שאלה: האם דרך הדמיון אפשר להגיע למוחשי?

אליעד: כן, כל מוחשי מתחיל בדמיון. רבי נחמן אומר, עד שתבין בשכל, תאמין. אתה לא חייבים להאמין, אבל כל תהליך מתחיל האמונה.

אני לדוגמה ניסיתי להבין, מה אני לא מבין. ואז קראתי אצל רבי נחמן שאומר, שיש חמישה דברים שאלוהים חושב אחרת ממני. ואז אמרתי, אני מניח שלאלוהים אין שאלות, ואם אני אחשוב כמוהו, גם לי לא יהיו שאלות. ואז ניסיתי את עצמי בכוח לחשוב ככה. לא הצלחתי, אבל לפחות התכווננתי למשהו. אני האמנתי בזה ואחרי שהאמנתי בזה, הבנתי את זה.

בתורה נג' כתוב שיש חמישה דברים, שהשכל של אלוהים שונה מהשכל של הבן אדם.

"ואלו חמישה הדברים שנבדל מדעו ממדענו.

הראשון, "שבמדעו האחד, יודע ידיעות רבות, ואין ריבוי במדעו." במדעו האחד - בידיעה אחת, הוא יודע הרבה דברים בלי שהוא יודע הרבה דברים. הוא בבת אחת יודע הרבה דברים שונים, ואין ריבוי במדעו. רבי נחמן לא אמר שאלוהים יודע רק דבר אחד, הוא אומר דבר והיפוכו. בידיעה אחת יודע הרבה דברים, בלי שהוא יודע הרבה דברים, כאילו הוא יודע דבר אחד. אני יודע שפה יש כסא, ופה יש שולחן, אני יודע שני דברים שונים, ובו בזמן אני יודע דבר אחד. אז איך זה יכול להיות? אם הם שונים אז הם לא אחד. תחליט, איך אלוהים תופס את זה, שהוא יודע דברים שונים, או שהוא יודע רק דבר אחד?

אלוהים יודע את כל הדברים, ובעצם הוא יודע רק דבר אחד.

רבי נחמן דיבר על השכל הנקנה, שאמר שבידיעה אחת אתה יודע את כל הידיעות.

מדעו זה להיות, אז ישות והוא זה דברים שונים, אבל בעצם הוא אחד. במדעו הכוונה להוויתו. ישותו היא שבהוויה אחת הוא ישויות שונות ואף על פי כן הוא ישות אחת. אז כמה אלוהים יש? יש אין סוף אלוהים והם רק אחד.

מהו השכל הנקנה? לדעת את כל הדברים בידיעה אחת, זה השכל הנקנה.

אני למשל יודע שיש פה שולחן, ואני יודע להבדיל בין השולחן לבינך, אני יודע שיש פה שולחן, ואני יודע שאתה פה, כמה דברים אני יודע? שניים. אבל זה כמו להגיד מבחינתי שאני יודע שיש פה שולחן ואני יודע שיש פה שולחן. ובכל זאת אני מפריד בינך לבין השולחן. כמו פה תפוז אחד, ושם שני תפוזים, ואין הבדל בין אחד לשניים. ואם אין הבדל, איך אני רואה אחד ושניים? אתה צריך לתת את האופציה לטירוף.

אני יודע שיש ואני יודע שאין, ומבחינתי למרות שאמרתי שיש ואמרתי שאין, זה אותו הדבר. יש ריבוי ובאותו זמן אני יודע רק דבר אחד.

או שאני יודע להבדיל בין מה שאין לבין מה שיש, או שאני לא יודע להבדיל. ומבחינתי שאמרתי שיש ואמרתי שאין זה אותו הדבר. הוא גם הרבה הוויות שונות ובו זמנית הוא הוויה אחת.

השני "יודע דברים קודם הימצאם, אפילו שאין להם הוויה כלל." אלוהים יודע הכל, לפני שזה היה, עוד לפני שזה היה מצוי הוא ידע את זה, אפילו שאין להם הוויה, עוד לפני הפוטנציאל.

למשל, אלוהים ידע מי יבוא היום, אבל עוד לפני שהיתה לו הוויה הוא ידע את זה, ואם לא היתה לו הוויה אז איך הוא ידע את זה? הוא ידע מה יהיה במציאות עוד לפני שהוא יצר את האופציה. אפשר להגיד אולי שהוא תכנן מה הוא יעשה, אבל איך הוא מתכנן אם אפילו אין הוויה? אפילו את הפוטנציאל אין, והוא כבר יודע איך זה יהיה כאשר זה יהיה מצוי.

