להיות בתוכה. ז"א קיימת ישות שהיא המציאות שהמהות של הישות הזאת, היא גדולה יותר מהריכוז של כל הפוטנציאל האין סופי של כל הדברים האפשריים בבת אחת, במקום אחד, בפחות מרגע אחד, בישות אחת. אם ...

... וכי הוא לא נברא מעולם, באמצעות ציר הזמן. באמצעות חווית הזמן, ניתן לומר כי מסתבר שהיקום כיקום (גם אם לא כדור הארץ עצמו) קיים מאז ומעולם. חווית הזמן היא אין סופית. ניתן לנוע בה אחורה וקדימה עד אין סוף ללא בעיה. תחושת הזמן היא, שהזמן קיים ...

... לומר כי מסתבר שמימד המקום עצמו, דהיינו, היקום קיים מאז ומעולם. חווית מרחב המקום היא אין סופית. ניתן לנוע בה לכל הצדדים עד אין סוף ללא בעיה. תחושת המקום היא, שמרחב המקום קיים בכל מקום, דהיינו, בכל מקום יש מקום, ואין מקום שאין בו מקום. אם תחושת המקום הייתה שהמקום ... עצמו אינו נצחי, וזה היה מעיד על כך שהמקום עצמו נברא. אך מאחר שתחושת המקום היא אין סופית, דהיינו, האדם אינו חווה תחושה של "אין מקום", ממילא לא הגיוני להתייחס למציאות שבה "אין מקום" כמו בבריאת העולם יש מאין. ולכן הגיוני ...

... סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה. כך שגם לאלוהים עצמו יש סיבה דהיינו, אלוהים נוסף. ואת ההמשכיות הזו יש להמשיך כמובן עד אין סוף, דהיינו, לכל בורא יש בורא אחר ... אין בורא אחר שונה ממנו. וממילא ניתן לומר שגם אם אלוהים ברא את העולם, עדיין יתכן כי מישהו אחר ברא אותו וכן הלאה עד אין סוף...