השקרים הקטנים, שמסתירים את השקרים הגדולים ויוצרים סבל גדול - מהם? והעניין הוא, כי האדם מטעה את עצמו מכף רגל ועד ראש. והשקר הלא מודע הראשון והבסיסי ביותר של האדם, הוא חוויית האני הנפרד שלו. שלאדם זה נראה כאמת הקיום הנפרד שלו, ... מהשלמות של המציאות, למרות שהוא באחדות איתה. ואחכ יש את חוויית הזמן והמקום השגויה של האדם. שגם היא נובעת מהשקר הלא מודע הבסיסי ביותר של האדם, שהוא ההפרדה שהאדם עושה בין היש לבין האין. ועל בסיס השקרים הפנימיים האלו, האדם חי את כל חייו, מתוך מחשבות שונות ומשונות. והנה, כל אדם באשר הוא, יש לו שקרים קטנים שהוא משקר את עצמו, ושהוא מודע אליהם. והאדם שהוא טועה, הוא מזלזל בשקרים הקטנים האלו, והם נדמים בעיניו כשקרים קטנים, שאינם גורמים כל נזק, למרות שבאמת הם שקרים מאוד גדולים, שהם מכסים את השקרים הגדולים יותר. כי מי שרוצה להתחבר לאמת של אחדות המציאות ולהבין ולחוות אותה בשלמות, עליו לזכך את עצמו לגמרי מכל שקר שהוא. ומי שלא מתמודד ומסיר מעצמו את השקרים הקטנים, הוא בעצם משריש ומחזק בתוכו את השקרים הגדולים. ובלי להתמודד עם השקרים הקטנים, אי אפשר להתמודד עם השקרים הפנימיים הרחבים והעמוקים יותר, שנמצאים ברובד הפנימי ביותר של האדם. ובפועל, על האדם לגלות אפס אחוזי סבלנות, כלפי כל שקר / אמונה באשר הם. ואפילו שינוי כחוט השערה מהאמת, לכל צד שהוא, גם הוא שקר. ועל האדם למסור את נפשו ממש, להיצמד לאמת. דהיינו, לברר את האמת לגבי המחשבות והאמונות שלו ותפישת המציאות שלו, ... לא. עד שבסופו של דבר, האדם מזכך את עצמו לגמרי, והאמת הגדולה והפנימית ביותר מתגלה, שהכל אחד ממש. וזכור! שקר קטן, יוצר סבל גדול!

... והנצחנות אינה סובלת את האמת. כי כאשר האדם רוצה לנצח, גם אם יראו לו את האמת מול עיניו, הוא ישקר ויאמר שהוא צודק, למרות שזה שקר גמור. והכל, זה רק בגלל הרצון של האדם לנצח ולהיות צודק. (ובפנימיות, האדם צודק תמיד, כי הכל מחויב. אבל ... האחדות. והאדם במו עיני שכלו, רואה שהכל אחד, אבל הרצון של הנפרדות לנצח ולהיות קיימת כנפרדת, הוא גורם לאדם לשקר ולהתכחש לכך שהכל אחד. ואעפכ, כאשר האדם משתמש בשכלו באמת, אז הוא רואה את האמת המוחלטת, והנצחנות מתבטלת. כי החכם האמיתי, הוא מנצח תמיד. אבל החכם האמיתי מנצח תמיד, לא משום שהוא רוצה לנצח ושהוא משקר כדי לנצח, אלא משום שהוא נצמד אל האמת, שהיא מנצחת תמיד. כי האמת מנצחת תמיד. וכאשר האדם בדרגה כזאת ... ידי השכל של החכם האמיתי, שהוא חכם יותר מאשר הנצחנות והטעות של האדם. כי האדם רוצה לנצח ולכן הוא משקר. וכדי לנצח, האדם נאחז באמת מצומצמת. כי גם השקר, אין לו שום חיות, בלי שום אמת כלל. ובכל שקר, יש קצת אמת. והאדם נאחז בדעתו בגלל שהוא רוצה לנצח, אבל גם בגלל שיש בדעתו, חלק של אמת, שמסתתרת ...

