למה האדם סובל מכאב גופני ורוצה לשנות את המציאות?

אליעד כהן מסביר לעומק את נושא הכאב הגופני ואת הרצון של האדם לשנות את המציאות, ומדגיש שיש כאן רובד עמוק יותר מזה שמוכר בדרך כלל. לפי אליעד, אדם סובל לא רק מפני שיש לו כאב גופני, ולא רק מפני שהוא רוצה לשנות את המצב של הכאב, אלא ברובד עמוק יותר, מפני שהוא מתנגד לעצם העובדה שהוא רוצה לשנות את הכאב.

כלומר, הכאב האמיתי הוא לא רק פיזי או תוצאת הרצון לשינוי, אלא ההתנגדות והכעס הפנימי של האדם על עצמו, על כך שהוא בכלל נמצא במצב שבו הוא רוצה לשנות את הכאב. האדם בעצם כועס על הרצון שלו עצמו לשנות, והכעס הפנימי הזה הוא השורש העמוק ביותר של הסבל שלו.

אליעד מתאר זאת כנקודה מאוד משמעותית ומסביר שההבנה הזו היא התקדמות עצומה, "התקדמות של שנות אור". ההבנה שהכאב אינו נובע רק מהרצון לשינוי אלא מההתנגדות הפנימית לרצון לשינוי עצמו היא נקודת מפנה חשובה מאוד בהבנת מנגנון הסבל האנושי.

איך להגיע לשורש הסבל וההתנגדות הפנימית?

כדי להתמודד באמת עם הסבל הזה, אליעד מציע ללכת אחורה לנקודת ההתחלה, כלומר, לשאול שאלות מהותיות ועמוקות יותר, כמו "למה הדברים קורים בכלל?", "מה זה אני?", "מה זה לא אני?", "מה זו המציאות הזו שאני חווה אותה?". כאשר האדם מעמיק בחקירה העצמית הזו, הוא מגיע למצב של השתוות, שבו הרצון לשנות והאי - רצון לשנות הופכים לדבר אחד ויחיד שאין ביניהם הבדל. זהו מצב תודעתי שבו האדם לא חווה עוד הפרדה בין טוב לרע, בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא לא רוצה.

השתוות אמיתית, לפי אליעד, היא מצב שבו טוב ורע הם שווים לחלוטין, כך שלא משנה לאדם אם הוא רוצה לשנות את המציאות או לא רוצה לשנות אותה. במצב כזה, הרצון והאי - רצון הופכים להיות "טובים וגרועים באותה מידה", כלומר, מאבדים את משמעותם הרגילה. האדם לא סובל עוד מכיוון שהוא אינו מתנגד לרצונות שלו עצמם, ואינו שופט את המצב כ"טוב" או "רע".

האם הרע הוא באמת טוב, או שזה רק משחק מילים?

אליעד מדגיש במפורש שאסור ליפול להטעיה הרווחת שאומרת "הרע הוא בעצם טוב". הוא מדגים את הנקודה הזו בצורה ברורה מאוד: אם מישהו אומר "הכל טוב" אחרי שחווה משהו רע, אז אפשר לשאול אותו - אם זה באמת טוב, מדוע להיזהר מזה בפעם הבאה? הרי אם זה באמת טוב, האדם לא אמור לחשוש מלהיפגע שוב. כאן אליעד מוכיח שהרע הוא לא באמת טוב, ושמי שאומר שהרע הוא טוב אינו מדייק ואינו מתכוון לכך ברצינות מלאה.

לפי אליעד, ההבדל בין טוב לרע תמיד נקבע על פי הרצון של האדם: אם הוא רוצה את מה שקורה, זה נקרא אצלו "טוב", ואם הוא לא רוצה את מה שקורה, אז זה נקרא "רע". ההבדל בין טוב לרע אינו אבסולוטי, אלא תלוי לחלוטין ברצון האישי של האדם.

איך לחוות את הטוב והרע מנקודת מבט של אלוהים?

אליעד מציע דרך אחרת לחוות את הטוב ואת הרע, מעבר למושגים הרגילים של האדם. הדרך הזו היא לחוות את הדברים "מבחוץ", מנקודת מבט של אלוהים, נקודת מבט שאין בה העדפה בין טוב לרע ואין בה רצון אישי לשנות את הדברים. מנקודת המבט הזו, הכל נתפס באותה צורה, והאדם משתחרר מהסבל שנובע מהניסיון להיאבק במציאות או ברצונות שלו עצמו.

ההסתכלות הזו היא התהליך של ה"השתוות" שאליעד מתאר - מצב תודעה שבו האדם לא מתייחס עוד לטוב ולרע כאל דברים נפרדים ושונים, אלא חווה אותם בצורה שלמה ואחידה, ללא התנגדות או כעס פנימי כלפי הרצון לשנות את הדברים.

לסיכום, אליעד כהן מבהיר שהשורש העמוק ביותר של סבל האדם הוא לא הכאב או הרצון לשנות את המציאות, אלא ההתנגדות לרצון לשנות. הפתרון הוא בהגעה למצב של השתוות פנימית, שבו הרצון לשינוי והאי - רצון הם אחד. הדרך לכך עוברת דרך חקירה עצמית עמוקה של מושגי ה"אני" והמציאות, ועד לחוויה תודעתית נקייה מהפרדה בין טוב לרע, כפי שחווה אותה אלוהים.