ובו תתבאר אחת הטעויות של האדם, שחושב לעצמו שהוא לא מסוגל להתחבר אל השלמות והאחדות, ושהשלמות קשה לו מידי, ושהשלמות מצמצמת אותו מידי, כי היא מגבילה ומכריחה אותו לחשוב, שהכל מושלם ושאין הבדל וכולי. שזה גם זה עצמו, יוצר חסרונות וחוסר שלמות.
והעניין הוא, כי יש שני סוגים של שלמות ושל אחדות, יש שלמות ואחדות של אמת ויש שלמות ואחדות של שקר. ואחדות של אמת היא החיבור של האחדות של שקר, עם הניגוד שלה.
והעניין הוא, כי הנפרדות, היא כאשר האדם מפריד בין יש לבין אין ובין דבר להיפוכו ובין טוב לרע וכולי. והאחדות של שקר, היא הניגוד של הנפרדות, ובה אצל האדם הכל אחד, ואין טוב ורע, ויש העדר רצון של נפרדות וכולי.
וכל זמן שהאדם מטעה את עצמו ומרחיק את עצמו מהאחדות של אמת, נדמה לו כי האחדות, פירושה הוא ההפך של הנפרדות. וכאשר האדם מרגיש רע בתוך הנפרדות של העולם הזה, אז הוא מנסה לברוח אל האחדות. והוא תופש את האחדות, כדבר נפרד ושונה מהנפרדות של המציאות. ונדמה לאדם שבאחדות של המציאות, יש ניתוק רגשי מוחלט מתפישת הטוב והרע, ונדמה לאדם שהאחדות, היא ההפך הגמור של עולם הנפרדות שלנו וכולי.
וכאשר האדם מנסה להתחבר לאחדות הזאת שהיא אחדות של שקר, אז הוא בסך הכל מחליף את הסבל של הנפרדות, בסבל של האחדות. ומצד האמת יש בכך תועלת! שהאדם מחליף את הסבל של הנפרדות בסבל של האחדות, כי אח"כ האדם מקבל את השכל שמחבר את האחדות ואת הנפרדות כישות אחת.
כי כאשר האדם בנפרדות, נדמה לו שבאחדות יותר טוב. וכל זמן שהאדם לא מבין את דרך האחדות (של השקר), אז הוא תמיד חושב שאולי באחדות שמנוגדת לנפרדות, אולי שם יותר טוב. ועל ידי זה האדם מרחיק את עצמו מהאחדות של האמת שתתבאר להלן. אבל כאשר האדם בורח אל האחדות שמנוגדת אל הנפרדות, ומרגיש ומבין שגם היא שקר, על ידי זה האדם מקבל שכל של אמת, לחפש את האמת, שהיא ורק היא האחדות והנפרדות האמיתית.
ועד שהאדם מבין מהי האחדות של האמת, הוא בורח אל האחדות של השקר, וסובל גם שם.
והעניין הוא, כי האחדות האמיתית היא לא תופסת שום מקום כלל, והיא לא דורשת מהאדם, שום מאמץ כלשהו כלל, אפילו לא מאמץ מחשבתי / רצוני כלל. והאחדות של האמת, היא מחוברת לכל הדברים, אבל נמצאת גם מחוץ לכל הדברים כולם.
והעניין הוא, כי האדם יכול בתוך השכל שלו, להכיל רק דבר שהוא מוגבל ומוגדר. והאדם יכול להיות, או בנפרדות או באחדות (של שקר, שהיא הפך הנפרדות), אך הוא לא יכול להיות גם וגם בו זמנית באחדות ובנפרדות מוחלטת, כי השכל לא תופש את הדבר הזה.
וכאשר האדם מתקרב לאחדות של אמת, אז הוא עובר דרך האחדות של השקר, שגם היא צמצום, בדיוק כמו הנפרדות. וכאשר האדם מנסה להיאחז בשכל של אחדות השקר, אז הוא מרגיש שהשכל הזה של אחדות השקר, הוא מגביל ומגדיר ומצמצם אותו, וזה כמובן נכון, רק שאין לזה שום קשר לאחדות של אמת.