לזהות את השקר, גם אם אינך יודע איך להתגבר עליו כפי שכבר ביארתי, כל הצרות שיש לאדם בחיים, כולן נובעות רק משום שהאדם מטעה ומשקר את עצמו. כי אם האדם היה איש אמת באמת, הוא היה חווה את התמונה המלאה של המציאות, שבה הכל ... ואז ממילא לא שייך לסבול בגלל תחושת רע. והנה, ישנם מצבים, שהאדם מבין שאכן הוא גורם לעצמו לסבול בגלל השקרים שלו, ואעפכ הוא ממשיך לשקר. וזה משום, שהאדם מפחד לומר את האמת. כי האדם מפחד, שאם הוא יהיה איש אמת, אולי המציאות תהיה רעה. ולמרות שהאדם מבין (באופן חלקי), שהשקר הוא זה שיוצר את הרע, הרי שהשקרים של האדם מגנים עליו בעיניו. והאדם מפחד לשחרר את האחיזה שלו בשקרים שלו, שמא יקרה לו משהו רע. וזה למרות שבאמת, השקרים, הם אלו שאחראים לכך שהאדם מרגיש רע. ולפעמים האדם מבין את כל זה, ואעפכ הוא ממשיך לשקר בגלל שהוא מפחד להיות רק אמיתי. והשאלה היא, מה עושים במקרה כזה? וכפי שכבר ביארתי, שקר באופן מודע, הוא עדיף, מאשר שקר באופן בלתי מודע. כי העיקר הוא, שהאדם לא ישקר את עצמו. כי כאשר האדם משקר את עצמו, בלי שהוא מודע לכך ובלי שהוא יודע במה בדיוק הוא משקר את עצמו, אז הוא סובל באמת. וגם אם האדם נאלץ לשקר מסיבה כלשהי, על האדם להיות איש אמת עם עצמו, ולומר לעצמו את האמת לגבי השקרים שלו. ובפועל, כאשר האדם מגיע למצב שבו הוא מבין שהוא משקר, אך אין לו מושג איך לצאת מהשקרים שלו, אז ראשית כל, האדם חייב להביא לרמת המודעות שלו, את הסיבה האמיתית שבגללה הוא משקר. ועל האדם לנסות לגלות ולהבין בדיוק, מהו הדבר שגורם לו לשקר. כי על האדם להיות אמיתי כמה שיותר עם עצמו. ועל האדם להבין עם עצמו, למה באמת הוא משקר. וגם אם האדם ממשיך לשקר, לפחות שיבין באמת, למה באמת הוא משקר?! כי ההבנה של האמת, שהאדם מבין למה באמת הוא משקר, היא הורגת את השקר. והשקר ימות מעצמו, על ידי התגלות האמת באשר היא. וכל אמת באשר היא שהאדם מגלה אותה, היא הורגת את השקרים כולם. ועל האדם להיאחז כמה שיותר באמת, ולדעת, שכל פיסת אמת שבה הוא נאחז, היא גורמת לשקר להיעלם מעצמו. ולכן, על האדם להיות אמיתי כמה שיותר בכלל, ובפרט להבין את האמת, למה באמת הוא משקר. והאמת הזאת, היא בעצמה תגרום לשקר להיעלם מעצמו, וללא כל מאמץ נוסף. ובנוסף, גם אם האדם משקר מסיבות שונות, על האדם להיות מודע לצורת השקר שלו. דהיינו, שעל האדם, לא להסתפק בכך שהוא מבין באופן כללי שהוא משקר, אלא על האדם להתבונן היטב ולהבין ולראות ולהגדיר במדויק, במה בדיוק הוא משקר. דהיינו, מלבד זה שהאדם חייב להבין למה הוא משקר, ומלבד זה שהאדם חייב להשתדל בכל כוחו להיות אמיתי כמה שיותר, מלבד כל זה, האדם חייב להבין, איך בדיוק הוא משקר ומה בדיוק השקר שלו. כי השקר הוא אכזרי. והוא לא רוצה שהאדם יבין אותו. כי ההבנה, היא היפוך השקר. והמהות של השקר, היא החשיבה המעורפלת והלא ממוקדת. שהאדם חושב על הדברים בצורה לא מדויקת, ושהאדם מדבר בצורה כללית מידי, ושהאדם מתחמק ... דבר, הרי שהוא רחוק מלראות ומלהבין ומלהתייחס אל המציאות כפי מה שהיא באמת. כי האדם מבין את המציאות בדרך שקרית, בשונה ממה שהיא באמת. וכל חוסר הבנה, היא שקר. וכל הבנה שאינה מדויקת, היא עצמה שקר. ולכן, על האדם ...

