האם תוכל לשנות את דעתך לגבי מה שאתה מלמד?

כאשר בן אדם מלמד משהו שהוא בעצמו עוד לומד, עולה השאלה המהותית האם יש סיכוי שיום אחד הוא ישנה את דעתו לגבי המידע שהוא מעביר. לדוגמה, נניח שמישהו מלמד אנשים להאמין באלוהים - מה הסיכוי שיום אחד הוא יגלה שהוא טעה לגמרי, ויחליט ללמד את ההפך, כלומר, ללמד אנשים לכפור באלוהים? זוהי שאלה חשובה משום שיש בה פוטנציאל למצב מביך ("פדיחה"), שבו אותו אדם יגלה שמה שהוא לימד לאורך תקופה ארוכה היה מוטעה לגמרי.

העניין המרכזי הוא להבין האם ניתן בכלל לדעת מראש אם תוכל בעתיד לשנות את דעתך לגבי משהו שאתה חושב היום. אליעד כהן מסביר שהתשובה לכך תלויה ברמת ההבנה שלך באותו תחום ידע.

מתי הסיכוי גבוה שתשנה את דעתך?

אליעד כהן טוען שאם אדם נמצא בתהליך של למידה מתמשכת, כלומר, כל הזמן לומד דברים חדשים על נושא מסוים, הסיכוי שהוא יום אחד ישנה את דעתו ויחשוב בדיוק הפוך ממה שהוא מלמד היום הוא גבוה מאוד. אם כל הזמן יש התפתחות, וישנה הבנה חדשה והעמקה נוספת בנושא מסוים, זה סימן שעדיין לא הגעת לסוף ההבנה, וייתכן שתגיע לתובנה שתהפוך לחלוטין את תפיסת עולמך הנוכחית. אפילו אם כל יום אתה מרגיש יותר ויותר בטוח שאתה צודק, העובדה שאתה ממשיך לגלות ולחקור מעידה שאתה עדיין לא נמצא בסוף המסע. ולכן, תמיד קיים סיכוי שבסופו של דבר תגלה שכל מה שחשבת עד כה הוא הפוך לחלוטין.

לדוגמה, אדם שעוסק בפילוסופיה או ברוחניות וכל יום מגלה תובנות חדשות - ייתכן שיגיע לנקודה בה יראה לפתע שכל ההבנות שלו היו מוטעות, וצריך לחשוב ולפעול בדיוק להפך. אין לדעת מראש מה הסיכוי המדויק לכך, אבל עצם העובדה שהלמידה היא מתמשכת מגבירה את הסבירות לשינוי מוחלט בדעות בעתיד.

באיזה מצב הסיכוי נמוך שתשנה את דעתך?

מצד שני, אליעד כהן מסביר שאם אדם חקר ולמד תחום מסוים לעומק, ומוצא את עצמו במצב שבו הוא לא מצליח לגלות שום דבר חדש בנושא, כלומר, כל התובנות חוזרות על עצמן, אז הסיכוי לשינוי דרמטי בדעתו בעתיד הופך להיות קטן מאוד. לדוגמה, אדם שלמד רפואה לעומק ומנסה כל הזמן לחפש עוד מידע, אבל לא מוצא שום דבר חדש, ומגיע שוב ושוב לאותן תובנות, כנראה שכבר הגיע להבנה מקיפה מספיק, ולכן הסיכוי שהוא יחשוב בעתיד את ההיפך הגמור נמוך יחסית.

עם זאת, אליעד מעלה שאלה פילוסופית לגבי האפשרות שבכלל יהיה תחום כלשהו שהאדם יכול להגיע בו למצב של ידיעה מושלמת שאין עוד מה לחדש בו. השאלה האם קיימת ידיעה מוחלטת ושלמה שאינה יכולה להשתנות יותר היא לא נושא הדיון כאן, אלא רק העובדה הפשוטה: אם ההבנה שלך נמצאת במצב סטטי ואינה משתנה לאורך זמן, הסיכוי שתהפוך לגמרי את דעתך בעתיד הוא קטן משמעותית.

מהי "אמונה בשלמות שאין שלמות אחריה"?

אליעד כהן משתמש במונח שטבע רבי נחמן - "אמונה בשלמות שאין שלמות אחריה". הכוונה כאן היא שגם אם אדם מרגיש שהוא הבין הכל בצורה מושלמת, עליו לשאול את עצמו: "האם זו שלמות שאין אחריה עוד שלמות?" אם קיים סיכוי, ולו הקטן ביותר, שיום אחד תבין את אותו הדבר ברמת שלמות עמוקה יותר - אז עדיין לא הגעת לשלמות הסופית. המשמעות היא שכל עוד אתה יודע שקיים סיכוי כזה, אתה עדיין לא ראוי להנהיג אחרים, כי כדי להנהיג באמת נדרש להגיע למצב בו אין יותר שום שלב נוסף להתקדם אליו - שלמות מוחלטת ללא כל אפשרות לשינוי עתידי.

הקשר בין שלמות לידיעה והנהגה

כדי להיות ראוי להנהיג, לפי אליעד כהן, חייבים להגיע להבנה מוחלטת וסופית, שלמות מוחלטת שאין אחריה עוד שלמות. אם יש לך תחום ידע שאתה עדיין מגלה בו דברים חדשים, זה אומר שיש סיכוי משמעותי שתשנה את דעתך, ולכן אתה עדיין לא ראוי להנהיג אחרים. מנהיג אמיתי חייב להגיע לנקודה שבה אין אפשרות שיום אחד הוא יחשוב אחרת או יהפוך את דעותיו.

לסיכום, אדם שמלמד נושא כלשהו ויודע שהוא עדיין לומד אותו, חייב לזכור תמיד שייתכן ויגיע הרגע שבו הוא ישנה את דעתו. ההמלצה של אליעד כהן היא להיות מודע לכך כל הזמן, ולהבין שרק ידיעה שהגיעה לסוף, שאין יותר מה לחדש או להבין מעבר אליה, היא ידיעה מוחלטת ויציבה מספיק כדי להנהיג אחרים.