רבי נחמן אמר, שאם אתה תשתמש בשכל שלך עד הסוף, זאת ההבנה שתקרה לך בסוף. אם תנסה להפעיל את השכל עד הסוף, כמו למה אתה חי? אם תנסה להבין למה אני חי, בכל המוח תנסה, בסוף יקרה לך משהו, שהמוח יתחיל לחשוב אחרת בחמש זוויות חדשות, ומזה תקבל תפיסה חדשה.

למשל אני רוצה להביא לכאן כסא, אז אני יודע איך הכסא יהיה כאן. אבל אלוהים יודע את הכסא עוד לפני שיש לכסא הוויה. אפילו הוויה אין לזה, הוויה הכוונה לפוטנציאל.

אתה למשל מדמיין אותה עם חולצה אדומה, אתה יכול בדיוק לדמיין אותה עם חולצה אדומה. תחשוב שהיא לא פה, אין כאן שום דבר, אפילו אין הוויה, האם אתה יכול לחשוב איך היא תהיה עם חולצה אדומה? אפילו אין הוויה. אז אלוהים יודע איך זה יהיה אחרי, עוד לפני שיש הוויה.

ויש כאן תחכום יותר גדול, הוא יודע איך זה יהיה ממשי, בעין הוא רואה את הממשי, ובכלל עוד אין הוויה והוא כבר רואה את זה. זה דבר והיפוכו. זה כמו שאלוהים יודע את הדמיון בלי אפילו לחלום עליו. הוא חולם את החלום תוך כדי שהוא ער. האדם למשל מדמיין דבר ואחר הוא הופך את זה למציאות. אצל אלוהים הוא עושה את המציאות למרות שזה אפילו לא נמצא בדמיון. אלו לא דברים הגיוניים.

השלישי, "שמדעו מקיף דברים שאין להם תכלית." להקיף דברים שאין להם גבול. למשל הוא יכול לדעת מה כמות כל המספרים. איך אפשר לדעת מה כמות כל המספרים? הרי יש אין סוף מספרים.

יש כאן דבר והיפוכו, הוא מקיף את הדברים, שאין להם גבול. הוא יודע אותם על ידי זה שהוא מקיף אותם, למרות שאי אפשר לדעת אותם. אם לדבר אין גבול, איך אפשר לדעת אותו?

שאלה: זה שוב היש והאין.

אליעד: כשאין הבדל בין יש לאין, אפשר הכל. אז אין שאלה איך זה אפשר. כשיש הבדל את אומרת או שיש גבול או שאין גבול, או שיש פוטנציאל או שאין פוטנציאל, אבל אם אין הבדל בין יש לאין זה כבר לא משנה גבול או לא גבול.

שאלה: אני מנסה להבין מה אתה אומר, ולא מצליח, וברגע מסויים אני נכנע, לא יודע מה זה.

אליעד: אולי החוויה של, הלא יודע מה זה" היא עצמה הדבר. כאשר אתה באמת לא יודע. גם הלא יודע הוא סוג של ידיעה.

למשל מה הסיבה הראשונה של כל האירועים? לכל סיבה יש סיבה ואלוהים יודע מה הסיבה הראשונה. איך אפשר לדעת מה הסיבה הראשונה, הרי זה נמצא במרחק אין סופי? זה כמו שאני יגיד לך מה נמצא במקום הכי רחוק בעולם. איך אפשר לדעת? כי אם אתה יודע זה סוף, אבל יש אין סוף, ואני יודע מה שיש באין סוף.

אם אלוהים מקיף דברים שאין להם תכלית, אז איך הוא מקיף אותם? ברגע שאני אומר מקיף, זה אומר שיש להם תכלית, שיש להם גבול, במילה מקיף כן יש הבדל בין דבר להיפוכו, כי כאשר אתה מקיף אתה מבדיל.

אני למשל לא יודע מה שיש באין סוף, וגם לא יודע מה שיש מעבר לדלת אך מצד שני אני יודע מה שיש בקצה של העולם.

הרביעי, "שאין שינוי בידיעתו, ואין שינוי כשיודע את הדבר בכוח ואחר כך שבפועל."

מה זה אומר, למשל היד שלי עכשיו היא כאן, בפועל. והיא אחר כך יכולה להיות במקום אחר שזה עכשיו בכוח - יש כאן שתי ידיעות. מה שקורה אצל אלוהים, אין שינוי בידיעתו, מה זה אומר? שהוא יודע עכשיו היכן היד, והוא יודע כאשר היד תזוז, אך אין הבדל בין לדעת בכוח או בפועל.

שאלה: אפשר לנוע בזמן איך שרוצים.

אליעד: מצד אחד אפשר לנוע בזמן ומצד שני עדיין יש אצלך הבדל בין בכוח לבפועל. מהצד שיש הבדל בין בכוח לבפועל, אתה חווה הבדל בין מה שיש לבין מה שיש בפוטנציאל, למשל בפוטנציאל יש כאן פילו בפועל אין פיל, ואני מבדיל בין יש פיל לאין פיל, אך מצד אלוהים אין הבדל בין זה שיש כאן פילו לבין זה שאין כאן פיל. זה מחובר ליקומים מקבילים דרך אגב.