... והעניין הוא, כי מצד האמת הפנימית ביותר, הסבל הוא טוב מאוד. אבל מצד הנפרדות, האדם מוכן לסבול, רק בגלל השקרים שלו. כי האדם לא באמת רוצה לסבול. וכאשר יש לאדם סבל שהוא לא נלחם בו, זה רק משום שהאדם משקר את עצמו, בכך שהוא אומר לעצמו, שהוא לא יכול לנצח את הרע. כי אם האדם היה חושב, שהוא כן ... לא באמת יכול לנצח את הרע. ועל ידי זה האדם נופל לייאוש, והרע ממשיך לאכול את בשרו. ולמה האדם משקר את עצמו, בכך שהוא חושב שהוא לא יכול לנצח את הרע? משום שמצד האמת, האדם יכול בקלות להתגבר על ... של נפרדות, ועל ידי זה הוא סובל. והאדם ככ רוצה לסבול, עד שבכל פעם שהוא סובל, הוא טורח גם לשקר את עצמו, ולומר לעצמו שהוא לא יכול להתגבר על הסבל. וזה למרות שהאדם עצמו יוצר את הסבל, בכל רגע ...

... הפחד של האדם, מישות אחת לישות אחרת. (וכיוב שיטות של, איך לא לכעוס. שהן יוצרות תלות חדשה של האדם, בשקר אחר. וכיוב שיטות, של איך לאהוב את עצמך / להיות שמח וכיוב. שהן יוצרות תלות חדשה. וממילא אין אהבה ושמחה של אמת וכולי). כמו השקר שאומר, שאם תפחד מאלוהים, לא תפחד משום דבר. והטועים לא מבינים, שהרבה יותר מפחיד לפחד מאלוהים, מאשר לפחד מבשר ... שגם לא לאחוז בשום דבר, זהו גם אמצעי וגם סיבה. כי יש אחד שלא מפחד, כי הוא אוחז באמונת השקר שלו באלוהים (בשונה מידיעת האלוהים, בידיעה שלמה בלב שלם, שכל ורגש כאחד, שהיא שלמות האין פחד), ואז הוא מפחד ... נובעת מעצם ההפרדה של הטוב והרע. וכל זמן שבתוך האדם בתוכו, יש הפרדה של טוב ורע, גם אם הוא ישקר את עצמו שהכל טוב (או השקר הגרוע יותר, שהכל לטובה ושעדיין לא הכל טוב, אלא רק לטובה בזמן עתיד) וכיוב, הרי שזה לא יעזור לאדם ...