כי האחדות של שקר היא תופסת מקום. היינו שהיא לא מסוגלת להכיל בתוכה את הנפרדות, אלא היא מנוגדת אליה. ומאחר שהיא ההפך של הנפרדות, ומאחר שהעולם שלנו הוא עולם של נפרדות, לכן האדם מרגיש בתוכו מאבק בין השכל של האחדות לבין השכל של הנפרדות. וכמובן שהמאבק הזה הוא כולו מאבק של שקר, משום שהאדם לא מתבונן על האמת בעין אמיתית.
כי יש אחדות אחרת של אמת, אחדות שבה הכל אחד ממש, ושבה הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ולמרות שקשה להבין כיצד הדבר אפשרי, הרי שכך הוא הדבר. וככל שיש לאדם יותר שכל כפשוטו, כך הוא מסוגל להבין טוב יותר את הדבר הזה. ובאחדות של אמת, אין שום אחדות של שקר כלל.
כי באחדות של אמת, הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין נפרדות לבין אחדות, ואין שום הגדרת אחדות כלל, אלא האדם חי רק בנפרדות תמיד, ללא שום אחדות כלל. ואעפ"כ הוא חווה את זה בתוכו כאילו זו רק אחדות תמיד. והאדם נמצא תמיד, רק בנפרדות וגם רק באחדות בו זמנית ממש תמיד, ללא שום התהפכות כלשהי.
והאחדות של אמת, היא טובה באמת. משום שהיא לא נגד ולא שוללת את הנפרדות כלל. אלא היא רק משדרגת ומעצימה והופכת את הנפרדות לחוויה טובה. כי מי שאינו מחובר לאחדות האמיתית, אצלו הנפרדות היא הגיהנום.
וכאשר האדם רחוק מהאחדות של האמת, שאין שום הבדל חיצוני בינה לבין הנפרדות, אז הוא סובל מהנפרדות. משום שהוא חסר את השלמות, שהיא האחדות של אמת. ואז הוא בורח אל סוג אחר של שקר ושל נפרדות, שנקרא בעיניו אחדות, למרות שהיא אחדות של שקר.
ובאחדות של שקר, האדם מרגיש גם שם רע, כי הוא מרגיש שהשכל של האחדות, חונק ומגביל ומצמצם לו את החיים של הנפרדות.
ועל האדם לדעת, שכל זמן שהוא לא נמצא כל הזמן, באופן רציף ללא כל מאמץ, בתחושה של האחדות, ללא כל הפסקה אפילו לא כחוט השערה, כל זמן שהאדם לא נמצא בחוויה הזאת, הרי שהוא לא טעם אפילו לא לרגע אחד, את טעמה של האחדות האמיתית.
כי מי שחושב שהוא לפעמים נמצא באחדות ולפעמים נמצא בנפרדות, הוא נמצא רק בנפרדות. משום שהאחדות שלו, נפרדת מהנפרדות שלו. ולהיות באחדות, פירושו להיות רק בנפרדות, בלי שום רצון אפילו לא כחוט השערה, להיות באחדות.
כי כולם רוצים בתוכם להיות בעולם שבו הכל טוב. ושום אדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. מלבד המסובב הראשון (אלוהים), שהוא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. ויש כאן דבר והיפוכו, כי אם הוא בוחר את זה, אז זה לא רע. ואעפ"כ זה נגד רצונו, ואעפ"כ הוא בוחר את זה.
אבל כל זמן שהאדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה, שיהיה לו צמצום ורע, הרי שהוא רוצה לבטל את הרע, ושיהיה לו יותר טוב. כי כולם רוצים שיהיה להם טוב, כי אחרת לא היה רע, גם לא למי שנמצא באחדות, שגם הוא יש לו רע בעולם של הנפרדות.
אלא, שבעולם הפנימי של האדם שנמצא בנפרדות, הוא לא רוצה בתוכו את הרע, ורוצה להיות באחדות שהכל יהיה לו כרצונו. (וגם אם הוא רוצה שלא יהיה לו כרצונו, הרי שהוא רוצה את זה, כי זה רצונו, והוא לא רוצה שיהיה אחרת, ממה שהוא רוצה). אבל מי שנמצא באחדות האמיתית של המציאות, הוא בוחר בתוכו בבחירה חופשית ומלאה את הרע שיש לו בחיצוניות שלו. וזה כמובן עניין אחר לגמרי.
