חיפוש עצמי. התבודדות. את מה מחפשים? את מה שהלך לאיבוד.
האדם היה במקום כלשהו, הלך לאיבוד, ומכאן נובע הדחף של החיפוש העצמי.
החיפוש המתמיד של האדם אחר הנאה, נובע מחיפוש עצמי.
האדם אינו מוצא את ההנאה שברגע הזה, אז הוא מחפש הנאה ברגע אחר.
כל זמן שהאדם מחפש משהו טוב יותר מאשר מה שיש לו, הרי שהוא עוד לא מצא את הטוב המושלם שכבר יש לו.
כל זמן שהאדם מרגיש תחושה כלשהי של חסר כלשהו, הרי שהוא עדיין לא מצא את עצמו.
כאשר האדם מוצא את עצמו, הוא מפסיק לחפש.
מי אינו מחפש? מי שכבר מצא.
כאשר האדם חוזר למקום שממנו הוא הלך לאיבוד, זה הרגע שבו החיפוש מסתיים.
כל זמן שהאדם עדיין מחפש משהו אחר ממה שיש לו, הרי שהוא עדיין לא מצא.
ומהיכן בדיוק האדם הלך לאיבוד? מה גורם לאדם לחפש את עצמו?
תשובה:
מי שאחראי לחיפוש העצמי, זאת התודעה של האדם.
הגוף אינו מחפש את עצמו. התודעה מחפשת את עצמה.
ומדוע החיפוש קיים?
תשובה:
המהות האמיתית של התודעה, היא המהות של המציאות.
ז"א המציאות האין סופית שמהווה את כל מה שקיים, מהווה גם את התודעה של האדם.
המציאות ממלאת את כל התודעה של האדם. ואין אפשרות ששום דבר יהיה קיים בלי שהמציאות תאפשר את קיומו.
מצד האמת המהות של התודעה של האדם היא זהה לחלוטין למהות של המציאות.
מצד האמת, האגו של האדם עצמו אינו קיים בכלל, משום שהוא אחד עם המציאות באחדות מלאה.
כל מהותו היא המציאות, וממילא הוא אינו נפרד ממנה כמשהו ששונה מהמציאות.
כאשר התודעה של האדם אינה חווה את עצמה / את המציאות דרך נקודת המבט הנ"ל, זה בעצם מה שיוצר את החיפוש העצמי.
האדם הלך לאיבוד מהאחדות עם המציאות.
כאשר התודעה של האדם חווה את עצמה כאחת עם המציאות, הרי שהאדם אינו חסר דבר = שלמות שאין שלמות אחריה = אושר וכולי.
כל זמן שהאדם אינו חווה את המציאות בצורה הנ"ל, הוא תמיד ירגיש שהוא חסר משהו.
את מה האדם חסר? את השלמות.
האחדות של המציאות היא השלמות. היא כוללת בתוכה את הכל. אין שום דבר נפרד ממנה.
כאשר האדם רואה את עצמו כנפרד / שונה מדברים אחרים, הרי שהוא אינו נמצא באחדות עם המציאות ולכן הוא מרגיש חסר.
החיפוש העצמי נובע מכך שהאדם הלך לאיבוד.
התודעה של האדם אינה תופסת את עצמה כאחת עם המציאות.
מכאן נוצר הסבל וכולי.
חזרה בתשובה / לחזור בתשובה...