חמישי, "שידיעתו, אין מוציא את הדבר מאפשרותו". זאת אומרת שאני יודע משהו בוודאות וזה עדיין רק אפשרי. אני יודע שזה ככה ועדיין זה רק אפשרי שזה יהיה ככה. אם אתה יודע משהו בוודאות, זה כבר מחויב, אז איך זה אפשרי?

אם מתרגלים זאת לרמה הגבוהה יותר, אז במקום להגיד את המילה יודע, נחליף אותה למילה הוויה. בטקסט הזה רשומות התשובות שבאות מהחלל הפנוי. אם בכל מקום שרשום יודע אני מחליף למילה הוויה, יש כאן את השכל שבאמצעותו אפשר לתת תשובה לשאלות שבאות מהחלל הפנוי.

למשל, "שידיעתו אין מוציא את הדבר מאפשרותו", הוויתו משאירה את הדבר אפשרי, זאת אומרת שאין הבדל בין המחויב לאפשרי, או שאין הבדל בין בפועל לבכוח, אין הבדל בין לפני הבריאה לבין אחרי הבריאה.

כשרבי נחמן אומר, אלוהים יודע, הוא מתכוון לומר ש.. ההויה של המציאות היא.. למשל זה שהמציאות מממשת משהו, זה עדיין רק אפשרי. ההוויה של המציאות היא ישויות רבות, אבל מצד האמת אין ריבוי במדעו, זה אחד. זה גם הרבה וגם אחד בו זמנית. זה לא הגיוני, אבל אם אתה מבין את זה, אין לך יותר שאלות.

שוב, את המילה ידיעה להחליף למילה הוויה ואז אין יותר שאלות. גם מה שאמרתי עכשיו לא נכון, כי אחר כך אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה.

הרעיון הוא, שאם אתה מתעמק בזה ומנסה ומרגיש שאתה חייב להבין את הדבר הזה, מתעמק בו ומתעמק בו ומתעמק בו, זה כמו שהחוכמה נותנת בעיטה לכתר, ואז היא נוגעת באין סוף. הכתר מפריד בין האין סוף לחוכמה שהיא השכל. הכתר זה הגבול של השכל.

שאלה: מה זה גבול?

אליעד: מה שדברנו לדוגמה אתה לא יכול להבין בשכל. לשכל שלך יש גבול, הוא לא יכול להבין דברים כאלו, זה לא הגיוני לו. אני מסביר שוב, כאן יש דברים לא הגיוניים, אם אתה אומר, אני אבין את זה, אז בעצם אתה כופר בהיגיון, אתה מנסה להבין בצורה הגיונית דבר לא הגיוני. והדבר הזה למעשה מכניס את המקיפים פנימה.

מה שאנו מדברים עכשיו אפשר לחוות זאת בשני דרכים. אחת, להרגיש זאת כעוד תיאוריה מעניינת. אבל אם אתה פעם אחת אומר לעצמך, אני באמת רוצה לחשוב ככה, אז זוהי תפיסה אחרת. לדוגמה, אתה יושב בבית בדיכאון ומנסה להסתכל על הדיכאון שלך מנקודת המבט הזאת, ואז מה שנאמר נהפך להיות אמיתי וזה לא רק דיבורים.

אם בבית אתה מגיע לפחד מסויים, נסה להשתמש בתאוריה ששמעת כאן, ואז זה יהפך לממשי. כמו אם הייתי חושב כמו אלוהים, איך הייתי רואה את הבעיה שלי? לכן לנסות לשמוע את הוידאו הזה מאה פעם, לקרוא גם את הטקסט בליקוטי מוהרן מאה פעם, ולנסות להבין, כי זו היא התפיסה האולטימטיבית, ואז כאשר יש לך בעיה, אתה מנסה בזמן אמת להסתכל על הבעיה שלך מהזווית הזאת. אתה מכריח את עצמך להבין.

למה אתה לא מבין את זה, כי אתה מרוכז, אתה שואל, יש או אין? תפסיק להתרכז אם יש או אין, שחרר, מה אתה יודע להבדיל בין יש לאין? שחרר עד הסוף. זה אפס אחוז מאמץ, אם תפסיק להתרכז תבין את זה.

שאלה: אז אם אני רוצה ליישם את מה שאתה אומר, האם לקרוא את זה בלי לנסות להבין?

אליעד: לא, לא, לא כשאתה קורא את זה תתרכז. כשקורית לך הבעיה, כמו האם ללכת לעבוד או לא ללכת לעבוד? תנסה להסתכל על הבעיה הספציפית הזאת במשקפים האלה.