... בחיים, ברע שהוא מרגיש. והגורם היחיד לכך שהאדם שרוי בתחושה הרעה של הספקות והמבוכות שלו, היא רק בגלל הגישה השקרית של האדם. כי האמת שורפת את השקר ומחייה את האדם, אבל השקר, הוא מונע מהאדם לראות את השלמות שיש בכל דבר. והעניין הוא, כי כלי החיפוש של האדם הם פגומים. כי ... בטוח בו. או שהאדם אומר שאיזה דבר ברור לו, למרות שהדבר הוא לא באמת ברור וכיוב, שזהו שורש ומהות השקר של העולם, שהאדם הופך את האפשרי למחויב, שהאדם מתייחס לנפרדות האפשרית, כאילו היא האחדות המחויבת (ומצד האמת של האחדות, ... להרגיש רע... והאדם הוא ככ טועה, עד שקשה לו להבין, למה התפישה האנושית שהחיסרון והשלמות הם נפרדים, למה היא שקר. כי האדם הוא לא מספיק חכם. והאדם פועל בטיפשות, משום שהוא משקר, לרעתו. כי מילא אם השקר של האדם היה מביא לו תועלת, אך השקרים של האדם גורמים לו רק נזק. כך שהאדם פועל בטיפשות, שהוא משקר את עצמו לרעתו. ואפילו חשיבה חיובית, היא שקר שהאדם משקר את עצמו לרעתו. כי חשיבה חיובית, היא שקר שאומר שלא הכל טוב באופן מוחלט, ועדיין יש קיום לרע וכולי. וכל שקר, הוא לרעת האדם. ולמה האדם משקר את עצמו? כי הוא לא מספיק משתמש בשכל שלו. אבל יש כאן עוד סיבה נסתרת, והיא שהסיבה האמיתית והיחידה ... מדוע יש רע בעולם, ולמה הוא לא חווה את השלמות. ואז האדם, כדי לתרץ את השאלה הזאת, אז הוא משקר את עצמו לרעתו. דהיינו, שהאדם מתחיל להמציא שקרים, כמה המציאות היא רעה, הרבה יותר ממה שהיא, אפילו מצד השכל האנושי. והאדם הופך את המציאות לגרועה ומכער אותה, כדי לתרץ לעצמו, למה רע לו. והשקר הזה מעניש את האדם. כי אם האדם היה איש אמת עם קצת יותר שכל, הוא היה מבין שאין לברוח, ... את האמת שהוא לא באמת יודע למה רע לו (= למה הוא רוצה את רצונותיו / חווה חסר), במקום לשקר ולומר כאילו הוא מבין למה רע לו, אז על ידי אמירת האמת הפשוטה הזו, על ידי זה האדם היה ... באמת, את השאלה הנכונה באמת, הוא לעולם לא יקבל את התשובה הנכונה באמת. וכל זמן שהאדם מתרץ לעצמו תירוצים שקריים, וכל זמן שהאדם נאחז בתשובת שקר, אפילו כחוט השערה, האדם לא יקבל את התשובה של האמת. כי התשובה היא, שהכל אחד. שאז, כאשר החיסרון והשלמות ... שהוא לא שואל את השאלה באמת, ולכן הוא לא יקבל את התשובה של האמת, שהם אחד. וכאשר האדם לא משקר את עצמו, אז הוא נישאר עם שאלה, למה רע לו. ואז, אם האדם לא משקר את עצמו בכלל, אז הוא גם מגלה את האמת שהכל אחד. אבל התשובה השקרית, חוסמת את האדם לשאול שאלת אמת ולקבל תשובת אמת. ובמילים אחרות, עדיף שתגיד אני לא יודע למה רע לי, ... האדם מחפש את האמת כנל, עם כלי חיפוש פגומים. והאדם, לעולם לא יצליח לאחוז באמת האמיתית בשלמות, עם גישה שקרית (וכיצד אפשר לאחוז באמת? הרי כלי החיפוש פגומים? וביארתי עניין זה במקום אחר). ועל האדם להבין את העניין הזה, ... להבין מהי הסיבה האמיתית שהוא חי בספקות וחוסר הוודאות? ולהבין שהיא רק בגלל שהגישה שלו לא מדוייקת. כי גישת השקר, גורמת לכך שכל התובנות של האדם יהיו מלאות טעויות. והדרך היחידה של האדם לגלות את האמת, היא רק על ... בזכות הגישה של האמת בלבד. ולא, לא יעזור לאדם לנסות להיות איש אמת למען התועלת שבדבר, כי זהו איש שקר, שהוא משתמש באמת למען מטרה אחרת, והרי הוא איש שקר, כי אצלו האמת היא לא התכלית עצמה. ומי שרוצה להיות איש אמת, שיכיר בכך שהוא לא איש אמת, ועל ...

שקר מושלם, הוא אמת מושלמת - למה? ובו יתבאר, למה אין שקר מושלם? ולמה השקר המושלם, הוא האמת? והשקר המושלם, הוא השקר הגדול ביותר, שאין בו אפילו לא טיפה אחת של אמת. וכדי ששקר יהיה מושלם, לשם כך, צריך שהוא יהיה מנוגד ושונה מכל שאר הרעיונות שבעולם. והנה, כל הרעיונות שבעולם, מבוססים על כך, שהיש והאין נפרדים זה מזה. והשקר הגדול ביותר, שאין שום רעיון בעולם שמסכים איתו, הוא לומר שהיש והאין הם אחד. וזו במקרה כמובן, גם האמת ... קיים. והאדם לא יכול לומר ולחשוב שום דבר, בלי להסכים על כך, שמשהו כלשהו ישנו. ולכן האדם לא יכול לשקר באמת, דהיינו, לומר שקר מושלם. כי בכל שקר, יש מעט מן האמת. ומי שרוצה לשקר באמת, עליו לומר לעצמו / לחשוב, על דבר שאין בו שום הסכמה בשום צורה שהיא על שום דבר במציאות. ... הדבר שהוא חסר כל הגדרה, והוא החיבור של היש והאין כישות אחת, שזאת האמת המוחלטת. ונמצא אם כן, כי השקר הגדול ביותר, הוא ישות אחת, עם האמת הגדולה ביותר. וכל דיבור שיש בעולם, הוא מעורב אמת ושקר. כי הוא גם אמת מנקודת המבט של הנפרדות, אבל הוא גם שקר מנקודת המבט של האחדות. כי מנקודת המבט של האחדות, הכל אחד ממש, וכל ההגדרות הן לא האמת הפנימית, אלא רק אמת חיצונית בלבד. ולכן כל דיבור בעולם, הוא גם אמת וגם שקר. ובשורש, הכל אחד כנל.

