האם השאיפה לשלמות עושה את החיים לטובים יותר?

כאשר אדם שואף לשלמות, עולה השאלה האם שאיפה זו תוביל אותו לחיים טובים ומאושרים יותר, או דווקא לחיים מלאי סבל וכאב. אליעד כהן מסביר כי על מנת להבין זאת, יש להבחין בין שני סוגים שונים של שאיפה לשלמות: שאיפה לשלמות חיצונית ושאיפה לשלמות פנימית. כל אחת מהשאיפות הללו משפיעה אחרת על איכות החיים של האדם, ולכן יש להבין אותן היטב.

מהי שאיפה לשלמות חיצונית, ולמה היא גורמת סבל?

שאיפה לשלמות חיצונית מוגדרת כרצון שהמציאות החיצונית של האדם תהיה בדיוק כפי שהוא רוצה במאה אחוז. לדוגמה, אדם שרוצה להיות בריא לחלוטין, בלי שום מחלה או בעיה רפואית, או אדם שרוצה לוודא במאה אחוז שבן או בת הזוג שלו לעולם לא יבגדו בו. אליעד כהן מסביר כי שאיפה כזו היא בעייתית מאוד מבחינה פרקטית וגורמת תמיד לסבל נפשי ולתחושת תסכול קשה. הסיבה לכך היא פשוטה וברורה: המציאות החיצונית לעולם לא יכולה להיות בשליטתו המלאה של האדם במאה אחוז. אדם אינו יכול להיות בטוח במאה אחוז שהדברים יהיו בדיוק כפי שהוא רוצה, ולכן הוא תמיד ימצא את עצמו מוטרד וחרד לגבי העתיד.

לדוגמה, אדם שרוצה לוודא באופן מוחלט שחברתו לעולם לא תבגוד בו, ימצא את עצמו בחרדה מתמדת, מכיוון שהוא לעולם לא יוכל לוודא זאת במאה אחוז. עצם הרצון לוודא משהו חיצוני לחלוטין הוא בלתי אפשרי, ולכן השאיפה הזו תביא תמיד לסבל, ללחץ נפשי ולהפרעות שונות.

האם שאיפה לשלמות פנימית ניתנת להשגה?

בניגוד לשאיפה לשלמות חיצונית, השאיפה לשלמות פנימית היא רצון להשיג מצב שבו האדם יהיה שלם עם עצמו ללא תלות במציאות החיצונית. לדוגמה, אדם עשוי לומר לעצמו שהוא רוצה להיות בטוח שגם אם יקרה הדבר הכי גרוע (למשל, בגידה בזוגיות או כל אסון אחר), הוא עדיין ירגיש שלם ומאושר בתוך עצמו. לפי אליעד, שאיפה מסוג זה היא בהחלט ברת השגה באופן מוחלט. כלומר, אם אדם באמת ובאופן מוחלט ירצה להגיע לשלמות פנימית, הוא יוכל להשיג זאת במאה אחוז, מכיוון שמדובר במצב פנימי שנמצא תחת שליטתו של האדם.

לכן אליעד מציע להבדיל בבירור בין מטרות חיצוניות לבין מטרות פנימיות. מטרות פנימיות הן ברות השגה לחלוטין, ולכן הגיוני לשאוף אליהן במאה אחוז. לעומת זאת, מטרות חיצוניות אינן בשליטתנו המוחלטת, ולכן הניסיון להשיגן במאה אחוז יביא תמיד לסבל.

האם אפשר לשלוט לגמרי במציאות החיצונית?

אליעד כהן מציג נקודת מבט נוספת, שלכאורה סותרת את מה שנאמר עד כה. מנקודת מבט עמוקה ויותר מופשטת, הוא טוען שקיימת אפשרות תיאורטית שבה אדם כן יכול לשלוט באופן מוחלט גם במציאות החיצונית. הרעיון הזה נשמע לא הגיוני ולכן אליעד כהן מדגיש זאת מראש. עם זאת, ההיגיון שמאחורי רעיון זה הוא שהמציאות החיצונית כפי שאדם חווה אותה היא למעשה תהליך פנימי לחלוטין, והיא מתרחשת בתוך התודעה שלו. לפי גישה זו, אדם יכול להגיע לרמה מסוימת של הבנה או ספק, שבה הוא רואה שכל המציאות החיצונית למעשה נשלטת על ידו, וכך הוא יכול לחוות אותה ככזו.

כדוגמה לכך, אליעד מזכיר את הדמות של אלוהים. לפי ההגדרה של אלוהים, המציאות החיצונית והפנימית תמיד מושלמות לחלוטין, כי הכל כרצונו תמיד. אמנם זה רעיון מורכב ואולי לא מציאותי עבור האדם הרגיל, אבל הוא מבהיר את העומק הפילוסופי של הדיון.

האם השלמות הפנימית היא תמיד אפשרית ורצויה?

אליעד כהן מעלה נקודה נוספת וחשובה מאוד לדיון: הוא טוען שגם השאיפה לשלמות פנימית אינה בהכרח תמיד אפשרית או אפילו רצויה. כי אילו אדם היה משיג שלמות פנימית מוחלטת, ייתכן ולא היו חיים כפי שאנו מכירים אותם. שלמות מוחלטת עשויה לבטל את כל תחושת החיסרון, ובלי תחושת חיסרון, לא תהיה תנועה, לא יהיו רצונות חדשים, והחיים עשויים לאבד את משמעותם.

עם זאת, אליעד מסייג גם נקודה זו, וטוען שאולי בכל זאת ניתן לשלב את השלמות עם החיים בצורה מאוזנת, אף שזה דורש חשיבה נוספת ומעמיקה.

אליעד מציין שהדיון הזה הוא חומר למחשבה, ומעודד את האדם להעמיק בהבנת ההבדלים בין שלמות חיצונית לשלמות פנימית, ולחשוב כיצד ניתן להשיג את השלמות הנכונה עבורו.