האם המציאות היא טובה או רעה?

אליעד כהן הציג בהרצאה את הנושא "האם המציאות היא?" וחילק אותו לחמש דרכים או סוגים שונים שבהם אנשים תופסים את המציאות. הוא הסביר בפירוט רב את התפיסות השונות תוך שימוש בדוגמאות יום - יומיות פשוטות וברורות, כמו הצלחה וכישלון, או כיצד אדם תופס את יחסיו עם בחורות, והציג מגוון אפשרויות:

מה זה אומר להגדיר את עצמי כמוצלח או ככישלון?

אליעד הסביר שיכולים להיות אנשים שתופסים את עצמם כמוצלחים שבאופן מקרי לפעמים נכשלים, ולעומת זאת אנשים שתופסים את עצמם ככישלונות שבאופן מקרי לפעמים מצליחים. הוא גם הוסיף אפשרות שלישית שבה האדם תופס את עצמו לפעמים כמוצלח ולפעמים ככישלון באופן שווה. כל תפיסות אלו הן דרכים שונות להסתכל על המציאות, על אותו אירוע בדיוק. אליעד הסביר שהתפיסה של האדם לגבי עצמו משפיעה ישירות על חווייתו את האירועים בחייו.

האם המציאות טובה, רעה, או נייטרלית?

אליעד המשיך והסביר שגם ברמה הכללית יותר של המציאות, אפשר להסתכל עליה בכמה דרכים שונות:

• אפשר להסתכל על המציאות כטובה, כאשר לפעמים קורים דברים רעים באופן מקרי.
• אפשר להסתכל על המציאות כרעה, כאשר לפעמים קורים דברים טובים באופן מקרי.
• אפשר להסתכל על המציאות כנייטרלית, כאשר היא לפעמים טובה ולפעמים רעה, באופן שווה.
• אפשר להסתכל על המציאות כלא טובה ולא רעה, מצב שבו אין לאדם העדפה כלשהי למציאות מסוימת.

אליעד הציג גם דוגמה מוחשית להבהיר את הגישות הללו. למשל, הוא תיאר כיצד אדם יכול להסתכל על המדינה שבה הוא חי. יש אנשים שיאמרו שהמדינה טובה למרות שיש בה כמה אנשים רעים, יש אנשים שיאמרו שהמדינה גרועה למרות שיש בה כמה אנשים טובים, ויש כאלו שיאמרו שהיא גם טובה וגם רעה, או שאינה טובה ואינה רעה כלל.

האם יש דרך להסתכל על המציאות מבלי להגדיר אותה בכלל?

הנקודה החמישית שאליעד כהן דיבר עליה, היא גישה עמוקה יותר, שונה מארבע הקודמות. בגישה הזו האדם בכלל לא נכנס לדיון האם המציאות טובה או רעה, ולא מנסה להגדיר אותה. הוא לא אומר כלום על המציאות, לא בגלל שהיא נייטרלית, אלא פשוט כי הוא בכלל לא מתייחס אליה. הגישה הזו היא מצב תודעתי שבו לאדם אין אפילו שאלה בנושא והוא פשוט מקבל את המציאות כמות שהיא, בלי שום ניסיון לקטלג אותה כטובה, רעה או נייטרלית. אליעד הסביר שזה מצב שבו האדם מחובר לשכל עמוק יותר, למקום שבו אין צורך בהגדרות כלל.

למה הגישה החמישית היא ייחודית ומהותית?

אליעד הדגיש כי הגישה החמישית היא שונה מהותית מהאחרות כי היא יוצאת מנקודת הנחה שלא חייבים בכלל להגדיר שום דבר. זה לא מצב של חוסר החלטה אלא מצב של בהירות פנימית, שבו האדם לא מתייחס לאירועים מתוך פריזמה של טוב או רע. הוא לא אומר לעצמו "הצלחתי" או "נכשלתי", אלא פשוט חווה את החיים בצורה ישירה, בלי לתייג או לשפוט. זה מצב מתקדם מבחינת המודעות של האדם, מצב שבו האדם פשוט נמצא בהרמוניה מלאה עם המציאות.

מדוע לא תמיד קל להבין את הגישה החמישית?

אליעד ציין שזו גישה שקשה להבין אותה למי שרגיל לחיות בתוך הגדרות ברורות של טוב ורע, כי היא דורשת שינוי עמוק במערכת החשיבה. אנשים שמחוברים לחשיבה דואלית של הצלחה וכישלון יתקשו לקבל גישה זו, כי היא מבטלת את כל ההנחות המוקדמות על מהי הצלחה ומהו כישלון.

אליעד הסביר שהגישה הזו דורשת מאמץ מנטלי להתרחק מהאוטומט שמחפש הגדרות, ולנוע לעבר חוויה פשוטה וישירה של המציאות. הוא הדגיש כי המעבר למצב כזה אינו בהכרח אומר שאדם לא מרגיש כלום, אלא להפך - הוא חווה את המציאות בצורה ישירה יותר וללא תיווך של הגדרות ופרשנויות.

מה המשמעות הפרקטית של כל הגישות בחיי היום - יום?

לסיום, אליעד הסביר שלכל אחת מהגישות הללו יש השלכות מעשיות על החיים. אדם שחושב שהמציאות טובה בדרך כלל יחווה אופטימיות, בעוד שאדם שחושב שהיא רעה יחווה פסימיות. לעומת זאת, אדם שחושב שהמציאות היא נייטרלית יחווה תנודות בין אופטימיות לפסימיות. אך האדם שמסוגל לחיות ללא הגדרה כלל יחווה סוג של שלווה פנימית ויחיה את חייו מתוך קבלה מוחלטת, ללא מאבק פנימי בין טוב ורע.