... לנצח יסבול). ועל האדם להבין ולדעת, שאין שום ייאוש בעולם כלל. ואין שום יאוש בעולם כלל, משום שאין שום שקר בעולם כלל. והייאוש, הוא רק בגלל שהאדם משקר את עצמו סתם ובלי סיבה. כי האדם משקר את עצמו שהדבר אינו אפשרי, לפני שהוא בדק את כל האפשרויות כולן. ואין שום אדם בעולם, שנתן את כל ...

... כי הטועים שמחכים למשיח היום, יחכו לו גם מחר אחרי שהוא יבוא. והם יחכו למשיח אחר, שיגאל אותם מהמשיח שקר שלהם. כי הטועים מחכים למשיח, ולא מבינים שהוא לא יועיל להם במאומה. כי עיקר המשמעות של ביאת המשיח, היא ...

להרגיש טוב באמת - טוב או אמת - אמת שקרית או מוחלטת כי חלק מהטועים שמטעים את עצמם, נדמה להם שהם מחפשים את האמת. כי זה מאוד מפרגן לאגו ... ושידיעת האמת תביא את האדם לסבל נצחי ואין סופי, האם עדיין היה האדם מחפש את האמת באשר היא?! והאדם משקר את עצמו וחושב שהוא מחפש את האמת, אבל באמת הוא רוצה יותר להרגיש טוב. ולכן כמובן האדם לא מוצא ... האמת. כי אם בכלל לא היה אכפת לאדם מהאמת, הרי שהוא היה מאושר בשלמות. ולמה? משום שאם האדם היה שקרן אמיתי, דהיינו, שלא אכפת לו כלל מהאמת, הוא היה יכול לשקר את עצמו ברגע אחד, ולומר לעצמו שהמציאות היא כרצונו. ולשקר לעצמו, שכל מה שהוא רוצה יש לו. ולשקר לעצמו, שכבר כרגע הכי טוב והכי מושלם עבורו. ואז ממילא, לא היה האדם סובל כלל. ומי שרוצה רק את הטוב ולא אכפת לו כלל מהאמת, פשוט שישקר את עצמו שהוא לא רוצה להרגיש טוב, ומיד הוא ירגיש טוב. כי האדם מרגיש רע, רק בגלל שהוא רוצה להרגיש טוב. וממילא, האדם יכול לשקר את עצמו שהוא לא רוצה להרגיש טוב, וממילא הוא ירגיש רק טוב. אבל האדם הוא טועה, משום שהוא לא ... רוצה, את הטוב, או את האמת. ואם האדם רוצה את הטוב, אז מה בכלל אכפת לו מה האמת? ושפשוט ישקר את עצמו שהמציאות כרצונו, ואז ממילא הוא ירגיש טוב באמת. והעניין הוא, כי יש לאדם שני אילוצים. והאילוץ הראשון ... הוא מרגיש טוב, הרי שהוא ממילא ירגיש טוב. ואם לא יהיה אכפת לאדם מהי האמת, הרי שממילא הוא יוכל לשקר לעצמו ולהרגיש טוב באמת, כי האמת לא מפריעה לו יותר. ובכל מקרה, על האדם להבין את שני האילוצים האלו, ... אחד ממש, הרי שאז יש לאדם טוב אמיתי, כי הוא תמיד נמצא באחדות עם המציאות. ואז, הטוב והרע והאמת והשקר, הם כולם אחד. וכאשר הכל אחד, לא טוב ולא רע, אלא יש חוויה של שלמות, שהכל אחד. וכאשר האדם ... שהוא מאמין למגבלת התפישה של עצמו, על ידי זה האדם עושה הפרדה בין טוב לבין רע, ובין אמת לבין שקר. כי כאשר הכל אחד, לא שייך אמת ושקר כלל. ולכן, כאשר האדם הולך אחרי האמת השקרית שלו, אז הוא סובל. כי האמת השקרית של האדם, עושה הפרדה בין טוב לרע. ועל האדם להתרחק מהאמת השקרית שלו, ולהגיע לאמת של המחויב, ששם הכל אחד ממש. ואז ורק אז, ממילא טוב לאדם באמת.