---

צור אצל השומע קווי דמיון בינך לבינו. ספר לו במה אתה בדיוק כמוהו. תעבור לצד שלו. בפרט אם הסביבה נגדו, ספר לו שהסביבה גם נגדך. ורצוי שזה יהיה אפילו מאותה הסיבה בדיוק. וזה כדי ליצור הזדהות אצל השומע, שירגיש שכאילו אתה והוא זאת אותה ישות ממש.

---

כדי ליצור אצל השומע תחושה חזקה יותר, שאתה נותן לו יתרון, צור אצלו חיסרון גדול יותר. ז"א תזכיר לו בצורה ישירה או עקיפה את החיסרון שלו, לפני שאתה נותן לו את היתרון שלו.

נניח שאתה הולך להגיד לו משהו שהוא רוצה לשמוע, לפני כן תזכיר לו את הסיבה שבגללה הוא רוצה לשמוע את מה שאתה הולך להגיד לו. היתרון בולט יותר, כאשר החיסרון בולט יותר. תזכיר את החיסרון, וכך גם היתרון יהיה בולט יותר. אבל כמובן בצורה סמויה, שלא תיראה שקופה מידי.

---

כשאתה מחמיא למישהו ולא יודע איך המחמאה תתקבל, תתחיל במחמאות קטנות ולאט לאט תעבור למחמאות גדולות יותר, לפי כמה שאתה רואה שהשני לא מתנגד לקבל ממך מחמאות.

---

אם אתה רוצה לתת למישהו הנחיה לעשות משהו, ואתה חושש מהתנגדות שלו, עליך להעלות את ההצעה בצורה לא מחייבת. לדוגמה במקום לומר "צריך לעשות" או אפילו "כדאי לעשות", במקום זה באפשרותך לומר "יכול להיות נחמד אם נעשה".

כי לפעמים, אם אתה מעלה את ההצעה בצורה מחויבת, שגורמת לשומע להרגיש שהוא מחויב לביצוע ההצעה, אז לפעמים רק בגלל שהעלית את ההצעה בצורה מחייבת, רק בגלל זה השומע יסרב לביצוע ההצעה. ואם תעלה את ההצעה, בצורה שגורמת לשומע להרגיש שאתה מכבד את זכות הבחירה שלו, ושאתה לא אומר לו מה לעשות, לפעמים זה בעצמו יגרום לו להרגיש רצון להסכים איתך, בגלל שפרגנת לאגו שלו, והוא לא רוצה להפסיד את האהבה שלך אליו וכולי.

---

אם אתה אומר טענה, ואתה חושש שלא יסכימו איתך, תגיד אותה בצורה סובייקטיבית. דהיינו, אני חושב ש... / לדעתי... / נראה לי ש... וכיו"ב. כך יש פחות סיכוי שלא יסכימו איתך.

---

צור חיסרון משותף מול השומע. ז"א אם אתה רוצה שהוא יעשה משהו. אז יש אפשרות לומר את זה בדרך של תעשה כך וכך ותקבל מזה, כך וכך. שבצורה הזאת, בעצם אתה מעביר מסר, שהוא צריך אותך ולא אתה אותו. אבל באפשרותך להתנסח גם בצורה של "נעשה" כך וכך בשביל כך וכך. דהיינו, לדבר בלשון רבים. כדי לתת לשומע תחושה שגם הוא עושה לך טובה ושהוא מגיע ממקום של כוח. ולא רק שאתה עושה לו טובה ושהוא מגיע ממקום של חולשה.

אבהיר, כי לפעמים צריך דווקא לדבר בלשון יחיד רק על השומע. כאשר אתה לא רוצה לגרום לשומע לחשוב שגם הוא עושה לך טובה, בזה שהוא עושה את מה שאתה רוצה שהוא יעשה. אבל לפעמים יש מצבים, שהשומע מרגיש לא בנוח לעשות משהו, כי זה חושף את החולשה שלו. ואז אם אתה מראה שגם אתה חלש ושגם אתה צריך אותו, אז הוא מרגיש יותר בנוח להודות שגם הוא חלש.

ולפעמים, אתה צריך להציג את הדברים, כאילו רק אתה צריך אותו. כאשר הוא רוצה להרגיש רק חזק. רק שאז החיסרון של זה, הוא שלפעמים זה עלול לגרום לו פחות לרצות לעזור לך, כי הוא לא זוכר את החיסרון שלו שאתה תמלא לו.