ואחדות של שקר שהיא נפרדות, היא תופסת אצל האדם מקום. וכאשר האדם...
והעניין הוא, כי יש שני סוגים של שלמות ושל אחדות, יש שלמות ואחדות של אמת ויש שלמות ואחדות של שקר. ואחדות של אמת היא החיבור של האחדות של שקר, עם הניגוד שלה.
והעניין הוא, כי הנפרדות, היא כאשר האדם מפריד בין יש לבין אין ובין דבר להיפוכו ובין טוב לרע וכולי. והאחדות של שקר, היא הניגוד של הנפרדות, ובה אצל האדם הכל אחד, ואין טוב ורע, ויש העדר רצון של נפרדות וכולי.
וכל זמן שהאדם מטעה את עצמו ומרחיק את עצמו מהאחדות של אמת, נדמה לו כי האחדות, פירושה הוא ההפך של הנפרדות. וכאשר האדם מרגיש רע בתוך הנפרדות של העולם הזה, אז הוא מנסה לברוח אל האחדות. והוא תופש את האחדות, כדבר נפרד ושונה מהנפרדות של המציאות. ונדמה לאדם שבאחדות של המציאות, יש ניתוק רגשי מוחלט מתפישת הטוב והרע, ונדמה לאדם שהאחדות, היא ההפך הגמור של עולם הנפרדות שלנו וכולי.
וכאשר האדם מנסה להתחבר לאחדות הזאת שהיא אחדות של שקר, אז הוא בסך הכל מחליף את הסבל של הנפרדות, בסבל של האחדות. ומצד האמת יש בכך תועלת! שהאדם מחליף את הסבל של הנפרדות בסבל של האחדות, כי אח"כ האדם מקבל את השכל שמחבר את האחדות ואת הנפרדות כישות אחת.
כי כאשר האדם בנפרדות, נדמה לו שבאחדות יותר טוב. וכל זמן שהאדם לא מבין את דרך האחדות (של השקר), אז הוא תמיד חושב שאולי באחדות שמנוגדת לנפרדות, אולי שם יותר טוב. ועל ידי זה האדם מרחיק את עצמו מהאחדות של האמת שתתבאר להלן. אבל כאשר האדם בורח אל האחדות שמנוגדת אל הנפרדות, ומרגיש ומבין שגם היא שקר, על ידי זה האדם מקבל שכל של אמת, לחפש את האמת, שהיא ורק היא האחדות והנפרדות האמיתית.
ועד שהאדם מבין מהי האחדות של האמת, הוא בורח אל האחדות של השקר, וסובל גם שם.
והעניין הוא, כי האחדות האמיתית היא לא תופסת שום מקום כלל, והיא לא דורשת מהאדם, שום מאמץ כלשהו כלל, אפילו לא מאמץ מחשבתי / רצוני כלל. והאחדות של האמת, היא מחוברת לכל הדברים, אבל נמצאת גם מחוץ לכל הדברים כולם.
והעניין הוא, כי האדם יכול בתוך השכל שלו, להכיל רק דבר שהוא מוגבל ומוגדר. והאדם יכול להיות, או בנפרדות או באחדות (של שקר, שהיא הפך הנפרדות), אך הוא לא יכול להיות גם וגם בו זמנית באחדות ובנפרדות מוחלטת, כי השכל לא תופש את הדבר הזה.
וכאשר האדם מתקרב לאחדות של אמת, אז הוא עובר דרך האחדות של השקר, שגם היא צמצום, בדיוק כמו הנפרדות. וכאשר האדם מנסה להיאחז בשכל של אחדות השקר, אז הוא מרגיש שהשכל הזה של אחדות השקר, הוא מגביל ומגדיר ומצמצם אותו, וזה כמובן נכון, רק שאין לזה שום קשר לאחדות של אמת.
כי האחדות של שקר היא תופסת מקום. היינו שהיא לא מסוגלת להכיל בתוכה את הנפרדות, אלא היא מנוגדת אליה. ומאחר שהיא ההפך של הנפרדות, ומאחר שהעולם שלנו הוא עולם של נפרדות, לכן האדם מרגיש בתוכו מאבק בין השכל של האחדות לבין השכל של הנפרדות. וכמובן שהמאבק הזה הוא כולו מאבק של שקר, משום שהאדם לא מתבונן על האמת בעין אמיתית.