---

תדבר בצורה אופציונאלית, היכן שאתה חושש שלא יסכימו להגדרה שלך. לדוגמה, במקום לומר אם תעשה X, אז יקרה Y, אתה יכול לדוגמה לומר: אם תעשה X, אז יוכל לקרות Y. וזה טוב כאשר אתה חושש, שהשומע יביע התנגדות לכך שאתה אומר שיקרה Y בצורה וודאית. ואז בעצם עליך להציג את Y בצורה אופציונאלית.

לדוגמה "בא נלך לקניון ונאכל שם משהו". ומה אם השומע לא רוצה לאכול שם משהו?! לכן אפשרי לומר "בא נלך לקניון, ואז נוכל לאכול שם משהו". שבצורה כזאת יותר קשה לשומע להביע התנגדות, כי רק העלית אפשרות בלבד, שאינה מחייבת.

---

לפעמים מספיק להזכיר לשומע את החיסרון שלו, גם בצורה של אפשרות בלבד ולא בהכרח כמשהו מוחלט. לדוגמה "תעבוד כאן ואז יהיה לך כסף למטרות שלך". בניסוח כזה, החיסרון של השומע, הוזכר בצורה ברורה וודאית, שהוא צריך את הכסף שלך להשגת המטרות שלו. ולכן אפשר לנסח "תעבוד כאן, ואז אולי יהיה לך יותר כסף למטרות שלך". כאשר בעצם הזכרת לשומע את החיסרון שלו, אבל בצורה של ספק. כאילו שהוא לא מוכרח להודות שיש לו חיסרון, למרות שמצד האמת ברור שיש לו את החיסרון.

---

אם אתה רואה שהאדם השני חושב על עצמו דבר רע ומרגיש עם זה לא בנוח, תעזור לו להגדיר את עצמו בצורה פחות רעה / נייטרלית / טובה, שתגרום לו להרגיש בנוח עם עצמו.

לדוגמה נניח השומע אומר "הזוגיות גרמה לי להשתגע" - תגובה אפשרית שלך: "הזוגיות גרמה לך, לראות את הדברים אחרת" = שינוי תפישה עצמית של האדם את עצמו.

אמירה אפשרית שלך: "אנשים שלא מבינים אותך, חושבים שאתה משוגע". "אנשים לא מספיק חכמים ולא מבינים הכל. וכשמישהו אומר לך שאתה משוגע, הוא בעצם מתכוון לומר לך, שהוא לא מבין אותך." = הבעת הזדהות + ריכוך תפישה שלילית של האדם את עצמו + נותן כוח לאדם, שהוא לא טיפש אלא נורמאלי או אפילו חכם.

---

אם אתה מבקש בקשה שאתה חושש שלא יסכימו איתה, תציג אותה בצורה אפשרית שמכבדת את זכות הבחירה של השומע, לבחור אם להיענות לבקשתך או לא.

---

נניח שמישהו אומר על עצמו דבר רע, ואתה יודע שהוא מגזים בצורה שהוא אומר את זה, תשאל אותו שאלה, שתגרום לו לא להגזים בדבר הרע שהוא אומר על עצמו.

נניח שמישהו אומר, "אני תמיד נכשל בכל המבחנים שאני עושה". ונניח שאתה יודע שזה לא נכון, אז תשאל אותו, "מה? באמת?! בכל המבחנים?!". כאשר בעצם אתה גורם לו לענות לך תשובה שתגרום לו להרגיש יותר בנוח עם עצמו.

כמובן שלפעמים אם אתה לא יודע מה האמת שהוא מגזים לגבי החיסרון שהוא אומר על עצמו, אז במקרה כזה עליך להיזהר לשאול שאלה כיו"ב, שלא תעצים אצלו את החיסרון שהוא מרגיש ביחס לעצמו בשיחה איתך.

ובאופן כללי, נסה לגרום לשני להרגיש בנוח עם עצמו במחיצתך, גם באמצעות זה שתעזור לו לראות את הדברים אחרת, בצורה חיובית יותר.

אך יש לזכור, כי פעולה מתבצעת רק מתוך חיסרון. ולכן תמיד צריך גם שיהיה חיסרון כלשהו, אם ברצונך שהוא יבצע פעולה כלשהי.

---

נניח שמישהו אומר על עצמו דבר רע, תביע פליאה / חוסר אמון / תחושת הפתעה, כשאתה שומע את הדברים. בזה אתה מעביר מסר, של כאילו שאתה חושב, שלא יכול להיות שזה נכון. ועצם הבעת הפליאה שלך לדבר הרע שהוא אומר על עצמו, משדרת לשומע מסר, שאתה לא חושב עליו דברים רעים, אלא דברים טובים.

---

נניח שמישהו אומר לך משהו, ולא הבנת משהו ממה שהוא אמר. ואז אתה מבקש ממנו להבהיר את עצמו. זה עלול לגרום לכך שהוא ירגיש שאתה לא נותן בו אמון. לכן ברגע שהבנת אותו, מיד עליך לשדר לו שהבנת אותו ושלא ירגיש שהוא צריך להסביר את עצמו יותר מידי. ובנוסף, כאשר הוא מרגיש שהוא צריך להסביר את עצמו יותר מידי בעיניו, זה גורם לו גם לחשוב שאתה לא מבין אותו, דהיינו, יוצר תחושת זרות וניכור. ולהפך, ברגע שאתה מבין את השומע מיד, הוא מרגיש סוג של קירבה.

---

כשמישהו מספר לך על הכאב שלו, תביע אמפתיה והזדהות עם הכאב שלו. גם זה יוצר אמון. יש לשים לב, שלפעמים זה עלול ליצור חיסרון, אם ברצונך אח"כ להוציא אותו מהתחושה הרעה שבה הוא נמצא.

---

כשמישהו מספר דבר רע על עצמו, תראה שאתה לא מתרגש מכך, אלא מקבל אותו איך שהוא בלי תנאים, כדי לגרום לשומע להרגיש טוב במחיצתך.

---

נניח שאתה רוצה לגרום למישהו לחשוב על משהו שהוא טוב, באפשרותך במקום לומר לו את זה בצורה ישירה, באפשרותך לדוגמה לומר לו את זה בצורה עקיפה.

כגון לדוגמה, "אני לשמחתי הצלחתי לעשות X". כאשר המילה לשמחתי, היא בעצם מסר סמוי, שזה טוב ומשמח להצליח לעשות את הדבר הזה. כך גם המילה הצלחתי, שמשדרת, שיש כאן הצלחה כאשר אתה עושה את הדבר הזה. כך שאם לא, יש כאן כישלון. וזה בעצם מסר סמוי.

---

כשאתה אומר למישהו דבר כלשהו ואתה רוצה שהוא ישים לב ויהיה מודע יותר, לכך שאמרת לו את מה שאמרת לו, כגון לדוגמה כאשר אתה אומר למישהו איזה מסר סמוי שאמור לגרום לו להרגיש טוב עם עצמו, ואתה רוצה שהמסר הזה לא יעבור מראשו, אלא שהוא יתבונן בו, במקרה כזה עליך לגרום לאדם השני לחזור על הדברים שאמרת, או לכל הפחות להתייחס אליהם בפידבק חוזר.

כגון לדוגמה לשאול אותו, הבנת אותי? איך אתה מבין אותי? מה אתה חושב על מה שאמרתי? מה דעתך על מה שאמרתי? וכיו"ב שאלות, שמטרתן היא גם לגרום לשומע להתבונן במידע שאמרת, ולהיות בטוח שהוא נקלט אצל השומע.

ובאופן כללי, כאשר אתה רוצה שמישהו יתייחס למה שאתה אומר יותר ברצינות, באופן כללי תנסה להרגיל אותו לתת לך משוב ופידבק על מה שאתה אומר לו. וזה גם גורם לו במיידי לשים לב למה שאמרת. וגם בנוסף, אם המוח של השומע, מתרגל לכך שאתה מבקש ממנו פידבקים על מה שאתה אומר לו, אז ממילא מלכתחילה הוא מקשיב יותר טוב למה שאתה אומר לו.

---

אם מדובר על שיחה, שבה השומע לא ממש מרגיש בנוח לדבר איתך, עליך לוודא שכמה שפחות יהיו מצבים...