כי יש אחדות אחרת של אמת, אחדות שבה הכל אחד ממש, ושבה הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ולמרות שקשה להבין כיצד הדבר אפשרי, הרי שכך הוא הדבר. וככל שיש לאדם יותר שכל כפשוטו, כך הוא מסוגל להבין טוב יותר את הדבר הזה. ובאחדות של אמת, אין שום אחדות של שקר כלל.
כי באחדות של אמת, הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין נפרדות לבין אחדות, ואין שום הגדרת אחדות כלל, אלא האדם חי רק בנפרדות תמיד, ללא שום אחדות כלל. ואעפ"כ הוא חווה את זה בתוכו כאילו זו רק אחדות תמיד. והאדם נמצא תמיד, רק בנפרדות וגם רק באחדות בו זמנית ממש תמיד, ללא שום התהפכות כלשהי.
והאחדות של אמת, היא טובה באמת. משום שהיא לא נגד ולא שוללת את הנפרדות כלל. אלא היא רק משדרגת ומעצימה והופכת את הנפרדות לחוויה טובה. כי מי שאינו מחובר לאחדות האמיתית, אצלו הנפרדות היא הגיהנום.
וכאשר האדם רחוק מהאחדות של האמת, שאין שום הבדל חיצוני בינה לבין הנפרדות, אז הוא סובל מהנפרדות. משום שהוא חסר את השלמות, שהיא האחדות של אמת. ואז הוא בורח אל סוג אחר של שקר ושל נפרדות, שנקרא בעיניו אחדות, למרות שהיא אחדות של שקר.
ובאחדות של שקר, האדם מרגיש גם שם רע, כי הוא מרגיש שהשכל של האחדות, חונק ומגביל ומצמצם לו את החיים של הנפרדות.
ועל האדם לדעת, שכל זמן שהוא לא נמצא כל הזמן, באופן רציף ללא כל מאמץ, בתחושה של האחדות, ללא כל הפסקה אפילו לא כחוט השערה, כל זמן שהאדם לא נמצא בחוויה הזאת, הרי שהוא לא טעם אפילו לא לרגע אחד, את טעמה של האחדות האמיתית.
כי מי שחושב שהוא לפעמים נמצא באחדות ולפעמים נמצא בנפרדות, הוא נמצא רק בנפרדות. משום שהאחדות שלו, נפרדת מהנפרדות שלו. ולהיות באחדות, פירושו להיות רק בנפרדות, בלי שום רצון אפילו לא כחוט השערה, להיות באחדות.
כי כולם רוצים בתוכם להיות בעולם שבו הכל טוב. ושום אדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. מלבד המסובב הראשון (אלוהים), שהוא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. ויש כאן דבר והיפוכו, כי אם הוא בוחר את זה, אז זה לא רע. ואעפ"כ זה נגד רצונו, ואעפ"כ הוא בוחר את זה.
אבל כל זמן שהאדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה, שיהיה לו צמצום ורע, הרי שהוא רוצה לבטל את הרע, ושיהיה לו יותר טוב. כי כולם רוצים שיהיה להם טוב, כי אחרת לא היה רע, גם לא למי שנמצא באחדות, שגם הוא יש לו רע בעולם של הנפרדות.
אלא, שבעולם הפנימי של האדם שנמצא בנפרדות, הוא לא רוצה בתוכו את הרע, ורוצה להיות באחדות שהכל יהיה לו כרצונו. (וגם אם הוא רוצה שלא יהיה לו כרצונו, הרי שהוא רוצה את זה, כי זה רצונו, והוא לא רוצה שיהיה אחרת, ממה שהוא רוצה). אבל מי שנמצא באחדות האמיתית של המציאות, הוא בוחר בתוכו בבחירה חופשית ומלאה את הרע שיש לו בחיצוניות שלו. וזה כמובן עניין אחר לגמרי.
ואחדות של שקר שהיא נפרדות, היא תופסת אצל האדם מקום. וכאשר האדם...
050-3331-331